הרב ירחמיאל גורליק, טיומן

קמעא קמעא הם מתקבצים ובאים. הללו נסעו לילה שלם ברכבת, הללו כעשר שעות ברכב והללו הגיעו ממש מכאן.

ערב שבת קודש ח"י אלול לפני כשנתיים. עשרות צעירים יהודיים מרחבי אוראל ומערב סיביר באו להסתופף בצל קורתנו בשבתון מיוחד לצעירים שארגנו במתחם הבית חב"ד והמלון הסמוך לו.

הרב מענדי וילנסקי המנהל ביד רמה את הפעילות עם הצעירים בכל רוסיה עודד ודחף אותנו לקיים סמינר. ר' מנדי לא רק עודד ודחף, הוא אף השיג במאמץ רב את התקציבים הגדולים הדרושים לארגון סמינר שכזה, מנדיבי עם דרך הרב הראשי הרב לאזאר.

"יהודי במאה ה21 - מסורת וקידמה" קידם שלט מאיר עינים את פני הבאים לסמינר. שבועות מספר עבדנו במרץ על התוכנית העשירה. מרצים מיוחדים הוזמנו על מנת לחדד לצעירים את המסר: אפשרי לחיות כיהודי!

יחד עם הרב בייטמן מדנייפרופטרובסק הגיעו להרצות גם הורי היקרים הרב מרדכי ותמרה גורליק. שניהם אדריכלים במקצועם שבמשך עשרות השנים האחרונות בנו מאות מוסדות חינוך בתי כנסת מקוואות ובתים, ואת גולת הכותרת "בית 770" בכפר חב"ד.

הצעירים שלנו זקוקים בדיוק לזה. הם, שלא זכו ללמוד במוסדות חינוך על טהרת הקודש ולומדים כעת השכלה גבוהה באוניברסיטאות השונות מוכרחים לדעת שזה אפשרי. אין דבר יותר טוב מלהראות להם דוגמא חיה של אדריכלים וחסידים, יהודים שעובדים לפרנסתם בעבודה של חול כביכול וביחד עם זה יראים ושלמים שחינכו את ילדיהם בדרך החסידות.

וכעת הם נכנסים. הנה מגיעה לה קבוצה גדולה של צעירים מיקטרנבורג אותם שלחו הרב והרבנית אשכנזי. לאחריה יורדים מהרכב קבוצת צעירים עליזה מהעיר פערם אותם שלחו הרב והרבנית דייטש יחד עם הרב והרבנית ניימרק. קבוצה נוספת מהעיר אומסק אותם שלחו הרב והרבנית קריצ'בסקי. וכמובן צעירים יהודיים שלנו, מהעיר טיומן והמחוז.

פאשה

בין הבאים מיקטרנבורג היה גם פאשה. הוא עמד נבוך משהו בכניסה לבית חב"ד. זו לו הפעם הראשונה שהוא נמצא בבית-כנסת ובחברת יהודים. אף פעם זה לא משך אותו. אך אתמול כשהתקשרה אליו אחותו וסיפרה בשם הרבנית אשכנזי שקבוצת צעירים יוצאת לסמינר בטיומן הוא הגיע. בלי הרבה מחשבה הוא עלה 'כמו שהוא' על הרכב העמוס הנוסע טיומנה.

השבת הייתה נפלאה. הצעירים היו מרותקים להרצאות לסיפורים ולהתוועדויות. בין לבין הם שאלו שאלות התעניינו וחקרו. היה להם חיזוק גדול לשמוע מהוריי על החיים היהודיים ברוסיה בימים ההם על שמירת המצוות במחתרת ובמסירות נפש.

כל אחד מהצעירים והתמודדויותיו הוא. מי מהם על סף התבוללות חלילה למי מהם קשה עם כשרות ושבת ולמי מהם נותן הדבר תוספת חיזוק בהחלטות שכבר קבל על עצמו בעבר.

פאשה בלע כל מילה. בשבילו זו פעם ראשונה שהוא שומע סיפורים ודיבורים שכאלו. מתגלה בפניו לפתע עולם שלם ששייך לו והוא כלל לא ידע על קיומו. הוא לא התבייש, הוא שאל, הקשה, שמע וקבל.

נשמתו התעוררה באחת. משהו כמו 'גילוי עצם הנשמה'. הוא היה פתאום מוכן להכל.

כשהגיע למחרת המוהל ר' מרדכי צבי סלומון, פאשה היה הראשון למול עצמו ולהיכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה. ונקרא שמו בישראל "משה-אליעזר".

