מערכת COL
|
יום כ"ג חשוון ה׳תשע״ו
05.11.2015
מהזקנים שבמרכז לצעירים שבצדדים ● מאמר דעה
השלוחים האלה משנים את מפת העולם היהודי. הם נוגעים בליבם של מיליוני יהודים, מלבים את הגחלת ומקרבים אותם לאביהם שבשמים ● המאמר השבועי מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע" למאמר המלא
כינוס השלוחים. צילום: ברוך-עזגאווי
הרב מנחם ברוד
הכול מכירים את התצלום הקבוצתי של שלוחי הרבי מליובאוויטש, שמתפרסם מדי שנה בשנה בתום הכינוס העולמי השנתי. משנה לשנה הוא גדל, ומופיעים בו עוד מאות שלוחים חדשים, שמצטרפים למעגל השליחות.
התצלום הזה משדר עוצמה. צבא גדול ומלוכד, הפרוש על פני כדור הארץ כולו. אלפים העוסקים בקירוב לבבות ובהחייאת היהדות. אבל התבוננות בפרטים מעלה עוד כמה וכמה תובנות והרהורים.
שליחות לכל החיים
בשורות הראשונות יושבים זקני השלוחים, שיצאו לשליחות לפני עשרות שנים. והם עדיין שם, איש-איש במקום שאליו שלח אותו הרבי. זה במרוקו וזה בוויסקונסין, זה ביוהנסבורג וזה בפילדלפייה, זה בטורונטו וזה בארגנטינה. זו תופעה שכמעט אין לה אח ורע בעולם. מקובל שאנשים יוצאים לתקופה כזאת או אחרת של שליחות, אבל כאן זו שליחות לכל החיים.
אותם שלוחים עטורי זקן לבן, שלפני עשרות שנים היו בודדים במקום שליחותם, עומדים כיום בראש מערכת מסועפת של חיי יהדות. תחתיהם פועלים שלוחים צעירים ונמרצים, שבונים עוד נדבך ועוד נדבך. בתי ספר, בתי כנסת, מקוואות טהרה, שיעורים, הרצאות, חוגים וכינוסים. זה מפעל חיים, הגדל ומתרחב מדי שנה בשנה.
משם כדאי להפנות את המבט אל שולי התצלום. שם עומדים שלוחים צעירים, שיצאו למשימתם בשנים האחרונות. כשאתה מדבר איתם אתה קולט את גודל מסירות הנפש הנדרשת מהם. זוגות צעירים, עם ילדים רכים, המתגוררים במקומות נידחים. הילדים לומדים בבית ספר אינטרנטי. חבריהם לספסל הלימודים מרוחקים מאות ואלפי קילומטרים מהם.
יש מהשלוחים האלה שאינם יודעים אם יהיה להם מניין בשבת. מזון כשר הם צריכים לייבא ממרחקים ולהקפיא. ועל אף כל הקשיים הם מלאי מרץ ושמחה. בכל שבת הם מארחים על שולחנם עשרות אורחים – סטודנטים, מטיילים או יהודים בני המקום. הכול במאור פנים, מתוך נתינה אמיתית, ובלי לבקש תמורה.
וגם זו נקודה שאינה ידועה כל-כך: אותו זוג צעיר צריך גם להשיג את המימון לפעילותו. אנשים חושבים על 'שליח חב"ד' ובטוחים שיש איזו קופה ענקית שנקראת 'חב"ד' והיא מממנת את כל השלוחים. אז זהו, שלא. המוסדות המרכזיים מסייעים בתחילת הדרך, עוזרים להשיג מימון לפרוייקטים מיוחדים, אבל את המימון השוטף צריך השליח עצמו להשיג. הוא נדרש לגייס תומכים ושותפים ולמצוא את מקורות המימון לפעילותו.
תפילה וריקוד
הכינוס הזה ממלא את המצברים. אי-אפשר שלא להתרגש כשרואים את אלפי השלוחים עולים על ציונו של הרבי המשלח, וכל אחד ואחד מביא עמו עשרות ומאות מכתבים שמסרו לידיו תושבי עירו. כאן מזילים דמעה, מתפללים ומבקשים, ובתום הכינוס יוצאים יחד בריקוד המפורסם והעוצמתי, המטעין את השלוחים במאגרי כוח ושמחה לעוד שנה של עשייה.
