משה בן-חיים

יום שישי, אחרי ההילולא הגדולה של רבי שמעון בר יוחאי השתא, ציון רשב"י. צלם COL לכד בעדשת מצלמתו תמונה מיוחדת: הת' מנחם-מענדל בולטון, על כסא גלגלים, מניח תפילין למבקרים בציון התנא האלוקי.

התמונה מיוחדת ומרגשת. מאחוריה – סיפור מרגש עוד יותר, עד דמעות. סיפור של אמונה עיקשת, של משפחה וילד מיוחד, שמקרין על סביבתו חום ואהבה, תמימות ואהבת ה' בלתי מתפשרת.

מאז שמשפחת בולטון עברה למירון, נקשרה נפש הנער מענדל ברבי שמעון. המרחק בין בית המשפחה לציון, הוא כעשרים דקות הליכה מהירה. עבור מענדל עם כסא הגלגלים שלו מדובר בתנועה עם כסא גלגלים של כמעט שעה, שלא לדבר על טיפוס במעלה ההר. לעיתים ההורים המסורים "מקפיצים" אותו, ולפעמים הוא עושה את זה לבד. הרי ככה חינכו אותו בבית – להיות עצמאי.

מיום רביעי, ידיו של מענדל היו מלאות עבודה. המונים המונים מכל שכבות הציבור, כבר מילאו את המקום, והוא הצטרף לעמדת הנחת התפילין במעלה ההר, כשהוא יושב על כיסא הגלגלים.

גם אביו, ר' יוסף חיים שיחי', לא כל כך הבין מדוע מענדל יושב על הכיסא גלגלים דווקא, ולא עובר לכיסא או ספסל רגיל, ופעם הוא שאל את מנדל על העניין. "ככה יניחו יותר", היתה התשובה המפתיעה. הן לב יהודי יתקשה לסרב למראה נער בכיסא גלגלים המציע לו להניח תפילין...

מסירות של נער

ביום חמישי ל"ג בעומר, חזר מנדל הביתה, כשהוא עייף ומותש. עד שעה מאוחרת השתתף במבצע תפילין, להמוני יהודים. אביו ר' יוסף חיים, מספר: "מענדל הלך לישון אחרי יומיים של מאמץ אינטנסיבי. הייתי בטוח שביום שישי בבוקר, הוא יוותר על מבצע תפילין. אך הוא קם בשבע בבוקר (!) להתפלל, ואץ כהרגלו לציון הרשב"י, להמשיך במבצע תפילין.

מנדל בולטון בציון רשב"י, (מתוך הסרט "שומע תפילה")

הסיפור מתחיל הרבה קודם.

כמה תעצומות נפש ודרך ארוכה עשה ר' יוסף חיים, כדי לספר ולפרסם את מה שתקראו כאן. יוסף חיים נולד לאביו הרב טוביה ורחל בולטון בכפר חב"ד. הוא סבל מאוד בילדותו מדיסלקציה, ובילדותו בכפר חב"ד בשנות הממי"ם, לא היתה מודעות מספקת לילדים שונים ובעלי הפרעות קשב וריכוז כמו היום – מה שהוביל לפגיעה חברתית מתמשכת ביוסף חיים.

בתלמוד תורה אמנם התחשבו בו ומידי פעם הוא שוחרר לביתו, אך בפועל לא ידעו אז איך "לאכול את זה". הוא התקשה מאוד בקריאה וכתיבה ולא התאקלם חברתית, הילדים הציקו ואף הרביצו מידי פעם, וגם המורים לא טמנו ידם בצלחת.

יוסף חיים חש שזה לא המקום בשבילו. "לא נעים לומר, אבל זו האמת. הייתי 'ילד כאפות' בכפר", הוא מתאר בעצב. "אם לא קיבלתי מכות מילדים, קיבלתי מההורים שלהם. וגם לפעמים מהמורים". ההתדרדרות לא איחרה לבוא והוא החל לעזוב את הדרך.

"הרבה עבודה עצמית עשיתי להגיע לאיפה שאני היום, לא היה לי קל", הוא מתאר.

את מה שיוסף חיים עבר בילדותו, הוא ממנף כיום לעשייה חיובית וחינוכית עם בני נוער והורים. "את הכל אני חשתי על בשרי ממש", הוא מספר. "כיום שאני מטפל בנוער ואני שומע בעיות ולבטים, אני יודע בדיוק מה עובר להם בראש. אני מכיר את כל ה'שטיקים והטריקים".

החוסן הנפשי שנצרב אצלו, נותן לו כיום כוחות להתמודד עם האתגרים שהקב"ה שלח לו ולמשפחתו.

נשמה מיוחדת

ובחזרה לבנו. "מענדל הוא נשמה מאוד מיוחדת. החיבור שלו לרבי היה עוד מהימים שעדיין לא ידע לדבר. ברגע שהיה רואה וידאו של הרבי – מיד היה משתנה מהקצה אל הקצה".

סיפור הממחיש את הקשר המיוחד של מענדל לרבי: "בגיל שנה וחצי, הוא נפל מהמיטה בבית, נשברה לו קצת שן קדמית ונפתחה לו השפה. הייתי אז בבית יחד עם חבר, ולא ידענו מה לעשות. ואז עלה לי רעיון: הראיתי לו וידאו של הרבי – ונהייתה דממה, הילד נרגע מיד. הקשר שלו לרבי זה דבר שלא ניתן לתיאור".



"למנדל קשה לסרב"... בילדותו (מתוך הסרט "שומע תפילה")

"מענדל מגלגל את עצמו לציון הרשב"י בסבלנות אין קץ. לאט לאט ובסבלנות. הקב"ה חנן אותו בחן מיוחד, למענדל קשה לסרב".

"יש בחור עיוור בשם איתן ישראלי, שהתפרסם במדיה הכללית לאחרונה. הוא הגיע לציון הרשב"י, ומענדל הציע לו להניח תפילין 'אני עיוור ולא יכול לקרוא', הוא ניסה לומר, אך את מנדל זה לא שכנע. "אתה תגיד אחרי", ענה לו מנדל, ואת התמונה המרגשת פרסם איתן ישראלי ברשת.

"מיום רביעי בשבוע שעבר, הוא כמעט לא עצם עין. מרביעי עד יום שישי לא עניין אותו כלום. יום שישי בבוקר קם והלך למקווה לפני התפילה, כהרגלו בכל יום, ואחרי התפילה 'התגלגל' לכיוון ציון הרשב"י לזכות עוד יהודי במצוות תפילין. שם, 'תפס' אותו גולש של COL, וזה סיפורה של התמונה".

מדהים.