מערכת COL
|
יום י"א סיון ה׳תשע״ה
29.05.2015
41 שנה לרב גרליק: צרור סיפורים נדירים ● מרתק
השבוע, בח' סיון חל יום היארצייט של רבו הראשון של כפר חב"ד, הרה"ג הרה"ח הרב שניאור זלמן גרליק ע"ה, וציון 41 שנה לפטירתו ● הרב מנחם מנדל טננבוים שיחי', חוקר ספרות תורנית וממהדירי תורת הגאון הראגוצ'ובר, משתף בצרור זכרונות וסיפורים מרתקים על הרב הראשון של הכפר, עליהם שמע בעצמו מ"כלי ראשון", חלקם בפרסום ראשון ובלעדי ● אל תפספסו! הרב הראשון של כפר חב"ד
בעיגול: הרב מנחם מנדל טננבוים שיחי'. ברקע , במרכז התמונה: רבו הראשון של כפר חב"ד הרב שניאור זלמן גרליק ע"ה (ארכיון col)
הרב מנחם מנדל טננבוים
הקדמה
על אישיותו של רבה הראשון של כפר חב"ד הרה"ג הרה"ח הרב שניאור זלמן גרליק ז"ל:
במבט אישי: הכרתי אותו כתושב כפר חב"ד לפני 35-40 שנה. הרב לא חת מאנשים מצד אחד, ומצד שני דאג והיה קרוב ללבם כל תושבי כפר חב"ד. הוא הי' מה-10 הראשונים של התמימים ב'תומכי תמימים' בליובאוויטש כשכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע ייסד אותו.
היה מהרבנים שהתחנכו על ברכי החסידות והנהיג את רבנותו בכפר חב"ד ביד רמה. הי' חסיד אמיתי של הרבי. פיקח עצום ואשר האמת היתה נר לרגליו, ולא היסס לומר את מה שהחליט, שכך צריכים להתנהג על פי הלכה. והסיפורים דלקמן - יוכיחו:
איש אמת
היה זה לפני כ-60 שנה בשנים הראשונות של רבנותו בכפר. להתנייד אז בכפר, היה הכי קל עם אופניים. זה היה בתקופה שעוד לא היו אוטובוסים בכפר ואפילו כלי רכב היו מתי מספר. כך, שכדי להתנייד ממקום למקום - האופניים היו הפתרון. הגברים, וגם היו נשים ובנות שנסעו בכפר עם אופניים.
בטבעם של ילדים בימים אלו לא אחת ערכו תחרות מי יודע יותר טוב ומהר לרכוב על אופניו. כך, שגם ילדי הכפר והבנות השתתפו בתחרויות כאלו. איך שלא יהי', הרב ראה בזה- אי צניעות. הוא קרא לאסיפה של כל אנשי הכפר והכריז לפניהם, שמכאן ואילך חל 'איסור מוחלט' לכל אשה וילדה ולא משנה הגיל - לנסוע על אופניים. דבר האיסור לא הי' פשוט, לאחר שכבר הורגלו ב'כלי תחבורה' כזה... היו שהתנגדו לרב בכל מיני הסברים, בטענה של 'גזירה שאין הציבור יכולים לעמוד בה', וכדומה.
תושב הכפר על אופניו (אילוסטרציה, ארכיון שמואל בן-צבי)
לאחר הרעש הגדול בזה, אסף הרב את כל אנשי הכפר והסביר להם שזה היפך הצניעות ונגד ההלכה שנשים וילדות יסעו על אופניים. הוא דפק על השולחן ואמר כך: "אני מקבל משכורת בתור רב שלכם כדי שאתם תשמעו בקולי ולא שתגידו לי מה לעשות..." כשראו אנשי הכפר את תוקף דיבורו ושהרב הוא איש אמת - שקט הכפר וכולם קיבלו למעשה את פסק הדין של הרב.
יראת שמים
ידוע שהיה בקיא בשו"ע על כל חלקיו להפליא. אבל הוא הי' ירא שמים בתכלית ולא רץ לפסוק, בפרט בענינים הקשורים לאיסורים דאורייתא.
