שפרה אופנר

תעודות – למי ולמה?

ערב לפני חלוקת התעודות.

המורה עוברת שוב בפעם האחרונה על הציונים וההערות.

התעודה של גילה, מעולה. הציונים נעים בין 90 ל-95. בוודאי היא תהיה מאוד מרוצה.
התעודה האחרת על השולחן, שייכת לחנה. "גם תעודה 'לא רעה', אך פה ושם הערות לשיפור... היא בטח תתאכזב לראותה", חושבת המורה לעצמה.

ביום שלמחרת, בטקס חלוקת התעודות, קרה דבר מוזר. המורה הבחינה מזווית עיניה, כי כשקיבלה גילה את התעודה נפלו פניה, ואילו דווקא כשחנה הציצה בציונים - אורו עיניה. דבר והיפוכו?

מה קרה שם באמת?

גילה חשבה על אמה. "היא בטח תגיד שהתעודה יפה, אבל באותה נשימה גם תתפלא על ה-93 בנביא וה-95 בהיסטוריה, ותעיר לי שחבל שהיא לא 'הוציאה' 100 כשהיא מסוגלת", המשיכה גילה לטוות את חוטי מחשבותיה.

כשהגיעה חנה לביתה, היא נופפה בתעודה שבידה. אמה התיישבה והחלה בקריאה. לאחר שסיימה, פנתה ואמרה בהבעה נעימה: "אני רואה שגם המורה שלך מבינה שסדר זה דבר חשוב מאוד. היא כותבת שצריך להקפיד יותר על כך. סימן שהיא מאמינה בך שאת יכולה. נכון חמודה?"

"ובואי נראה איך הציונים: אנגלית נשאר בערך כמו קודם. אולי כדאי שנתאמן קצת בחופש...

ואני לא מאמינה שקיבלת 83 בגאוגרפיה. והנה, אני מבחינה שבטבע גם השתפרת! יש לך תעודה ממש נהדרת!!!" אמא של חנה נישקה אותה והעניקה לה חיוך חם ומלא באהבה.

בימים אלו ישובו ילדייך הביתה עם התעודה, בתקווה ובציפייה: "איך יגיבו הורי לתעודה?"

 
(צילום ארכיון - למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה)

לפני שאת מגיבה – נסי לחשוב מה את חשה? למה את מצפה?

מה אומרים הציונים של ילדייך עליך? האם כשילדך מצליח ממלאת אותך תחושת סיפוק וגאווה, או הפוך, כשהוא נכשל את חשה אכזבה ואשמה?


דעי! דווקא עכשיו הילד זקוק לך יותר מכל.

הוא צריך את התמיכה, החיבוק וההבנה. אך יש מישהי שמעוניינת להפריע ולקלקל.

הנפש הבהמית מנסה למנוע ממך לעודד ולהגיד את המילה הטובה. היא יודעת שרק בדרך זו הילד יוכל להתקדם ולעלות.

ועל כן היא מגיעה אליך בסיפורים ובהצהרות: "הוא לא מנסה, הוא מתעצל", ממש רודפת כצל.

"תראי את הבת של השכנים, כל היום עם הספרים ולומדת למבחנים". היא גם תגיד:" איזו אמא את! מדוע את לא משקיעה? היית צריכה לשבת איתם, ובטח אז היו מצליחים פי כמה".

והיא תמשיך להגיד ולהאשים ופה ושם אפילו תגזים.

אך את זכרי! הערך שלך לא משתנה כשהילד שלך מצליח או נכשל. הערך של הילד נשאר בעינו.

הילד שלך מצפה לאהבה שאינה תלויה בציונים או הישגים. הוא רוצה שתקבלי אותו, וללא תנאים.

וגם אם נכשל, בוודאי היו סיבות לכך, ואם תצליחי להתייחס לכך בצורה עניינית ניתן יהיה לעזור לו בעתיד.

הביעי נכונות לסייע לו בעצה , שיחה ותמיכה.

ואל תשכחי – כולנו נדרשים לעמוד למבחן על דברים אילו או אחרים בחיים. כיצד אנו היינו רוצים שיתייחסו אלינו?

באותו רוך, חמלה ואהבה נקבל את ילדינו, ונזכור: כל ילד הוא חלק אלוקה ממעל ממש!
כולו טוב!!! וכשנתייחס אליו כך הוא רק יצמח ויפרח!


(הכותבת שפרה אופנר – הינה מנחת הורים בעלת תעודה מאגף שפ"י ובוגרת מכון אי"תן)
לסדנאות, הרצאות וייעוץ אישי – 0502377072