מערכת COL
|
יום י"ד תשרי ה׳תשע״ו
27.09.2015
"החג של אבא" ● ר' לוי וילימובסקי מדבר על אביו "הפרטיזן"
בכל שנה, עורך הרב לוי וילימובסקי התוועדות במוצאי חג הסוכות לזכרו של אביו, "הפרטיזן" זושא וילימובסקי ע"ה שנפטר בשנת תשמ"ז במוצאי יו"ט שני של גלויות, בעודו עומד על משמרתו ● בראיון מיוחד ל-COL לרגל הכניסה לשנת ה-30 לפטירת אביו, מספר הרב לוי שיחי' סיפורים בפרסום ראשון על דמותו רבת האנפין של אביו, ומכניס את הקוראים הישר לאוירה של ההתוועדות... ● וגם: "הפרטיזן" שהשתלט על המטוס ● מגזין סוכות זושא "הפרטיזן"
למעלה מימין בכיוון השעון: הרב לוי וילימובסקי בהתוועדות המסורתית (ארכיון, ברלה שיינר) ר' זושא "הפרטיזן" בתמונות אופייניות (ארכיון שמואל בן-צבי) משמאל: ר' זושא עם בנו לוי ב-770. ברקע: הסוכה של הרבי (jem)
משה בן-חיים
בכל שנה, עורך הרב לוי וילימובסקי התוועדות במוצאי חג הסוכות לזכרו של אביו, "הפרטיזן" הרב זושא וילימובסקי, שנפטר בשנת תשמ"ז ב"חצרות קדשינו".
"סוכות היה 'החג' של אבא", פותח הרב לוי, "כבר מט"ו אלול, יום היווסדות "תומכי תמימים", הוא היה מתייצב ב-770 כמו חייל בתפקיד".
"הפרטיזן" על משמרתו בתשרי אצל הרבי
"היה שגור בפיו: שלושה חייבים לנסוע: ירוסלבסקי, וילימובסקי, ופריידין. משה ירוסלבסקי, האחראי על האוכל (הכנסת אורחים), וילימובסקי על השיעורים (היה אחראי על השיעורים של האורחים – בהוראת הרבי), ופריידין – על התמונות...
לא צריך להוסיף הסבר על הסיבה שזושא 'הפרטיזן' ראה בסוכות את "גולת הכותרת". מחוץ לעיסוקיו הרבים ב-770 ובאחריות על הרישום ובדיווח לרבי על הסדרים ומערך השיעורים של האורחים הת', הוא היה מפזז ומכרכר בשמחת בית השואבה בחצרות קדשינו ומנצח על השירה בעוז ובתעצומות, כשזכורה התמונה המפורסמת כשהוא מנגן בחליל... "אבא היה אדם שמח, ונפטר בחג שלו", אומר בנו הרב לוי.
והוא מוסיף ומספר: "אחי יוסק'ה סיפר, שבאחד מימי חוה"מ סוכות, אבא לא היה בבית. אמא הלכה לחפש אותו, ומצאה אותו בבית הכנסת "בית מנחם" שהיה אז במבנה הישן, כשהוא יושב ומתוועד עם עצמו..."
"אבא גם חי מאוד את 'שביעי של פסח'. היה מחלק לכולם מצה שהרבי שלח במיוחד לתושבי כפר חב"ד, והיה חי את העניין של משיח. זה היה היום היחידי בשנה שהיה שותה הרבה 'לחיים', וגם אז כשהרגיש שזה קצת יותר מידי, הלך בפינה לאיזה ספסל לנוח. זה היה יום גדול עבורו".
ריקוד חסידי בליל שבת, באמצע הרחוב
עוד זוכר הרב לוי, כשהיה ילד היה חוזר עם אביו מהתפילה בליל שבת ב"בית מנחם", ואז הם היו פוגשים את החסיד המפורסם בער'קע חן, שהיה חוזר מהתפילה ב"מרכזי". לא אחת שני החסידים היו נפגשים, ומתחילים לרקוד ריקוד חסידי נלהב, בצומת... "אני זוכר שהייתי די נבוך מהמעמד..." הוא משחזר.
