הרב מנחם מנדל טננבוים


את הסיפור שמעתי מאחד מאנ"ש, ששמע זאת מאביו - שהכיר את בעלי המעשה:

היתה אשה אלמנה ממשפחה חב"דית שגרה בא"י בתקופה שהרבי הריי"ץ נ"ע היה הרבי. היה לה בן יחיד ולאחר מות בעלה חנכה אותו לבדה לתורה ומצוות ולדרכי החסידות.

לאותו בן נכנס 'ג'וק בראש' שהוא חייב להתקדם בחיים ו'כאילו' נמאסו עליו חיי הדת וכו' וכו' - ה' ישמרנו. אפשר לתאר את הצער והעגמת נפש של אמו האלמנה. היא ניסתה כל אשר בידה לשכנעו אך ללא הועיל. כשראתה כך, בקשה ממנו לכל הפחות שישלח לרבי הריי"ץ נ"ע דו"ח על מה שעובר עליו, שהרבי ידריך אותו בדרך הנכונה.

הבן מצידו, למרות שראה את הצער והעגמת נפש של אמו לא הסכים לכתוב לרבי על מצבו. לאמו האלמנה נודע שהרבי מגיע לביקור בא"י, והיא עשתה את כל המאמצים והתחננה בדמעות שליש לבנה היחיד, שיואיל בטובו להיכנס ליחידות לרבי. היא אמרה לו: "אינך צריך להתחייב לא לי ולא לרבי שום דבר. רק תעשה לי טובה ותיכנס לרבי."

לאחר תחנונים והפצרות נאות הבן לכך ונכנס ליחידות אצל הרבי. (אינני יודע באיזה עיר ובדיוק מתי הבן נכנס ליחידות, אבל זה הי' בתקופה שהרבי הריי"ץ נ"ע היה בא"י וקיבל ליחידות.)
הבן נכנס ליחידות בחשבו שהוא חכם גדול, היות והוא לומד באוניברסיטה לימודי חול ולא 'פאנאטי' שלא יודע כלום ממה שמתרחש בעולם...




כשנכנס, הרבי שאל אותו מה הוא עושה בחיים, והבחור ענה שהוא לומד באוניברסיטה וכו'. הרבי שאל אותו: "ומה עם תורה ומצוות?" והבחור ענה מה שענה.

הרבי אמר לבחור, אספר לך סיפור: "לפני שנים, בימי הצאר הרוסי, ביקש שיציירו לו ציור מיוחד שהוא בחר את תכנו, היות והצאר רוצה להציג את הציור בתערוכה ממלכתית. הצאר פרסם שמי שישלים את הציור בשלימותו ויבחר לציור המוצלח ביותר, יקבל תשלום הוגן, עיטורים וכו' וכו'.

במקרה והצייר לא יעמוד בתנאים ויבזבז את הזמן, אבוי לו. מכל הציירים ברוסיה הי' רק אחד שהיה מוכן לקבל את המשימה. הצייר ידע טוב את אשר לפניו, ושהוא הולך 'על חבל דק'.
נתנו לצייר את כל מה שהי' זקוק: חדר מיוחד עם כל האביזרים לציור; שלחן ענק וכו' וכו'. הצייר השקיע חודשים על הציור; צייר וצייר, מחק ושוב צייר. אפשר לתאר את ההשקעה המאומצת שלו כדי שהציור ייצא מושלם גם לדעתו של הצאר הקפדן.

חבריו ומכריו הציירים קנאו בו בחשבם, שאם יצליח במשימתו יהיה עשיר כקורח ויזכה בכבוד מלכים. הצייר הרגיש בקנאתם, אבל מרוב עיסוקו בעבודתו המאומצת - לא עשה מזה 'עסק', אם כי בלבו חש היטב בקנאה של חבריו.

לקראת סוף העבודה המאומצת של הציור. כמעט כל הציור היה פרוס על השלחן, לצידו אביזרי הציור, הדיו וכו' שעמדו על קצה השלחן. יש לציין שהצייר הי' כבר מותש מהעבודה המאומצת. הצייר שהתעייף מאוד, יצא למספר דקות מחדרו בהשאירו את כל הציור, הדיו והקסת על השלחן.

