רשימת דברים מהתוועדות חסידים ש"ק זו נחלת הר חב"ד:

ר' מני וולף:

"בעש"ק זו הלך לעולמו הרה"ח ר' בנימין קליין מזכירו של הרבי. במשך כל השנים גם בטרם נהפכתי לגיסו (נשות שניהם בנות הרה"ח ר' מוט'ל שוסטערמאן) הייתי בקשר קרוב איתו, אספר כמה סיפורים שקשורים אליו:

שאלתי אותו פעם למה הוא לא כותב יומן מהדברים שמתרחשים אצל הרבי? הוא ענה לי: "כשנכנסים אל הרבי עם בקשות של אנשים צריך להיכנס עם דף חלק בלי שום מטרות אחרות..."

ר' בנימין סיפר פעמים רבות שלפני נסיעתו הראשונה אל הרבי (תשט"ו/ט"ז) עבר אצל זקני החסידים בירושלים לשמוע מהם על עניין הנסיעה אל הרבי.

בין השאר הוא עבר אצל הרה"ח ר' נחום ששונקין, וכשהוא סיפר לו שהוא נוסע לרבי ר' נחום אמר: "בשעת אז מ'געפינט זיך ביים רבי'ן מ'דארף היטן די מחשבה ווארום דער רבי ווייס אלץ וואס דו טראכט" (כשנמצאים אצל הרבי צריך לשמור על המחשבה מכיוון שהרבי יודע כל מה שאתה חושב), ובעניין זה ר' בנימין היה מספר סיפור שהיה קשור אליי:

כל בוקר ר' בנימין היה לוקח את הרבי מהבית ל-770 ברכב, ופעמים רבות הרבי היה שואל אותו שאלות על כל מיני דברים שר' בנימין חשב עליהם רגעים קודם לכן. באחת הפעמים כשהגעתי לרבי נחתתי בשעת בוקר מוקדמת והגעתי מיד בערך בשעה 8 בבוקר לבית מארחיי – ר' בנימין (גיסי), ישבנו ביחד ושתינו קפה ודיברנו, עד שהגיע הזמן שר' בנימין היה צריך להסיע את הרבי מביתו ל-770.

אני לא נהגתי להודיע לרבי לפני הגעתי על זה שאני מתכנן להגיע, כך שבדרך פשוטה הרבי לא היה אמור לדעת שהגעתי, בהמשך היום פגשתי את ר' בנימין והוא סיפר לי שבשעת הנסיעה הרבי שאל אותו "וואס דערציילט דיינע שוואגער פון ארץ ישראל?" (מה מספר גיסך מארץ ישראל?), אותו סיפור קרה מספר פעמים גם עם פרופ' ברנובר."

ר' מיכל וישצקי:

"את העניין הזה ראיתי במוחש ממקרה שהיה איתי ביחידות, באחת הפעמים שנכנסתי ליחידות כתבתי בפתק את שמות כל המשפחה ובסוף הפתק כתבתי "שאני מבקש ברכה מהרבי שהקב"ה יתן לי כל מה שאני צריך".

כשהרבי הגיע למשפט הזה התפשטה על פני הרבי הבעת תמיהה, הרבי הרים את עיניו ושאל אותי: "האם גם כשאתה אומר 'על חטא' ביום כיפור אתה רק אומר בכללות שהקב"ה יכפר לך על כל החטאים שעשית? הרי אתה מפרט אחד אחד?! גם כאן אתה צריך לפרט מה שאתה צריך". ואז הרבי שאל אותי מה אני צריך, אני שתקתי, אז הרבי התחיל לומר "אתה צריך...." וכתב "אתה צריך..." וכתב, וכך כמה דברים...

באותו עניין ר' מענדל פוטערפאס סיפר לי פעם שבאחת הפעמים כשהוא נכנס לרבי ביחידות הוא הגיש את הפתק, כשהרבי סיים לקרוא הרבי שאל אותו מה הוא צריך, אז הוא הצביע לרבי על הפתק, הרבי מיד אמר "זה נוסח! מה אתה צריך?".

בקשר עם ר' בנימין, כמה פעמים הכנסתי פתק לרבי דרך המזכירות וכשהעניין היה דחוף ביותר ביקשתי ממנו שיעביר את הפתק שלי מסוף הערימה לתחילתה, וכך ביקשתי ממנו כמה פעמים והוא עשה זאת.

אחר כך מישהו סיפר לי שבפארברענגען הרבי דיבר בחריפות "חושבים שאפשר לעשות משחקים להעביר פתק מסוף הערימה לתחילתה...", ובכל זאת, למרות שר' בנימין 'חטף על הראש' הוא המשיך לעשות בשבילי את זה..."


