מערכת COL
|
יום כ"ו אייר ה׳תשע״ה
15.05.2015
פניה לשר החדש לשירותי דת ● הרב דוד-מאיר דרוקמן
אינני יודע בידי מי מחברי ש"ס ייפול המשרד לעניי דתות, אבל מי שימונה על משרד זה, אני קורא לו בזאת, ובטוחני שאני משמש בזה כפה לכלל רבני ישראל: אל תתנו שום כהונה רבנית למי שנמנה על הניאו רפורמים ● טור אישי פנייה לשר לענייני דת
(צילום: אלי ישראלי)
הרב דוד מאיר דרוקמן
מה המשותף לכל ההוראות 'הרבניות' ופסקי 'ההלכה' הבאים (רשימה חלקית בלבד):
● ארגון תפילה משותפת ליהודים ולנוצרים בבית הכנסת ביום העצמאות
● היתר לשמוע קול זמר של אישה אם זו "הקשבה תמימה לשירה תמימה"
● 'מצוה' על גבר נשוי לענוד טבעת
● 'מצוה' על רב צבאי לנסוע בג'יפ בעיצומה של שבת קודש עם חיילים "כדי לעודדם"
● "לא ניתן לחבר בין המציאות של דורנו לעולם הקרבנות שבבית המקדש"
● מותר לשתול פרחים בשנת השמיטה על יסוד ה'היתר מכירה' גם ב....בית הקברות.
● עידוד הסכם קדם נישואין בין בני זוג, גם כאשר יכול הדבר להביא לידי מכשולות חלילה של פסולי חיתון.
● מתן תעודת הכשר אלטרנטיבית ללא אישור הרבנות הראשית / הרבנות המקומית
איך אומרים? "עפרא לפומיה". אבל, מה נעשה וכבר לא נותר כל כך הרבה עפר..
● ● ●
המשותף לכל הנ"ל, וכאמור זו רשימה חלקית בלבד, כי בקשר לאלה אמר השבוע אחד מעסקני המפד"ל ('הבית היהודי' בגלגולו הנוכחי) את המילים הבאות; "מציאות הזויה שבה ימנו לישוב דתי 'רב חרדי' - פשוט לא תתרחש".
הבה ונניח דברים על השולחן, וללא כחל וסרק; כיום נוצר מצב כי זה העונה להגדרה של "רב חרדי", הוא אחד שכזה הסובר, אוי וויי, ברוב "חרדיותו" כי אי אפשר לשחק עם התורה, ואי אפשר לשחק עם קודשא בריך הוא.
שיהיה ברור: אינני מתכוון בשורות אלה חלילה, (ושוב, חלילה!) , לכלל הרבנים חובשי הכיפות הסרוגות. כולנו זוכרים כי גם הציבור החרדי סמך על ההכשר שנתן בשעתו על מוצרי 'תנובה' – הרב, בוגר 'מרכז הרב', רבי יחזקאל דאום זצ"ל . אני מדבר על אותם 'רבנים' שהשתלטו על השיח בציבור הדתי הכללי, והם אלה המככבים והמועדפים בתקשורת ובאתרים, כולל, כמובן, בתקשורת הדתית לאומית.
לצערנו, ועל כך יש להלין, גם הרבנים היראים יותר שבמחנה זה מקיימים דיאלוגים רשמיים, תכניות שיח והגות עם ה'ניאו רפורמים' (זה לא אני, כך כינה אותם ראש ישיבת ההסדר ברמת גן), וגרמא בנזיקין – כי על ידי זה מקבלים 'הנאורים' את הלגיטימציה כמותרים לבא בקהל, והינם חלק מהשיח הלגיטימי הרבני. בקשר לזה, יבורכו רבני ישיבת 'הר המור' שאינם נכשלים בזה.
בפרסומים וידיעות של מחנה זה עדיין מופיע האי פוקר שי פירון בתואר 'רב'. לא תמצא בשום פרסום חרדי שפוי כי התואר 'רב' יוצמד לרפורמי, לכל היותר הוא יזכה בתואר 'ראביי', ברם במחנה זה הנ"ל הוא עדיין 'רב'. לא ייפלא, אם ביום מן הימים נשמע שהוא חוזר למשרתו הקודמת ויכהן שוב כר"מ בישיבת הסדר או כראש אולפנא.
