מערכת COL
|
יום י"ב אלול ה׳תשע״ה
27.08.2015
האל"ף בי"ת שאינו מוכר להורים במוסדות חב"ד ● בנימין ליפקין
אם אתם לא מכירים את הלקסיקון האלפביתי הבא, אתם אמורים להיות בימים אלו מאושרים עלי אדמות ● במילים פשוטות וברורות יותר, אם הלקסיקון הבא, הלקוח משיחות אמת המתנהלות בימים אלו בכל כך הרבה מקומות שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא שאינם מוסדות החינוך של חב"ד – כנראה שאתם נמנים עם חסידי חב"ד שבימים אלו מתכוננים בהתרגשות ובחדווה לפתיחת שנת הלימודים בארץ טור מיוחד
אשרינו שחסידים אנחנו ודרך סלולה לנו. ת"ת חב"ד בחולון (צילום ארכיון: מנדי הכטמן)
בנימין ליפקין
אם אתם לא מכירים את הלקסיקון האלפביתי הבא, אתם אמורים להיות בימים אלו מאושרים עלי אדמות. במילים פשוטות וברורות יותר, אם הלקסיקון הבא, הלקוח משיחות אמת המתנהלות בימים אלו בכל כך הרבה מקומות שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא שאינם מוסדות החינוך של חב"ד – כנראה שאתם נמנים עם חסידי חב"ד שבימים אלו מתכוננים בהתרגשות ובחדווה לפתיחת שנת הלימודים בארץ.
כך זה בדיוק נשמע:
אין מקום.
"אתם צודקים. הכל טוב ויפה. הילדה באמת טובה. אבל אין לנו מקום. אנחנו לא יכולים לקבל אותה. הכיתה מלאה. אין אפשרות להכניס מחט. חבל. גם אני מצטער אבל אין לי שום אפשרות לעזור לכם".
באמת שניסיתי. לא הצלחתי.
"אתם לא יודעים כמה ניסיתי. דיברתי איתו. ניסיתי לדבר על לבו. דיברתי אפילו עם המנהלת והיא אמרה שזה לא היא אלא ועד ההורים. הבעיה שהיא שאף אחד בוועד לא רוצה לדבר איתי. אני כבר שרוף כי יודעים שאני רוצה לעזור לכם".
גם אם בת קול תגיד לי משמים לקבל את הילדה, אני לא אקבל.
"נקודה. תקשיבו, כל הניסיונות להפעיל עליי לחצים מאלף ואחד כיוונים, לא יעזרו. הבת שלכם מצוינת. לסמינר שלנו היא לא תיכנס. כדאי שתפנימו".
דחיה.
"את שומעת, קיבלתי דחייה. את בטח זוכרת שכל הזמן הזה שחיכינו, באמת היו לי חששות. אמרתי לעצמי: אולי סתם החברים שלי מרגיעים אותי ואומרים לי שיהיה בסדר. מסתבר שצדקתי. אני לא יודע מה נעשה כעת".
ההורים לא מסכימים.
"ההורים אומרים שלפי המידע שלהם, היא לא מתאימה לבית הספר. אני לא יכול להתווכח עם ההורים. אם זה מה שהם טוענים, מה אני יכול לעשות. דבר עם ההורים".
ועדת קבלה.
"אמרו לי שוועדת הקבלה לא הסכימו לקבל אותה. לא. לא אומרים שמות. ניסיתי לברר מי הם חברי ועדת הקבלה אבל אמרו לי שלא מקובל למסור את השמות. אני בטוח שיש כאלה שמכירים את ועדת הקבלה הזאת. אבל אם הם כל כך מסתתרים ועקשנים, גם אם אגיע אליהם, מה פתאום שישמעו יהודי פשוט כמוני".
זכות ערעור.
"אתה באמת חושב שאני יכול לנסות לנצל את הזכות הזאת ולערער או שזו סתם אשליה? מישהו יסתכל על הערעור הזה?".
חולצה.
"איך אתה רוצה לשכנע אותי לקבל את הילדה אם אבא שלה הולך עם חולצה לבנה עם פסים? מה אתה חושב שלא רואים את הפסים האלה. זה לא לעניין. אצלנו לא נכנסות ילדות כאלה. זה לא אנחנו".
