הקהילה היהודית בעיר סמרה שבדרום רוסיה קמה לתחייה. באחד מלילות דצמבר האחרונים התכנסו פרנסי הקהילה לערב חגיגי לרגל הדלקת נר שמיני של חנוכה באולם המרכזי של בית המלון המפואר בעיר. מי שציפה לגבירים מסיפורי שלום עליכם התאכזב, מן הסתם, למראה אנשי העסקים שישבו מסביב לשולחנות העגולים. שליח חב"ד לעיר, הרב שלומי דייטש, בירך ברוסית וביידיש במבטא חרדי-ירושלמי. אחר כך, כשנשא דרשה נלהבת על חשיבות המחויבות לקהילה, נעו חלק מהאורחים באי-נוחות. גם האוכל הכשר, לא עורר התלהבות. מאז נפילת הקומוניזם ב-1989 משקיעים ארגונים יהודיים מאמצים ניכרים בשיקום החיים היהודיים ברוסיה ובשכנותיה. לאחר 15 שנים של ניסיונות החייאה מתחילה ה"גופה" לגלות סימני חיים, בדמותם של ניצני קהילות יהודיות שהחלו להופיע במרחבים העצומים. אבל התלות בארגונים היהודיים עדיין מוחלטת, ולא ברור מתי, אם בכלל, יבוא היום שניתן יהיה לנתק את הקהילה היהודית ברוסיה מהמכשירים. בסוף המאה ה-19 חיו ברוסיה מרבית היהודים בעולם. בשנת 1884, רגע לפני שהחלה ההגירה ההמונית למערב, היו בה כחמישה מיליון יהודים. 120 שנה אחר כך, ב-2004 - לאחר שלושה גלי הגירה המוניים (בתחילת המאה ה-20, בשנות ה-70 ובשנות ה-90), שואה אחת ו-70 שנות קומוניזם מדכא - קבע מרשם אוכלוסין רשמי כי ברוסיה נותרו לא יותר מ-240 אלף יהודים. המרקם הקהילתי מת "עד לפני 30 ואפילו 20 שנה היתה עדיין ברוסיה 'חצר יהודית' וזכרו עדיין יידיש", אומר בוריס מפציר, ראש משלחת הסוכנות היהודית לחבר המדינות. אבל בגלי העלייה האחרונים כל מי שהרגיש עצמו יהודי עזב. "המרקם הקהילתי מת ומה שנשאר זה רק אוסף של אינדיווידואלים שרואים את עצמם קודם כל כרוסים", אומר מפציר. שליחי הסוכנות ברוסיה אינם מעלים כיום את המלה "עלייה" על דל שפתותיהם. "אני יכול לדבר כל היום על עלייה", מסביר מפציר, "אבל אז אני אמצא את עצמי מדבר אל עצמי". הסוכנות משקיעה כיום את משאביה ברוסיה בתוכניות "רכות" לחיזוק "הזהות היהודית-הישראלית". "בניין קהילה" הוא אחד מתחומי ההתמחות של ארגון הג'וינט העולמי, הגוף היהודי הגדול ביותר שפועל כיום בחבר המדינות, במונחי תקציב. בשנת 2004 השקיע הג'וינט בחבר המדינות סכום שיא של 80 מיליון דולר. עיקר הכסף הופנה אמנם למטרות סיוע הומניטרי לקשישים יהודיים בכלל ולניצולי שואה בפרט, אך חלק משמעותי מתוכו - 15 מיליון דולר - הופנה לתחום הפעילות ההולך ומתפתח, שמכונה בג'וינט "התחדשות יהודית". הפעילות הקהילתית של הג'וינט מתרכזת סביב כ-180 מרכזים קהילתיים, המציעים פעילויות בעלות תכנים יהודיים לבני כל הגילים. את בניית הקהילות עושים בג'וינט לפי שיטה המבוססת על העצמה: מפתחים מוסדות קהילתיים, מסייעים להנהגה המקומית להתגבש ולאחר שהעסק מתחיל לעבוד לבד, יוצאים מהתמונה. אבל העסק עובד בינתיים לאט מאוד: כמעט כל הקהילות שנתמכות על ידי הג'וינט אינן מסוגלות לעמוד בכוחות עצמן. בג'וינט מסבירים כי כדי להנחיל "יש מאין" מחויבות קהילתית "סטייל אמריקה" יש צורך בפרק זמן ארוך בהרבה מ-15 שנים. מעבר לזה, בג'וינט מודים כי דמוקרטיה ופלורליזם אינם ערכים שקל להטמיע במדינות כמו רוסיה ושכנותיה, שמרביתן צועדות דווקא במסלול ההפוך. לצד הג'וינט והסוכנות פועל גם איגוד הקהילות היהודיות של חבר המדינות, שבניגוד להם מציע יהדות שאינה כרוכה בדילמות ערכיות. אולי בגלל זה יש למוצר שלו ביקוש לא מבוטל. דיפלומט ישראלי במוסקווה מעריך, כי הפעילות של איגוד הקהילות "מגיעה לעשרות אלפי יהודים". הארגון, שהוקם ב-1997, נשלט על ידי רבני חב"ד והמיליארדר הישראלי לב לבייב. הוא אינו נהנה מתמיכת הממסד הישראלי והממסד היהודי בארה"ב - עובדה שדווקא משחקת לטובתו בעיני השלטונות המקומיים החשדניים. ליהודי חבר המדינות מציע איגוד הקהילות מסורת יהודית נטו, בלי הפלורליזם של הג'וינט, בלי הציונות של הסוכנות, אבל גם בלי הדרישה לקיום מצוות ואורח חיים יהודי-דתי. "אם אני אגיד שכל יהודי צריך לשמור שבת