מערכת COL
|
יום כ' אלול ה׳תשע״ה
04.09.2015
"תודה לך השם על ששמרת על ילד-האור שלי!" ● מרגש
אני נפלתי וקמתי ושוב נפלתי וקמתי. זחלתי על גחוני. תפסתי באבני הדרך הבוגדניות. הרמתי עיני השמימה ועל הילד הזה התפללתי ● אין ספור טלטלות ורעשים עבר ילד האור שלי. רך וטהור כל כך. שוכב כעת מוגן בעריסה של טל וצמר. נינוח ושקט. כמו לא היו הדברים מעולם. תודה לך השם על ששמרת עליו!!! ● השליחה לנפאל, חני ליפשיץ, פרסמה בגיליון בית-חב"ד פוסט מרגש בעקבות לידת בנה, שניאור זלמן לפוסט המלא
"רגוע ומפויס. כמו לא היו הדברים מעולם". שניאור הקטן על רקע ברית המילה שנערכה השבוע
חני ליפשיץ
לילד שלנו קראנו בשם שניאור.
תאריך ברית המילה של ילד האור שלנו, חל בדיוק בח"י באלול, יום ההולדת של רבי שניאור-זלמן המופלא, מייסד חסידות חב"ד ומחבר ספר התניא.
רבי שניאור שלימד אותנו על כוחה של אחדות בין אח יהודי לאחיו,
על שרשרת של אהבה בין אדם לבוראו ובין אדם לחברו,
על מח ששולט על הלב,
על התבוננות אל תוך תוכך פנימה,
על עומקה של מחשבה.
מסכת משורטטת של חכמה בינה ודעת, כזו שמולידה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
ולילד שלנו קראנו בשם שניאור.
לשם הזה יש משמעות נוספת וכה מיוחדת עבורנו:
2 רעידות אדמה קטלניות עברנו כשהילד הזה בתוכי.
האדמה רעדה באימה תחת רגלינו.
קירות ואבנים קרסו עלינו.
צרחות, דם, יזע ודמעות ניתזו לעברנו.
אש וגופרית מכל פינה.
גופות הוטחו על הקרקע.
רעש פיצוחם חתך את האוויר בשריקה.
ואני?
אני נפלתי וקמתי ושוב נפלתי וקמתי.
זחלתי על גחוני.
תפסתי באבני הדרך הבוגדניות.
הרמתי עיני השמימה
ועל הילד הזה התפללתי..
התחננתי לבורא עולם שיציל אותו.
רך וטהור כל כך.
בימים הילכנו בין אוהלים קרועים.
בינות לצער ולכאב ששררו במחנות הפליטים.
השתדלנו לסייע במשהו.
טיפה בים הרוחש.
לחלק מזון ומים.
חיוך, קורת גג וחיבוק.
בהרים הפכנו גופה אחר גופה.
פצועים וזבי פחד זרמו אל תוך ידינו.
בלילות ישנתי על קרקע לא בטוחה,
תחת שמי קטמנדו הפצועה.
מיטלטלת אנה ואנה. הכוכבים לוחשים מעלי.
אך על עצמי באמת שלא היה לי אכפת.
רק על הילד הזה התפללתי...
ואז גילינו שאיבדנו את אח שלנו, אור אסרף, ברעש הגדול.
רגע קודם לכן הוא עוד ישב על הספות המחוברות של בית חב"ד ורגע לאחר מכן היה ואיננו.
הסלעים טרפו אותו,
נצרו את חיוכו הגדול בניהם.
את כל הכוחות השתדלנו לגייס כדי להביא אותו הביתה,
למנוחת עולמים.
לא עצמנו עין. עם ישראל היפה.
כאיש אחד בלב אחד.
כבר אז הבטחתי לעצמי ששמו יונצח בשמו של ילדי,
כי יהודי לא הולך לאיבוד.
אין דבר כזה.
בשביל זה יש את עם-הנצח שלנו שזוכר.
ולילד שלנו קראנו בשם: שניאור.
2 רעידות אדמה. בראשונה שבהן הלך אור.
וכמו אור חוזר בא הציף אותנו!!!
כמה אהבה ואחדות שררו אצלינו בינות לאבנים המתגלגלות.