השלוחים האלה משנים את מפת העולם היהודי. הם בולמים את מגמות הטמיעה וההתבוללות. הם נוגעים בליבם של מיליוני יהודים, מלבים את הגחלת ומקרבים אותם לאביהם שבשמים. והם מצפים ומייחלים להשלמת היעד – הגאולה השלמה בקרוב ממש.
הכול מכירים את התצלום הקבוצתי של שלוחי הרבי מליובאוויטש, שמתפרסם מדי שנה בשנה בתום הכינוס העולמי השנתי. משנה לשנה הוא גדל, ומופיעים בו עוד מאות שלוחים חדשים, שמצטרפים למעגל השליחות.
התצלום הזה משדר עוצמה. צבא גדול ומלוכד, הפרוש על פני כדור הארץ כולו. אלפים העוסקים בקירוב לבבות ובהחייאת היהדות. אבל התבוננות בפרטים מעלה עוד כמה וכמה תובנות והרהורים.
שליחות לכל החיים
בשורות הראשונות יושבים זקני השלוחים, שיצאו לשליחות לפני עשרות שנים. והם עדיין שם, איש-איש במקום שאליו שלח אותו הרבי. זה במרוקו וזה בוויסקונסין, זה ביוהנסבורג וזה בפילדלפייה, זה בטורונטו וזה בארגנטינה. זו תופעה שכמעט אין לה אח ורע בעולם. מקובל שאנשים יוצאים לתקופה כזאת או אחרת של שליחות, אבל כאן זו שליחות לכל החיים.
אותם שלוחים עטורי זקן לבן, שלפני עשרות שנים היו בודדים במקום שליחותם, עומדים כיום בראש מערכת מסועפת של חיי יהדות. תחתיהם פועלים שלוחים צעירים ונמרצים, שבונים עוד נדבך ועוד נדבך. בתי ספר, בתי כנסת, מקוואות טהרה, שיעורים, הרצאות, חוגים וכינוסים. זה מפעל חיים, הגדל ומתרחב מדי שנה בשנה.
משם כדאי להפנות את המבט אל שולי התצלום. שם עומדים שלוחים צעירים, שיצאו למשימתם בשנים האחרונות. כשאתה מדבר איתם אתה קולט את גודל מסירות הנפש הנדרשת מהם. זוגות צעירים, עם ילדים רכים, המתגוררים במקומות נידחים. הילדים לומדים בבית ספר אינטרנטי. חבריהם לספסל הלימודים מרוחקים מאות ואלפי קילומטרים מהם.
יש מהשלוחים האלה שאינם יודעים אם יהיה להם מניין בשבת. מזון כשר הם צריכים לייבא ממרחקים ולהקפיא. ועל אף כל הקשיים הם מלאי מרץ ושמחה. בכל שבת הם מארחים על שולחנם עשרות אורחים – סטודנטים, מטיילים או יהודים בני המקום. הכול במאור פנים, מתוך נתינה אמיתית, ובלי לבקש תמורה.
וגם זו נקודה שאינה ידועה כל-כך: אותו זוג צעיר צריך גם להשיג את המימון לפעילותו. אנשים חושבים על 'שליח חב"ד' ובטוחים שיש איזו קופה ענקית שנקראת 'חב"ד' והיא מממנת את כל השלוחים. אז זהו, שלא. המוסדות המרכזיים מסייעים בתחילת הדרך, עוזרים להשיג מימון לפרוייקטים מיוחדים, אבל את המימון השוטף צריך השליח עצמו להשיג. הוא נדרש לגייס תומכים ושותפים ולמצוא את מקורות המימון לפעילותו.
תפילה וריקוד
הכינוס הזה ממלא את המצברים. אי-אפשר שלא להתרגש כשרואים את אלפי השלוחים עולים על ציונו של הרבי המשלח, וכל אחד ואחד מביא עמו עשרות ומאות מכתבים שמסרו לידיו תושבי עירו. כאן מזילים דמעה, מתפללים ומבקשים, ובתום הכינוס יוצאים יחד בריקוד המפורסם והעוצמתי, המטעין את השלוחים במאגרי כוח ושמחה לעוד שנה של עשייה.
השלוחים האלה משנים את מפת העולם היהודי. הם בולמים את מגמות הטמיעה וההתבוללות. הם נוגעים בליבם של מיליוני יהודים, מלבים את הגחלת ומקרבים אותם לאביהם שבשמים. והם מצפים ומייחלים להשלמת היעד – הגאולה השלמה בקרוב ממש.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