סיפורים על הראגוצ'ובר
הרב היה יליד דוינסק, מקום רבנותו של הגאון הרוגוצ'ובי ז"ל. ישנם שני סיפורים שה'מקור ראשון' הוא ממנו, מהרב גרליק ז"ל:
א. הרוגוצ'ובי הי' זריז בכל. כשהלך ברחוב הוא פשוט רץ, לא משנה הסיבה. כך זה הי'. וכפי שהעידו אנשי דוינסק. ורק כשהי' צריך לעבור כביש חכה עד שהיה בטוח שאין כלי רכב, ואז הוא עבר את הכביש. לשאלת אחד ממלויו מדוע הוא כל כך מקפיד בזה? ענה כך: "על כל דבר אפשר לחזור בתשובה ורק על זה שאדם לא משגיח בכביש והוא מנסה לעבור ופוגע בו כלי רכב וח"ו הוא מת מזה, אין מי שיחזור בתשובה..." ולכן הוא מקפיד מאוד על חציית כביש.
אני יודע שפרסמתי דבר זה בשם הרוגוצ'ובי פעם ב'כפר חב"ד' וקיבלתי על כך הרבה תגובות חיוביות, ושיש לפרסם הדבר, כדי למנוע ח"ו תאונות דרכים.
ב. בתקופות שלפני השואה ועוד בדורות לפני כן, היה מנהג ידוע, שנוסף לדרשנים שהיו באים לעיירות להשמיע את דרשותיהם - היו גם חזנים שהיו עוברים מעיירה לעיירה להשמיע את קולם ולקבל על כך שכר. התמזל מזלו של אחד החזנים שהגיע לדוינסק והתחזן הרבה וגם בכה הרבה. הרוגוצ'ובי שהי' הרב של דוינסק ישב ליד החזן במזרח בית הכנסת. בכלל, הרוגוצ'ובי לא האריך בתפילתו, הוא טען לא פעם שהקב"ה שומע גם תפילה לא ארוכה (אצלו זה הי' משום ביטול תורה). כשראה שהחזן מסלסל בגרונו והעיקר שהוא בוכה הרבה הפטיר לפניו (כמובן בזמן שמותר לדבר) באידיש: ווינישט ווינישט, איך ארגענטיר דיר אז מוועט דיר צאלן = אל תבכה אל תבכה, אני ערב לך שישלמו לך...
גמ"ח לתושבי הכפר
על דאגתו לאנשי הכפר: הוא הקים גמ"ח לכל מטרה שהיא וניהל אותו בחסד עליון. כמעט ולא רשם את החובות, אבל זכר ודאג שיחזירו את מה שלוו בזמן כדי שאחרים גם יקבלו גמ"ח. כל זה מדובר אז, כשלא היו עשירים ומפקידי כסף לגמחי"ם כמו עכשיו. זה הי' כרוך בהרבה מאמץ ורצון טוב לעזור לאנשי הכפר.
הרב גרליק (במרכז) בביקור זלמן שזר בכפר חב"ד בשנת תשכ"ג (צילום מתוך הספר "אבני חן")
ליטרא זהב
הרב הקפיד שיקיימו את ההלכה ושלא ישתמטו מכך. הי' מי מאנשי הכפר (שהוא כבר ז"ל) שהתבטא על הרב גרליק לא הכי מכובד (לא ביטוי גרוע ח"ו, אבל זה הי' בגדר של 'ביזוי תלמיד חכם'). הרב קראו אליו והראה לו את ההלכה בקשר לביזוי ת"ח שיש לפצותו ב'ליטרא זהב', וביקש ממנו לבדוק כמה זה שוה בזמנינו.
לבסוף, האיש הביא את הכסף להרב גרליק, ואח"כ הרב וויתר לו. או שהפקיד את הכסף לגמ"ח - אינני יודע. אבל זה הי' מפורסם בכפר, והרב עשה זאת 'למען ישמעו וייראו'. לא לטובתו אלא לטובת הכלל וכדי שהדברים האלו לא יישנו.
