מערכת COL
|
יום ט' סיון ה׳תשע״ה
27.05.2015
לחזור להיות עם הספר ● עמדה שבועית
מצער שבדורות האחרונים אבדה לחלקים רבים בעם הגישה הטבעית אל התורה. בשנים האחרונות חל שינוי לטובה וצריך לחזקו: שיעור תורה קבוע הוא כורח חיוני. הרבי יעץ לראות בַשעה של שיעורי התורה כאילו זו שבת. הלוא בשבת, גם אם הטלפון יצלצל שוב ושוב, איש לא יענה. כך צריך להרגיש בשעה הקבועה ללימוד התורה. אין טלפונים, אין מסרונים, אין אימיילים, אין הפרעות ● המאמר השבועי מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע" למאמר המלא
לחזור להיות עם הספר. אילוסטרציה
הרב מנחם ברוד
ביום ראשון השבוע חגגנו את חג השבועות, חג מתן תורה. כדי שנתינה תהיה שלמה דרושה גם קבלה – קבלת התורה. כאן נדרשת פעולה מצידנו, שתבטא את נכונותנו לקבל את התורה.
אנו עומדים ב'ימי התשלומים' של חג השבועות, שבהם אפשר להשלים כל מה שאולי החמצנו בחג עצמו. לכן זה הזמן לדון במעמדה של התורה בחיי כל אחד ואחת מאיתנו.
מאז ומעולם כוּנה עם ישראל 'עם הספר'. יהודים חשו קִרבה טבעית לעולם הספר והלימוד. בכל קהילה ועדה, בכל הדורות, מראה טבעי היה להיכנס בערב לבית המדרש ולמצוא שם את בעלי המלאכה, הסוחרים ומכובדי העיר, יושבים ולומדים. זה גמרא, זה משנה, זה חומש, זה שולחן ערוך, ומי שאינו יודע ללמוד – קורא תהילים.
הזיקה הטבעית הזאת אל התורה היא שעשתה אותנו ל'עם הספר'. האיש הפשוט מן הרחוב ידע על-פה פסוקים, מאמרי חז"ל, מדרשים. שיחת החולין שלו הייתה רוויה מטבעות לשון מן המקורות, וממילא הייתה עשירה וערכית.
אווירה זו חינכה את הדור הצעיר לאהוב ספרים ולרצות ללמוד, וכך נבדל העם היהודי מהעמים שסביבם חי, ורמתו הרוחנית הייתה גבוהה מהם בכמה דרגות. התורה ולימודה העניקו לעם ישראל את טעם החיים, בבחינת "כי הם חיינו".
שפה רדודה
לכן מצער שבדורות האחרונים אבדה לחלקים רבים בעם הגישה הטבעית הזאת אל הספר. הקשיבו לשפה שבה מדברים כיום ותשמעו שפה שטוחה, רדודה, נטולת פתגמים ורקע מן המקורות. בעקבות זאת גם יודעי ספר נמנעים מלהשמיע פסוק או פתגם, כי רבים הסיכויים שהשומעים לא יבינו את משמעותו.
מוטלת על כולנו החובה להחזיר לכל שכבות העם את הקשר הבלתי-אמצעי אל התורה. בראש ובראשונה נדרש שכל המבינים את חשיבותה של התורה יקפידו על 'מנת מזון' יום-יומית של תורה. רבים עסוקים כל-כך בעבודה ובמטלות הבית עד שלימוד התורה נדחק הצידה, וכמעט אין הם פותחים ספר.
את זה חייבים לשנות. שיעור תורה קבוע הוא כורח חיוני. הרבי מליובאוויטש יעץ לראות בַשעה של שיעורי התורה כאילו זו שבת. הלוא בשבת, גם אם הטלפון יצלצל שוב ושוב, איש לא יענה. כך צריך להרגיש בשעה הקבועה ללימוד התורה. אין טלפונים, אין מסרונים, אין אימיילים, אין הפרעות.
חיזוק המחוייבות
לא דיי בלימוד עצמי. צריך גם לעשות להחדרת לימוד התורה לכל שכבות העם. חייבים להעביר את המסר שהתורה שייכת לכולנו ושחובתו של כל יהודי לדעת את פרשת השבוע ולהכיר מושגי יסוד בתורת ישראל.