טובה. אני מבקש ממך טובה.
"בחיים לא ביקשתי ממך טובה. אני מתחנן אליך. בדמעות. למען הילדה שלי".
יש לנו כבר יותר מדי.
"לא נעים לומר את זה אבל מה לעשות, אם אני אקבל את הילד שלכם, ההורים לא יתנו לי לפתוח את שנת הלימודים. הם גם יהיו צודקים. יש לנו יותר מדי ספרדים. כמה קיבלתי? אוהו, קיבלתי כבר יותר מדי. הרבה יותר ממה שהייתי אמור לקבל".
כובע.
"תראה, היינו מקבלים את הילדה אבל אנחנו שומעים שהכובע של האבא נשאר כל הזמן ברכב. הוא מסתובב בחוץ רק עם המעיל. כן, עם החליפה. את הכובע הוא משאיר ברכב. זה לא מתאים לנו. אני יודע, אני יודע שלבית הכנסת הוא מגיע עם הקאפלוטש, נו, ברור, אבל במשך היום הוא פשוט מסתובב בעיר רק עם המעיל. זה לא מתאים לאופי של המשפחות ששולחות אלינו את הילדות. מצטער".
מִכְסָה.
"אנחנו בשום אופן לא נעבור את המכסה שהקצינו. יש לנו כבר שלושים אחוז ספרדים. גמרנו. אין מצב שאנחנו נפר את זה בשום צורה.
נפלטה מהרשימה.
"אני מסביר לך. אני יודע היטב שהיא הייתה ברשימה. אבל היא נפלטה. מה לעשות. נפלטה. אין לי שליטה על זה. מציאות שהיא נפלטה".
ספרדים.
"אתה בטוח שזה שם המשפחה האמיתי? מה היה השם הקודם? זה עפעס לי נראה לי אמיתי. אידיש הוא יודע הילד? אתה בטוח שהוא יודע לדבר אידיש מצוין? איפה הוא למד? אני רוצה לראות את הילד".
פעם זה היה אחרת.
"אני יודע. אתה מספר לי? אני זוכר שפעם כולם למדו יחד והכל היה בסדר. כולם יצאו מחונכים, יראים ושלמים. אבל היום זה אחרת. היום הורים רוצים יותר. יותר פרומקייט. יותר עלרכקייט. יותר יראת שמים. אין מה לעשות".
צלצל אליי יותר מאוחר.
"אני כרגע עסוק מאוד. אני יושב עם אנשים. לא. אין לי שום חדש. אמרתי לך כבר. חבל שאתה סתם מתעקש. טוב, אני מצטער. אני לא יכול להמשיך את השיחה כעת".
קשרים.
"אם יש לך קשרים עם... הוא יוכל אולי לעזור לך. אומרים שיש לו השפעה שם. כדאי לך לפנות למישהו שמכיר אותו. תנסה לברר למי יש קשר אתו. אם הוא יזרוק שם מילה, זה בטוח יכול לעזור".
רשימה סגורה.
"הם אומרים שהרשימה סגורה ואין מה לעשות. אתה יכול לעשות משהו או שכשאומרים שהרשימה סגורה כבר אי אפשר לעשות שום דבר? אני שואל אותך".
שריונים.
"אומרים שיש כמה שריונים שעוד לא מימשו. אולי יהיה לנו מזל. כעת צריך להפעיל את כל המכבש ולומר תהילים. תמשיכו להתפלל כל הזמן. אולי נצליח. ה' יעזור".
תודה רבה. אהיה חייב לך על כך.
"אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך. הצלת את הבת שלנו. רק בזכותך היא תוכל ללכת לבית הספר כמו שאר החברות שלה ולא תישאר בבית. אני אזכור לך את זה לכל החיים".
רגע לפני שתשחררו קיטור על כל מה שלא מוצא חן בעיניכם באחד מבתי הספר של חב"ד שאליו אתם שולחים את יקיריכם, מומלץ לכם להציץ לרגע החוצה – להאזין לקולות שנשמעים מעבר לכביש ולומר: תודה לך רבי שחינכת אותנו אחרת.