צדקה עם קבלות
הרב היה מחזיק כל הקבלות שנתן לצדקה. ולשאלת מישהו מהמשפחה - מדוע הוא עושה זאת? הוא ענה שזה הכסף הבטוח ביותר. ויש אומרים שביקש לשים את כל הקבלות שצבר בחייו בקברו.
באתי כחסיד
התבטלותו לרבי וההתקשרות שלו - מהמפורסמות. אבל ישנו סיפור קטן שאופייני לו להרב גרליק ז"ל: כשהגיע בפעם הראשונה לרבי, זה הי' כרוך בהרבה טירחא וכסף וכו', ואז הוא כבר הי' די מבוגר.
הוא נכנס ליחידות לרבי בתור הרב של כפר חב"ד. הרבי אמר לו לשבת והוא כחסיד לא רצה. הרבי הפציר בו שישב. ואז הוא אמר לרבי כך: "אני באתי כחסיד לרבי לא בתור רב..." והרבי קיבל את דבריו.
'והחי יתן אל לבו', שנלמד קצת ממעשיו הכבירים.
יהי זכרו ברוך.
● ● ●
כששוחחנו עם הרב מנדל טננבוים שיחי' ב'שיחת חולין' על חשיבות ויוקר הזמן, הוא נזכר בסיפור "בדידי הווה עובדא", וכך 'הרווחנו' עוד סיפור מרתק עם הומור חסידי:
"זה הי' כמדומני בחודש אדר תשל"א בשנת ה'קבוצה' שזכיתי להיות ב'בית חיינו'. הרבי התפלל תפלת מנחה בזאל הקטן ב-3 בצהריים (בימות החול) עם הבחורים התמימים.
"כאמור באחר מימי חודש אדר הרבי נכנס לזאל הקטן ולאחר תפילת מנחה העיף מבט על אחת ההודעות שתלו על הקיר די קרוב לדלת הכניסה. הרבי חייך ויצא. הרב גרונר הי' אז בסביבה והרבי אמר לו משהו.
כבחורים סקרנים שאלנו אותו מה הרבי אמר לו (אני לא שמעתי זאת ממנו אלא מבחורים, וזה הפך לשיחת היום).
"הרב גרונר אמר, שהרבי סיפר לו שראה בפתק שתלו על הקיר שהחוברת (שהרבי ביקש להדפיסו - חידושי תורה; הערות התמימים) יודפס אי"ה לקראת י"א בניסן. אבל לא היה כתוב באיזה שנה... (ולכן הרבי חייך)..."
הקדמה
על אישיותו של רבה הראשון של כפר חב"ד הרה"ג הרה"ח הרב שניאור זלמן גרליק ז"ל:
במבט אישי: הכרתי אותו כתושב כפר חב"ד לפני 35-40 שנה. הרב לא חת מאנשים מצד אחד, ומצד שני דאג והיה קרוב ללבם כל תושבי כפר חב"ד. הוא הי' מה-10 הראשונים של התמימים ב'תומכי תמימים' בליובאוויטש כשכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע ייסד אותו.
היה מהרבנים שהתחנכו על ברכי החסידות והנהיג את רבנותו בכפר חב"ד ביד רמה. הי' חסיד אמיתי של הרבי. פיקח עצום ואשר האמת היתה נר לרגליו, ולא היסס לומר את מה שהחליט, שכך צריכים להתנהג על פי הלכה. והסיפורים דלקמן - יוכיחו:
איש אמת
היה זה לפני כ-60 שנה בשנים הראשונות של רבנותו בכפר. להתנייד אז בכפר, היה הכי קל עם אופניים. זה היה בתקופה שעוד לא היו אוטובוסים בכפר ואפילו כלי רכב היו מתי מספר. כך, שכדי להתנייד ממקום למקום - האופניים היו הפתרון. הגברים, וגם היו נשים ובנות שנסעו בכפר עם אופניים.