רק להזכירנו, כי אותו 'רב' שהוזכר לעיל שיזם 'תפילה' משותפת של יהודים, ולהבדיל, במשותף עם נוצרים בבית הכנסת ביום העצמאות - תופס עמדה רוחנית לא מבוטלת בציבור זה. הוא 'מרא דאתרא' של ישוב גדול, ועומד בראש מוסדות חינוכיים דתיים-לאומיים.
● ● ●
ו"אחרוג" הפעם ממנהגי הידוע שלא לספר סיפורים, ולשם שינוי אספר על יהודי כבד-פה וכבד לשון, בקיצור: מגמגם, שהתעקש להתקבל כ...קריין ברשות השידור באחד ממדינות אירופה. כמובן, שהנ"ל לא עמד בתנאי המכרז, ואו אז זעם היהודי והטיח בגמגום: "איזה - א...נ...ט...י...ש...מ...י...ו...ת...".
אינני יודע בידי מי מחברי ש"ס ייפול המשרד לעניי דתות, אבל מי שימונה על משרד זה, אני קורא לו בזאת, ובטוחני שאני משמש בזה כפה לכלל רבני ישראל: אל תתנו שום כהונה רבנית למי שנמנה על הניאו רפורמים הנ"ל. רבנים שליט"א כהרב יחזקאל דאום הנ"ל – מה טוב ומה נעים! אבל בשום אופן לא לחלק משרות לכאלה שכל מעלתם מתבטאת בעובדה שהם "אינם רבנים חרדים". ואנא, אל יזילו דמעות תנין 'רבנים' אלה, אל יתלוננו על אפליה ו'אנטישמיות'. הם קונים את זה ביושר.
"אם בחוקותי" תלכו- אומרת לנו התורה בפרשת השבוע. לא סתם לימוד תורה, אלא עמל תורה. ולא סתם ש"תהיו עמלים בתורה", אלא שהתורה תהיה באופן של "בחוקותי" – שהיא תיחקק, כאותיות החקוקות על לוחות האבן, שיהפכו לחלק מאישיותך. לא הצד האינטלקטואלי שבתורה גרידא הוא זה שיתמזג בך,
אלא קודם לכל - קדושת התורה, ה"אורייתא וקודב"ה כולא חד" כהגדרתו של רבי שמעון בר יוחאי, זה מה שייחקק בתוכך ויהפוך לחלק ממך. ראשית חכמה יראת ה'.
יש כאלה שהתפעלותם מגיע עד לשמיים נוכח מי שאמנם גאון בלימוד, אבל ההתפעלות היא על כך שלא פחות מזה הוא גם גאון בשירה ופרוזה ובעל תואר אקדמי בספרות גויים, וזו הדמות האולטימטיבית לחיקוי, זה חלק מהשלימות שבאישיותו – איך אמר אחד מגדולי ישראל? מאז שעם ישראל נהיה רח"ל חולה - הוא נזקק ל'רבנים-דוקטורים' ('דוקטור-רבינער). אנו, ה'חשוכים' ההולכים בעקבי הצאן משוועים לרבנים שקדושת התורה חקוקה על ליבם.
שמא, תחשבו, כי דווקא רבנים בעלי רקע אקדמי מסוגלים לקרב את המוני בית ישראל לערכי תורה ויהדות, לעומת הרבנים החרדים 'שלא זכו לאור' ועקב בערותם אינם מוכשרים להשפיע על הציבור הכללי – אנא, הבה ונבדוק ב'מבחן התוצאות' – כמה מקורבים ובעלי תשובה נמנים על מחנם של רבנים אלה וגם אצל אלה. והמפורסמות אינם צריכים ראיה.
● ● ●
לא אכחד, כי שורותי אלה, נכתבות על רקע - לא "מעשה שהיה" אלא "מעשה שהווה"; בדחילו ורחימו מתכוננים בעירנו ל"יום ירושלים". כדי לקיים את 'המצוה' הגדולה המתחברת עם ירושלים – זו המרומזת במילים "לכל שירייך אני כינור" (מילותיו של רבי יהודה הלוי שזכו לעדנה לאחר מלחמת ששת הימים), החליטה "המחלקה לתרבות תורנית", ולא לשכוח; "תרבות תורנית" - להביא זמרת לאירוע יום ירושלים של הציבור הדתי. כמובן שעושה אני ככל שביכולתי הדלה שיהודים לא ייכשלו בזה, אלא שלהפתעתי, התברר לי כי גם בנושא זה יש 'רב' שמתיר.. מיותר כמובן לציין ש'רב' זה איננו מסווג כ'רב חרדי'.