ר' זושא בריקוד חסידי, אי שם בחולות סיני
כשר' לוי מספר את סיפורו, נזכר כותב השורות ברגעים בהם הוא עצמו היה ילד והיה חוזר מהתלמוד תורה. ר' זושא, היה תמיד נעצר לברך כל אדם שעובר ולדרוש בשלומו. יום אחד הוא עבר, ור' זושא הבחין בו.
"כהן, ברך אותי", אמר לו. הילד, שנבוך מעט, ענה לו: "איך לברך אותך"? זושא: "תגיד שזושא יהיה בריא". כשהילד אמר מה שזושא ביקש, היה נראה כאילו הוא קיבל חיות חדשה, והמשיך בדרכו... הרב לוי נהנה מאוד לשמוע את הסיפור, וביקש: "תפרסם גם את זה בבקשה..."
הפרטיזן שהשתלט על המטוס
בשנת תשל"ח, חזר זושא וילימובסקי, יחד עם בנו, לוי בטיסה לארץ. מספר הרב לוי: "חזרתי איתו יחד מהרבי. כשנכנסנו למטוס, אמרתי: 'אם אפשר, אולי אשב במקום אחר...'. הוא שאל אותי מדוע, ואמרתי: 'אני מתבייש, שתתחיל לרקוד באמצע הטיסה...'". וכך זושא הבטיח לבנו חגיגית שהוא ישתדל שזה לא יקרה... האם זה הועיל?
לא עבר זמן רב, בעוד הנוסעים מנסים לחטוף תנומה במהלך הטיסה, וזושא נעמד על הכיסא (!). "נהיה לי 'שחור בעיניים", מתאר הרב לוי. "ממש פחדתי, שלא יזרוק עליו איזה נוסע כעוס, משהו מהכבודה..."
אולם למרבה הפלא, הכל עבר בשלום. "יהודים יקרים", פתח ר' זושא את דבריו, בתקיפות חסידית אופיינית. "יהודים צריכים להיות בשמחה", ומיד החל לשיר בקול גדול: 'ישמחו השמים' ו'דוד מלך ישראל', ועוד שירים בסגנון 'ערבי חב"ד' של פעם... לוי הצעיר, לאט לאט התאושש, ובטחונו העצמי חזר אליו. 'זה אבא שלי', הוא אמר הפעם לנוסעים סביבו, בגאווה לא מוסתרת.
וזה עוד לא הכל: זושא הלך לתא הטייס, וביקש את המיקרופון... הטייס לא יכול היה לעמוד בתקיפות החביבה של 'הפרטיזן', ו'הפיקוד' נפל בידיו... "זה היה אבא שלי", מסכם הרב לוי.
מספרים שאביך היה כותב דו"חות, והיה שליח מיוחד של הרבי.
"יש לי מכתב שבו הרבי כותב לו 'תכתוב לי דו"ח מהאסיפה הזו באופן בלתי רשמי. ולא לפחד מ'לשון הרע', כי זה לצורך העבודה שלי". רבנים ועסקנים היו יושבים איתו שעות, היה מעודד ומסייע לשלוחים בלי פרסומות. היה יוצא לפעמים ביום ראשון בשבוע וחוזר לקראת שבת.
"פעם, נתן הרבי דרך המזכיר חודוקוב שלושה הדסים עבורו. אחד, לענייני כפר חב"ד, השני למסור לוולפסון הגביר (תרם בין היתר להקמת "בית שז"ר", לבית הכנסת ב"נחלה" ולמוסדות חב"ד) והשלישי ל'פרטיזן'.
ר' זושא, 'איש הסוד' של הרבי. למעלה: בביקור של אורח בישיבת תות"ל בכפר חב"ד
"בשנת תשמ"ו, שנה לפני פטירתו, הוא חזר מהרבי ואמר: 'בשנה הבאה אמא מגיעה איתי'. סתם ולא פירש. הוא הגיע כהרגלו בט"ו אלול, והיא הגיעה לקראת ראש השנה. עד סוכות, כשנפטר, היא לא ראתה אותו, אולי חוץ מדרך עזרת הנשים ב-770. 'אני בתפקיד, הוא אמר.
"היה אדם חי, אדם מיוחד שאהב לשמוח ולשמח. חי את הרבי וכיוון את דעתו לדעת הרבי בכל דבר ודבר".