בטבעם של ילדים בימים אלו לא אחת ערכו תחרות מי יודע יותר טוב ומהר לרכוב על אופניו. כך, שגם ילדי הכפר והבנות השתתפו בתחרויות כאלו. איך שלא יהי', הרב ראה בזה- אי צניעות. הוא קרא לאסיפה של כל אנשי הכפר והכריז לפניהם, שמכאן ואילך חל 'איסור מוחלט' לכל אשה וילדה ולא משנה הגיל - לנסוע על אופניים. דבר האיסור לא הי' פשוט, לאחר שכבר הורגלו ב'כלי תחבורה' כזה... היו שהתנגדו לרב בכל מיני הסברים, בטענה של 'גזירה שאין הציבור יכולים לעמוד בה', וכדומה.
תושב הכפר על אופניו (אילוסטרציה, ארכיון שמואל בן-צבי)
לאחר הרעש הגדול בזה, אסף הרב את כל אנשי הכפר והסביר להם שזה היפך הצניעות ונגד ההלכה שנשים וילדות יסעו על אופניים. הוא דפק על השולחן ואמר כך: "אני מקבל משכורת בתור רב שלכם כדי שאתם תשמעו בקולי ולא שתגידו לי מה לעשות..." כשראו אנשי הכפר את תוקף דיבורו ושהרב הוא איש אמת - שקט הכפר וכולם קיבלו למעשה את פסק הדין של הרב.
יראת שמים
ידוע שהיה בקיא בשו"ע על כל חלקיו להפליא. אבל הוא הי' ירא שמים בתכלית ולא רץ לפסוק, בפרט בענינים הקשורים לאיסורים דאורייתא.
סיפורים על הראגוצ'ובר
הרב היה יליד דוינסק, מקום רבנותו של הגאון הרוגוצ'ובי ז"ל. ישנם שני סיפורים שה'מקור ראשון' הוא ממנו, מהרב גרליק ז"ל:
א. הרוגוצ'ובי הי' זריז בכל. כשהלך ברחוב הוא פשוט רץ, לא משנה הסיבה. כך זה הי'. וכפי שהעידו אנשי דוינסק. ורק כשהי' צריך לעבור כביש חכה עד שהיה בטוח שאין כלי רכב, ואז הוא עבר את הכביש. לשאלת אחד ממלויו מדוע הוא כל כך מקפיד בזה? ענה כך: "על כל דבר אפשר לחזור בתשובה ורק על זה שאדם לא משגיח בכביש והוא מנסה לעבור ופוגע בו כלי רכב וח"ו הוא מת מזה, אין מי שיחזור בתשובה..." ולכן הוא מקפיד מאוד על חציית כביש.
אני יודע שפרסמתי דבר זה בשם הרוגוצ'ובי פעם ב'כפר חב"ד' וקיבלתי על כך הרבה תגובות חיוביות, ושיש לפרסם הדבר, כדי למנוע ח"ו תאונות דרכים.
ב. בתקופות שלפני השואה ועוד בדורות לפני כן, היה מנהג ידוע, שנוסף לדרשנים שהיו באים לעיירות להשמיע את דרשותיהם - היו גם חזנים שהיו עוברים מעיירה לעיירה להשמיע את קולם ולקבל על כך שכר. התמזל מזלו של אחד החזנים שהגיע לדוינסק והתחזן הרבה וגם בכה הרבה. הרוגוצ'ובי שהי' הרב של דוינסק ישב ליד החזן במזרח בית הכנסת. בכלל, הרוגוצ'ובי לא האריך בתפילתו, הוא טען לא פעם שהקב"ה שומע גם תפילה לא ארוכה (אצלו זה הי' משום ביטול תורה). כשראה שהחזן מסלסל בגרונו והעיקר שהוא בוכה הרבה הפטיר לפניו (כמובן בזמן שמותר לדבר) באידיש: ווינישט ווינישט, איך ארגענטיר דיר אז מוועט דיר צאלן = אל תבכה אל תבכה, אני ערב לך שישלמו לך...