זה 'רב פתוח'.
וכך, "מחלקה לתרבות תורנית" מתגרה בתורה, וכך "יום ירושלים" הופך ליום שאך פוגע בכבודה ובקדושתה של עיר הקודש והמקדש.
לאמיתו של דבר, כבר היו לעולמים, 'רבנים' מזן זה, ובסופו של דבר אבד זכרם. כמו הגוף שפולט מתוכו אברים זרים, גם כלל ישראל סוף כל סוף לא מתחבר עם שתלים ונטעים זרים. אלא, שהכואב הוא, כי ביני לביני, יהודים תמימים מתבלבלים, טועים, ולצערנו נכשלים.
ולהזכירנו כי ברכת התורה "ונתתי שלום בארץ" היא אך כאשר יתקיים "אם בחוקותי תלכו" – כאשר קדושת התורה, תהיה באופן של "בחוקותי", היינו, תיחקק בתוכנו.
● ● ●
בטור שכתבתי בשבוע שעבר, סיפרתי בתרעומת על תופעת השתילה של שיחי נוי בעצם שנת השמיטה בשטח בית העלמין 'תל רגב' שבצפון. התרעתי נוכח הסתמכות צינית על 'היתר מכירה' שנתקן בשעתו כ'הוראת שעה' בלבד על ידי הגראי"ה קוק זצ"ל, וזאת, עקב המצב הכלכלי הקשה ששרר אז בארץ (וכידוע שגם על היתר זה נחלקו רבים וטובים).
ברם, על מנת למנוע טעות, ברצוני להבהיר, כי לא התכוונתי חלילה לחלקת ה'חברה קדישא' של חיפה המצויה גם היא במתחם תל רגב. זו מנוהלת ברמה בהנחייתו והדרכתו של 'רב החברה קדישא' והפוסק שלה - הלא הוא האב"ד הגאון רבי ישראל רוזנטל שליט"א - ממשיך דרכו של אביו הבלתי נשכח, אב"ד חיפה, הגאון הגדול רבי יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל בעל 'משנת יעקב'.
מה המשותף לכל ההוראות 'הרבניות' ופסקי 'ההלכה' הבאים (רשימה חלקית בלבד):
● ארגון תפילה משותפת ליהודים ולנוצרים בבית הכנסת ביום העצמאות
● היתר לשמוע קול זמר של אישה אם זו "הקשבה תמימה לשירה תמימה"
● 'מצוה' על גבר נשוי לענוד טבעת
● 'מצוה' על רב צבאי לנסוע בג'יפ בעיצומה של שבת קודש עם חיילים "כדי לעודדם"
● "לא ניתן לחבר בין המציאות של דורנו לעולם הקרבנות שבבית המקדש"
● מותר לשתול פרחים בשנת השמיטה על יסוד ה'היתר מכירה' גם ב....בית הקברות.
● עידוד הסכם קדם נישואין בין בני זוג, גם כאשר יכול הדבר להביא לידי מכשולות חלילה של פסולי חיתון.
● מתן תעודת הכשר אלטרנטיבית ללא אישור הרבנות הראשית / הרבנות המקומית
איך אומרים? "עפרא לפומיה". אבל, מה נעשה וכבר לא נותר כל כך הרבה עפר..
● ● ●
המשותף לכל הנ"ל, וכאמור זו רשימה חלקית בלבד, כי בקשר לאלה אמר השבוע אחד מעסקני המפד"ל ('הבית היהודי' בגלגולו הנוכחי) את המילים הבאות; "מציאות הזויה שבה ימנו לישוב דתי 'רב חרדי' - פשוט לא תתרחש".
הבה ונניח דברים על השולחן, וללא כחל וסרק; כיום נוצר מצב כי זה העונה להגדרה של "רב חרדי", הוא אחד שכזה הסובר, אוי וויי, ברוב "חרדיותו" כי אי אפשר לשחק עם התורה, ואי אפשר לשחק עם קודשא בריך הוא.