הרב לוי וילימובסקי מסכם, ומזמין את הקהל הרחב להתוועדות שהפכה כבר למסורת: "אני מזמין לבוא ולהשתתף בהתוועדות שתערך במוצאי החג, בסוכה של בית הכנסת "המרכזי", בהשתתפות משפיעים רבנים ואורחים. מתוועדים, שומעים סיפורים חסידיים, ואומרים "לחיים" עד אור הבוקר!"
הרב לוי וילימובסקי שיחי' במהלך ההתוועדות המוסרתית במוצאי חג הסוכות
בכל שנה, עורך הרב לוי וילימובסקי התוועדות במוצאי חג הסוכות לזכרו של אביו, "הפרטיזן" הרב זושא וילימובסקי, שנפטר בשנת תשמ"ז ב"חצרות קדשינו".
"סוכות היה 'החג' של אבא", פותח הרב לוי, "כבר מט"ו אלול, יום היווסדות "תומכי תמימים", הוא היה מתייצב ב-770 כמו חייל בתפקיד".
"הפרטיזן" על משמרתו בתשרי אצל הרבי
"היה שגור בפיו: שלושה חייבים לנסוע: ירוסלבסקי, וילימובסקי, ופריידין. משה ירוסלבסקי, האחראי על האוכל (הכנסת אורחים), וילימובסקי על השיעורים (היה אחראי על השיעורים של האורחים – בהוראת הרבי), ופריידין – על התמונות...
לא צריך להוסיף הסבר על הסיבה שזושא 'הפרטיזן' ראה בסוכות את "גולת הכותרת". מחוץ לעיסוקיו הרבים ב-770 ובאחריות על הרישום ובדיווח לרבי על הסדרים ומערך השיעורים של האורחים הת', הוא היה מפזז ומכרכר בשמחת בית השואבה בחצרות קדשינו ומנצח על השירה בעוז ובתעצומות, כשזכורה התמונה המפורסמת כשהוא מנגן בחליל... "אבא היה אדם שמח, ונפטר בחג שלו", אומר בנו הרב לוי.
והוא מוסיף ומספר: "אחי יוסק'ה סיפר, שבאחד מימי חוה"מ סוכות, אבא לא היה בבית. אמא הלכה לחפש אותו, ומצאה אותו בבית הכנסת "בית מנחם" שהיה אז במבנה הישן, כשהוא יושב ומתוועד עם עצמו..."
"אבא גם חי מאוד את 'שביעי של פסח'. היה מחלק לכולם מצה שהרבי שלח במיוחד לתושבי כפר חב"ד, והיה חי את העניין של משיח. זה היה היום היחידי בשנה שהיה שותה הרבה 'לחיים', וגם אז כשהרגיש שזה קצת יותר מידי, הלך בפינה לאיזה ספסל לנוח. זה היה יום גדול עבורו".
ריקוד חסידי בליל שבת, באמצע הרחוב
עוד זוכר הרב לוי, כשהיה ילד היה חוזר עם אביו מהתפילה בליל שבת ב"בית מנחם", ואז הם היו פוגשים את החסיד המפורסם בער'קע חן, שהיה חוזר מהתפילה ב"מרכזי". לא אחת שני החסידים היו נפגשים, ומתחילים לרקוד ריקוד חסידי נלהב, בצומת... "אני זוכר שהייתי די נבוך מהמעמד..." הוא משחזר.
ר' זושא בריקוד חסידי, אי שם בחולות סיני
כשר' לוי מספר את סיפורו, נזכר כותב השורות ברגעים בהם הוא עצמו היה ילד והיה חוזר מהתלמוד תורה. ר' זושא, היה תמיד נעצר לברך כל אדם שעובר ולדרוש בשלומו. יום אחד הוא עבר, ור' זושא הבחין בו.
"כהן, ברך אותי", אמר לו. הילד, שנבוך מעט, ענה לו: "איך לברך אותך"? זושא: "תגיד שזושא יהיה בריא". כשהילד אמר מה שזושא ביקש, היה נראה כאילו הוא קיבל חיות חדשה, והמשיך בדרכו... הרב לוי נהנה מאוד לשמוע את הסיפור, וביקש: "תפרסם גם את זה בבקשה..."
