"כינוס השלוחים", המיועד למשפחות השלוחים הנבחרים ששלח הרבי לארץ הקודש בשנים תשל"ו-תשל"ח, התקיים זה הפעם ה-36 בכפר סבא.

השלוחים מפוזרים בכל רחבי הארץ, מאילת שבדרום ועד יסוד המעלה שבצפון, לאורך החוף המערבי מחיפה ועד אשדוד ואשקלון, בגליל העליון והתחתון, במרכז הארץ ובירושלים עיר הקודש – בכל מקום נושאים הם במשרות חשובות בתחומי רבנות וחינוך, ניהול מוסדות חב"ד ופעילות להפצת המעיינות – התכנסו במרכז הארץ לשבת של התרעננות והתחדשות, מתוך אוירה חמה ומשפחתית.

כמיטב המסורת, שזכתה לאישורו וברכתו של הרבי פעמים רבות, מתקיים הכינוס בסמיכות לכ"ף אב, יום ההילולא של הגאון המקובל רבי לוי יצחק זצ"ל, אביו של הרבי. לאחר תפלת מנחה של ערב שבת, התקיים שיעור מיוחד בתורתו של בעל ההילולא על ידי הרב מנחם מענדל רייצס, מה"דור השני" של משפחת השלוחים. השיעור התמקד – בין השאר – במעלתו של המספר 36, בהתאם למספרו של הכינוס.

לאחר "קבלת שבת" ותפלת ערבית התכנסו השלוחים ומשפחותיהם בחדר האוכל, שם התקיימה סעודת שבת שמחה ומרוממת, כשהשלוחים מחזקים איש את רעהו בעבודת השליחות בהווה ובעתיד. דברי החיזוק וההתעוררות משולבים בזכרונות מרתקים מימי נעוריהם של השלוחים בבית חיינו וימי הבראשית של השליחות בארץ, סיפורים נפלאים ומקוריים על הרבי מימי האור, כולל נסים ונפלאות הממשיכים להתרחש גם בתקופתנו זו. 

בבוקר יום השבת השכימו השלוחים קום לצעדה כברת דרך לכיוון המקוה המקומי, ולאחר מכן נלמד מאמר חסידות בצוותא מפי המשפיע הרב זושא אלפרוביץ מקרית גת. תפלת שחרית במתינות חסידית, כשלאחריה חזר הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי מצפת בטוב טעם על שיחות קודש בענין "ערי מקלט" שבפרשת השבוע, כשהוא מקשר זאת לתפקיד השלוחים בכלל ולתפקידם בעת הזאת בפרט, ב"זמן השיא" לקבלת פני משיח צדקנו.

לאחר קריאת התורה ותפלת מוסף התכנסו כולם ל"קידושא רבא", שהפכה כמובן להתוועדות חסידית פנימית שנמשכה שעות רבות. נציין בקיצור כמה נקודות מתוך דבריהם של השלוחים בהתוועדויות של הלילה והיום:

הרב יוסף גרליצקי מתל אביב, הרב מרדכי צבי דובראווסקי מראשון לציון והרב לייבל שילדקרויט מחיפה – שיתפו את קהל השלוחים בסיפורים חיים מתוך ההצלחה הפלאית שראו במקומות שליחותם בפרטים שונים, ובירכו והתברכו להמשך ההצלחה בתוכניות העתיד ביתר שאת וביתר עז. 

הרב יעקב רייצס מיסוד המעלה, הרב אברהם שמואל בוקיעט מכפר חב"ד והרב יהודא איידלקופ מנחלת הר חב"ד – הרחיבו ביחודיותה של השליחות לארץ ובהתייחסותו הפלאית של הרבי אליה, כשהם עומדים על כך שהשלוחים שהגיעו צעירים לימים אמנם נעשו מבוגרים בכארבעים שנה... אבל אין בכך כדי לפגום ברוח הצעירה, בזכות ובאחריות המוטלת על כתפיהם, מתוך כבוד הדדי, אחדות ושיתוף פעולה. 

הרב שמואל גרייזמאן מירושלים, הרב יוסף העכט מאילת והרב זושא אלפרוביץ מקרית גת – העמיקו במורכבותה של התקופה שבה אנו נמצאים (לאחר כ"ז אדר וג' תמוז), כאשר מצד אחד נראה מצב של בלבול, העלם והסתר, אולם מצד שני דוקא בזמן זה מתגלה עומק ההתקשרות של החסידים עם הרבי, כאשר ברור לכל כי "לא עזב הרועה את צאן מרעיתו" והרבי הוא הוא נשיא הדור בכל המובנים עד שבקרוב "הוא יגאלנו".

בעניין זה נזכר הפסוק בפרשת השבוע "השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך", כשהמסר ברור שיש להנציח את רגשי הקודש שהיו באותם זמנים שבהם זכו לראות את הרבי בהתגלות, ולהעביר אותם הלאה לדור הצעיר כמו שהם בפשיטותם ובטהרתם, ללא תערובות "זרות".

