מערכת COL
|
יום ל' ניסן ה׳תשע״ה
19.04.2015
ר' שלום שאני הכרתי ● קובי אריאלי בטור אישי
בהתוועדות 'נכנס' בי בעדינות. רק הייתי מסתכל בו. שעות הייתי מסתכל בו. מסתכל בו מתוועד ושומע את דבריו כמובן, אבל בעיקר מסתכל בו כשאינו מתוועד. איפה שלא הסתכלת בו ראית רק מראה אחד: בכל דרכיך דעהו. כל ימי גדלתי בין החכמים וכבר ראיתי גדולי עולם, רבנים, וראשי ישיבות ואדמו"רים ומשגיחים ומעודי לא ראיתי מחזה עז כזה של רצינות ושל עבודה תודעתית מתמדת של "בכל דרכיך דעהו". בהתוועדות ובתפילה, בלימוד ובקיוסק, ב"כפרות" באשמורת הבוקר ועל המכונות בדפוס, ראו אותו אדם בדיוק. בכל דרכיך ● קובי אריאלי כותב ל-COL על המשפיע הרב שלום פלדמן, שזכה להכיר, בימיו כמתפלל בבית-הכנסת המרכזי בכפר-חב"ד לטור המלא
ר' קובי אריאלי לצידו של הרה"ח הרב שלום פלדמן ע"ה (צילום: ישראל ברדוגו)
קובי אריאלי
בפעם הראשונה ראיתי את ר' שלום פלדמן ע"ה קורא בתורה. עוד לא ראיתי אותו, רק שמעתי אותו. קורא בתורה. בשבת הראשונה שהגעתי לכפר חב"ד הלכתי להתפלל ב770. סיימו שחרית כרגיל והחלו קריאת התורה. אני הייתי שקוע בספר או בשיחה ואז פתאום ניסר את האויר קול עמוק וחודר במבטא ובצבע שלא שמעתי מעולם: "אמן. אם בחוקותי ת-ל-כו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם".
לאט קמתי ממקומי וסבבתי מן המערב את המזרח כדי לראות את פני הקורא, בעוד הוא הולך ומנגן "והשיג לכם ד-יש את בציר ובציר ישיג את זרע" וכך, ממשיך והולך, מברך לאיטו בהטעמה, מקלל בחופזה ובלחש והכל כמו שלא שמעתי מעולם. ווייזט אויס, אמרתי לעצמי, שכאן יודעים לקרוא בתורה.
פני בעל הקורא לא אמרו לי מאום. יהודי גבה קומה, מבטאו רוסי, זקנו מלבין והוא נראה מאוד מאוד רציני. שעה שקרא את ההפטרה "ה' עוזי ומעוזי", נראה היה לי שדמע מעט, אבל פטרתי את זה והמשכתי לצפות בו בסקרנות. אחרי התפילה ישבו להתוועדות. ראיתי שהוא יושב בראש המדברים והבנתי שהוא כנראה הרב פה. הוא אמר הרבה לחיים. הרבה הרבה לחיים, הרבה מאוד לחיים. ודיבר ושתק וניגן ושוב דיבר וסיפר, ואני קצת הבנתי וקצת לא הבנתי ויהי לחידה.
ביום ראשון בבוקר ראיתי את הרב שקרא והתוועד בקיוסק של גיטלה. יושב לבדו, שותה משהו, מברך ברכה אחרונה ויוצא לאוטו. ללא מקטורן היה. כותנתו כחולה. היה נדמה לי ששמעתי את בעל הקיוסק אומר לו: "גוט מארגן שלום", ככה, ללא ר', ללא כבוד הרב. נו, אמרתי לעצמי. מקום משונה. מקום מאוד משונה. אנשים משונים, רבנים משונים. בשבת שאחרי לימדו אותי כבר מי זה ר' שלום. סיפרו אודותיו ותיארו את דמותו של המשפיע. איש לא אמר ר' שלום. כולם אמרו: שלום.
סיפרו לי על דבריו והרגשיו וסיפוריו ועבודתו ודקות הבחנתו והשכלתו ויראתו. סיפרו שהוא ירא ושלם וסיפרו שהוא מנהל הדפוס בבית ספר למלאכה. מה הוא? מנהל הדפוס בבית ספר למלאכה.
במקומות שאני באתי מהם יהודי בדרגתו הרוחנית של ר' שלום ע"ה מסתובב עם שלושה משמשים וחותם על כרוזים לענייני צדקה וזה קם כל בוקר ונוסע לעבודה. במשך עשור התפללתי עמו בבית הכנסת המרכזי כמעט כל שבת. מעודי לא דיברתי עמו מילה אולי פעם או פעמיים.