כשחזר לחדרו וראה מה קרה לציור, הוא התעלף. כמה שניסו להעירו מהתעלפותו - זה לא עזר. היה בין האנשים אחד שלחש משהו באזנו של הצייר ותיכף הוא התעורר, לתמיהת הקהל.
מה התברר? הצייר בעצמו פתר את התעלומה. וכך הבהיר את מה שהתרחש: "לא קשה לתאר את מאמצי לצייר את הציור המיוחד לצאר. עשיתי ימים כלילות כדי שהציור יצא מושלם. אתם גם יודעים- אמר הצייר לקהל- שמסביבי ישנם המקנאים בי. כך שהייתי במתח עצום, גם על עצם המשימה ובעיקר חששתי על הביקורת גם של המבקר של הצאר וגם מהביקורת של אלו מסביבי שקינאו בי.

וממשיך הצייר להסביר את המתרחש לקהל שומעיו שעמדו פעורי פה: "כשיצאתי מהחדר לזמן קצר וחזרתי, ראיתי שיש קשקוש על קצה הציור ובדמיוני חשבתי שבטח מישהו רצה לרמז לי שיש קצת אי דיוקים ואפילו חסרונות בחלק מהציור. וזה גרם לי להתעלף, וההתעלפות הי' חזקה מאוד, לאחר חדשי מאמצים וכו'. אבל- ממשיך הצייר- כשמישהו לחש לי באוזן שאת הקשקוש שעל הציור שעל השלחן עשה זאת חתול שעלה על השלחן - נחה דעתי והתעוררתי...

כל זה סיפר הרבי הריי"ץ נ"ע לבחור. והוסיף לו כך: "הצייר זה הקב"ה שצייר את התורה וצוה על המצוות והוא הצייר הכי טוב בעולם. והיו במשך הדורות הרבה חוכמולוגים שחשבו שהם- כביכול- יותר חכמים מהצייר, ושהציור הוא ציור 'פנאטי' ולא מתאים לדורות המתקדמים. וסך הכל החומולוגים - ברמזו לבחור- הם כמו החתול שגרם בהילוכו לקשקוש חלק מהציור. יש מה להתפעל מכך...? והרבי המשיך לדבר בגנות אלה שמדברים 'גבוהה גבוהה' נגד התורה והמצוות ה' ישמרנו.

לבסוף, דברי הרבי פעלו על הבחור, וחזר להיות בחור 'תמים' ובהמשך הקים בית נאמן להקב"ה ולתורתו.

***

מי יעלה קודם?

שמעתי אותו מר' מענדל רסקין ז"ל שהי' גר בכפר. בנו של המוהל ר' יעקב יוסף ז"ל:

פעם בא שליח חסיד של הרבי הריי"ץ לדוינסק לקרוא לגאון רוגוצ'ובי לענין דחוף, באמרו שחייבים לפעול, כי הממשלה הרוסית רצתה לעשות שינויים בחדרים ובישיבות.

לרוגוצ'ובי לעזוב את הלימוד ולסגור את הגמרא, זה היה קשה ביותר. ואז הוא הפטיר ואמר: "נו, אז דער נשיא רופט דארף מען גיין" = (כשהנשיא - כוונתו לרבי הריי"ץ נ"ע - קורא יש ללכת.) וסגר את הספרים שלפניו ופנה ללכת.

כשהגיעו, הרוגוצ'ובי והשליח החסיד ליד העגלה כדי להשיאם למחוז חפצם, כבר הי' שם הרבי הריי"ץ. הרבי ביקש מהרוגוצ'ובי לעלות ראשון - כאומר: כבוד 'שר התורה'. הרוגוצ'ובי לא הסכים וחיכה שהרבי יעלה על העגלה ראשון - כאומר: הרבי הוא נשיא הדור.

כך חיכו זמן עד ששמו לב שיש שתי כניסות ועליות לעגלה, מימין ומשמאל. זה פתר את הבעיה, כי שניהם - הרבי והרוגוצ'ובי - עלו על העגלה בו בזמן...