בימים בהם הוא נח אצלנו לאחרי הברית, בהיותו כואב, הוא החל לקרוא הרבה. הוא לא הסיר מידו את הספר הנפלא מודעות יהודית "ג'י פי אס לנשמה" של הרב נדב כהן שתורגם לרוסית וחולק בסמינר.

הספר הקולח עשה לו סדר ברגשות ובתובנות אותם רכש. אט אט הוא החל להבין מי הוא, מה הוא, מהיכן הם שורשיו, ואיזו נשמה אלוקית מפעמת בקרבו.

משה-אליעזר נסע הביתה אך לשמחת-תורה הגיע אלינו שוב לביקור. ההקפות והשהות עם התמימים שהיו אצלנו סייעו לו להביא את החלטתו לידי פועל. לנסוע לזמן מה ללמוד בישיבת תומכי תמימים אשר במוסקבה.

משה אליעזר אינו צעיר, הוא היה אז כבר בגיל עשרים ותשע. סיים את לימודיו זה מכבר. בחור עם 'ראש על הכתפיים'. אך עם תחושת מחסור בתוכן ומשמעות אמיתית בחיים.

בישיבה הוא החל ללמוד בשקידה והתמדה. מידותיו הטובות והנעימות והחן המיוחד שלו סייעו לו להתחבב מיד על כל תלמידי הישיבה הצעירים ממנו. הם מצידם סייעו לו להשתלב מהר ולהתקדם. 'מזמן-מה' הפכה שהותו בישיבה לחודשים מספר, לאחר מכן לשנה שלמה, ובקיץ זה הוא חגג שנתיים ימים ללימודיו בישיבה.

כשיוצא לנו להיפגש לעיתים, אני משפשף עיני כלא מאמין. האם הבחור בעל הדרת הפנים הזו זהו אותו פאשה עם המכנסיים הקצרים מלפני שנתיים?!...

לא יאומן כי יסופר איזו כברת דרך עשה הבחור היקר הזה!

אתמול בשעות הבוקר כשהייתי בהשגחה פרטית באוהל של הרבי יחד עם הרב לאזאר והרב אשכנזי מיקטרנבורג, קבלתי טלפון ממשה-אליעזר.

כן, זכיתי להיות זה שיודיע לרבי את הבשורה הכל כך משמחת על ההחלטה לבואם בקשרי השידוכים של התמים הנעלה משה-אליעזר עם בת גילו פייגא-ציפורה מהעיר אודסה, תלמידתם של הרב והרבנית וולף.

כשאני יושב כעת כאן בבית הכנסת בית-מנחם שבמרינה רושה אשר במוסקבה, אינני יכול להישאר אדיש. אני הרי רואה במו עיני את הנס מתחולל. זה עתה מלאו בסך הכל שנתיים ימים מיום היכנסו בברית. והיום משהל'ה שלנו יושב בראש, יראת שמים חסידית נסוכה על פניו, כשהוא חוזר כעת, בעת מסיבת קישורי התנאים, מאמר חסידות. בסימן טוב ובמזל טוב הוא עומד להקים בקרוב בעזרת ה' בית נאמן בישראל. בית חסידי.

משה-אליעזר הוא מסוג הנשמות שאין לטעות בהן. סיפורו המופלא מראה במוחש שהקב"ה החליט ביום בהיר אחד להחזיר את הנשמה הזו הביתה. מרגישים שהרבי ה"נשמה הכללית" עורר רחמים על הנשמה הזו ופשוט שלף אותה ברגע אחד מעמקי הקליפות היישר לדרך העולה לחיי קדושה וטהרה.

בעזרת הנשים יחד עם הכלה נמצאות חברותיה והשדכנית המסורה הגב' מכלין. בעזרת הגברים יחד עם החתן הנעלה וחבריו התמימים אנחנו מתוועדים. יושבים כאן כל אותם אלו שזכו בחסד ה' ובשליחות הרבי לקחת חלק בחזרתו של משה-אליעזר לצור מחצבתו.

הרב הראשי לרוסיה הרב בערל לאזאר, המשפיעים של משה-אליעזר הרב זושא גורליק והרב ראובן קורבסקי. ראשי הישיבה הרב גולדברג והרב גרוסמן. השליח הרב זעליג אשכנזי ואני הקטן.

בתוך האווירה המיוחדת נזכרתי פתאום איך כשבקרתי אצלו בישיבה לאחרונה וראיתי את הבחורים הנעלים והוא בתוכם, בקשתי ממנו על נפשי:

"עוד מעט יבוא משיח, ואתם נשמות גבוהות שכמוכם שעזבתם הכל ודבקתם באלוקות תהיו הכי קרוב אליו. תהיו הכי קרוב לרבי. תבטיח לי שלא תשכח אותי מאחור!"

והוא הבטיח.