בהתוועדות 'נכנס' בי בעדינות. רק הייתי מסתכל בו. שעות הייתי מסתכל בו. מסתכל בו מתוועד ושומע את דבריו כמובן, אבל בעיקר מסתכל בו כשאינו מתוועד. מסתכל בו מתפלל ומסתכל בו לומד, מסתכל בו קורא ומסתכל בו מסתכל. איפה שלא הסתכלת בו ראית רק מראה אחד: בכל דרכיך דעהו. כל ימי גדלתי בין החכמים וכבר ראיתי גדולי עולם, רבנים וראשי ישיבות ואדמו"רים ומשגיחים ומעודי לא ראיתי מחזה עז כזה של רצינות ושל עבודה תודעתית מתמדת של "בכל דרכיך דעהו". בהתוועדות ובתפילה, בלימוד ובקיוסק, ב"כפרות" באשמורת הבוקר ועל המכונות בדפוס, ראו אותו אדם בדיוק. בכל דרכיך.
חסידים וסופרים נדרשים כפעם בפעם לשאלה "מאי חב"ד?" אלף תשובות בדבר, והאחת נכונה מחברתה. כי אכן, את הרעיון אפשר להבין דרך כל מיני נתיבים: דרך השכלה ודרך עבודה, דרך התקשרות ודרך הרגשה והכל ביחד יוצר את ההבנה השלמה. אני הבנתי פתאום שזכיתי בקיצור דרך: במקום לעמול שנים כדי לנסות ולהבין את הנקודה, זכיתי והתיישבתי שני ספסלים מאחורי ר' שלום בתפילתו, ועוד זכיתי לשמוע אותו כמעט כל שבת בהתוועדות. ועוד יותר, זכיתי להיות מקורב למשפחתו, המקום ינחמם באבלם ואף לבוא עימו בקשרי חיתון. לא שאני מתיימר לומר שהבנתי ח"ו, אבל אנא דמחדדנא טפי וכו'.
לפני שנתיים צריך הייתי לכתוב מחזה תיאטרון שיעביר היטב את ליבת הרעיון של חב"ד. ניסיתי להיות אותנטי ככל האפשר ולגעת בלב הפנימי של הרעיון, בתקווה שבאמצעותו יבינו גם את כל מה שמסביב. הסצנה היתה של חסידים מתוועדים ואחד מהם היה צריך לספר הרגש חסידי.
החלטתי 'ללכת על כל הקופה' ולשים בפיו את סיפורו המפורסם של ר' שלום ע"ה על ביקורו בבית ר"ש מרוזוב עם משל השטר המזוייף (דער פאלשן הונדערטער). כתבתי את הסיפור, נכדו של ר' שלום דייק לי אותו דיוק אחר דיוק, ונתתי אותו בידי השחקן. זה קרא אותו פעם ופעמיים ולא הבין. הסברתי לו. ספק הבין. ניסה לספר – ולא יצא כלום. ניסה שוב ושוב ולא הצליח. בסוף ויתרנו על זה ולקחנו סיפור אחר. הרבה תהיתי לפשר הדבר: השחקן הזה מוכשר ביותר, איך זה שלא הצליח במשימה?
השבוע הבנתי: ר' שלום מכר לנו, פעם אחר פעם, מאות פעמים, שטר אמיתי; אנחנו ניסינו למכור שטר מזויף.
בפעם הראשונה ראיתי את ר' שלום פלדמן ע"ה קורא בתורה. עוד לא ראיתי אותו, רק שמעתי אותו. קורא בתורה. בשבת הראשונה שהגעתי לכפר חב"ד הלכתי להתפלל ב770. סיימו שחרית כרגיל והחלו קריאת התורה. אני הייתי שקוע בספר או בשיחה ואז פתאום ניסר את האויר קול עמוק וחודר במבטא ובצבע שלא שמעתי מעולם: "אמן. אם בחוקותי ת-ל-כו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם".
לאט קמתי ממקומי וסבבתי מן המערב את המזרח כדי לראות את פני הקורא, בעוד הוא הולך ומנגן "והשיג לכם ד-יש את בציר ובציר ישיג את זרע" וכך, ממשיך והולך, מברך לאיטו בהטעמה, מקלל בחופזה ובלחש והכל כמו שלא שמעתי מעולם. ווייזט אויס, אמרתי לעצמי, שכאן יודעים לקרוא בתורה.
פני בעל הקורא לא אמרו לי מאום. יהודי גבה קומה, מבטאו רוסי, זקנו מלבין והוא נראה מאוד מאוד רציני. שעה שקרא את ההפטרה "ה' עוזי ומעוזי", נראה היה לי שדמע מעט, אבל פטרתי את זה והמשכתי לצפות בו בסקרנות. אחרי התפילה ישבו להתוועדות. ראיתי שהוא יושב בראש המדברים והבנתי שהוא כנראה הרב פה. הוא אמר הרבה לחיים. הרבה הרבה לחיים, הרבה מאוד לחיים. ודיבר ושתק וניגן ושוב דיבר וסיפר, ואני קצת הבנתי וקצת לא הבנתי ויהי לחידה.
