מערכת COL
|
יום ח' תמוז ה׳תשע״ה
25.06.2015
ההפתעה הגדולה: דור חדש של מקושרים בלב ונפש ● מיוחד
כשראיתי את הלהט שבפניהם, את הרצינות הכנה והעמוקה שבה הם מקיימים כל פרט, קטן כגדול, אמרתי: לנו עצמנו, חסידים בני חסידים, יש כל כך הרבה מה ללמוד מהם ● בנימין ליפקין בטור מיוחד על תופעה מופלאה דור חדש של מקושרים בלב ונפש
(צילום אילוסטרציה: בנצי ששון)
בנימין ליפקין
פגשתי אותם במטוס ביום חמישי שעבר, בדיוק לפני שבוע. אחד מהם, תושב ביתר עילית, ישב לידי. לעוד שניים, תושב אשדוד ותושב קריית גת, התוודעתי במהלך הטיסה לרבי, לקראת יום ההילולא ג' תמוז.
על עצם קיומו של המוסד שהיה לביתם השני, 'מעייני ישראל' שמו, ידעתי גם שמעתי זה מכבר. אבל ההפתעה הגדולה שקידמה את פניי הבהירה לי כי אם עד כה חשבתי שמדובר באברכים, ברי אוריין, עובדי ה', שהתבשמו מתורת ליובאוויטש בכלל ותורת הרבי בפרט עד כי הם הוגים בה לפרקים – התברר לי כי מדובר בחסידים מקושרים לרבי בלב ובנפש.
אחד מהם שח לפי תומו: הפעם הראשונה שבה נסעתי לרבי הייתה בחודש אדר אשתקד. השתוקקתי לנסוע אל הרבי וברגע שגמלה בלבי ההחלטה רכשתי כרטיס והתכוננתי רבות לטיסה. כחודש וחצי לפני הטיסה, הייתי במקום העבודה שלי וברגע של הפסקה התבוננתי בעצמי בחוסר סיפוק. נכון, אמרתי לעצמי, אני לומד מאמרים, לומד שיחות, משתתף בהתוועדויות ובשיעורים, אני עושה הרבה דברים. אבל אני עומד לנסוע לרבי ואף פעם לא עשיתי מבצע תפילין.
צילום: בנצי ששון
רבי - מצאתי את עצמי, באמצע היום, פונה אל הרבי – עזור לי. אני יודע שתמיד אמרת כי "המעשה הוא העיקר". אני יודע כמה רצית שכל חסיד יעשה מבצע תפילין. אני לא יודע איך עושים את זה. לא למדתי בישיבת 'תומכי תמימים'. אני לא יודע איך זה לעמוד ברחוב ולהציע לעוברים ושבים תפילין. וכך, תוך כדי שאני מהרהר בדברים, באותה שעת הפסקה במשחטה שבה אני עובד, נכנס למקום מנהל הבטיחות של המפעל ומבקש ממני טובה. בשמחה, אמרתי לו. במה אני יכול לעזור לך. והוא אמר: אני רוצה שתניח לי תפילין.
הרגשתי, שח אותו אברך בעיניים בורקות, שהרבי שמע את הבקשה הכנה שלי וסייע בידי. זו הייתה הנחת התפילין הראשונה שהנחתי ליהודי.
התארכה השעה והוא שב וסיפר לי כי שבועות ספורים לפני שטס לרבי הסיע ברכבו את המשפיע ר' זלמן גופין, רועם הרוחני של החסידים ב'מעייני ישראל' המכוון דרכם בהתקשרות אמת לרבי. הוא הסיע אותו ברכבו בדרך חזור מהתוועדות שנמשכה אל תוך הלילה. סיפרתי לו בהתרגשות כי בקרוב אני עומד לנסוע לרבי, שח האברך. ור' זלמן, שהיה אחראי שעות ארוכות של התוועדות, אמר לו, בטון איטי ומתמשך המוכר היטב לכל מי שמכיר את ר' זלמן אחרי שעות של 'משקה' שנספג בדמו: "צריך לנסוע לרבי עם האישה". והוא שב וכפל, ושילש את הדברים: "צריך לנסוע לרבי עם האישה". והוא קיים זאת. אלא מה.
בפנים סמוקות לחיים ובלהט של קדושה שניתן היה רק לקנא בו סיפר לי האברך על הפעם הראשונה בה דרכו כפות רגליו על אדמת האוהל הקדוש. "שלג כבד כיסה את ניו יורק. היה כפור אדיר. אני לא הרגשתי מאומה. היה לי חם כמו שמעולם לא היה לי חם. במשך יותר משעה עמדתי שם והרגשתי שההתקשרות שלי לרבי הגיעה לשלב חדש. הגעתי אל הרבי".
צילום: בנצי ששון
בשעה שבה הוא סיפר לי את הדברים היינו בגובה של שלושה עשר אלף רגל אבל השיחה הובילה אותנו לרקיעים עליונים. אינני יודע אם יכולה הייתה להיות הכנה טובה יותר מזו לנסיעה אל הרבי.
