מערכת COL | יום ל' סיון ה׳תשע״ח 13.06.2018

בן אדמו"ר הזקן שחי 62 שנה בגלות ● מיוחד

בחודש סיון תרל"ח נפטר הרה"ק רבי משה שניאורי ע"ה, בנו הצעיר של כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע ורבה של אולע ● אביו חיבב אותו באופן מיוחד, הוא היה אומר עליו: "בני משה הוא בעל כשרונות מצויינים, זכרונו המצויין לא ימוש ממנו עד עד" ● רבי משה התווכח עם הבישוף וניצחו בוויכוח, אך הנוצרים, שהתקשו לשאת את העלבון, העלילו עליו כי ניצחו אותו בויכוח, אסרו אותו בכפייה ● הוא הצליח להימלט וחי במשך 62 שנה בגלות ● תולדות חייו. מיוחד  בן אדמה"ז ● מובא בספרים שכאשר לא ידוע יום היארצייט המדויק בחודש, נוהגים לציין את יום היארצייט בל' בחודש. על כן, היום, ל' סיוון, חל יום היארצייט של רבי משה שניאורי ע"ה
בן אדמו
אילוסטרציה: מנדי הכטמן

בחודש סיון תרל"ח נפטר רבי משה שניאורי ע"ה, בנו הצעיר של כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע ורבה של אולע.

שנת לידתו המדוייקת איננה יודעת בוודאות. בספר השיחות "תורת שמואל" מובא כי נולד בשנת תקל"ט, (ולפי גירסה זו הוא נפטר בגיל 99), אך אדמו"ר הרי"צ כותב כי הוא נולד בעיר ליאזנא בשנת תקמ"ד (ולפי גירסה זו הוא נפטר בגיל 94).

בילדותו, כאשר ביקר אדמו"ר פולני אצל אדמו"ר הזקן ביקשו ממנו האורח להחרים את הגאון מוילנא. האדמו"ר הזקן סירב ואמר כי דבר זה עלול להביא לשמד ולחילול ה'; הצדיק כעס, הצביע על ר' משה שהי' ילד קטן ושיחק בחדר ואמר: 'הוא ייעשה לך חילול ה'' (כך מובא אגרות בקודש אדמו"ר הריי"צ חלק י"ד עמ' קס"ו ורשימת דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן).

בשנת תקנ"ח נשא לאשה את שפרה, בתו של רבי צבי הירש מאולע. רבי משה עבר להתגורר בבית חותנו, והתמנה לאחר מכן לרב באולע.

בעל כשרונות מצויינים

רבי משה ניחן בזיכרון טוב, והיה חוזר המאמרים של אדמו"ר הזקן בלשונו הזהב ממש, וגם היה רושם את הדברים. מהנחותיו נוצרו לאחר מכן כרכי מאמרי אדמו"ר הזקן. אביו חיבב אותו באופן מיוחד, הוא היה אומר עליו: "בני משה הוא בעל כשרונות מצויינים, זכרונו המצויין לא ימוש ממנו עד עד".

וכך מתארו אדמו"ר הריי"צ נ"ע: הרה״ק הרר״מ זצ״ל הי׳ בעל כשרון נפלא במאד אשר גם רבינו הגדול הי׳ מתפלא עליו, והי׳ מחבבו מאד, והי׳ שקדן נפלא, וחכם בכל הידיעות, ודברן נעלה. דרושי רבינו הגדול הי׳ חוזר כאמירתן ממש, ההנחות שלו יקרים במאד מכוונים אות באות, ורובם מוגהים בהוספות כ״ק אאזמו״ר אדמו"ר הצמח צדק (אג"ק אדמו"ר הריי"צ חי"ד עמוד קס"ו)

המסע של אדמו"ר הזקן

בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה, בשנת תקע"ב, נסע אדמו"ר הזקן לעומק רוסיה. רבי משה ובני משפחתו לא הצטרפו למסע, וכאשר ניסה רבי משה להגיע לשקלוב, נפל בשבי הצבא הצרפתי. הוא הואשם בריגול ונידון למוות, ולבסוף שוחרר (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י"ד עמ' קס"ו).