שיהיה ברור: אינני מתכוון בשורות אלה חלילה, (ושוב, חלילה!) , לכלל הרבנים חובשי הכיפות הסרוגות. כולנו זוכרים כי גם הציבור החרדי סמך על ההכשר שנתן בשעתו על מוצרי 'תנובה' – הרב, בוגר 'מרכז הרב', רבי יחזקאל דאום זצ"ל . אני מדבר על אותם 'רבנים' שהשתלטו על השיח בציבור הדתי הכללי, והם אלה המככבים והמועדפים בתקשורת ובאתרים, כולל, כמובן, בתקשורת הדתית לאומית.
לצערנו, ועל כך יש להלין, גם הרבנים היראים יותר שבמחנה זה מקיימים דיאלוגים רשמיים, תכניות שיח והגות עם ה'ניאו רפורמים' (זה לא אני, כך כינה אותם ראש ישיבת ההסדר ברמת גן), וגרמא בנזיקין – כי על ידי זה מקבלים 'הנאורים' את הלגיטימציה כמותרים לבא בקהל, והינם חלק מהשיח הלגיטימי הרבני. בקשר לזה, יבורכו רבני ישיבת 'הר המור' שאינם נכשלים בזה.
בפרסומים וידיעות של מחנה זה עדיין מופיע האי פוקר שי פירון בתואר 'רב'. לא תמצא בשום פרסום חרדי שפוי כי התואר 'רב' יוצמד לרפורמי, לכל היותר הוא יזכה בתואר 'ראביי', ברם במחנה זה הנ"ל הוא עדיין 'רב'. לא ייפלא, אם ביום מן הימים נשמע שהוא חוזר למשרתו הקודמת ויכהן שוב כר"מ בישיבת הסדר או כראש אולפנא.
רק להזכירנו, כי אותו 'רב' שהוזכר לעיל שיזם 'תפילה' משותפת של יהודים, ולהבדיל, במשותף עם נוצרים בבית הכנסת ביום העצמאות - תופס עמדה רוחנית לא מבוטלת בציבור זה. הוא 'מרא דאתרא' של ישוב גדול, ועומד בראש מוסדות חינוכיים דתיים-לאומיים.
● ● ●
ו"אחרוג" הפעם ממנהגי הידוע שלא לספר סיפורים, ולשם שינוי אספר על יהודי כבד-פה וכבד לשון, בקיצור: מגמגם, שהתעקש להתקבל כ...קריין ברשות השידור באחד ממדינות אירופה. כמובן, שהנ"ל לא עמד בתנאי המכרז, ואו אז זעם היהודי והטיח בגמגום: "איזה - א...נ...ט...י...ש...מ...י...ו...ת...".
אינני יודע בידי מי מחברי ש"ס ייפול המשרד לעניי דתות, אבל מי שימונה על משרד זה, אני קורא לו בזאת, ובטוחני שאני משמש בזה כפה לכלל רבני ישראל: אל תתנו שום כהונה רבנית למי שנמנה על הניאו רפורמים הנ"ל. רבנים שליט"א כהרב יחזקאל דאום הנ"ל – מה טוב ומה נעים! אבל בשום אופן לא לחלק משרות לכאלה שכל מעלתם מתבטאת בעובדה שהם "אינם רבנים חרדים". ואנא, אל יזילו דמעות תנין 'רבנים' אלה, אל יתלוננו על אפליה ו'אנטישמיות'. הם קונים את זה ביושר.
"אם בחוקותי" תלכו- אומרת לנו התורה בפרשת השבוע. לא סתם לימוד תורה, אלא עמל תורה. ולא סתם ש"תהיו עמלים בתורה", אלא שהתורה תהיה באופן של "בחוקותי" – שהיא תיחקק, כאותיות החקוקות על לוחות האבן, שיהפכו לחלק מאישיותך. לא הצד האינטלקטואלי שבתורה גרידא הוא זה שיתמזג בך,
אלא קודם לכל - קדושת התורה, ה"אורייתא וקודב"ה כולא חד" כהגדרתו של רבי שמעון בר יוחאי, זה מה שייחקק בתוכך ויהפוך לחלק ממך. ראשית חכמה יראת ה'.
