מערכת COL
|
יום ז' ניסן ה׳תשע״ה
27.03.2015
כשהטפשות יצאה לאור ● הרב דוד-מאיר דרוקמן
העולם אומר כי ההבדל בין טיפש לחכם הוא – שהחכם חושב מה שהוא מדבר, ואילו הטיפש מדבר מה שהוא חושב. לעם ישראל הייתה בימים האחרונים את הזכות המפוקפקת להיתקל באמיתות האבחנה הזו ● טורו השבועי של הרב דוד-מאיר דרוקמן כשהטפשות יצאה לאור
(צילום: לוי ישראלי, ארכיון 'כפר חב"ד')
הרב דוד מאיר דרוקמן
העולם אומר כי ההבדל בין טיפש לחכם הוא – שהחכם חושב מה שהוא מדבר, ואילו הטיפש מדבר מה שהוא חושב.
לעם ישראל הייתה בימים האחרונים את הזכות המפוקפקת להיתקל באמיתות האבחנה הזו.
לטובת מאזינינו שלא פותחים רדיו – נדווח.
והרי החדשות מ'מדינת תל אביב':
פרופסור אחד (אולי פרופסורית. לפי המראה החיצוני קשה לקבוע), בתגובה לדבריה של מישהי גם היא פרופסורית, אבל נושאת את שם המשפחה בוזגלו: "....שום דבר רע לא היה קורה אם ההורים שלך היו נשארים במרוקו ונרקבים שם".
משורר אחר התפייט והגדיר כדלהלן את הציבור הימני בישראל: "המושחתים והנהנתנים החזיריים, מנשקי הקמעות, עובדי האלילים, והמשתחווים ומשתטחים על קברי צדיקים".
כלבת'ה בוהמיינית אחרת גם היא בנביאים אשר פסקה את פסוקה לגבי הציבור הימני: "לכל עם יש את השלטון שהוא ראוי לו. תחי הטיפשות, הרשעות והתודעה הכוזבת. תשתו ציאניד" (כלומר תתאבדו על ידי נטילת משקה של רעל). כך לא פחות.
כל הנ"ל נמנים כאמור וכמובן על 'מדינת תל אביב', אלא אם כן יוכח אחרת.
טוף, אפשר להתייחס לעובדות בביטול, ולהפטיר: "החסר משוגעים אני". דמויות שכאלה כאלה - היו ועוד יהיו. ואך נקוה לה' כי מיודענו ר' יענקל ליצמן יתמנה שוב כסגן שר הבריאות, ויפתור את מצוקת האשפוז במרכזים הפסיכיאטרים. בינתיים המחסור במיטות כנראה גורם לטיפוסים שכאלה להסתובב מחוץ לכותלי המוסדות המתאימים.
הנזכרים לעיל – מן הראוי היה שנאחל להם "הלוואי ויהיו עוד מאה כמותכם".
אלא שדא עקא; הללו מבטאים רחשי לב - לא של מאה, אלא של עשרות אלפים מתייוונים, היינו, 'שמאלנים' כפי שהם מוגדרים במחזותינו בשפה עדינה ומאופקת. להבדיל מחבריהם ושותפיהם לדעה, כמו יאיר לפיד ושות', אשר חושבים קודם שהם מדברים, הללו מדברים מה שהם חושבים.
אם חתול אחת יכולה להפריע ולהפר את השלוה – רבבות חתולים על אחת וכמה. האספסוף החתלתולי הזה אומנם לא מהווה את הרוב מדינה כפי הרושם שהוא משתדל ליצור, תוצאות הבחירות האחרונות אך יוכיחו, אבל, למרות מיעוטם, מסוגלים וחפצים 'חתולים' אלה להזיק מה שיותר. והם עושים זאת במרץ רב.
ובאותו ענין: מי שייקלע פעם בטעות לרחוב שיינקין וגלילותיו יפגוש מסתמא כמה וכמה מסולדי 'מנשקי המזוזות', אשר, להבדיל, מגלים חיבה יתירה ומעתירים נשיקות אהבה לחתולי בית סיאמיים ולכלבלבי מחמד. הדא הוא דכתיב: "זובחי אדם עגלים יישקון".
