המלאך מאיכילוב ● בנימין ליפקין

שובל של מתמחים נשרך אחריו ובלע בשקיקה כל מילה שיצאה מפיו. עדה של רופאים ציפתה להכרעתו שעל פיה יישק כל דבר. ובתווך, שורה של פציינטים במצבים מורכבים שהוא לא חדל להתרוצץ בין חדריהם ולוודא שהם מקבלים את הטיפול הטוב ביותר ● בנימין ליפקין חוזר ליום שעשה בחייו של פרופ' אליהו סורקין, מנהל מחלקת טיפול נמרץ, שפרש השבוע לגמלאות המלאך מאיכילוב

פרופ' אליהו (פטריק) סורקין

בנימין ליפקין

את פרופ' אליהו (פטריק) סורקין הכרתי לראשונה לפני שש וחצי שנים כשלשמחתי הוא ניאות להסכים להשתתף בפרויקט מיוחד שלפניו ולאחריו לא הופיעו כמותו בעיתונות החרדית. למשך יום שלם, מהשעה שש בבוקר ועד שעות הערב המאוחרות, הייתי כמו זבוב בחדרו ונשרכתי אחריו לכל מקום כשאני (והצלם שעמי, עזרא לנדאו היקר), מתעד כל רגע, כל פסיעה וכל הגה.

היום הזה היה מתיש ומאתגר אבל יצאתי ממנו נפעם ונרגש. הייתה זו הזדמנות יוצאת דופן לעקוב מקרוב אחר הדרך המרתקת שבה שליח עושה שליחותו: חסיד חב"ד, שזקנו הארוך יורד על פי מידותיו וחיוכו הרחב כובש וממגנט אותך מן הרגע הראשון, מתפקד כמנהלה הבלתי מעורער של היחידה לטיפול נמרץ ב'איכילוב', ענק בתי הרפואה במרכז הארץ.

השבוע התרגשתי לקרוא את ההודעה הרשמית והבלתי שגרתית שפרסם בית הרפואה 'איכילוב' בזו הלשון: "היום לפני 18 שנה התרחש אסון המכביה. לא הרבה יודעים, אבל מי שזיהה כי מקורה של הבעיה ממנה סבלו הפצועים קשה היא במי הירקון המזוהמים, דגם את המים והביא בזכות כך למתן טיפול מתאים - היה פרופ' פטריק סורקין, מנהל היחידה לטיפול נמרץ כללי שפורש היום לגמלאות אחרי 33 שנה בתפקיד.

"פרופ' סורקין", נאמר בהודעת בית הרפואה, "נכח בכל הצמתים של החברה הישראלית בעשורים הללו באינתיפאדות האיומות, מלחמות ישראל הקשות, רצח רבין, הפיגועים הזוועתיים שהתרחשו בתל אביב, וגם ובעיקר, בשקט ובצנעה, טיפל ונלחם יום יום על החיים של עשרות אלפי פצועים קשים בתאונות דרכים, קורבנות אלימות, נפילות מגובה ומחלות קשות".

בבואה של הסיכום הזה, המקפל בתמציתיות מסכת של פעילות רפואית בת לא פחות משלושים ושלוש שנים, הייתה לי הזכות לראות באופן בלתי אמצעי ביום כ"ט בשבט תשס"ט. חיים ומוות מרצדים זה מול זה ביחידה עליה הופקד בכל העשורים האחרונים.
ראיתי את ההערצה של טובי הרופאים המבהילים אליו שאלות קריטיות של חיים ומוות ואת הבטחון שבו הוא חורץ דברו. ראיתי אותו מנסה לדבר על לב אחת מאושיות עולם הרפואה שיקירו היה מאושפז במקום ומבקש ממנו שלא להתייאש. ראיתי אותו מעניק את הטיפול הרפואי המצופה ממנו, כנאמן לשבועת היפוקרטס, לרב מחבלים שהובהל לאיכילוב ושני שומרים מטעם הרשות הפלסטינית לא משו ממיטתו. ראיתי בני משפחה מודאגים שנכנסים לחדרו דומעים ויוצאים ממנו כשזיק של תקווה על פניהם.

מעל לכול אי אפשר היה שלא לראות ולשמוע כי לפניך ניצב מי "שמתנהג בחסידות". זה ניכר בשיחו, בכוסו, אפילו בכעסו. שובל של מתמחים נשרך אחריו ובלע בשקיקה כל מילה שיצאה מפיו. עדה של רופאים ציפתה להכרעתו שעל פיה יישק כל דבר. ובתווך, שורה של פציינטים במצבים מורכבים שהוא לא חדל להתרוצץ בין חדריהם ולוודא שהם מקבלים את הטיפול הטוב ביותר.

השילוב של הצרפתיות הלבבית הזורמת שלו עם היותו חסיד חב"ד בכל רמ"ח ושס"ה מזדעק מכל ישותו והוא בא לידי ביטוי מובהק ומרגש גם בשיחות הלא רשמיות שקיים עם החולים ועם יקיריהם החרדים לשלומם.

מאז אותה היכרות הפניתי אליו לא אחת ולא שתיים מקרים והוא השיא את עצותיו המועילות שתמיד הוכיחו עצמן. לעד לא אשכח את הדברים המצמררים שלאט לאוזני, בערבו של יום ראשון, אור לי"ב תמוז תשע"ב, בשעות האחרונות של חמותי ע"ה עלי אדמות.

משוכנע הייתי והנני כי כמי שמקדש שם שמים ברבים, בכל יום ובכל שעה, בכל אשר יעשה יצליח פרופ' סורקין ואין בלבי ספק כי כדברי הרבי באינספור הזדמנויות במקרים אלו, זוהי רק ההתחלה.

בהצלחה, פרופסור!

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

0 תגובות

נצפה באתר

עוד באתר