מערכת COL
|
יום ח' תמוז ה׳תשע״ה
25.06.2015
"ובחרת בחיים" ● הרב יצחק ריבקין
מאיזה גיל כדאי לדבר עם הילד על כללי זהירות? מה נכון לומר לילד, ומה לא, והאם נכון שהילד יקשיב לאינטואיציה הפנימית שלו? וגם: על "חיבוק הדב" ● היועץ החינוכי הרב יצחק ריבקין בטור חינוכי מחכים ● חובה לכל הורה! ובחרת בחיים
בעיגול: הרב יצחק ריבקין. תמונת אילוסטרציה (למצולם אין קשר): ישראל ברדוגו
הרב יצחק ריבקין
ישנה מוסכמה הרווחת בין רבים מההורים כי תחום אחריותם לשלומם של ילדיהם מוגבל לכל היותר לזמן בו הם שוהים עמם בצוותא חדא. לא מעטים הם ההורים השולחים את ילדיהם 'לבלות' את שעות אחה"צ ובלבד שישרור השקט המיוחל בין כתלי ביתם. אמנם הם 'קונים' לעצמם מספר שעות רוגע, אולם אין הדבר פוטר אותם מלהיות אחראים לכל הקורה עם ילדיהם.
כללי זהירות הינם מצרך מבוקש בכל בית, אין להם מועד תחילה ראשוני ואין להם סוף. כמעט מיומו הראשון שומע כל עולל 'אסור','מסוכן' וכו', וכל אמירה כזו הרי היא כהצבת גבולות וסייגים אלא שכל הורה עושה זאת דווקא משום שעל כללים אלה הוא גדל וצמח להיות הורה ולא מתוך חשיבה על מסלול מקדם אל המטרה. תמיד מגיעה העת בחינוך והצמחת הילדים בה ועל ההורים לנווט באופן אישי התואם את אופיים.
אילוסטרציה: ישראל ברדוגו (למצולם אין קשר לכתבה)
או אז מסתיימת לה תקופת 'ההרצה' של הבסיס אותו הם הביאו כנדוניה אל חיי הנישואין ומכאן ואילך מוטלת עליהם חובת החינוך במלואה. אין הם אומרים עוד אמירות בלתי מחייבות רק משום שזוהי תבנית אנשים מלומדה ועליהן הם צמחו, אלא מחובתם להשקיע מחשבה מתמדת בהכוונת הילדים, להנחיל להם כללי חיים הן בהתאם לסביבת מגוריהם והן בהתאם למטרה החינוכית הכוללת.
חשוב לשוחח עם הילדים על נקודות תורפה בחברה הסובבת אותם ועל הסכנות העלולות להגיע מכיוונים של בני אדם הנראים תמימים לכאורה. לכל גיל בשפה הברורה עבורו בכדי שהדברים יופנמו ברמה הגבוהה ביותר. במקביל להעברת ההנחיות חשוב ביותר שלא להשאיר אחרינו 'אדמה חרוכה' וליצור חלילה ילד חרדתי החושש מכל קול עלה נידף. אסור מחד לצבוע את כל העולם בשחור וכמו כן לא להפוך אותו לוורוד מידי, כל שעלינו לעשות הוא לייצר בו באופן מוכוון את ערנות החיישנים הטבועים בו.
מאידך חשוב לא לפגוע בחדוות הילדות שלו. חשוב לא פחות מכך לחדד בו את הקול הפנימי שלו (אינטואיציה) ע"מ שתתפתח התבגרות ראויה ובהמשך הדרך הוא ידע לנווט בכוחות עצמו תוך שימוש בחכמת חייו הנצברת כתוצר ישיר של הכוונה נכונה וראויה.
למעשה בחייו הצעירים ניזון הילד בו זמנית משתי צלעותיו של המשולש החינוכי. וככזה עלינו להטמיע בו את החיוביות שבהיוועצות, להבין כי אין כל פחיתות כבוד בכך שאנו נוטלים עצה מן הדרג הבוגר המצוי סביבנו. וכך בעת שנראה לילד שנעשה לו עוול כלשהו ואפילו שהוא עדיין צעיר ונדמה לו כי הוא אינו בטוח לחלוטין כי נעשה לו דבר שאינו ראוי, חשוב שישתף בכך את ההורים, מנהל ומחנך הכיתה ולתת להם לבחון את המקרה על פי הבנתם.
חשוב לא פחות מכך תסמונת 'חיבוק הדוב' בה ההורים כה חרדים לשלומו של ילדם עד אשר אין הם מאפשרים לו תנאי התפתחות עצמאי. ובכל מקום בו נראה את הילד נראה גם את 'הזנב' המשתרך אחריו . . . הם 'הצל' הקבוע שלו ועל ידי עשייה זו הם תורמים להתפתחות אופי רופס ונטול יכולת התמודדות ראוייה עם משברי החיים.
בנוסף ישנה תופעה של הורים ההופכים כל אמירה של הילד לחוכמה צרופה ומשדרים לו שדר כי הוא ורק הוא ואין בלתו בחכמתו הרבה וכי ממנו תתחיל שושלת זהב של גאוני תבל. ילד זה עלול להיתקל בקשיי התאקלמות בחברה תקינה ובעיניו לא יהיה אף אחד הדומה לו בערכו ורמתו. בהמשך הדרך, הוא עלול לפתח קינאה עזה לכל סובביו ואי יכולת הכלה לכל מי שאינו נראה בעיניו.