אברך נוסף, בעל חזות בעלזאית לכל דבר ועניין, אפילו המעיל העליון והאבנט לא משו ממנו במשך כל הטיסה, צד בעדינות נפש ובזה אחר זה יהודים מכל הגילאים והשפות, חלקם היו צעירים ששבו למחוז מולדתם לאחר מסע של 'תגלית' בו נטלו חלק והוא לא היסס להציע להם באנגלית רצוצה להניח תפילין. בזה אחר זה הם נראו נמשכים קסם אחריו והוא כורך את הרצועות על זרועם כנגד הלב, על ראשם כנגד המוח, ואומר עמם את פסוקי קריאת שמע, כזקן ורגיל.
אברך נוסף סיפר לי על השתתפותו הפעילה, עם כל הלב והנשמה, במיזם האדיר של 'פעילי חב"ד' שממשיך להכות גלים ועוד רבות ידובר בו. הוא דיבר על המעלה העצומה של החומר שמכינים מראש לכל פעיל שיוצא, על הצימאון של העם, על הקשר בר הקיימא שנוצר בינו לבין המשפחות שאת בתיהן הוא פוקד מדי ערב חג.
היינו כחולמים.
● ● ●
השלב הבא שבו פגשתי בהם היה במהלך השבת הארוכה באוהל, שבת ג' תמוז.
דבוקת החסידים הזו ריתקה אותי למעקב מיוחד וספונטני אחר כל אחד מעשרות החברים שהיא מנתה. הם ישבו והתוועדו אל תוך הלילה באוהל הסעודות. הם השכימו קום ללימוד ארוך וממושך של חסידות, לא לפני שכל אחד מהם עלה לתורה בהתאם להוראתו הקדושה של הרבי. הם ישבו וניגנו ניגונים שהיו שגורים בפיהם משל נולדו וגדלו כל השנים בהווייתה של חסידות חב"ד.
כשראיתי את הלהט שבפניהם, את הרצינות הכנה והעמוקה שבה הם מקיימים כל פרט, קטן כגדול, אמרתי: לנו עצמנו, חסידים בני חסידים, יש כל כך הרבה מה ללמוד מהם.
דיברו הרבה בשבת הזו על "יתיר מבחיוהי", שגם קצר רואי יכול להכיר ולראות בעיניים, במרוצת כ"א השנים שעברו עלינו, חרף החושך הכפול והמכופל שבו אנו שרויים.
ניתן לומר בוודאות כי מי שרוצה להצביע על "יתיר מבחיוהי" במלוא מובן המושג והמשמעות, הוא יכול לעשות זאת בהצביעו על "מעייני ישראל" ועל עוצמת בשורתו.
הנה כי כן, הופצו מעיינותיך חוצה!
פגשתי אותם במטוס ביום חמישי שעבר, בדיוק לפני שבוע. אחד מהם, תושב ביתר עילית, ישב לידי. לעוד שניים, תושב אשדוד ותושב קריית גת, התוודעתי במהלך הטיסה לרבי, לקראת יום ההילולא ג' תמוז.
על עצם קיומו של המוסד שהיה לביתם השני, 'מעייני ישראל' שמו, ידעתי גם שמעתי זה מכבר. אבל ההפתעה הגדולה שקידמה את פניי הבהירה לי כי אם עד כה חשבתי שמדובר באברכים, ברי אוריין, עובדי ה', שהתבשמו מתורת ליובאוויטש בכלל ותורת הרבי בפרט עד כי הם הוגים בה לפרקים – התברר לי כי מדובר בחסידים מקושרים לרבי בלב ובנפש.
אחד מהם שח לפי תומו: הפעם הראשונה שבה נסעתי לרבי הייתה בחודש אדר אשתקד. השתוקקתי לנסוע אל הרבי וברגע שגמלה בלבי ההחלטה רכשתי כרטיס והתכוננתי רבות לטיסה. כחודש וחצי לפני הטיסה, הייתי במקום העבודה שלי וברגע של הפסקה התבוננתי בעצמי בחוסר סיפוק. נכון, אמרתי לעצמי, אני לומד מאמרים, לומד שיחות, משתתף בהתוועדויות ובשיעורים, אני עושה הרבה דברים. אבל אני עומד לנסוע לרבי ואף פעם לא עשיתי מבצע תפילין.
צילום: בנצי ששון
רבי - מצאתי את עצמי, באמצע היום, פונה אל הרבי – עזור לי. אני יודע שתמיד אמרת כי "המעשה הוא העיקר". אני יודע כמה רצית שכל חסיד יעשה מבצע תפילין. אני לא יודע איך עושים את זה. לא למדתי בישיבת 'תומכי תמימים'. אני לא יודע איך זה לעמוד ברחוב ולהציע לעוברים ושבים תפילין. וכך, תוך כדי שאני מהרהר בדברים, באותה שעת הפסקה במשחטה שבה אני עובד, נכנס למקום מנהל הבטיחות של המפעל ומבקש ממני טובה. בשמחה, אמרתי לו. במה אני יכול לעזור לך. והוא אמר: אני רוצה שתניח לי תפילין.