יש כאלה שהתפעלותם מגיע עד לשמיים נוכח מי שאמנם גאון בלימוד, אבל ההתפעלות היא על כך שלא פחות מזה הוא גם גאון בשירה ופרוזה ובעל תואר אקדמי בספרות גויים, וזו הדמות האולטימטיבית לחיקוי, זה חלק מהשלימות שבאישיותו – איך אמר אחד מגדולי ישראל? מאז שעם ישראל נהיה רח"ל חולה - הוא נזקק ל'רבנים-דוקטורים' ('דוקטור-רבינער). אנו, ה'חשוכים' ההולכים בעקבי הצאן משוועים לרבנים שקדושת התורה חקוקה על ליבם.
שמא, תחשבו, כי דווקא רבנים בעלי רקע אקדמי מסוגלים לקרב את המוני בית ישראל לערכי תורה ויהדות, לעומת הרבנים החרדים 'שלא זכו לאור' ועקב בערותם אינם מוכשרים להשפיע על הציבור הכללי – אנא, הבה ונבדוק ב'מבחן התוצאות' – כמה מקורבים ובעלי תשובה נמנים על מחנם של רבנים אלה וגם אצל אלה. והמפורסמות אינם צריכים ראיה.
● ● ●
לא אכחד, כי שורותי אלה, נכתבות על רקע - לא "מעשה שהיה" אלא "מעשה שהווה"; בדחילו ורחימו מתכוננים בעירנו ל"יום ירושלים". כדי לקיים את 'המצוה' הגדולה המתחברת עם ירושלים – זו המרומזת במילים "לכל שירייך אני כינור" (מילותיו של רבי יהודה הלוי שזכו לעדנה לאחר מלחמת ששת הימים), החליטה "המחלקה לתרבות תורנית", ולא לשכוח; "תרבות תורנית" - להביא זמרת לאירוע יום ירושלים של הציבור הדתי. כמובן שעושה אני ככל שביכולתי הדלה שיהודים לא ייכשלו בזה, אלא שלהפתעתי, התברר לי כי גם בנושא זה יש 'רב' שמתיר.. מיותר כמובן לציין ש'רב' זה איננו מסווג כ'רב חרדי'.
זה 'רב פתוח'.
וכך, "מחלקה לתרבות תורנית" מתגרה בתורה, וכך "יום ירושלים" הופך ליום שאך פוגע בכבודה ובקדושתה של עיר הקודש והמקדש.
לאמיתו של דבר, כבר היו לעולמים, 'רבנים' מזן זה, ובסופו של דבר אבד זכרם. כמו הגוף שפולט מתוכו אברים זרים, גם כלל ישראל סוף כל סוף לא מתחבר עם שתלים ונטעים זרים. אלא, שהכואב הוא, כי ביני לביני, יהודים תמימים מתבלבלים, טועים, ולצערנו נכשלים.
ולהזכירנו כי ברכת התורה "ונתתי שלום בארץ" היא אך כאשר יתקיים "אם בחוקותי תלכו" – כאשר קדושת התורה, תהיה באופן של "בחוקותי", היינו, תיחקק בתוכנו.
● ● ●
בטור שכתבתי בשבוע שעבר, סיפרתי בתרעומת על תופעת השתילה של שיחי נוי בעצם שנת השמיטה בשטח בית העלמין 'תל רגב' שבצפון. התרעתי נוכח הסתמכות צינית על 'היתר מכירה' שנתקן בשעתו כ'הוראת שעה' בלבד על ידי הגראי"ה קוק זצ"ל, וזאת, עקב המצב הכלכלי הקשה ששרר אז בארץ (וכידוע שגם על היתר זה נחלקו רבים וטובים).
ברם, על מנת למנוע טעות, ברצוני להבהיר, כי לא התכוונתי חלילה לחלקת ה'חברה קדישא' של חיפה המצויה גם היא במתחם תל רגב. זו מנוהלת ברמה בהנחייתו והדרכתו של 'רב החברה קדישא' והפוסק שלה - הלא הוא האב"ד הגאון רבי ישראל רוזנטל שליט"א - ממשיך דרכו של אביו הבלתי נשכח, אב"ד חיפה, הגאון הגדול רבי יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל בעל 'משנת יעקב'.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
