ברצוני להזכיר את המנהג שהנהיגו בשנים האחרונות, להתנדב בי"ב-י"ג תמוז עבור המוסדות שנקראים על שם בעל השמחה והגאולה.

וכאמור לעיל שזוהי גאולה של ה"ראש" ומוחין, וכיון ש"בתר רישא גופא אזיל", הרי כל אלו שיש להם איזו שייכות לזה, עולים הם בעלייתו, ובמילא הרי זו שמחה וגאולה שלהם, ובהם תלוי הדבר שגאולה זו תהי' באופן שה"מסתתר" עצמו יכריז ויזעק שזהו "אתה", ובאופן שיהי' נראה בעיני בשר, ועד שיהי' ניכר גם בחשבון שבבנק!...

וכל אלו שרצונם שיזכירו אותם על האוהל בקשר עם ענין זה – יציינו שמם ושם אמם על פתקא בפני עצמה, ונדבת לבם הטהור על פתקא בפני עצמה (ואלו שרוצים דוקא ביחד – יוותרו להם... העיקר שיתנו נדבתם).

וכרגיל יעשו זאת בהעלם, כלומר, שלא יכריזו שפלוני נתן כך וכך אלפים ופלוני כך וכך אלפים (ובמילא יוכל להוסיף עוד יותר...), כך שיהי' זה "דבר הסמוי מן העין", שאז אין שליטה לענין בלתי-רצוי.

וכיון שהקב"ה מבקש "ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות . . והריקותי לכם ברכה עד בלי די" – הרי עי"ז תומשך ברכתו של הקב"ה באופן ד"להניח ברכה אל ביתך".

יחלקו עתה את הפתקאות, וכל אחד יתן כמה פעמים ככה לגבי מה שנתן בשנה שעברה, ובשמחה ובטוב לבב.

והרי הקב"ה הוא "בטוח" שיקיים הבטחתו: "עשר בשביל שתתעשר", כפשוטו, שלא זו בלבד שעי"ז לא יחסר ח"ו, אלא שיתוסף עוד יותר, לכל-הפחות עשר פעמים ככה, וכל המוסיף מוסיפין לו.