מערכת COL
|
יום ח' תשרי ה׳תשע״ו
21.09.2015
חסידי חב"ד חושפים: "כך ערכנו כפרות במחתרת" ● מיוחד
"כפרה, אל תעשה את זה כאן" - פתחו בתל אביב בקמפיין נגד המנהג היהודי עתיק היומין וסחפו אחריהם ארגונים שונים ● פרויקט מיוחד ב-COL: שלושה חסידים ששרדו בגבורה את הכפור הקומוניסטי - ר' מרדכי גורליק, המשפיע הרב מיכאל מישולובין ור' בן ציון חן - מספרים איך הם ערכו "כפרות" בשנים ההם, למרות כל הקשיים ● ומה דעתם על הקמפיינים ההזויים נגד הכפרות? כפרות במחתרת
ביציאת חסידי חב"ד מרוסיה הסובייטית שהו מספר שנים בצרפת בדרכם לארץ ולרחבי העולם לפי הכוונת אדמו"ר הקודם נ"ע. בתמונה: כפרות בצרפת בשנות תש"ח
משה בן-חיים
מסע הסברה יוצא דופן בהיקפו, בגיוס קמפיינרים ו"מעצבי דעת קהל", החל כדי לבטל\לדחוק\לאסור את מנהג הכפרות ברחובה של עיר, תל אביב. בכל שנה כמעט היו ארגוני "צער בעלי חיים" בעולם מקימים קול זעקה על המנהג היהודי, אולם הפעם, כשבמדינת היהודים נותנים לאיסור שכזה גושפנקה עירונית\חוקית, יש בכך תקדים.
שלושה חסידים ששרדו את הכפור הקומוניסטי, שלחם בכל כוחו בכל דבר שריח יהדות מריח ממנו, מספרים ברב שיח מיוחד ל-COL על המנהג היהודי בערב יום הכיפורים, שהקפידו עליו במסירות, למרות כל הקשיים.
ר' מרדכי גורליק:
"ערכנו כפרות בסתר"
"את מנהג הכפרות, קיימנו, כמו כל דבר שקשור לענייני יהדות. זה היה 'פרוייקט'. קודם שאספר, אתן קצת רקע: הורי נישאו במוסקבה. אחי הגדול, שלום-בער גורליק נולד במוסקבה, חודש לפני מלחמת העולם השנייה. כשהחלה המלחמה, כולם ברחו דרומה, ואנחנו הגענו לטשקנט. שם היו רוב חסידי חב"ד המפורסמים, ביניהם גם ר' מנדל פוטרפאס ע"ה ורבים אחרים.
"עד שנת 1946 כולם נשארו שם – אז היה נסיון הבריחה הגדול דרך לבוב, בזהות פולנית (אחרי המלחמה רוסיה התירה לאזרחים פולנים לשוב למולדתם). קבוצה של חסידי חב"ד התארגנה לצאת מעמק הבכא הסובייטי, דרך לבוב, בזהות פולנית מזוייפת".
בוועד הפעולה היה גם אביו של ר' מרדכי גורליק - ר' מנחם מענדל. כצייר אמן, ידע היטב את מלאכת השירבוט והחתימות, ותעודה שיצאה תחת ידי ה'וועד', עם 'הדבקה' של חסיד זה או אחר, היתה זהה להפליא לתעודה מקורית, ובזכותו יצאו מאות ממסך הברזל.
"זה משהו שעובר בתורשה במשפחה, יכולת הציור", מספר ר' מרדכי גורליק, בעל יכולת ציור בעצמו, ואדריכל מוערך במקצועו (אגב, כותב השורות זוכר גם את הכישרון המשפחתי של הבן, הלוא הוא השליח בקאזאן הרב יצחק גורליק, עוד מהימים בישיבה קטנה...)