חשוב לזכור כי ככל שנתמיד בהעצמת יציבותו של הילד באופן בריא, כך גדלים הסיכויים שלנו להצמיח דור הרואה בסולם החיים תהליך דינאמי ובלתי מובן מאליו.
(הכותב הוא יועץ חינוכי ומנחה נישואין ומשפחה)
ישנה מוסכמה הרווחת בין רבים מההורים כי תחום אחריותם לשלומם של ילדיהם מוגבל לכל היותר לזמן בו הם שוהים עמם בצוותא חדא. לא מעטים הם ההורים השולחים את ילדיהם 'לבלות' את שעות אחה"צ ובלבד שישרור השקט המיוחל בין כתלי ביתם. אמנם הם 'קונים' לעצמם מספר שעות רוגע, אולם אין הדבר פוטר אותם מלהיות אחראים לכל הקורה עם ילדיהם.
כללי זהירות הינם מצרך מבוקש בכל בית, אין להם מועד תחילה ראשוני ואין להם סוף. כמעט מיומו הראשון שומע כל עולל 'אסור','מסוכן' וכו', וכל אמירה כזו הרי היא כהצבת גבולות וסייגים אלא שכל הורה עושה זאת דווקא משום שעל כללים אלה הוא גדל וצמח להיות הורה ולא מתוך חשיבה על מסלול מקדם אל המטרה. תמיד מגיעה העת בחינוך והצמחת הילדים בה ועל ההורים לנווט באופן אישי התואם את אופיים.
אילוסטרציה: ישראל ברדוגו (למצולם אין קשר לכתבה)
או אז מסתיימת לה תקופת 'ההרצה' של הבסיס אותו הם הביאו כנדוניה אל חיי הנישואין ומכאן ואילך מוטלת עליהם חובת החינוך במלואה. אין הם אומרים עוד אמירות בלתי מחייבות רק משום שזוהי תבנית אנשים מלומדה ועליהן הם צמחו, אלא מחובתם להשקיע מחשבה מתמדת בהכוונת הילדים, להנחיל להם כללי חיים הן בהתאם לסביבת מגוריהם והן בהתאם למטרה החינוכית הכוללת.
חשוב לשוחח עם הילדים על נקודות תורפה בחברה הסובבת אותם ועל הסכנות העלולות להגיע מכיוונים של בני אדם הנראים תמימים לכאורה. לכל גיל בשפה הברורה עבורו בכדי שהדברים יופנמו ברמה הגבוהה ביותר. במקביל להעברת ההנחיות חשוב ביותר שלא להשאיר אחרינו 'אדמה חרוכה' וליצור חלילה ילד חרדתי החושש מכל קול עלה נידף. אסור מחד לצבוע את כל העולם בשחור וכמו כן לא להפוך אותו לוורוד מידי, כל שעלינו לעשות הוא לייצר בו באופן מוכוון את ערנות החיישנים הטבועים בו.
מאידך חשוב לא לפגוע בחדוות הילדות שלו. חשוב לא פחות מכך לחדד בו את הקול הפנימי שלו (אינטואיציה) ע"מ שתתפתח התבגרות ראויה ובהמשך הדרך הוא ידע לנווט בכוחות עצמו תוך שימוש בחכמת חייו הנצברת כתוצר ישיר של הכוונה נכונה וראויה.
למעשה בחייו הצעירים ניזון הילד בו זמנית משתי צלעותיו של המשולש החינוכי. וככזה עלינו להטמיע בו את החיוביות שבהיוועצות, להבין כי אין כל פחיתות כבוד בכך שאנו נוטלים עצה מן הדרג הבוגר המצוי סביבנו. וכך בעת שנראה לילד שנעשה לו עוול כלשהו ואפילו שהוא עדיין צעיר ונדמה לו כי הוא אינו בטוח לחלוטין כי נעשה לו דבר שאינו ראוי, חשוב שישתף בכך את ההורים, מנהל ומחנך הכיתה ולתת להם לבחון את המקרה על פי הבנתם.
חשוב לא פחות מכך תסמונת 'חיבוק הדוב' בה ההורים כה חרדים לשלומו של ילדם עד אשר אין הם מאפשרים לו תנאי התפתחות עצמאי. ובכל מקום בו נראה את הילד נראה גם את 'הזנב' המשתרך אחריו . . . הם 'הצל' הקבוע שלו ועל ידי עשייה זו הם תורמים להתפתחות אופי רופס ונטול יכולת התמודדות ראוייה עם משברי החיים.
בנוסף ישנה תופעה של הורים ההופכים כל אמירה של הילד לחוכמה צרופה ומשדרים לו שדר כי הוא ורק הוא ואין בלתו בחכמתו הרבה וכי ממנו תתחיל שושלת זהב של גאוני תבל. ילד זה עלול להיתקל בקשיי התאקלמות בחברה תקינה ובעיניו לא יהיה אף אחד הדומה לו בערכו ורמתו. בהמשך הדרך, הוא עלול לפתח קינאה עזה לכל סובביו ואי יכולת הכלה לכל מי שאינו נראה בעיניו.
חשוב לזכור כי ככל שנתמיד בהעצמת יציבותו של הילד באופן בריא, כך גדלים הסיכויים שלנו להצמיח דור הרואה בסולם החיים תהליך דינאמי ובלתי מובן מאליו.
(הכותב הוא יועץ חינוכי ומנחה נישואין ומשפחה)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