הפרטיזן שהשתלט על המטוס
בשנת תשל"ח, חזר זושא וילימובסקי, יחד עם בנו, לוי בטיסה לארץ. מספר הרב לוי: "חזרתי איתו יחד מהרבי. כשנכנסנו למטוס, אמרתי: 'אם אפשר, אולי אשב במקום אחר...'. הוא שאל אותי מדוע, ואמרתי: 'אני מתבייש, שתתחיל לרקוד באמצע הטיסה...'". וכך זושא הבטיח לבנו חגיגית שהוא ישתדל שזה לא יקרה... האם זה הועיל?
לא עבר זמן רב, בעוד הנוסעים מנסים לחטוף תנומה במהלך הטיסה, וזושא נעמד על הכיסא (!). "נהיה לי 'שחור בעיניים", מתאר הרב לוי. "ממש פחדתי, שלא יזרוק עליו איזה נוסע כעוס, משהו מהכבודה..."
אולם למרבה הפלא, הכל עבר בשלום. "יהודים יקרים", פתח ר' זושא את דבריו, בתקיפות חסידית אופיינית. "יהודים צריכים להיות בשמחה", ומיד החל לשיר בקול גדול: 'ישמחו השמים' ו'דוד מלך ישראל', ועוד שירים בסגנון 'ערבי חב"ד' של פעם... לוי הצעיר, לאט לאט התאושש, ובטחונו העצמי חזר אליו. 'זה אבא שלי', הוא אמר הפעם לנוסעים סביבו, בגאווה לא מוסתרת.
וזה עוד לא הכל: זושא הלך לתא הטייס, וביקש את המיקרופון... הטייס לא יכול היה לעמוד בתקיפות החביבה של 'הפרטיזן', ו'הפיקוד' נפל בידיו... "זה היה אבא שלי", מסכם הרב לוי.
מספרים שאביך היה כותב דו"חות, והיה שליח מיוחד של הרבי.
"יש לי מכתב שבו הרבי כותב לו 'תכתוב לי דו"ח מהאסיפה הזו באופן בלתי רשמי. ולא לפחד מ'לשון הרע', כי זה לצורך העבודה שלי". רבנים ועסקנים היו יושבים איתו שעות, היה מעודד ומסייע לשלוחים בלי פרסומות. היה יוצא לפעמים ביום ראשון בשבוע וחוזר לקראת שבת.
"פעם, נתן הרבי דרך המזכיר חודוקוב שלושה הדסים עבורו. אחד, לענייני כפר חב"ד, השני למסור לוולפסון הגביר (תרם בין היתר להקמת "בית שז"ר", לבית הכנסת ב"נחלה" ולמוסדות חב"ד) והשלישי ל'פרטיזן'.
ר' זושא, 'איש הסוד' של הרבי. למעלה: בביקור של אורח בישיבת תות"ל בכפר חב"ד
"בשנת תשמ"ו, שנה לפני פטירתו, הוא חזר מהרבי ואמר: 'בשנה הבאה אמא מגיעה איתי'. סתם ולא פירש. הוא הגיע כהרגלו בט"ו אלול, והיא הגיעה לקראת ראש השנה. עד סוכות, כשנפטר, היא לא ראתה אותו, אולי חוץ מדרך עזרת הנשים ב-770. 'אני בתפקיד, הוא אמר.
"היה אדם חי, אדם מיוחד שאהב לשמוח ולשמח. חי את הרבי וכיוון את דעתו לדעת הרבי בכל דבר ודבר".
הרב לוי וילימובסקי מסכם, ומזמין את הקהל הרחב להתוועדות שהפכה כבר למסורת: "אני מזמין לבוא ולהשתתף בהתוועדות שתערך במוצאי החג, בסוכה של בית הכנסת "המרכזי", בהשתתפות משפיעים רבנים ואורחים. מתוועדים, שומעים סיפורים חסידיים, ואומרים "לחיים" עד אור הבוקר!"
הרב לוי וילימובסקי שיחי' במהלך ההתוועדות המוסרתית במוצאי חג הסוכות
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