* * * *
ל"זכותם" יאמר, כי הם בסך הכל תוצרת טבעית ומתבקשת של החינוך הממלכתי בישראל. אם שר הפנים הראשון של המדינה יצחק גרינבאום כבר אמר שאין צורך להשקיע מאמצים בהצלת יהודים חרדים מפולין בזמן השואה האיומה כי, וכלשונו; "עדיפה פרה אחת בעין חרוד מאשר אבק אדם ברחוב נאלווקי בוורשא" (רחוב חסידי מאד ידוע בוורשא), אז זוהי 'תוצרת הארץ' כחול לבן. אלה הם ילדי רוחו, ופרי טיפוחיו.
הקשר ההדוק שלהם עם אויבי העם היהודי צף ועלה במהלך תקופת ערב הבחירות. לאור מפלתם הצורבת בבחירות האחרונות – סביר להניח שהם, פטריוטי הדמוקרטיה, לא ישיבו את החרב לנדנה. הם לא יספגו את המפלה בצורה אבירית. אדרבה, קשריהם ואכילת קורצתם עם אובאמה ומרעיו ילכו ויתהדקו יותר ויותר, והקב"ה מצילנו מידם.
* * * *
אין הקב"ה מקפח שכר שיחה נאה, ולפיכך מן הראוי לצטט תגובה, שלעניות דעתי בהחלט מהווה תגובה מייצגת של אותו ציבור שאיננו מוגדר עדיין כשומר תורה ומצוות, וכה היו דבריה ותגובתה לביב השופכין השמאלני הנ"ל - של הפוליטיקאית הגב' מירי רגב, אשר, נכון להיום, איננה מוגדרת בדווקא כ'דתית':
"...מה האמירה הזו של חצרוני? אם היינו אומרים 'תשתו רעל', מה היו עושים לנו בתקשורת? צריך להוקיע את האנשים האלה, לגרום להם להתבייש ולהתנצל. לדבר עליהם בתקשורת ולא רק עם השוקולד במטוס. שכל התקשורת תעסוק בגרבוז ובקמחי ובחצרוני. לחשוף את הפנים האמיתיות של אותם אשכנזים צבועים. בוז'י המתנשא וציפי המתנשאת, יום אחרי העצרת היו צריכים ללכת לקברו של רבי שמעון בר יוחאי ולרבי מאיר בעל הנס, ולהגיד שאנחנו מתנגדים לכל האמירות האלה..".
אין ספק שרבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע היה עושה 'עסק שלם' נוכח מילים אלו.
* * * *
משימתנו כיום מתפצלת אפוא לשני כיווני עשיה, וברוח ימי ערבי פסחים:
'מצה' – המכונה בזוהר הקדוש "מיכלא דמהימנותא", מאכל של אמונה. ההמונים שנתנו את קולם לימין אמנם, ובלשון המעטה, אינם נמנים ברובם על כאלה הנזהרים ממצה 'שרויה', אבל, בהחלט כל אלה מגדירים את עצמם ועוד בגאווה בלתי מוסתרת כ-'מנשקי מזוזות'.
תפקידנו הוא, להביא לידי כך, שאהבת ה' ההצהרתית שלהם תתוגבר ותתורגם לשפה מעשית של קיום תורה ומצוות. ואין זו כלל משימה רחוקה ודמיונית. עם ישראל בארץ ישראל בכללותו כבר, נכון להיום, משדר אהבה בלתי מוסתרת למסורת.
וגם, וההכרח לא יגונה ששומה עלינו להתעסק עם 'ביעור חמץ'. שמאלנינו הלא חביבים מכריזים שאין להם מה לעשות בארץ. בזה איננו חלוקים עמם; נעזור ונסייע להם לארוז את המזוודות, והיה זה הנאה להם והנאה לעולם. כן, כמו שאמרו הסבתות בקיצור; 'קישתא'. יצטרפו הם לידידיהם מעבר לים, ובכך יתרמו לאיכות האקולוגית, לטיהור האוויר והאווירה בארצנו הקדושה. יורחק החמץ הזה, בל יראה ובל ימצא בגבולותינו, עדי יקויים "...ולשבי פשע ביעקב".
