גם מי שלא למד בישיבה בלוד, מתרגש למראה עשרות התגובות והאיחולים שהגיעו על פרסום הידיעה על פרישתו של הרב יצחק מנדלסון שיחי' מתפקיד 'המדריך' בישיבת חב"ד בלוד. המכנה המשותף לכולן – חד הוא. מדריך ירא שמים וחסידי בתכלית, עם 'ברען' (בעירה פנימית) חסידי אמיתי, ואהבה לבחורים הצעירים בישיבה, שהותיר חותם על כמה וכמה דורות חסידים, ונגע בליבם.

צדקה לפני התפילה

"זכורני שהייתי מניח תפילין בחוץ, וכשהייתי נכנס ועובר דרך מקומו. ומספר פעמים היה לוקח מטבע ודופקו על השולחן להזכיר לי לתת צדקה לפני שחרית [ובכלל זכורני שבכל יום היה נותן מטבעות של שקל לבחורים שנמצאים בקרבת מקומו לצדקה]."

יותר ממיליון שקל

כל יום ר' יצחק היה מחלק מטבעות לתמימים שישימו צדקה.. חשבון פשוט מגלה שמדובר בסכום עצום.. אם כל יום הוא היה נותן במטבעות של שקל. היה תקופה שהיה 310 בחורים בישיבה.. אמנם לא כולם היו כל יום אבל הייתה שקית שלמה כל יום..." ועוד מוסיף: "כאן המקום להזכיר את אשתו ע''ה שיחד הפכו את הישיבה לבית חם ומרומם..."

עבודת התפילה

"תפילה בלי ר' יצחק? אני בוגר הישיבה בלוד. ואני זוכר, שאחד הדברים שהיו מאוד חסרים לי בתחילת דרכי בישיבה גדולה, זה התפילה עם ר' יצחק . כמו גם, השיעור היומי בתניא לפני התפילה. תפילה בלי ר' יצחק?... תלמיד אחר לשעבר, נזכר דווקא ב"מי שעשה ניסים" בשבת מברכים: "לא אשכח איך איך הוא היה מברך את החודש בשבת מברכים. החזנות של "מי שעשה"... אה! "

דוגמא אישית בתפילה

"אני לא יודע מה אחרים הרגישו, אבל תמיד כשהחזן היה מגיע ל''ויברך דוד'' היה לי קשה לעמוד. וכשהייתי מסתכל לכיוון של ר' יצחק, איך שהוא מיד נעמד, הייתי אומר לעצמי כל יום מחדש: "אם הוא בגיל שלו לא מהסס לרגע ונעמד, אז שאני יהסס? !..."

"כל צהריים נכנס לחדרים: מנחה, מנחה!!! אי אפשר לשכוח מדריך ומשגיח אהוב ובלתי נשכח! הוא מדריך אהוב ובעל שיעור קומה, דורי דורות התחנכו מפיו", כותב תלמידו לשעבר.


ר' יצחק מנדלסון שיחי', בימים שהישיבה שכנה בפרדס בלוד (ארכיון שמואל בן-צבי)

תלמיד אחר, מספר: "בדיוק לפני 40 שנה בראש חודש אלול פגשתי לראשונה את המדריך, לתפילת מנחה. התפילה הראשונה שלי כ'תמים'. מה אומר? אומר רק שזה שאני זוכר ארבעים שנה אחרי זה את הרושם שזה עשה עליי, וזה אומר כבר את הכל !!! וזה עוד לפני הבוקר שלאחרי זה, כשהוסבר לי שכתוב "וישכם ויאמר" ולא "וישכם וידבר"...

יחס לבבי לבחורים

"זכורני שהייתי ילד בן 12 בלוד, הייתי נוסע לבית בכל שבת. כאשר הפכתי ל'בר מצוה' בא אלי הרב יצחק ואמר: "נו הגיע הזמן שתישאר לשבת בישיבה". אני אמרתי לו שקשה לי, והוא הסכים שאמשיך לנסוע. כך עברו כמה שבתות ובכל פעם לפני שבת אמרתי לו כל מיני תירוצים, שקשה לי וכו', ותמיד הסכים איתי בחיוך. עד שבמשך הזמן זה גרם לי שהתחלתי בעצמי לרצות להישאר בשבת.

יהודי חסידי. חלק בלתי נפרד מההווי של 'לוד'...