יצחקו עלי", מסביר בגילוי לב הרב הראשי לרוסיה מטעם האיגוד, הרב ברל לזר. במרכז הקהילתי של האיגוד במוסקווה רשומים פרטיהם האישיים של כארבעים אלף יהודים המתגוררים בעיר ובסביבותיה. כל אחד מהם יקבל ביום הולדתו איגרת ברכה והזמנה לארוחה משפחתית במחיר מוזל במסעדה הכשרה במרכז האיגוד, לצלילי תזמורת כליזמרים. אם לשפוט לפי ביקור אחד, הרעיון זוכה לפופולריות בעיקר בקרב פנסיונרים. לצעירים יותר מציע המרכז קורסים בשפות, בעיצוב הגוף ובמחשבים. בערב נערכות הופעות ויש דיסקוטק לצעירים. בחב"ד מסבירים ש"הם במילא הולכים לרקוד במועדונים, אז לפחות שירקדו עם יהודים". כמה גבירים יש לך? ברחבי חבר המדינות מפעיל איגוד הקהילות כתשעים "שלוחים" של חב"ד. הם לא ממש מנסים להחזיר יהודים בתשובה, מה שגם לא כל כך קורה - ובתי הכנסת שלהם עומדים ברובם ריקים. אבל בשני תחומים רשם איגוד הקהילות הישגים גדולים יותר מהארגונים האחרים: בניית מערכת חינוך יהודית וטיפוח תורמים מקרב אנשי העסקים המקומיים. באיגוד הקהילות אומרים כי 30% מתקציב הפעילות שלהם ברחבי ברית המועצות לשעבר מגיעים כיום מתורמים מקומיים. במרבית הקהילות שבערי השדה מדובר עדיין בסכומים זניחים אבל ישנן קהילות בודדות, בעיקר באוקראינה, הממומנות במלואן על ידי הנדבנים המקומיים. באיגוד הקהילות לא מכחישים כי הרצון ליהנות מקשריהם הטובים עם השלטונות ברוסיה ובמקומות אחרים הוא המניע העיקרי של רבים מהתורמים - אבל מבחינתם זו בבחינת מטרה המקדשת את האמצעים. "נו, אז כמה 'גבירים' כבר יש לך? זאת השאלה שהכי מטרידה את ה'שלוחים'", אומר פעיל ותיק בחב"ד, שעבד שנים רבות בחבר המדינות. רשת החינוך "אור אבנר", שהוקמה על ידי לבייב ב-1989, כוללת כיום עשרות מוסדות חינוך, שבהם לומדים כ-14 אלף תלמידים. גם מתחריה חולקים לה שבחים. "מדובר במערכת חינוך מדהימה", אומר אבי גנון, נציג רשת "אורט" המפעילה בחבר המדינות חטיבות ב-15 בתי ספר מקצועיים. בתי הספר של "אור אבנר" הם מוקד המשיכה העיקרי של איגוד הקהילות, בעיקר במדינות מרוחקות כמו אזרבייג'אן, שבה לא היו קודם לכן מוסדות חינוך יהודיים. כ-70% מהילדים ברשת הם בנים לאבות לא-יהודים. משום כך הדגש ב"אור אבנר" ניתן קודם כל לרמת הלימודים הכלליים. כל תלמיד מקבל תוכנית לימודים "ממלכתית" מלאה בתוספת הסעות, ארוחות חמות, מורים מקצועיים וארבע עד שבע שעות שבועיות של יהדות, עברית ומסורת. ברוב בתי הספר הלימודים בחינם. 15 מבתי הספר משתתפים בתוכנית "חפציבה" ללימודי עברית שמפעילים הסוכנות היהודית ומשרד החינוך וב"אור אבנר" היו שמחים לצרף בתי ספר נוספים. "אור אבנר" נקראת על-שם אביו של לבייב. כנראה שהיחס של לבייב לרשת רגשי לחלוטין שכן לצעיר בניו הוא קרא אור אבנר וגם קשה למצוא בהתנהלותו ולו שמץ של היגיון עסקי. הוא מממן את פעילות הרשת כמעט לבדו, בעלות שנתית שנמצאת במגמת גדילה מהירה ועומדת כיום על כ-3,000 דולר לתלמיד (לפי נתוני "אור אבנר") או 42 מיליון דולר לשנה בסך הכל - סכום לא פעוט גם בעבור מיליארדר כמוהו. המעמסה התקציבית נותנת אותותיה ב"אור אבנר": המחשבים כבר מיושנים, המשכורות למורים כבר אינן גבוהות כבעבר ובערים הגדולות הרשת מתקשה בתחרות מול בתי ספר פרטיים לא-יהודיים. איום נוסף על עתידה טמון בהגירה הפנימית הגוברת של יהודים בחבר המדינות מהפריפריה לערים המרכזיות. "אני משקיע בילדים לא בקהילות", משיב לבייב בלקוניות כששואלים אותו אם יש להשקעותיו עתיד. "עם כל האופטימיות שלי שרוסיה משתפרת, בערים הקטנות קשה לראות איך אפשר לבנות קהילה", אומר הרב לזר, "לספק אוכל כשר, עם המרחקים ברוסיה, זה עבודת פרך". לזר מאמין כי רק במוסקווה, סנט פטרסבורג, קייב ואולי עוד שתיים-שלוש ערים ברחבי חבר המדינות יקומו לתחייה קהילות יהודיות של ממש, כמו אלה שהיו פעם ונשארו רק בספרים. לדבריו, "בעיר כמו וולדיווסטוק או קרסנויארסק להקים קהילה-קהילה זה פשוט לא שייך. במקומות כאלה המטרה שלנו היא רק לעזור ליהודים".