הרב מרדכי גורליק לצד בנו השליח הרב יצחק גורליק, ב"בנקעט" לאחר חנוכת בית הכנסת בן מאה השנה בקאזאן (צילום: משה בן חיים)
לגבי הנסיבות שהביאו את ר' מרדכי ללמוד אדריכלות עוד ברוסיה, הוא מספר: "שמענו שמי שלומד באוניברסיטה פטור מגיוס לצבא הרוסי. לכך הלכתי ללמוד באוניברסיטה. לתאר את הצער והקשיים שעברתי שם בשמירה על השבת והחגים, לא אוכל לתאר, ואומר שאם היו אומרים היום לחזור על ההחלטה הזו, לא הייתי עושה זאת!
"לאחר זמן, השלטונות החלו במסע מעצרים נרחב של מרבית אנשי 'וועד הפעולה', ביניהם אבי, ר' מנחם מנדל גורליק, ר' שמואל נוטיק, ור' מנדל פוטרפאס. חלק מהם ריצו עונש מאסר וחזרו, וחלק מעולם לא... וכך בגיל שנתיים, סבי ר' ירחמיאל חדש גידל וחינך אותנו. הוא היה גם שוחט.
"כאן אנו מגיעים לחלק שקשור למנהג הכפרות: היינו הולכים לשוק וקונים תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה לפי מס' הנפשות. קנינו אותם כמה ימים קודם ובנתיים היינו צריכים לדאוג להם למקום מתאים. בסופו של דבר, התרנגולים התגוררו איתנו כמעט, בכניסה לבית.
"בערב יום כיפור, לפנות בוקר, הלכנו לעשות 'כפרות'. באותה תקופה היו בעיות עם המקווה, השלטונות סגרו אותו בתואנות שונות ומשונות, והלכנו לאגם שהיה באיזור. שם היינו טובלים, ועורכים את ה'כפרות'. סבא שלי היה כאמור השוחט, וכל אחד היה מגיע עם ה'כפרה' שלו, כדי שישחט.
כאן לא תם התהליך המייגע. "זה לא כמו היום, שעושים כמה סיבובים מעל לראש, מביאים לשוחט והולכים הביתה. אז היינו מורידים את הנוצות, אמא היתה פותחת את העוף לבדוק את כשרותו, ואחר כך שמה אותו על קרש ההכשרה ומפזרת עליו מלח גס להוציא את הדם".
ר' מרדכי גורליק מוסיף בחיוך: "בשנים הראשונות שהגענו ארצה, אשתי הכשירה פעם עוף לאחר השחיטה. הגיעה אליה שכנה אחת ואמרה: 'זה לא נהוג אצלנו'... יש כאלו שלא יודעות בכלל היום מה זה להכשיר עוף..."
כל האמור לעיל, במידה שהעוף נמצא לאחר השחיטה – כשר. ומה קרה כשעוף הכפרות לא נמצא כשר?
מספר הרב גורליק: "ידענו כל אחד איפה ה'כפרה' שלו, ואם עוף של מישהו יצא 'טרייף', הוא הלך בעריו"כ לשוק, קנה תרנגול חי, ערך שוב את ה'כפרות' מהתחלה, רץ שוב לשוחט, מרט, שוב בדק והכשיר, וכו' וכו'.
"אגב, סיפור מעניין: בערב פסח, באחד השנים, בעוף שנשחט לא נמצא 'כיס מרה'. לקחנו את כל העוף, והלכנו אז לרב המרא דאתרא, הרב זלמן פבזנר. הוא פתח את העוף, הציץ בקרביו, הוציא את הכבד של העוף, ליקק מעט עם לשונו, ואז פסק: כשר!
"הוא הוסיף והסביר: 'כדאי שתדעו מכאן ולהבא, מה לעשות במקרים דומים. היה לתרנגול הזה מרה, והיא כנראה התפוצצה לאחר השחיטה, ולכן העוף כשר. 'וזאת ידעתי', הוסיף הרב והסביר, 'משום שלכבד היה טעם מר'. מה שמעניין עוד, שלמחרת הסיפור הזה נפטר הרב פבזנר, והיה זה בי"ג ניסן ערב פסח. עיר שלימה נשארה אז עם בעיה של מכירת חמץ", נזכר ר' מרדכי גורליק.