"וכל הרשעה בעשן תכלה, ותעביר ממשלת זדון מן הארץ, וכל המעיקים לשכינה תבערם ברוח בער וברוח משפט, כשם שבערת את מצרים בימים ההם ובזמן הזה, אמן סלה" (נוסח הבקשה בשעת שריפת חמץ).
העולם אומר כי ההבדל בין טיפש לחכם הוא – שהחכם חושב מה שהוא מדבר, ואילו הטיפש מדבר מה שהוא חושב.
לעם ישראל הייתה בימים האחרונים את הזכות המפוקפקת להיתקל באמיתות האבחנה הזו.
לטובת מאזינינו שלא פותחים רדיו – נדווח.
והרי החדשות מ'מדינת תל אביב':
פרופסור אחד (אולי פרופסורית. לפי המראה החיצוני קשה לקבוע), בתגובה לדבריה של מישהי גם היא פרופסורית, אבל נושאת את שם המשפחה בוזגלו: "....שום דבר רע לא היה קורה אם ההורים שלך היו נשארים במרוקו ונרקבים שם".
משורר אחר התפייט והגדיר כדלהלן את הציבור הימני בישראל: "המושחתים והנהנתנים החזיריים, מנשקי הקמעות, עובדי האלילים, והמשתחווים ומשתטחים על קברי צדיקים".
כלבת'ה בוהמיינית אחרת גם היא בנביאים אשר פסקה את פסוקה לגבי הציבור הימני: "לכל עם יש את השלטון שהוא ראוי לו. תחי הטיפשות, הרשעות והתודעה הכוזבת. תשתו ציאניד" (כלומר תתאבדו על ידי נטילת משקה של רעל). כך לא פחות.
כל הנ"ל נמנים כאמור וכמובן על 'מדינת תל אביב', אלא אם כן יוכח אחרת.
טוף, אפשר להתייחס לעובדות בביטול, ולהפטיר: "החסר משוגעים אני". דמויות שכאלה כאלה - היו ועוד יהיו. ואך נקוה לה' כי מיודענו ר' יענקל ליצמן יתמנה שוב כסגן שר הבריאות, ויפתור את מצוקת האשפוז במרכזים הפסיכיאטרים. בינתיים המחסור במיטות כנראה גורם לטיפוסים שכאלה להסתובב מחוץ לכותלי המוסדות המתאימים.
הנזכרים לעיל – מן הראוי היה שנאחל להם "הלוואי ויהיו עוד מאה כמותכם".
אלא שדא עקא; הללו מבטאים רחשי לב - לא של מאה, אלא של עשרות אלפים מתייוונים, היינו, 'שמאלנים' כפי שהם מוגדרים במחזותינו בשפה עדינה ומאופקת. להבדיל מחבריהם ושותפיהם לדעה, כמו יאיר לפיד ושות', אשר חושבים קודם שהם מדברים, הללו מדברים מה שהם חושבים.
אם חתול אחת יכולה להפריע ולהפר את השלוה – רבבות חתולים על אחת וכמה. האספסוף החתלתולי הזה אומנם לא מהווה את הרוב מדינה כפי הרושם שהוא משתדל ליצור, תוצאות הבחירות האחרונות אך יוכיחו, אבל, למרות מיעוטם, מסוגלים וחפצים 'חתולים' אלה להזיק מה שיותר. והם עושים זאת במרץ רב.
ובאותו ענין: מי שייקלע פעם בטעות לרחוב שיינקין וגלילותיו יפגוש מסתמא כמה וכמה מסולדי 'מנשקי המזוזות', אשר, להבדיל, מגלים חיבה יתירה ומעתירים נשיקות אהבה לחתולי בית סיאמיים ולכלבלבי מחמד. הדא הוא דכתיב: "זובחי אדם עגלים יישקון".