בשנים האחרונות חל באמת שינוי לטובה. שיעורי תורה נעשו חלק מרכזי בנוף הארץ. כיום אין עיר שאין בה מאות שיעורי תורה בכל שבוע, בכל מקצועות היהדות, לנשים ולגברים, למתחילים ולמתקדמים.
זה הזמן לחזק את המחוייבות ללימוד התורה. לחזור ולהיות 'עם הספר' באמת.
ביום ראשון השבוע חגגנו את חג השבועות, חג מתן תורה. כדי שנתינה תהיה שלמה דרושה גם קבלה – קבלת התורה. כאן נדרשת פעולה מצידנו, שתבטא את נכונותנו לקבל את התורה.
אנו עומדים ב'ימי התשלומים' של חג השבועות, שבהם אפשר להשלים כל מה שאולי החמצנו בחג עצמו. לכן זה הזמן לדון במעמדה של התורה בחיי כל אחד ואחת מאיתנו.
מאז ומעולם כוּנה עם ישראל 'עם הספר'. יהודים חשו קִרבה טבעית לעולם הספר והלימוד. בכל קהילה ועדה, בכל הדורות, מראה טבעי היה להיכנס בערב לבית המדרש ולמצוא שם את בעלי המלאכה, הסוחרים ומכובדי העיר, יושבים ולומדים. זה גמרא, זה משנה, זה חומש, זה שולחן ערוך, ומי שאינו יודע ללמוד – קורא תהילים.
הזיקה הטבעית הזאת אל התורה היא שעשתה אותנו ל'עם הספר'. האיש הפשוט מן הרחוב ידע על-פה פסוקים, מאמרי חז"ל, מדרשים. שיחת החולין שלו הייתה רוויה מטבעות לשון מן המקורות, וממילא הייתה עשירה וערכית.
אווירה זו חינכה את הדור הצעיר לאהוב ספרים ולרצות ללמוד, וכך נבדל העם היהודי מהעמים שסביבם חי, ורמתו הרוחנית הייתה גבוהה מהם בכמה דרגות. התורה ולימודה העניקו לעם ישראל את טעם החיים, בבחינת "כי הם חיינו".
שפה רדודה
לכן מצער שבדורות האחרונים אבדה לחלקים רבים בעם הגישה הטבעית הזאת אל הספר. הקשיבו לשפה שבה מדברים כיום ותשמעו שפה שטוחה, רדודה, נטולת פתגמים ורקע מן המקורות. בעקבות זאת גם יודעי ספר נמנעים מלהשמיע פסוק או פתגם, כי רבים הסיכויים שהשומעים לא יבינו את משמעותו.
מוטלת על כולנו החובה להחזיר לכל שכבות העם את הקשר הבלתי-אמצעי אל התורה. בראש ובראשונה נדרש שכל המבינים את חשיבותה של התורה יקפידו על 'מנת מזון' יום-יומית של תורה. רבים עסוקים כל-כך בעבודה ובמטלות הבית עד שלימוד התורה נדחק הצידה, וכמעט אין הם פותחים ספר.
את זה חייבים לשנות. שיעור תורה קבוע הוא כורח חיוני. הרבי מליובאוויטש יעץ לראות בַשעה של שיעורי התורה כאילו זו שבת. הלוא בשבת, גם אם הטלפון יצלצל שוב ושוב, איש לא יענה. כך צריך להרגיש בשעה הקבועה ללימוד התורה. אין טלפונים, אין מסרונים, אין אימיילים, אין הפרעות.
חיזוק המחוייבות
לא דיי בלימוד עצמי. צריך גם לעשות להחדרת לימוד התורה לכל שכבות העם. חייבים להעביר את המסר שהתורה שייכת לכולנו ושחובתו של כל יהודי לדעת את פרשת השבוע ולהכיר מושגי יסוד בתורת ישראל.
בשנים האחרונות חל באמת שינוי לטובה. שיעורי תורה נעשו חלק מרכזי בנוף הארץ. כיום אין עיר שאין בה מאות שיעורי תורה בכל שבוע, בכל מקצועות היהדות, לנשים ולגברים, למתחילים ולמתקדמים.
זה הזמן לחזק את המחוייבות ללימוד התורה. לחזור ולהיות 'עם הספר' באמת.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