"השלטונות עקבו אחרי כל דבר, אבל את מנהג ה'כפרות' ערכנו בסתר, שלא ירגישו. באותם ימים גם הגויים היו שוחטים בחצר, כך שלא חשדו שזה קשור לדת. זה גם היה לפנות בוקר".
מניין היו לכם כוחות?
"אם 'צריך אז צריך'. הגענו לרבי בתשל"ב, קבוצת חסידים שהגיעו מרוסיה. באותם ימים הרבי שלח קבוצת חסידים לרב משה פיינשטיין, בכדי להראות איך כאלה צדיקים חיו במסירות נפש. שאלו אותם שם: איך הצלחתם?! ענה להם ר' יענק'ל נוטיק בשקט: (יהודי חסיד גדול ובעל מס"נ, שילדיו מעולם לא הלכו לבתי הספר הממשלתיים ברוסיה) - 'וכי היתה לי ברירה אחרת?...'
"'צריך אז צריך', אומר הפתגם החסידי באידיש. כל דבר יהודי הושג אז במסירות נפש. בכדי להשיג ארבעת המינים, שלח אותנו אבא שלושה ארבעה חודשים קודם, לחפש ברחבי רוסיה".
מה דעתכם על אלו שנלחמים במנהג ה"כפרות"?
"תמיד ידענו שכך צריך לעשות, ועשינו. יותר לא מפריע להם שום דבר, רק "כפרות"?...
המשפיע הרב מיכאל מישולובין:
"היו זמנים שהשוחט פחד לשחוט"
"ברוסיה הייינו קונים בשוק את התרנגול והתרנגולת, זכר לזכר ונקבה לנקבה, ועושים הכל כפי המנהג. אני זוכר שכשגרנו בסמרקנד בחלק החדש של העיר, למדתי שחיטה. ר' ברקע חן ע"ה, היה גר מרחק די גדול בחלק הישן של העיר, הגיע אלי בארבע לפנות בוקר בערב יום כיפור, שאשחט עבורו את ה'כפרה'...
"הייתי שוחט צעיר ולא הביאו לי הרבה לשחוט. אני זוכר שאצל השוחט המקומי, השתרך תור ארוך של יהודים שהגיעו מכל האיזור, עם העופות של ה'כפרות'.
כולם היו נוהגים אז לעשות כפרות בעופות, או שהיו אז שנוהגים גם בכסף?
"מה שזכור לי בעיר שלנו, יהודים 'מהשורה' כולם עשו 'כפרות' עם עופות. אלו שלא היו מהדרים במצוות, היו עושים בכסף, היו אלה בודדים. יהודי רגיל עשה כפרות עם עופות!".
הרב מיכאל מישולובין בריקוד חסידי בבית הכנסת המרכזי ב"מארינה רושצ'ה" במוסקבה
לא חששו מהשלטונות?
"היו זמנים שהשוחט פחד לשחוט. אבל בדר"כ על עופות לא פחדו, הבעיות שעשו השלטונות היו בעיקר על שחיטת בהמות".
מה דעתכם על אלו שלוחמים כיום נגד עריכת כפרות בעופות?
"מה החשש הגדול? אולי שלא יאכלו בכלל בשר? פעם הראשונה שאני שומע דברים כאלו! הרי אדמוה"ז כותב במפורש ובצורה ברורה שנוהגין ליקח תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה וכו'".
ר' בן ציון חן:
"מנהג ישראל - תורה הוא"
כששאלנו את ר' בן ציון על הכפרות שהם עשו ברוסיה, קיבלנו סיפורי רקע הממחישים מי הם היו החסידים שם, ומה זה 'מסירות נפש':
"זכיתי ובחופה שלי, השתתפו שני חסידים של הרבי הרש"ב. ר' זלמן בובער, (סבו של ר' יוסף ניימרק מכפר חב"ד) ור' אלי לוין שנודע בכינויו 'פאריטשער'. אח אשתי ר' בורק'ה שיף ע"ה, (שנפטר בשבת האחרונה) הביא את שניהם לחתונה.