* * * *
ל"זכותם" יאמר, כי הם בסך הכל תוצרת טבעית ומתבקשת של החינוך הממלכתי בישראל. אם שר הפנים הראשון של המדינה יצחק גרינבאום כבר אמר שאין צורך להשקיע מאמצים בהצלת יהודים חרדים מפולין בזמן השואה האיומה כי, וכלשונו; "עדיפה פרה אחת בעין חרוד מאשר אבק אדם ברחוב נאלווקי בוורשא" (רחוב חסידי מאד ידוע בוורשא), אז זוהי 'תוצרת הארץ' כחול לבן. אלה הם ילדי רוחו, ופרי טיפוחיו.
הקשר ההדוק שלהם עם אויבי העם היהודי צף ועלה במהלך תקופת ערב הבחירות. לאור מפלתם הצורבת בבחירות האחרונות – סביר להניח שהם, פטריוטי הדמוקרטיה, לא ישיבו את החרב לנדנה. הם לא יספגו את המפלה בצורה אבירית. אדרבה, קשריהם ואכילת קורצתם עם אובאמה ומרעיו ילכו ויתהדקו יותר ויותר, והקב"ה מצילנו מידם.
* * * *
אין הקב"ה מקפח שכר שיחה נאה, ולפיכך מן הראוי לצטט תגובה, שלעניות דעתי בהחלט מהווה תגובה מייצגת של אותו ציבור שאיננו מוגדר עדיין כשומר תורה ומצוות, וכה היו דבריה ותגובתה לביב השופכין השמאלני הנ"ל - של הפוליטיקאית הגב' מירי רגב, אשר, נכון להיום, איננה מוגדרת בדווקא כ'דתית':
"...מה האמירה הזו של חצרוני? אם היינו אומרים 'תשתו רעל', מה היו עושים לנו בתקשורת? צריך להוקיע את האנשים האלה, לגרום להם להתבייש ולהתנצל. לדבר עליהם בתקשורת ולא רק עם השוקולד במטוס. שכל התקשורת תעסוק בגרבוז ובקמחי ובחצרוני. לחשוף את הפנים האמיתיות של אותם אשכנזים צבועים. בוז'י המתנשא וציפי המתנשאת, יום אחרי העצרת היו צריכים ללכת לקברו של רבי שמעון בר יוחאי ולרבי מאיר בעל הנס, ולהגיד שאנחנו מתנגדים לכל האמירות האלה..".
אין ספק שרבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע היה עושה 'עסק שלם' נוכח מילים אלו.
* * * *
משימתנו כיום מתפצלת אפוא לשני כיווני עשיה, וברוח ימי ערבי פסחים:
'מצה' – המכונה בזוהר הקדוש "מיכלא דמהימנותא", מאכל של אמונה. ההמונים שנתנו את קולם לימין אמנם, ובלשון המעטה, אינם נמנים ברובם על כאלה הנזהרים ממצה 'שרויה', אבל, בהחלט כל אלה מגדירים את עצמם ועוד בגאווה בלתי מוסתרת כ-'מנשקי מזוזות'.
תפקידנו הוא, להביא לידי כך, שאהבת ה' ההצהרתית שלהם תתוגבר ותתורגם לשפה מעשית של קיום תורה ומצוות. ואין זו כלל משימה רחוקה ודמיונית. עם ישראל בארץ ישראל בכללותו כבר, נכון להיום, משדר אהבה בלתי מוסתרת למסורת.
וגם, וההכרח לא יגונה ששומה עלינו להתעסק עם 'ביעור חמץ'. שמאלנינו הלא חביבים מכריזים שאין להם מה לעשות בארץ. בזה איננו חלוקים עמם; נעזור ונסייע להם לארוז את המזוודות, והיה זה הנאה להם והנאה לעולם. כן, כמו שאמרו הסבתות בקיצור; 'קישתא'. יצטרפו הם לידידיהם מעבר לים, ובכך יתרמו לאיכות האקולוגית, לטיהור האוויר והאווירה בארצנו הקדושה. יורחק החמץ הזה, בל יראה ובל ימצא בגבולותינו, עדי יקויים "...ולשבי פשע ביעקב".
"וכל הרשעה בעשן תכלה, ותעביר ממשלת זדון מן הארץ, וכל המעיקים לשכינה תבערם ברוח בער וברוח משפט, כשם שבערת את מצרים בימים ההם ובזמן הזה, אמן סלה" (נוסח הבקשה בשעת שריפת חמץ).
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