הרגשתי, שח אותו אברך בעיניים בורקות, שהרבי שמע את הבקשה הכנה שלי וסייע בידי. זו הייתה הנחת התפילין הראשונה שהנחתי ליהודי.
התארכה השעה והוא שב וסיפר לי כי שבועות ספורים לפני שטס לרבי הסיע ברכבו את המשפיע ר' זלמן גופין, רועם הרוחני של החסידים ב'מעייני ישראל' המכוון דרכם בהתקשרות אמת לרבי. הוא הסיע אותו ברכבו בדרך חזור מהתוועדות שנמשכה אל תוך הלילה. סיפרתי לו בהתרגשות כי בקרוב אני עומד לנסוע לרבי, שח האברך. ור' זלמן, שהיה אחראי שעות ארוכות של התוועדות, אמר לו, בטון איטי ומתמשך המוכר היטב לכל מי שמכיר את ר' זלמן אחרי שעות של 'משקה' שנספג בדמו: "צריך לנסוע לרבי עם האישה". והוא שב וכפל, ושילש את הדברים: "צריך לנסוע לרבי עם האישה". והוא קיים זאת. אלא מה.
בפנים סמוקות לחיים ובלהט של קדושה שניתן היה רק לקנא בו סיפר לי האברך על הפעם הראשונה בה דרכו כפות רגליו על אדמת האוהל הקדוש. "שלג כבד כיסה את ניו יורק. היה כפור אדיר. אני לא הרגשתי מאומה. היה לי חם כמו שמעולם לא היה לי חם. במשך יותר משעה עמדתי שם והרגשתי שההתקשרות שלי לרבי הגיעה לשלב חדש. הגעתי אל הרבי".
צילום: בנצי ששון
בשעה שבה הוא סיפר לי את הדברים היינו בגובה של שלושה עשר אלף רגל אבל השיחה הובילה אותנו לרקיעים עליונים. אינני יודע אם יכולה הייתה להיות הכנה טובה יותר מזו לנסיעה אל הרבי.
אברך נוסף, בעל חזות בעלזאית לכל דבר ועניין, אפילו המעיל העליון והאבנט לא משו ממנו במשך כל הטיסה, צד בעדינות נפש ובזה אחר זה יהודים מכל הגילאים והשפות, חלקם היו צעירים ששבו למחוז מולדתם לאחר מסע של 'תגלית' בו נטלו חלק והוא לא היסס להציע להם באנגלית רצוצה להניח תפילין. בזה אחר זה הם נראו נמשכים קסם אחריו והוא כורך את הרצועות על זרועם כנגד הלב, על ראשם כנגד המוח, ואומר עמם את פסוקי קריאת שמע, כזקן ורגיל.
אברך נוסף סיפר לי על השתתפותו הפעילה, עם כל הלב והנשמה, במיזם האדיר של 'פעילי חב"ד' שממשיך להכות גלים ועוד רבות ידובר בו. הוא דיבר על המעלה העצומה של החומר שמכינים מראש לכל פעיל שיוצא, על הצימאון של העם, על הקשר בר הקיימא שנוצר בינו לבין המשפחות שאת בתיהן הוא פוקד מדי ערב חג.
היינו כחולמים.
● ● ●
השלב הבא שבו פגשתי בהם היה במהלך השבת הארוכה באוהל, שבת ג' תמוז.
דבוקת החסידים הזו ריתקה אותי למעקב מיוחד וספונטני אחר כל אחד מעשרות החברים שהיא מנתה. הם ישבו והתוועדו אל תוך הלילה באוהל הסעודות. הם השכימו קום ללימוד ארוך וממושך של חסידות, לא לפני שכל אחד מהם עלה לתורה בהתאם להוראתו הקדושה של הרבי. הם ישבו וניגנו ניגונים שהיו שגורים בפיהם משל נולדו וגדלו כל השנים בהווייתה של חסידות חב"ד.
כשראיתי את הלהט שבפניהם, את הרצינות הכנה והעמוקה שבה הם מקיימים כל פרט, קטן כגדול, אמרתי: לנו עצמנו, חסידים בני חסידים, יש כל כך הרבה מה ללמוד מהם.
דיברו הרבה בשבת הזו על "יתיר מבחיוהי", שגם קצר רואי יכול להכיר ולראות בעיניים, במרוצת כ"א השנים שעברו עלינו, חרף החושך הכפול והמכופל שבו אנו שרויים.
ניתן לומר בוודאות כי מי שרוצה להצביע על "יתיר מבחיוהי" במלוא מובן המושג והמשמעות, הוא יכול לעשות זאת בהצביעו על "מעייני ישראל" ועל עוצמת בשורתו.
הנה כי כן, הופצו מעיינותיך חוצה!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