"החתונה שלי היתה אצל מנדל גורליק ע"ה. היה לו בית גדול עם הרבה חדרים, ונתנו חדר מיוחד עבור שני החסידים הנ"ל, שישבו יחד ויתוועדו, היות והם לא התראו במשך שנים רבות קודם. וכך אנו, הצצנו מידי פעם, לראות איך שני החסידים של הרבי הרש"ב מתוועדים..."
על חיי המחתרת ברוסיה: "אז היה כמעט 'נורמה' שכל אחד יושב בכלא. אצלנו, גם אבא וגם אמא ישבו. אבי נעצר בגלל נסיון הבריחה בלבוב בדרכון פולני, ואימי הגיעה לבית הכלא עם חבילת מצות כדי למסור אותה לאבי. בכניסה, קיבל אותה באדיבות השומר, לאחר הצגת תעודה.
"כשביקשה לצאת, נאמר לה: 'דלתינו פתוחה תמיד. לצאת, זה כבר עניין אחר...' בחקירה, אמר לה החוקר: 'בדרך כלל אנחנו לא עוצרים בעל ואישה כדי לא להשאיר הילדים לבד. אבל לך ישקשר ל'מומע שרה' (שניהלה את וועד הפעולה לבריחת החסידים) היא היתה דודה של אשתי. 'אם "תעזרי" לנו תוכלי לחזור הביתה'.
"הייתי לפני בר מצווה ואחי היה בן חמש. הדמעות החלו לזלוג מעיניה, ואז אמר לה החוקר: 'מוסקבה לא מאמינה בדמעות...'. היא ענתה: 'אני לא בוכה בגלל מוסקבה. בוכה על הילדים שלי'".
עוד מספר ר' בן ציון חן על המקווה המחתרתית בחצר של הצדיק ר' רפאל חודידייטוב ע"ה: "יום אחד מישהו 'אכל קורצא' והלשין על קיומה של המקווה. מיד הגיעה משלחת של משרד הבריאות הסובייטי ובאו בטענה שהמים במקווה 'מזוהמים ומביאים מחלות'.
"לקח רפאל חודידייטוב כוס, מילה בה ממי המקווה, ברך 'שהכל' בכוונה, ושתה... לפקידים לא נותר הרבה מה לעשות במקום והם הסתלקו בבושת פנים".
מה דעתכם על אלו שנלחמים במנהג הכפרות?
"אמרו שמנהג ישראל – שובר את הדין. אנו מנהג אבותינו בידינו, ואנו ממשיכים את מסורת אבותינו. ראינו שמי שהלך במסירות נפש בכל הפרטים, נשאר גם אחר כך במדינות אחרות. 'מנהג ישראל - תורה הוא'".
מסע הסברה יוצא דופן בהיקפו, בגיוס קמפיינרים ו"מעצבי דעת קהל", החל כדי לבטל\לדחוק\לאסור את מנהג הכפרות ברחובה של עיר, תל אביב. בכל שנה כמעט היו ארגוני "צער בעלי חיים" בעולם מקימים קול זעקה על המנהג היהודי, אולם הפעם, כשבמדינת היהודים נותנים לאיסור שכזה גושפנקה עירונית\חוקית, יש בכך תקדים.
שלושה חסידים ששרדו את הכפור הקומוניסטי, שלחם בכל כוחו בכל דבר שריח יהדות מריח ממנו, מספרים ברב שיח מיוחד ל-COL על המנהג היהודי בערב יום הכיפורים, שהקפידו עליו במסירות, למרות כל הקשיים.
ר' מרדכי גורליק:
"ערכנו כפרות בסתר"
"את מנהג הכפרות, קיימנו, כמו כל דבר שקשור לענייני יהדות. זה היה 'פרוייקט'. קודם שאספר, אתן קצת רקע: הורי נישאו במוסקבה. אחי הגדול, שלום-בער גורליק נולד במוסקבה, חודש לפני מלחמת העולם השנייה. כשהחלה המלחמה, כולם ברחו דרומה, ואנחנו הגענו לטשקנט. שם היו רוב חסידי חב"ד המפורסמים, ביניהם גם ר' מנדל פוטרפאס ע"ה ורבים אחרים.