התוועדות חסידית במכחולו של הצייר יחיאל אופנר

ר' מני וולף:

"פעם הגיע יהודי ממקסיקו בעל עסקים לרבי, הוא הכניס פתק למזכירות שבו הוא מספר שהציעו לו את עסקת חייו והוא מבקש את ברכתו של הרבי לעסקה. הוא הבטיח במכתב שאם הרבי יתן את ברכתו והעסקה אכן תצליח "ה'מרכז' לא יפסיד מזה...".

הוא ניגש לר' בנימין ואמר שמכיוון שהוא נמצא בניו יורק ליום וחצי אז הוא מבקש שכשר' בנימין יכניס לרבי את הדואר בבוקר יגיד שהוא נוסע והוא מבקש אם הרבי יכול לענות בהקדם, ור' בנימין אכן עשה זאת.

בצהריים המענה עדיין לא הגיע וכיוון שאחרי מנחה היו מכניסים שוב דואר הוא ביקש מר' בנימין ששוב יבקש עבורו, כשר' בנימין נכנס הוא ראה את הפתק של אותו בעל עסק מונח על השולחן אבל הרבי עדיין לא ענה עליו. ר' בנימין הזכיר והרבי לא התייחס, למחרת בבוקר אותו בעל עסק כבר ממש דחק.

וכשר' בנימין נכנס והעז שוב להזכיר על אותו אחד, הרבי הרים את עיניו ובידו הימנית החווה על ערימת מעטפות ואמר "ואילו לא בני אברהם יצחק ויעקב?!" ואז בידו השמאלית על ערימה שהייתה לשמאלו "ואילו לא בנות שרה רבקה רחל ולאה?!"....

מרגלי חרש

"בשנות הלמ"ד התעסקתי עם כריכיה מסוימת בירושלים, כיוון שהייתי מגיע לשם פעמים רבות אז בכל פעם שהייתי רואה ספר חדש שכורכים שם הייתי לוקח אחד ושולח לרבי.

בתחילת כסלו תשל"ה או ל"ו ראיתי שכורכים ספר של ר' שלום בער קובלסקי (אביו היה תלמיד בתומכי תמימים אבל הוא למד ב'תורה ודעת' כך שלא היה ממש חב"דניק) שליקט פנינים – אמרות מכל אדמו"רי פולין על פרשיות השבוע. לקחתי אחד ושלחתי לרבי.

בי"ט כסלו אותה שנה נסעתי לרבי ובפארברענגען ראיתי את ר' שלום בער יושב מאחורי הרבי ושמתי לב שיש לו בתוך הסירטוק ספר, הבנתי שהוא רוצה לתת לרבי את הספר שלו, ואכן באמצע אחד הניגונים הוא ניגש לרבי והגיש לרבי את הספר.

ראיתי שהרבי אומר לו משהו ומתפתח איזשהו דיון אבל לא שמעתי מכיוון שעמדתי די רחוק. אחרי הפארברענגען ניגש אליי ר' בנימין שעמד קרוב וסיפר לי שכשר' שלום בער הגיש לרבי את הספר הרבי אמר לו שיש לו אותו כבר... הוא התפלא ואמר לרבי "ווי קען זיין דאס איז ממש פריש..." (איך זה יכול להיות הרי זה ממש טרי...) והרבי אמר לו "המרגלי חרש שלי מארץ ישראל שלחו לי..."

בתחילת ההתוועדות ר' מיכל וישצקי תיאר את סדר יום השבת איך שהיה 'בימים ההם' בטשקנט:

"התפילות נערכו בבית ר' מענדל קליין, מי שלא היה צריך ללכת לעבודה היה מגיע ב-7 בבוקר ומתחיל ללמוד חסידות. אלו שהיו מוכרחים ללכת לעבודה וביניהם אני היינו הולכים אבל כמובן שלא עבדנו ח"ו בשבת. היו לי כמה פעמים שפשוט בנס ניצלתי מלעבוד בשבת.

פעם אחת כשהגעתי מיד שמחו לקראתי ואמרו שהתקלקלה אחת המכונות ובגללה פס יצור שלם של 100 עובדים מושבת. אני שהייתי ממונה על תיקון המכונות והייתי חייב לתקן...

מיד ניגשתי לאחד הגויים שהיה שם וגם הבין בזה קצת, ואמרתי לו שאני לא מרגיש טוב ושיעשה זאת במקומי ואני אתן לו בקבוק וודקה, וכך היה...

עוד פעם אחרת ניגש אליי המנהל שצריך שאחתום על איזשהו מסמך אמרתי לו שמיד אני מגיע, הלכתי החלפתי את בגדי העבודה וברחתי...

ביום שני הוא צעק עליי...

בשעה אחת בצהריים התחילה התפילה. אתם בטח מבינים שהתפילות בימים האלו היו שלא בערך למה שקורה היום, הלוואי והיינו קצת מתקרבים למה שהיה אז...

כמובן שגם בהתוועדות כולם ישבו עד השקיעה, ואם מישהו העז לקום באמצע וללכת הוא 'חטף'...."