תודה לך, רבי, שלימדת אותנו שאהבת ישראל איננה איזו סיסמא קליטה אלא דרך חיים. תודה לך, רבי, שהנחלת בלב כולנו, מכל העדות, מכל ארצות המוצא, מכל האקצנטים, מכל סוגי העיסוק – בני איש אחד נחנו.
אשרינו שחסידים אנחנו ודרך סלולה לנו.
ולמורים ולמורות, לילדים ולילדות: שנת לימודים מוצלחת ופורייה!
אם אתם לא מכירים את הלקסיקון האלפביתי הבא, אתם אמורים להיות בימים אלו מאושרים עלי אדמות. במילים פשוטות וברורות יותר, אם הלקסיקון הבא, הלקוח משיחות אמת המתנהלות בימים אלו בכל כך הרבה מקומות שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא שאינם מוסדות החינוך של חב"ד – כנראה שאתם נמנים עם חסידי חב"ד שבימים אלו מתכוננים בהתרגשות ובחדווה לפתיחת שנת הלימודים בארץ.
כך זה בדיוק נשמע:
אין מקום.
"אתם צודקים. הכל טוב ויפה. הילדה באמת טובה. אבל אין לנו מקום. אנחנו לא יכולים לקבל אותה. הכיתה מלאה. אין אפשרות להכניס מחט. חבל. גם אני מצטער אבל אין לי שום אפשרות לעזור לכם".
באמת שניסיתי. לא הצלחתי.
"אתם לא יודעים כמה ניסיתי. דיברתי איתו. ניסיתי לדבר על לבו. דיברתי אפילו עם המנהלת והיא אמרה שזה לא היא אלא ועד ההורים. הבעיה שהיא שאף אחד בוועד לא רוצה לדבר איתי. אני כבר שרוף כי יודעים שאני רוצה לעזור לכם".
גם אם בת קול תגיד לי משמים לקבל את הילדה, אני לא אקבל.
"נקודה. תקשיבו, כל הניסיונות להפעיל עליי לחצים מאלף ואחד כיוונים, לא יעזרו. הבת שלכם מצוינת. לסמינר שלנו היא לא תיכנס. כדאי שתפנימו".
דחיה.
"את שומעת, קיבלתי דחייה. את בטח זוכרת שכל הזמן הזה שחיכינו, באמת היו לי חששות. אמרתי לעצמי: אולי סתם החברים שלי מרגיעים אותי ואומרים לי שיהיה בסדר. מסתבר שצדקתי. אני לא יודע מה נעשה כעת".
ההורים לא מסכימים.
"ההורים אומרים שלפי המידע שלהם, היא לא מתאימה לבית הספר. אני לא יכול להתווכח עם ההורים. אם זה מה שהם טוענים, מה אני יכול לעשות. דבר עם ההורים".
ועדת קבלה.
"אמרו לי שוועדת הקבלה לא הסכימו לקבל אותה. לא. לא אומרים שמות. ניסיתי לברר מי הם חברי ועדת הקבלה אבל אמרו לי שלא מקובל למסור את השמות. אני בטוח שיש כאלה שמכירים את ועדת הקבלה הזאת. אבל אם הם כל כך מסתתרים ועקשנים, גם אם אגיע אליהם, מה פתאום שישמעו יהודי פשוט כמוני".
זכות ערעור.
"אתה באמת חושב שאני יכול לנסות לנצל את הזכות הזאת ולערער או שזו סתם אשליה? מישהו יסתכל על הערעור הזה?".
חולצה.
"איך אתה רוצה לשכנע אותי לקבל את הילדה אם אבא שלה הולך עם חולצה לבנה עם פסים? מה אתה חושב שלא רואים את הפסים האלה. זה לא לעניין. אצלנו לא נכנסות ילדות כאלה. זה לא אנחנו".
טובה. אני מבקש ממך טובה.
"בחיים לא ביקשתי ממך טובה. אני מתחנן אליך. בדמעות. למען הילדה שלי".
יש לנו כבר יותר מדי.
"לא נעים לומר את זה אבל מה לעשות, אם אני אקבל את הילד שלכם, ההורים לא יתנו לי לפתוח את שנת הלימודים. הם גם יהיו צודקים. יש לנו יותר מדי ספרדים. כמה קיבלתי? אוהו, קיבלתי כבר יותר מדי. הרבה יותר ממה שהייתי אמור לקבל".