"עד שנת 1946 כולם נשארו שם – אז היה נסיון הבריחה הגדול דרך לבוב, בזהות פולנית (אחרי המלחמה רוסיה התירה לאזרחים פולנים לשוב למולדתם). קבוצה של חסידי חב"ד התארגנה לצאת מעמק הבכא הסובייטי, דרך לבוב, בזהות פולנית מזוייפת".
בוועד הפעולה היה גם אביו של ר' מרדכי גורליק - ר' מנחם מענדל. כצייר אמן, ידע היטב את מלאכת השירבוט והחתימות, ותעודה שיצאה תחת ידי ה'וועד', עם 'הדבקה' של חסיד זה או אחר, היתה זהה להפליא לתעודה מקורית, ובזכותו יצאו מאות ממסך הברזל.
"זה משהו שעובר בתורשה במשפחה, יכולת הציור", מספר ר' מרדכי גורליק, בעל יכולת ציור בעצמו, ואדריכל מוערך במקצועו (אגב, כותב השורות זוכר גם את הכישרון המשפחתי של הבן, הלוא הוא השליח בקאזאן הרב יצחק גורליק, עוד מהימים בישיבה קטנה...)
הרב מרדכי גורליק לצד בנו השליח הרב יצחק גורליק, ב"בנקעט" לאחר חנוכת בית הכנסת בן מאה השנה בקאזאן (צילום: משה בן חיים)
לגבי הנסיבות שהביאו את ר' מרדכי ללמוד אדריכלות עוד ברוסיה, הוא מספר: "שמענו שמי שלומד באוניברסיטה פטור מגיוס לצבא הרוסי. לכך הלכתי ללמוד באוניברסיטה. לתאר את הצער והקשיים שעברתי שם בשמירה על השבת והחגים, לא אוכל לתאר, ואומר שאם היו אומרים היום לחזור על ההחלטה הזו, לא הייתי עושה זאת!
"לאחר זמן, השלטונות החלו במסע מעצרים נרחב של מרבית אנשי 'וועד הפעולה', ביניהם אבי, ר' מנחם מנדל גורליק, ר' שמואל נוטיק, ור' מנדל פוטרפאס. חלק מהם ריצו עונש מאסר וחזרו, וחלק מעולם לא... וכך בגיל שנתיים, סבי ר' ירחמיאל חדש גידל וחינך אותנו. הוא היה גם שוחט.
"כאן אנו מגיעים לחלק שקשור למנהג הכפרות: היינו הולכים לשוק וקונים תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה לפי מס' הנפשות. קנינו אותם כמה ימים קודם ובנתיים היינו צריכים לדאוג להם למקום מתאים. בסופו של דבר, התרנגולים התגוררו איתנו כמעט, בכניסה לבית.
"בערב יום כיפור, לפנות בוקר, הלכנו לעשות 'כפרות'. באותה תקופה היו בעיות עם המקווה, השלטונות סגרו אותו בתואנות שונות ומשונות, והלכנו לאגם שהיה באיזור. שם היינו טובלים, ועורכים את ה'כפרות'. סבא שלי היה כאמור השוחט, וכל אחד היה מגיע עם ה'כפרה' שלו, כדי שישחט.
כאן לא תם התהליך המייגע. "זה לא כמו היום, שעושים כמה סיבובים מעל לראש, מביאים לשוחט והולכים הביתה. אז היינו מורידים את הנוצות, אמא היתה פותחת את העוף לבדוק את כשרותו, ואחר כך שמה אותו על קרש ההכשרה ומפזרת עליו מלח גס להוציא את הדם".
ר' מרדכי גורליק מוסיף בחיוך: "בשנים הראשונות שהגענו ארצה, אשתי הכשירה פעם עוף לאחר השחיטה. הגיעה אליה שכנה אחת ואמרה: 'זה לא נהוג אצלנו'... יש כאלו שלא יודעות בכלל היום מה זה להכשיר עוף..."
כל האמור לעיל, במידה שהעוף נמצא לאחר השחיטה – כשר. ומה קרה כשעוף הכפרות לא נמצא כשר?