גמ"ח לתושבי הכפר
על דאגתו לאנשי הכפר: הוא הקים גמ"ח לכל מטרה שהיא וניהל אותו בחסד עליון. כמעט ולא רשם את החובות, אבל זכר ודאג שיחזירו את מה שלוו בזמן כדי שאחרים גם יקבלו גמ"ח. כל זה מדובר אז, כשלא היו עשירים ומפקידי כסף לגמחי"ם כמו עכשיו. זה הי' כרוך בהרבה מאמץ ורצון טוב לעזור לאנשי הכפר.
הרב גרליק (במרכז) בביקור זלמן שזר בכפר חב"ד בשנת תשכ"ג (צילום מתוך הספר "אבני חן")
ליטרא זהב
הרב הקפיד שיקיימו את ההלכה ושלא ישתמטו מכך. הי' מי מאנשי הכפר (שהוא כבר ז"ל) שהתבטא על הרב גרליק לא הכי מכובד (לא ביטוי גרוע ח"ו, אבל זה הי' בגדר של 'ביזוי תלמיד חכם'). הרב קראו אליו והראה לו את ההלכה בקשר לביזוי ת"ח שיש לפצותו ב'ליטרא זהב', וביקש ממנו לבדוק כמה זה שוה בזמנינו.
לבסוף, האיש הביא את הכסף להרב גרליק, ואח"כ הרב וויתר לו. או שהפקיד את הכסף לגמ"ח - אינני יודע. אבל זה הי' מפורסם בכפר, והרב עשה זאת 'למען ישמעו וייראו'. לא לטובתו אלא לטובת הכלל וכדי שהדברים האלו לא יישנו.
צדקה עם קבלות
הרב היה מחזיק כל הקבלות שנתן לצדקה. ולשאלת מישהו מהמשפחה - מדוע הוא עושה זאת? הוא ענה שזה הכסף הבטוח ביותר. ויש אומרים שביקש לשים את כל הקבלות שצבר בחייו בקברו.
באתי כחסיד
התבטלותו לרבי וההתקשרות שלו - מהמפורסמות. אבל ישנו סיפור קטן שאופייני לו להרב גרליק ז"ל: כשהגיע בפעם הראשונה לרבי, זה הי' כרוך בהרבה טירחא וכסף וכו', ואז הוא כבר הי' די מבוגר.
הוא נכנס ליחידות לרבי בתור הרב של כפר חב"ד. הרבי אמר לו לשבת והוא כחסיד לא רצה. הרבי הפציר בו שישב. ואז הוא אמר לרבי כך: "אני באתי כחסיד לרבי לא בתור רב..." והרבי קיבל את דבריו.
'והחי יתן אל לבו', שנלמד קצת ממעשיו הכבירים.
יהי זכרו ברוך.
● ● ●
כששוחחנו עם הרב מנדל טננבוים שיחי' ב'שיחת חולין' על חשיבות ויוקר הזמן, הוא נזכר בסיפור "בדידי הווה עובדא", וכך 'הרווחנו' עוד סיפור מרתק עם הומור חסידי:
"זה הי' כמדומני בחודש אדר תשל"א בשנת ה'קבוצה' שזכיתי להיות ב'בית חיינו'. הרבי התפלל תפלת מנחה בזאל הקטן ב-3 בצהריים (בימות החול) עם הבחורים התמימים.
"כאמור באחר מימי חודש אדר הרבי נכנס לזאל הקטן ולאחר תפילת מנחה העיף מבט על אחת ההודעות שתלו על הקיר די קרוב לדלת הכניסה. הרבי חייך ויצא. הרב גרונר הי' אז בסביבה והרבי אמר לו משהו.
כבחורים סקרנים שאלנו אותו מה הרבי אמר לו (אני לא שמעתי זאת ממנו אלא מבחורים, וזה הפך לשיחת היום).
"הרב גרונר אמר, שהרבי סיפר לו שראה בפתק שתלו על הקיר שהחוברת (שהרבי ביקש להדפיסו - חידושי תורה; הערות התמימים) יודפס אי"ה לקראת י"א בניסן. אבל לא היה כתוב באיזה שנה... (ולכן הרבי חייך)..."
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