בהקדמת השולחן ערוך שנשרף בפעם הראשונה לאחר פטירת אדמו"ר הזקן, הוא היה חתום בין בני אדמו"ר הזקן. כמו כן חתום עמהם על הקדמת והדפסת ספר התניא שהודפס בשנת תקע"ד בצירוף אגרת הקודש שהוסיפו אז.

הויכוח עם המלך אלכסנדר

רבי משה התלווה אל אחיו, אדמו"ר האמצעי, לראיון עם המלך אלכסנדר הראשון, בנושא יישוב היהודים במושבות. סגנון דיבורו הפתוח והישיר של רבי משה עורר עניין אצל המלך, והוא ביקשו להתווכח עם הבישוף הראשי. אדמו"ר האמצעי לא אהב את סגנונו של ר' משה, ולאחר הפגישה, בחששו, אמר לו "שכחת את "חכמים הזהרו בדבריכם" (רשימות הרבי, עמ' רי"ב). 

רבי משה נענה להצעה, התווכח עם הבישוף וניצחו בוויכוח. הנוצרים, שהתקשו לשאת את העלבון, העלילו עליו כי ניצחו אותו בויכוח, אסרו אותו בכפייה, השקו אותו לשוכרה, והביאוהו למנזר. אימו, הרבנית סטערנא ואחיו שלחו מכתב אל המלך וביקשו לשחררו, אך המלך לא נענה לבקשתם.

אדמו"ר הריי"צ נ"ע מתאר כי במהלך הובלתו למאסר לפתע נפלה תרדמה על כולם וכך הוא הצליח לברוח. לאחר ריצה של כמעט 24 שעות בשלג הוא הגיע למקום יישוב יהודי, אך כיון שחשש שיתפסו היה נודד בדרכים בזהות מוסתרת. על פי גירסה אחרת בי"ט בכסלו תקע"ו, מת אחד האסירים ובחסות המהומה שנוצרה הצליח משה לברוח מהמאסר.

62 שנות גלות

רבי משה הסתובב בערי פולין וגלה מעיר לעיר. היה מסתובב ביערות ובא לעיר לבקש נדבות בשביל חייו ההכרחיים, ואם היו רוצים לתת לו יותר לא היה לוקח בשום אופן. היה לן בעלית הגג של בית המדרש, תחת ראשו היה מניח אבן ואת רגליו היה קושר בחבל. הוא היה יושב בבית המדרש כשטליתו מכסה על פניו, כאשר פעם גילה את פניו במהלך שיחה עם יהודי בביהמ"ד, נפלה עליו אימה ופחד מתואר פניו. שום אדם לא ידע מיהו ומה מעשיו חוץ מאנשים בודדים שידעו שהוא בן אדמו"ר הזקן ואמרו שהיה דומה מאוד לאדמו"ר הזקן.

בדרך כלל היה נמצא באזור ערי קייב וזיטאמיר, וגם בטשרקאס ראו אותו כמה פעמים אצל הרב יעקב ישראל מטשרקאס, וגם בטשערנאביל אצל הרה"ק ר' אהרן מצ'רנוביל.

אשתו, הרבנית שפרה, עלתה עם ילדיה לארץ הקודש והתיישבה בחברון.

בזמן נשיאות אדמו"ר המהר"ש הופיע בעיר ליובאוויטש לכמה ימים, וביקר את הרבי ובני משפחתו. זהותו נודעה לאנשי העיירה רק לאחר שעזב את העיר. באותה תקופה הוא נראה כחסיד חב"ד זקן.

בחודש סיון תרל"ח נפטר במהלך נידודיו, וזכה להיקבר בקבר ישראל בעיר רודמיסל שליד העיר קייב.

אשתו, הרבנית שפרה, נפטרה בז' טבת תר"ט.

משפחתו

לרב משה ורעייתו נולדו שתי בנות; שרה רבקה ורחל. שרה רבקה נישאה לרב נחום יוסף ונולדו להם בנים: שניאור זלמן (בעל 'נמוקי שזבנ"י'), השד"ר רבי חיים צבי שניאורסון, ורבי פנחס אליהו.

משפחות רבות בחב"ד הם צאצאיו: משפחות סגל ודייטש, ועוד.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.