הרב מנדל טננבוים

המבט של הרבי שהציל את הנערה

לפני עשרות שנים הרב שעי' שי' העכט מקראון הייטס הוציא נערה יהודי' מ'כת' של עובדי עבודה זרה באמריקה. ידוע הוא שיש באמריקה כתות שונות ומשונות, שמגמתם היא לפתות יהודים, בעיקר מבתים שבורים ולא מבוססים, להתקבל אצלם ב'כת' והם ידאגו כביכול לכל צרכיהם. הרב שעי' (יהושע) מיודעינו ועוד יהודים אמיצים פתחו ארגון שנקרא 'אנטי שמד'. הוי אומר, לעשות ה כ ל כדי להוציא מהכתות המסוכנות הללו יהודים תמימים שלא ילכדו בציפורניהם ח"ו. הכתות האלו בדר"כ בעלות אמצעים והם כתות סגורות שקשה מאוד להיכנס לתחומן ואפילו לקבל משם אפי' בדיל של מידע. הרב העכט ועוד כמה מחבריו האמיצים הוציאו מהכתות כמה וכמה יהודים על אף הקושי הכרוך בזה.

הרב יהושע (שעי') שי' העכט, איש בעל מרץ גדול, וגם כמו רבים מתושבי השכונה גם הי' מכניס אורחים. קרה, כאמור, לפני עשרות שנים שהזדמן לביתו של ר' שעי'- אורח לשבת. סיפר אותו האורח, שהי' בשנים הראשונות להתקרבותו לחב"ד והרבי, שבליל שבת היתה בין האורחים גם נערה יהודי שענדה רח"ל סמל של עבודה זרה. כל הארוחה דיבר אתה ר' שעי' על זה שתוריד מעלי' את העבודה זרה, והיא התעקשה וסרבה.

ר' שעי' סיפר לאורחים, (לא בנוכחותה של הנערה) אלו קשיים היו ועדיין יש עם הנערה העקשנית, כאחד הסימנים של בני ישראל: עקשנים. וזאת, על אף שהיא ראתה באיזה מסירות נפש ר' שעי' וחבריו מ'אנטי שמד' היו כדי להוציאה מה'כת'. אבל, כנראה, ש'שטיפת המוח' שעוברים הצעירים והצעירות היהודיות שם ב'כת' נותנת את אותותיה, והם עדיין מאמינים בשטויות שסיפרו להם ב'כת'.

ר' שעי' סיפר, שאחר הרבה שכנועים בלתי נלאים הנערה הסכימה להגיע אליו לשבת ולנסות לראות את ה'כהן הגדול' שלנו, היינו הרבי. (ב'כת' מדברים במושגים של היהודים: כהן; כהן גדול והדומה. אבל במובן ההפוך). וסיפר עוד, שעל אף שנערה העקשנית הסכימה לבוא לקראון הייטס ולהתארח אצל הרב העכט, אבל להוריד את העבו"ז שענדה-זה לא הצליח בשום אופן להשפיע עליה. בנוסף, הנערה לא היתה מוכנה לבקר ב-770 ולראות את הרבי.

למחרת יום השבת הלך הרב העכט ל-770 בלי הנערה, שכאמור לא הסכימה בשום פנים ואופן לראות ולו מעזרת נשים מרחוק את ה'כהן הגדול' היהודי... באותה שבת לא היה התוועדות. כך שר' שעי' חזר הביתה לאחר התפילות די מוקדם, בחשבו שהנערה נשארה בבית.

ומה הפליא את ר' שעי', שעם הגעתו הביתה ראה שני דברים שהפליאו אותו: א. הנערה כבר לא ענדה את העבו"ז. ב. עיני' היו אדומות מאוד, מבכי.

הרב העכט בשכלו החד, שאל את הנערה- באנגלית: מה עשה לך ה'כהן הגדול'?! הנערה לא יכלה לדבר מרוב התרגשות במשך כמה שעות.

מאוחר יותר, סיפרה הנערה כך:
"לאחר שהלכת ל-770 החלטתי, מה אשתעמם בבית, אני כן יילך ל-770 ולא אוריד את העבו"ז, ואין לי ספק שלא יקרה לי כלום. היא אמרה בלבה: "אני יראה להרב העכט איזה 'כהן גדול' משפיע עלי יותר" (ר"ל במילים אלו).

היא הגיעה ל-770 לפני השעה 10, היינו לפני שהרבי נכנס לזאל. וכאן-היא ממשיכה לספר כשדמעות זולגות מעיניה: "אני לא יודעת מה קרה, פתאום תפס אותי כזה רעד ופחד שלא היה לי דבר כזה בחיים, ישר הורדתי בחטף את העבו"ז וכל עוד נשמתי בי ברחתי. בקושי הגעתי הביתה ובכיתי בלי סוף..." הרב העכט שמע את הדברים בפה פעור.

אח"כ הוא בירר, אצל המזכיר של הרבי הרב בנימין קליין ז"ל, והוא סיפר לו כך: "כשהרבי נכנס לזאל הוא עצר לאיזה חצי דקה בערך את הליכתו והתקדמותו למזרח, הביט חזק לעבר עזרת נשים, ורק אח"כ המשיך לכיוון המזרח. בקיצור: הרבי הרגיש את הטומאה וכו' ועם עיניו הקדושות ביטל את הע"ז והציל את נשמת הנערה.

כיום הנערה הנ"ל היא כבר גם אמא וגם סבתא של שושלת חסידים מאנ"ש ושלוחים מסורים לרבי.


אחד מחסידי חב"ד שעוסק בתחום החינוך, מספר "בדידי הווה עובדא" שקרה עימו בעודו ילד, ולקח חינוכי אותו הוא מיישם יום יום בשדה החינוך:

הילד שביקש עוד מטבע מהרבי

היה זה בשנת תשמ''ה, עמדתי יחד עם אחי הצעיר ממני לפני תפילת שחרית וזכינו לקבל מטבע לצדקה מהרבי. אני, כביכול הייתי אחראי על אחי הקטן ממני... פתאום, פונה אחי לרבי ומבקש ממנו 'עוד מטבע'...




הרבי הביט בעיניו של אחי, הרים את ידו הקדושה וסימן עם אצבע אחת, (כלומר, רק אחד...) ועם חיוך מיוחד!

לימים, שמעתי ממו''ר אבי שיחי' שאמי תחי' עמדה יחד עם אחותי הקטנה בתור לקבלת לעקח בערב יום כיפור אצל הרבי. אחותי שהייתה בזרועות אמי, גילתה שמחלקים 'עוגות' והתחילה לבקש בקול רם 'עוגה'.

הרבי שם לב וסימן לאימי לעקוף את התור ולגשת.

הרבי העניק פרוסת עוגה לאחותי ואמר לאמי: 'אז א קינד בעט - גיטמען'... (כשילד מבקש – נותנים...)

בעבודתי החינוכית אני נתקל רבות בתגובות של הילדים בזמני חלוקה, ובכל פעם שצץ לו ילד שמתקשה לעמוד בתור או שמבקש כפל - אני רואה את הרבי, נזכר ומנסה להפנים - אולי הוא רעב...? אולי כדאי להציב גבולות..."