מספר הרב גורליק: "ידענו כל אחד איפה ה'כפרה' שלו, ואם עוף של מישהו יצא 'טרייף', הוא הלך בעריו"כ לשוק, קנה תרנגול חי, ערך שוב את ה'כפרות' מהתחלה, רץ שוב לשוחט, מרט, שוב בדק והכשיר, וכו' וכו'.
"אגב, סיפור מעניין: בערב פסח, באחד השנים, בעוף שנשחט לא נמצא 'כיס מרה'. לקחנו את כל העוף, והלכנו אז לרב המרא דאתרא, הרב זלמן פבזנר. הוא פתח את העוף, הציץ בקרביו, הוציא את הכבד של העוף, ליקק מעט עם לשונו, ואז פסק: כשר!
"הוא הוסיף והסביר: 'כדאי שתדעו מכאן ולהבא, מה לעשות במקרים דומים. היה לתרנגול הזה מרה, והיא כנראה התפוצצה לאחר השחיטה, ולכן העוף כשר. 'וזאת ידעתי', הוסיף הרב והסביר, 'משום שלכבד היה טעם מר'. מה שמעניין עוד, שלמחרת הסיפור הזה נפטר הרב פבזנר, והיה זה בי"ג ניסן ערב פסח. עיר שלימה נשארה אז עם בעיה של מכירת חמץ", נזכר ר' מרדכי גורליק.
"השלטונות עקבו אחרי כל דבר, אבל את מנהג ה'כפרות' ערכנו בסתר, שלא ירגישו. באותם ימים גם הגויים היו שוחטים בחצר, כך שלא חשדו שזה קשור לדת. זה גם היה לפנות בוקר".
מניין היו לכם כוחות?
"אם 'צריך אז צריך'. הגענו לרבי בתשל"ב, קבוצת חסידים שהגיעו מרוסיה. באותם ימים הרבי שלח קבוצת חסידים לרב משה פיינשטיין, בכדי להראות איך כאלה צדיקים חיו במסירות נפש. שאלו אותם שם: איך הצלחתם?! ענה להם ר' יענק'ל נוטיק בשקט: (יהודי חסיד גדול ובעל מס"נ, שילדיו מעולם לא הלכו לבתי הספר הממשלתיים ברוסיה) - 'וכי היתה לי ברירה אחרת?...'
"'צריך אז צריך', אומר הפתגם החסידי באידיש. כל דבר יהודי הושג אז במסירות נפש. בכדי להשיג ארבעת המינים, שלח אותנו אבא שלושה ארבעה חודשים קודם, לחפש ברחבי רוסיה".
מה דעתכם על אלו שנלחמים במנהג ה"כפרות"?
"תמיד ידענו שכך צריך לעשות, ועשינו. יותר לא מפריע להם שום דבר, רק "כפרות"?...
המשפיע הרב מיכאל מישולובין:
"היו זמנים שהשוחט פחד לשחוט"
"ברוסיה הייינו קונים בשוק את התרנגול והתרנגולת, זכר לזכר ונקבה לנקבה, ועושים הכל כפי המנהג. אני זוכר שכשגרנו בסמרקנד בחלק החדש של העיר, למדתי שחיטה. ר' ברקע חן ע"ה, היה גר מרחק די גדול בחלק הישן של העיר, הגיע אלי בארבע לפנות בוקר בערב יום כיפור, שאשחט עבורו את ה'כפרה'...
"הייתי שוחט צעיר ולא הביאו לי הרבה לשחוט. אני זוכר שאצל השוחט המקומי, השתרך תור ארוך של יהודים שהגיעו מכל האיזור, עם העופות של ה'כפרות'.
כולם היו נוהגים אז לעשות כפרות בעופות, או שהיו אז שנוהגים גם בכסף?
"מה שזכור לי בעיר שלנו, יהודים 'מהשורה' כולם עשו 'כפרות' עם עופות. אלו שלא היו מהדרים במצוות, היו עושים בכסף, היו אלה בודדים. יהודי רגיל עשה כפרות עם עופות!".