ביום ראשון בבוקר ראיתי את הרב שקרא והתוועד בקיוסק של גיטלה. יושב לבדו, שותה משהו, מברך ברכה אחרונה ויוצא לאוטו. ללא מקטורן היה. כותנתו כחולה. היה נדמה לי ששמעתי את בעל הקיוסק אומר לו: "גוט מארגן שלום", ככה, ללא ר', ללא כבוד הרב. נו, אמרתי לעצמי. מקום משונה. מקום מאוד משונה. אנשים משונים, רבנים משונים. בשבת שאחרי לימדו אותי כבר מי זה ר' שלום. סיפרו אודותיו ותיארו את דמותו של המשפיע. איש לא אמר ר' שלום. כולם אמרו: שלום.
סיפרו לי על דבריו והרגשיו וסיפוריו ועבודתו ודקות הבחנתו והשכלתו ויראתו. סיפרו שהוא ירא ושלם וסיפרו שהוא מנהל הדפוס בבית ספר למלאכה. מה הוא? מנהל הדפוס בבית ספר למלאכה.
במקומות שאני באתי מהם יהודי בדרגתו הרוחנית של ר' שלום ע"ה מסתובב עם שלושה משמשים וחותם על כרוזים לענייני צדקה וזה קם כל בוקר ונוסע לעבודה. במשך עשור התפללתי עמו בבית הכנסת המרכזי כמעט כל שבת. מעודי לא דיברתי עמו מילה אולי פעם או פעמיים.
בהתוועדות 'נכנס' בי בעדינות. רק הייתי מסתכל בו. שעות הייתי מסתכל בו. מסתכל בו מתוועד ושומע את דבריו כמובן, אבל בעיקר מסתכל בו כשאינו מתוועד. מסתכל בו מתפלל ומסתכל בו לומד, מסתכל בו קורא ומסתכל בו מסתכל. איפה שלא הסתכלת בו ראית רק מראה אחד: בכל דרכיך דעהו. כל ימי גדלתי בין החכמים וכבר ראיתי גדולי עולם, רבנים וראשי ישיבות ואדמו"רים ומשגיחים ומעודי לא ראיתי מחזה עז כזה של רצינות ושל עבודה תודעתית מתמדת של "בכל דרכיך דעהו". בהתוועדות ובתפילה, בלימוד ובקיוסק, ב"כפרות" באשמורת הבוקר ועל המכונות בדפוס, ראו אותו אדם בדיוק. בכל דרכיך.
חסידים וסופרים נדרשים כפעם בפעם לשאלה "מאי חב"ד?" אלף תשובות בדבר, והאחת נכונה מחברתה. כי אכן, את הרעיון אפשר להבין דרך כל מיני נתיבים: דרך השכלה ודרך עבודה, דרך התקשרות ודרך הרגשה והכל ביחד יוצר את ההבנה השלמה. אני הבנתי פתאום שזכיתי בקיצור דרך: במקום לעמול שנים כדי לנסות ולהבין את הנקודה, זכיתי והתיישבתי שני ספסלים מאחורי ר' שלום בתפילתו, ועוד זכיתי לשמוע אותו כמעט כל שבת בהתוועדות. ועוד יותר, זכיתי להיות מקורב למשפחתו, המקום ינחמם באבלם ואף לבוא עימו בקשרי חיתון. לא שאני מתיימר לומר שהבנתי ח"ו, אבל אנא דמחדדנא טפי וכו'.
לפני שנתיים צריך הייתי לכתוב מחזה תיאטרון שיעביר היטב את ליבת הרעיון של חב"ד. ניסיתי להיות אותנטי ככל האפשר ולגעת בלב הפנימי של הרעיון, בתקווה שבאמצעותו יבינו גם את כל מה שמסביב. הסצנה היתה של חסידים מתוועדים ואחד מהם היה צריך לספר הרגש חסידי.
החלטתי 'ללכת על כל הקופה' ולשים בפיו את סיפורו המפורסם של ר' שלום ע"ה על ביקורו בבית ר"ש מרוזוב עם משל השטר המזוייף (דער פאלשן הונדערטער). כתבתי את הסיפור, נכדו של ר' שלום דייק לי אותו דיוק אחר דיוק, ונתתי אותו בידי השחקן. זה קרא אותו פעם ופעמיים ולא הבין. הסברתי לו. ספק הבין. ניסה לספר – ולא יצא כלום. ניסה שוב ושוב ולא הצליח. בסוף ויתרנו על זה ולקחנו סיפור אחר. הרבה תהיתי לפשר הדבר: השחקן הזה מוכשר ביותר, איך זה שלא הצליח במשימה?
השבוע הבנתי: ר' שלום מכר לנו, פעם אחר פעם, מאות פעמים, שטר אמיתי; אנחנו ניסינו למכור שטר מזויף.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