איזו ערבות הדדית בין איש לאחיו.
בין עם לעם.
אהבת אנשים שקרעה את השמים.
הלבינה את העצב השחור.
אין ספור טלטלות ורעשים עבר ילד האור שלי.
רך וטהור כל כך.
שוכב כעת מוגן בעריסה של טל וצמר.
נינוח ושקט.
רגוע ומפויס.
כמו לא היו הדברים מעולם.
תודה לך השם על ששמרת עליו!!!
הרי על הילד הזה כל הזמן התפללתי...
לילד שלנו קראנו בשם שניאור.
תאריך ברית המילה של ילד האור שלנו, חל בדיוק בח"י באלול, יום ההולדת של רבי שניאור-זלמן המופלא, מייסד חסידות חב"ד ומחבר ספר התניא.
רבי שניאור שלימד אותנו על כוחה של אחדות בין אח יהודי לאחיו,
על שרשרת של אהבה בין אדם לבוראו ובין אדם לחברו,
על מח ששולט על הלב,
על התבוננות אל תוך תוכך פנימה,
על עומקה של מחשבה.
מסכת משורטטת של חכמה בינה ודעת, כזו שמולידה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
ולילד שלנו קראנו בשם שניאור.
לשם הזה יש משמעות נוספת וכה מיוחדת עבורנו:
2 רעידות אדמה קטלניות עברנו כשהילד הזה בתוכי.
האדמה רעדה באימה תחת רגלינו.
קירות ואבנים קרסו עלינו.
צרחות, דם, יזע ודמעות ניתזו לעברנו.
אש וגופרית מכל פינה.
גופות הוטחו על הקרקע.
רעש פיצוחם חתך את האוויר בשריקה.
ואני?
אני נפלתי וקמתי ושוב נפלתי וקמתי.
זחלתי על גחוני.
תפסתי באבני הדרך הבוגדניות.
הרמתי עיני השמימה
ועל הילד הזה התפללתי..
התחננתי לבורא עולם שיציל אותו.
רך וטהור כל כך.
בימים הילכנו בין אוהלים קרועים.
בינות לצער ולכאב ששררו במחנות הפליטים.
השתדלנו לסייע במשהו.
טיפה בים הרוחש.
לחלק מזון ומים.
חיוך, קורת גג וחיבוק.
בהרים הפכנו גופה אחר גופה.
פצועים וזבי פחד זרמו אל תוך ידינו.
בלילות ישנתי על קרקע לא בטוחה,
תחת שמי קטמנדו הפצועה.
מיטלטלת אנה ואנה. הכוכבים לוחשים מעלי.
אך על עצמי באמת שלא היה לי אכפת.
רק על הילד הזה התפללתי...
ואז גילינו שאיבדנו את אח שלנו, אור אסרף, ברעש הגדול.
רגע קודם לכן הוא עוד ישב על הספות המחוברות של בית חב"ד ורגע לאחר מכן היה ואיננו.
הסלעים טרפו אותו,
נצרו את חיוכו הגדול בניהם.
את כל הכוחות השתדלנו לגייס כדי להביא אותו הביתה,
למנוחת עולמים.
לא עצמנו עין. עם ישראל היפה.
כאיש אחד בלב אחד.
כבר אז הבטחתי לעצמי ששמו יונצח בשמו של ילדי,
כי יהודי לא הולך לאיבוד.
אין דבר כזה.
בשביל זה יש את עם-הנצח שלנו שזוכר.
ולילד שלנו קראנו בשם: שניאור.
2 רעידות אדמה. בראשונה שבהן הלך אור.
וכמו אור חוזר בא הציף אותנו!!!
כמה אהבה ואחדות שררו אצלינו בינות לאבנים המתגלגלות.
איזו ערבות הדדית בין איש לאחיו.
בין עם לעם.
אהבת אנשים שקרעה את השמים.
הלבינה את העצב השחור.
אין ספור טלטלות ורעשים עבר ילד האור שלי.
רך וטהור כל כך.
שוכב כעת מוגן בעריסה של טל וצמר.
נינוח ושקט.
רגוע ומפויס.
כמו לא היו הדברים מעולם.
תודה לך השם על ששמרת עליו!!!
הרי על הילד הזה כל הזמן התפללתי...
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