הרב מיכאל מישולובין בריקוד חסידי בבית הכנסת המרכזי ב"מארינה רושצ'ה" במוסקבה
לא חששו מהשלטונות?
"היו זמנים שהשוחט פחד לשחוט. אבל בדר"כ על עופות לא פחדו, הבעיות שעשו השלטונות היו בעיקר על שחיטת בהמות".
מה דעתכם על אלו שלוחמים כיום נגד עריכת כפרות בעופות?
"מה החשש הגדול? אולי שלא יאכלו בכלל בשר? פעם הראשונה שאני שומע דברים כאלו! הרי אדמוה"ז כותב במפורש ובצורה ברורה שנוהגין ליקח תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה וכו'".
ר' בן ציון חן:
"מנהג ישראל - תורה הוא"
כששאלנו את ר' בן ציון על הכפרות שהם עשו ברוסיה, קיבלנו סיפורי רקע הממחישים מי הם היו החסידים שם, ומה זה 'מסירות נפש':
"זכיתי ובחופה שלי, השתתפו שני חסידים של הרבי הרש"ב. ר' זלמן בובער, (סבו של ר' יוסף ניימרק מכפר חב"ד) ור' אלי לוין שנודע בכינויו 'פאריטשער'. אח אשתי ר' בורק'ה שיף ע"ה, (שנפטר בשבת האחרונה) הביא את שניהם לחתונה.
"החתונה שלי היתה אצל מנדל גורליק ע"ה. היה לו בית גדול עם הרבה חדרים, ונתנו חדר מיוחד עבור שני החסידים הנ"ל, שישבו יחד ויתוועדו, היות והם לא התראו במשך שנים רבות קודם. וכך אנו, הצצנו מידי פעם, לראות איך שני החסידים של הרבי הרש"ב מתוועדים..."
על חיי המחתרת ברוסיה: "אז היה כמעט 'נורמה' שכל אחד יושב בכלא. אצלנו, גם אבא וגם אמא ישבו. אבי נעצר בגלל נסיון הבריחה בלבוב בדרכון פולני, ואימי הגיעה לבית הכלא עם חבילת מצות כדי למסור אותה לאבי. בכניסה, קיבל אותה באדיבות השומר, לאחר הצגת תעודה.
"כשביקשה לצאת, נאמר לה: 'דלתינו פתוחה תמיד. לצאת, זה כבר עניין אחר...' בחקירה, אמר לה החוקר: 'בדרך כלל אנחנו לא עוצרים בעל ואישה כדי לא להשאיר הילדים לבד. אבל לך ישקשר ל'מומע שרה' (שניהלה את וועד הפעולה לבריחת החסידים) היא היתה דודה של אשתי. 'אם "תעזרי" לנו תוכלי לחזור הביתה'.
"הייתי לפני בר מצווה ואחי היה בן חמש. הדמעות החלו לזלוג מעיניה, ואז אמר לה החוקר: 'מוסקבה לא מאמינה בדמעות...'. היא ענתה: 'אני לא בוכה בגלל מוסקבה. בוכה על הילדים שלי'".
עוד מספר ר' בן ציון חן על המקווה המחתרתית בחצר של הצדיק ר' רפאל חודידייטוב ע"ה: "יום אחד מישהו 'אכל קורצא' והלשין על קיומה של המקווה. מיד הגיעה משלחת של משרד הבריאות הסובייטי ובאו בטענה שהמים במקווה 'מזוהמים ומביאים מחלות'.
"לקח רפאל חודידייטוב כוס, מילה בה ממי המקווה, ברך 'שהכל' בכוונה, ושתה... לפקידים לא נותר הרבה מה לעשות במקום והם הסתלקו בבושת פנים".
מה דעתכם על אלו שנלחמים במנהג הכפרות?
"אמרו שמנהג ישראל – שובר את הדין. אנו מנהג אבותינו בידינו, ואנו ממשיכים את מסורת אבותינו. ראינו שמי שהלך במסירות נפש בכל הפרטים, נשאר גם אחר כך במדינות אחרות. 'מנהג ישראל - תורה הוא'".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
