כ"ד שנים: הזעקה הנוראה טרם קיבלה מענה ● טור מעורר

כמו לא חלפו כל השנים הללו, על כל המלל הרב שנשפך להבין ולבאר את אותה צוואת קודש שהותיר הרבי בידינו. כמו לא נשפך 'משקה' כמים על ידי משפיעים וחסידים מופלגים. כמו לא זלגו דמעות כים מפי המוני חסידים, בעומדם לפני ה' בלילות הגלות המתארכת, באוהל הקדוש, בחדרו הקדוש של הרבי, בכל מקום שהוא – עוד מתנגן הניגון העגום ועדיין נערים פני זקנים ילבינו בשירתם: "... והא ראיה שבפועל – נמצאים עדיין בגלות!" עשו כל אשר ביכולתכם - טור מיוחד

(באדיבות JEM)

בנימין ליפקין

מי היה מאמין שיכולות לחלוף לא פחות מ-24 שנים מאז זעו ונעו אמות הסיפים ב-770 ובעקבותיו בכל מקום אשר אליו הגיע דבר שיחת קודשו המפתיעה, המדהימה, של הרבי.

"מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בני ישראל ירעשו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה היה להבל ולריק ... הדבר היחיד שיכולני לעשות – למסור את העניין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם – עניינים שהם באופן של אורות דתוהו אבל בכלים דתיקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תכף ומיד ממש! ... ואני את שלי עשיתי ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם".

בכל שנות הנשיאות של הרבי, בכל שנות ההנהגה של רבותינו נשיאינו, לא נשמע כזה נוסח. כזו פצצה לא הוטלה מאז ומעולם על עדת החסידים. כל מי שזוכר את הימים ההם אינו יכול לשכוח את ההלם הטוטלי שריחף מעל כל שיח. איש לא היה מוכן לכך עד אז. איש לא הורגל לחשוב במונחים הללו.

את ההתעוררות של הימים הראשונים שביקשה לתעל עצמה אך ורק לכיוונים של אורות דתוהו בלבד – סיכל הרבי במו פיו הקדוש ובכתב יד קודשו, בשורה של מענות קודש ליחידים ולקבוצות. כשחסידים ביקשו לכתוב לרבי את אשר עליו לעשות, השיב הרבי שוב ושוב: "הרי זו טענתי בהשיחה הידועה" ובעוד לשונות קודש באותה מטבע.

ובשבת קודש פרשת תזריע מצורע, שבוע לאחר הדברים המבהילים, באה שיחת הקודש הנודעת בה הבהיר הרבי מה היא הדרך הישרה להבאת המשיח ואין בלתה: "לימוד התורה בענייני מלך המשיח ובענייני הגאולה".

● ● ●

גם סומא וקצר רואי לא יכול היה שלא לראות במו עיניו כיצד יד אחת קשרה בין השיחה הזו לבין המאורע האיום שאירע באוהל הקדוש, במלאות אחד-עשר חודשים בדיוק, בכ"ז אד"ר תשנ"ב. הדברים ברורים וזועקים לשמים בדיוק כשם שקשר נורא, שמימי ובלתי נתפס מזדעק מן התזמון המצמרר, במלאות שנתיים בדיוק לכ"ז אד"ר תשנ"ב, בכ"ז אדר תשנ"ד, בהתרחש שוב אירוע מוחי, קשה שבעתיים מקודמו.

נשגב מעמנו ואין אתנו יודע עד מה אולם ברור לחלוטין כי אם יש קשר בין המאורעות הללו יש קשר גם בינם לבין לא פחות מחמש ההזדמנויות השונות במהלך חורף תשנ"ב, שבהן, באופן חסר תקדים, העניק הרבי לאנשים נשים וטף לעקאח – כמו היה זה לקראת "אחת בשנה", יום הכיפורים.

● ● ●

כ"ד שנים חלפו מאז אותה שיחת קודש שטלטלה כל חסיד באשר הוא. לא היה אדם אחד באהלה של חסידות חב"ד, בין אם היה 'תמים' בהיכלה של הישיבה או עטור בזקן שיבה, שלא שאל את עצמו: מה רוצה הרבי מעמנו? מה מצפה הרבי מאתנו? באותם ימים זו עלולה היתה להיות תחושה של יאוש. אם הרבי מעיד על עצמו במו פיו הקדוש כי לא הצליח – מי אנו שנצליח!

יחלפו עוד קרוב לאחד עשר חודשים, כצאת המאמר המופלא, קונטרס פורים קטן תשנ"ב, 'ואתה תצווה' – סמוך ונראה לימי החושך הכפול והמכופל שבאו עלינו – אשר בו ובאמצעותו, כמו בהיזון חוזר, ישובו המוני חסידים ואולי ימצאו מלכתחילה הסבר להטלת המשימה הכבירה, הגורלית ביותר, דווקא על שכמנו, על כתפינו שלנו, למרות ועל אף היותנו כננס על גבי ענק.

ושמתי כדכד שמשותייך. כ"ד שנים נעים אנו אנה ואנה סביב אותו ציר של בין השמשות והזריחה המיוחלת, כצאת השמש בגבורתו, טרם מתרחשת.

כמו לא חלפו כל השנים הללו, על כל המלל הרב שנשפך להבין ולבאר את אותה צוואת קודש שהותיר הרבי בידינו. כמו לא נשפך 'משקה' כמים על ידי משפיעים וחסידים מופלגים. כמו לא זלגו דמעות כים מפי המוני חסידים, בעומדם לפני ה' בלילות הגלות המתארכת, באוהל הקדוש, בחדרו הקדוש של הרבי, בכל מקום שהוא – עוד מתנגן הניגון העגום ועדיין נערים פני זקנים ילבינו בשירתם: "... והא ראיה שבפועל – נמצאים עדיין בגלות!".

אוי טאטע, עד מתי!

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

0 תגובות

נצפה באתר

עוד באתר