***

רצונו של הקב"ה

שמעתי מהרה"ח ר' מענדל פוטרפאס ז"ל:

ידוע הוא שאנשי היבסקציה ימ"ש רדפו את היהודים החרדים ובפרט את חסידי חב"ד. הם רצו לעקור ח"ו את היהדות והלוחמים נגדם היו כ"ק אדמו"ר הרש"ב ובנו הרבי הריי"ץ נ"ע. בעיקר הם חיפשו את הרבי הריי"ץ שהי' עדיין בחור צעיר בערך בגיל 17, כי לחם נגד היביסקציה - בחירוף נפש.

ר' מענדל סיפר לי בעקבות מה שהתרחש אז, שבאחד הבקרים נודע לאנשי היבסקציה שהרבי הריי"ץ נמצא באיזה חצר - אינני בטוח אם זה הי' בלויבאוויטש ברוסטוב או במקום אחר, ואחד מהרשעים האלו שלף את אקדחו וירה מול הרבי הריי"ץ מטוח קרוב. נשמע קול ירייה בחצר, והכדור פספס ב-1 או 2 ס"מ מראשו.

אמו וגם סבתו הרבנית רבקה, אשת כ"ק אדמו"ר המהר"ש נ"ע נבהלו מאוד ורצו לחצר לראות מה קרה. והנה מה רבתה התפעלותן לראות את הרבי יושב לו בנוחות וברוגע וכאילו לא קרה כלום! לאחר שאמו וסבתו נרגעו קצת, הפטיר הרבי ואמר: "נו, ב"ה לא קרה לי כלום. ואם ח"ו כן הי' קורה לי משהו רציני. אז מה יש... הרי זהו רצונו של הקב"ה."

ור' מענדל כשסיפר לי זאת הדגיש לי באמרו: "זהו רבי, וזהו מסירות נפש. גם כשיורים בך והקב"ה עוזה שלא קרה כלום, יושב לו הרבי בצעירותו, עוד לפני היותו רבי- בשקט ובשלוה..."

***

ר' מענדל סיפר לי עוד סיפור על הרבי הריי"ץ, סיפור קצר, אך עם מוסר השכל:

"פעם נסע הרבי הריי"ץ נ"ע מחוץ לליובאוויטש והי' מבול, ונהרות שעלו על גדותיהם, שזה גרם שגשרים והרבה ממה שבנו הרוסים נהרס. מה שנשאר היו רק האבנים, הסלעים ועוד מנזקי הסערה.

והרבי הריי"ץ אמר: "עכשיו ירד ההעלם וההסתר מהאיזור. עד עכשיו שלט באיזור ה'מעשה ידי אדם', הגשרים, הכבישים וכו', ועכשיו רואים אך ורק את מעשה ידי הקב"ה..."

***
סיפור זה שמעתי מהרה"ח ר' שלום פלדמן ז"ל:

הרה"ח ר' חונה מרוזוב ז"ל שהי' עובד, משכיל בחסידות וכו' וכו' הי' בידידות עם הרבי הריי"ץ לפני שעלה על כס הנשיאות, וכ"ק הרבי הרש"ב נ"ע עודד את ה'חברותא' הזו. ר' חונה הי' מספר, שהרבה פעמים היו משוחחים בעניני חסידות עמוקים מאוד, וכך זה היה תקופה די ממושכת. ר' חונה הרגיש שכאילו הוא והרבי הם באותה דרגה, שהרי הם משוחחים המון בעניני חסידות וכו,' כחבר לחבר. פעם- מספר ר' חונה - כשנפגשו התחיל ר' חונה לשוחח עם הרבי באיזה ענין בחסידות, והרבי התחיל להסביר ולבאר איזה ענין, שפשוט ר' חונה לא הבין את עומקם של הדברים.

הפטיר ר'חונה ואמר: "אני חשבתי שאני והרבי עוד לפני היותו רבי, אנו שווים בין שווים. ועכשיו אני מבין. שביני לבין הרבי ועוד לפני היותו רבי - המרחק בינינו רב מאוד."