הרב מנחם ברוד

השנה הזאת אינה שנה רגילה. זו שנת שמיטה, שהתורה קוראת לה "שבת להשם". בדרך כלל ההתייחסות לשנת השמיטה מתמקדת במה שאסור לעשות – האיסורים על עבודת האדמה והתרגום של האיסורים האלה על דרך השיווק של פירות וירקות. אולם האיסורים הם פן אחד בלבד של שנת השמיטה.

אם התורה מכנה את השנה הזאת 'שבת', אפשר למצוא דמיון רב בין השתיים. גם בשבת אפשר להתמקד באיסורי המלאכה, ואז השבת נתפסת בעיני היהודי כיום שכולו איסורים, יום שאסור לעשות בו פעולות אלה ואלה. ברור שהתייחסות כזאת מחמיצה את הצד השני של השבת – הצד החיובי, התוכן הרוחני-ערכי של יום שבת-קודש.

שנת שבתון לנפש

כשם שהשבת נועדה להיות יום של קודש, שמוציא את היהודי מאווירת החולין של חיי-היום יום ומעלה אותו לעולם שכולו רוחניות, טוהר וקדושה, זה גם עניינה של שנת השמיטה. שש שנים אנחנו עסוקים בחיי החולין הרגילים. אמנם אנחנו מקדישים זמן ללימוד תורה ועוצרים את שטף החולין בשבתות ובמועדים, ובכל-זאת שגרת החולין עלולה להשתלט עלינו.

קובעת התורה שאחת לשש שנים צריך יהודי להתעלות עוד יותר, ולצאת ל'שנת שבתון'. במקור נועדה 'שנת השבתון' בעיקר לעובדי האדמה, אולם התוכן הערכי החיובי של שנת השמיטה נועד לכל עם ישראל. בשנה זו עלינו להיות 'שבתיים' יותר, רוחניים יותר. ראוי להקדיש השנה יותר זמן ללימוד התורה ולעניינים שבנפש. כי זה תוכנה האמיתי והפנימי של שנת השמיטה.

לרובנו אין אפשרות מעשית לצאת לשנת שבתון מהעבודה, ובכל-זאת השנה הזאת צריכה להיות שנה רוחנית יותר. אם אנחנו מעוניינים להתחבר לתוכנה הרוחני של שנת השמיטה, עלינו להפנות יותר זמן ותשומת לב לעניינים שברוח. אולי נגלה שבאפשרותנו להקדיש את יום שישי ללימוד תורה? אולי נוכל לקבוע עוד שיעור תורה בכל יום?

בסופו של דבר, המפתח הוא קביעת סדרי עדיפויות. אם נחליט שחשוב לנו להפנות יותר משאבי זמן וכוחות נפש ללימוד תורה ולחיי הרוח, נמצא את הזמן ואת הכוח. אם זה באמת יהיה חשוב לנו, נזיז הצידה דברים חשובים פחות.

קצת שקט

ואולי הגיע הזמן שגם בחיים הציבוריים תהיה לנו קצת אווירת שבת. כשם שבשבת נרגעת היורה הרותחת של הפוליטיקה ושוכך הפולמוס הפנימי, כך ראוי שנצא כולנו ל'שנת שבתון', תקופה של שקט ומנוחה. דומה שנפש כולנו כבר קצה בוויכוח המתמיד ובכותרות הרעשניות, שמעכירות את חיינו ומתסיסות את האווירה. הגיע הזמן לקצת שלווה ורוגע.

גם אם לא נוכל להימלט מהוויכוח על הבעיות הגורליות האופפות אותנו, עדיין אפשר לנהל אותו מתוך כבוד הדדי רב יותר ובלי להעכיר את האווירה בשנאת אחים, חלילה. לא צריך לעצור את החיים לגמרי. רק לתת להם צביון נינוח יותר, צביון של שבת.