לאחר תפלת מנחה התקיימה חזרת דא"ח על ידי הרב זושא אלפרוביץ, ולאחר תפלת ערבית והבדלה התקיימה התמונה המסורתית. הכינוס הסתיים בסעודת "מלוה מלכה" חגיגית (אליה הצטרפו גם כמה ממשפחת השלוחים שלא הצליחו להגיע לשבת), ובה נשמעו סיפורים חסידיים מפי הרב אליהו יוחנן שי' גוראריה מחולון והרב מנחם מענדל שי' גלוכובסקי מרחובות.

הכינוס כולו – שאורגן ביד רחבה על ידי הרב יהודא איידלקופ ובני משפחתו, בסיועו של הרב אברהם שמואל בוקיעט – הוקדש לזכותו ולרפואתו השלימה של השליח הרב אהרן אליעזר צייטלין, כשכל אחד מקבל ספר "תניא" מיוחד שהודפס לזכותו בביתו שבצפת. כמו כן חולקו ספרי ה"תניא" שהודפס בשנה שעברה במעמד "כינוס השלוחים" עצמו. 

להלן מעט מן המעט מתוך ה"פנינים" שנשמעו במהלך הכינוס:

• פעם הפנה הרבי את החסיד ר' מענדל פוטרפס ע"ה לרופא, לנוכח מצב בריאותו. הרופא בדק את ר' מענדל, ולאחר מכן "בישר" לו: "תשמע, אתה לא יכול להיות חב"דניק יותר... חב"דניק יודע 'לקחת לחיים', ולך אסור יותר לנגוע ב'משקה'"... – כשיצא ר' מענדל מהרופא, ניתח את דבריו ואמר כך: "הרי ברור שהרבי לא הפנה אותי לרופא כדי לשמוע שאני לא יכול להיות חב"דניק. אלא מאי, הרבי רצה שאשמע מהרופא כי חב"דניק הוא אחד כזה שיודע 'לקחת לחיים'. ובכן, זה באמת מה שאעשה"...

• פעם אושפז ר' מענדל לנוכח בעיה רפואית, וכשבאו לבקרו אמר בצער: "חבל שלא נהגתי בחכמה והייתי יכול למנוע בעיה זו". לתמיהת המבקרים הסביר ר' מענדל, כי באותה שנה הוא היה אצל הרבי וכתב פ"נ כנהוג. הרבי קרא את הפ"נ ואמר לר' מענדל שהיה עליו לבקש במפורש על בריאות בגשמיות. השיב ר' מענדל שדבר זה אכן כתוב בתוך הפ"נ. הרבי הגיב: "נו, זה כתוב כחלק מה'נוסח'"... כלומר: הרבי רצה שהוא יבקש על כך בכוונה מפורשת, ולא רק שיכתוב את זה כי זהו הנוסח הקבוע.

• באחד ממוסדות חב"ד חיפשו אדם לתפקיד מסויים, והוצע חסיד פלוני שהיה מוכר מאוד בקרב באי בית חיינו בשל היותו עסקן גדול וכו'. כששאלו את הרבי האם נכון לקחת את אותו חסיד לאותו תפקיד, השיב הרבי: "איני מכירו"... ללמדך "כי לא מחשבותי מחשבותיכם".

• פעם בשבת בבוקר ישב הרבי הריי"צ בחדרו שב-770, ואחד מבני הבית סיפר לו כי הוא רואה עתה בחלון את החסיד ר' מיכאל דבורקין ע"ה צועד. אותו בן-בית הוסיף ואמר כי ר' מיכאל כנראה הולך עתה – כמנהגו בכל שבת בבוקר – לשתות כוס קפה לפני התפילה בביתו של החסיד ר' בערל חסקינד ע"ה. הרבי הריי"צ שמע את הדברים, ואמר: "הוא הולך לשתות קפה בביתו של ר' יוחנן גורדון" (שני חסידים אלו גרו בקרבת מקום ל-770). אותו בן-בית חשב שהרבי לא שמע היטב את דבריו וחזר עליהם שוב, אך הרבי הריי"צ חזר ואמר כי ר' מיכאל הולך לביתו של ר' יוחנן גורדון. לאחר השבת התברר שאמנם ר' מיכאל הלך כדרכו לביתו של ר' בערל חסקינד, אולם למעשה לא פתחו לו את הדלת משום מה והוא אכן שתה את הקפה בביתו של ר' יוחנן גורדון...

• בהזדמנות מסויימת החזיק הרבי בקבוק 'משקה' בידו ורצה לתיתו לחסיד מסויים. בפועל בא חסיד אחר, וחשב שה'משקה' מיועד אליו ולקחו. מיד לאחר מכן התבררה הטעות ואותו חסיד רצה להחזיר את הבקבוק לרבי. הרבי סירב ואמר בלשון הגמרא: "(משמיא מיהב יהבי) מישקל לא שקלי"!