כובע.
"תראה, היינו מקבלים את הילדה אבל אנחנו שומעים שהכובע של האבא נשאר כל הזמן ברכב. הוא מסתובב בחוץ רק עם המעיל. כן, עם החליפה. את הכובע הוא משאיר ברכב. זה לא מתאים לנו. אני יודע, אני יודע שלבית הכנסת הוא מגיע עם הקאפלוטש, נו, ברור, אבל במשך היום הוא פשוט מסתובב בעיר רק עם המעיל. זה לא מתאים לאופי של המשפחות ששולחות אלינו את הילדות. מצטער".
מִכְסָה.
"אנחנו בשום אופן לא נעבור את המכסה שהקצינו. יש לנו כבר שלושים אחוז ספרדים. גמרנו. אין מצב שאנחנו נפר את זה בשום צורה.
נפלטה מהרשימה.
"אני מסביר לך. אני יודע היטב שהיא הייתה ברשימה. אבל היא נפלטה. מה לעשות. נפלטה. אין לי שליטה על זה. מציאות שהיא נפלטה".
ספרדים.
"אתה בטוח שזה שם המשפחה האמיתי? מה היה השם הקודם? זה עפעס לי נראה לי אמיתי. אידיש הוא יודע הילד? אתה בטוח שהוא יודע לדבר אידיש מצוין? איפה הוא למד? אני רוצה לראות את הילד".
פעם זה היה אחרת.
"אני יודע. אתה מספר לי? אני זוכר שפעם כולם למדו יחד והכל היה בסדר. כולם יצאו מחונכים, יראים ושלמים. אבל היום זה אחרת. היום הורים רוצים יותר. יותר פרומקייט. יותר עלרכקייט. יותר יראת שמים. אין מה לעשות".
צלצל אליי יותר מאוחר.
"אני כרגע עסוק מאוד. אני יושב עם אנשים. לא. אין לי שום חדש. אמרתי לך כבר. חבל שאתה סתם מתעקש. טוב, אני מצטער. אני לא יכול להמשיך את השיחה כעת".
קשרים.
"אם יש לך קשרים עם... הוא יוכל אולי לעזור לך. אומרים שיש לו השפעה שם. כדאי לך לפנות למישהו שמכיר אותו. תנסה לברר למי יש קשר אתו. אם הוא יזרוק שם מילה, זה בטוח יכול לעזור".
רשימה סגורה.
"הם אומרים שהרשימה סגורה ואין מה לעשות. אתה יכול לעשות משהו או שכשאומרים שהרשימה סגורה כבר אי אפשר לעשות שום דבר? אני שואל אותך".
שריונים.
"אומרים שיש כמה שריונים שעוד לא מימשו. אולי יהיה לנו מזל. כעת צריך להפעיל את כל המכבש ולומר תהילים. תמשיכו להתפלל כל הזמן. אולי נצליח. ה' יעזור".
תודה רבה. אהיה חייב לך על כך.
"אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך. הצלת את הבת שלנו. רק בזכותך היא תוכל ללכת לבית הספר כמו שאר החברות שלה ולא תישאר בבית. אני אזכור לך את זה לכל החיים".
רגע לפני שתשחררו קיטור על כל מה שלא מוצא חן בעיניכם באחד מבתי הספר של חב"ד שאליו אתם שולחים את יקיריכם, מומלץ לכם להציץ לרגע החוצה – להאזין לקולות שנשמעים מעבר לכביש ולומר: תודה לך רבי שחינכת אותנו אחרת.
תודה לך, רבי, שלימדת אותנו שאהבת ישראל איננה איזו סיסמא קליטה אלא דרך חיים. תודה לך, רבי, שהנחלת בלב כולנו, מכל העדות, מכל ארצות המוצא, מכל האקצנטים, מכל סוגי העיסוק – בני איש אחד נחנו.
אשרינו שחסידים אנחנו ודרך סלולה לנו.
ולמורים ולמורות, לילדים ולילדות: שנת לימודים מוצלחת ופורייה!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