חסידישער איד. ציור בישיבה. איך היא תיראה בלעדיו?

אני מאחל לרב מנדלסון אריכות ימים ושנים טובות ובריאות מתוך שמחה.

דמות חסידית, מלא רגש חום ואהבה לילדים - הבחורים

"קרן אורה וחינוך של הישיבה, תמיד צהלתו בפניו, לא משנה מה עבר עליו, תמיד מיט א'שמייכל'. בדרישות התובעניות של לוד באותם הימים, ר' יצחק היה האבא הטוב ולראות אותו זה היה חלק מההרגעה שלנו.... בהחלט מזדהה עם ההגדרה: "נגע בלבבות התלמידים".

כמו אבא

"למדתי בישיבה לפני כ20 שנה. הגעתי מחו״ל ולא היה קל להתאקלם בארץ עם הסגנון הישראלי השונה וכו׳, כמובן גם לא להיות בבית חצי שנה בתור בחור צעיר, היה קשה. ר׳ יצחק היה העוגן האבהי, כמו סבא אוהב שנתן קצת הרגשה של בית הרחק מהבית... תמיד עם חיוך שואל ומתעניין בכנות אמיתית, תמיד ידעת שאפשר לגשת אליו לחדר בהפסקה לדבר ולשוחח על דא ועל הא או לבקש עזרה במה שלא יהיה! תודה רבה ר׳ יצחק על מי שהיית עבורנו לעולם לא נשכח זאת!"

מאור הפנים שלו

"האהבה לתמימים, (לא נקנה בשום קורס ובשום בית ספר, היה לו את זה...) לכן כיבדו אותו מאוד ולא יכלו לסרב לבקשותיו ודרישותיו בנושא משמעת, עמידה בלוח זמני הסדרים וכו'. זכיתי שהנני וילדי התחנכנו אצלו...

מאחל לו אריכות ימים ושנים טובות ונחת יהודי אמיתי מכל צאצאיו..."

המדריך שהצליח לנגוע בלבי

לפני 20 שנה לערך, למדתי כתלמיד בישיבה בלוד. היה אז לחץ לימודי, כתלמיד מצטיין דרשתי מעצמי הרבה מאוד וב"ה בזכות הצוות המסור הגעתי להשגים גבוהים מאוד.

היה זה באמצע שיעור ב', לא זוכר בדיוק את הפרטים איך ומתי, אבל הייתה אז עונת מבחנים, וכנראה עוד כמה דברים שגרמו לי לחץ גדול. לא היה לי בפני מי לפרוק את הלב, מהמשפיע קצת התביישתי, וכך עברו כמה ימים שאכלתי את עצמי מבפנים. הלחץ הלך וגבר, ולא ראיתי איך אני יוצא מזה.

ואז נכנסתי לחדר אוכל ור' יצחק עם החיוך הלבבי מקדם את פני, והוא שואל אותי: "למה אתה נראה מדוכדך?..." את האמת, עד היום עם העיניים, הברק, הדאגה האמיתית, הוא שבה את ליבי... סיפרתי לו שלא קל לי, אני בלחץ, לא יודע מה לעשות. הרשתי לעצמי להוזיל דמעה... ומיד לנגב...

הוא שם את היד שלו על הכתף שלי ואמר לי, תקשיב לי טוב, אתה לא מרגיש טוב! יש לא להרגיש טוב פיזית, ויש לא להרגיש טוב נפשית. אתה זקוק למנוחה.

לך למשגיח ותבקש ממנו לנסוע לבית לשלש ימים, תגיד לו שאתה לא מרגיש טוב וזהו. אל תגיד שום דבר מעבר. אם יהיה בעיות גש אלי שוב ואני יסדר את זה.

שמעתי לעצתו, ניגשתי למשגיח, הוא נתן לי אישור לנסוע, לאחר שלשה ימים חזרתי בחור חדש. זה נתן לי זריקת מרץ גדולה מאוד.

אני בטוח שר' יצחק לא זוכר את זה, כי מקרה כזה כמו שלי, היה אצלו כמעט כל יום ב-65 שנות עבודה אישית ומסורה כל כך.

ר' יצחק! אורך ימים ושנות חיים, איש מלא בווארטים חסידיים, ובאהבת ישראל. ה' ייתן לך אריכות ימים לרוות נחת מאלפי הילדים הרוחניים שלך!".