הרב דוד-מאיר דרוקמן

"זאב, זאב", הסיפור  העממי שזה כותרתו  ידוע לכולנו, אבל לצורך תזכורת נעתיק אותו שוב:

היה ילד אחד קטן בכפר,הילד הקטן קרא בקול ''זאב! זאב! הצילו!"

אנשי הכפר רצו אל הילד הקטן כדי להציל אותו מהזאב, אך אף זאב לא הופיע.

בפעם השנייה הילד הקטן קרא שוב ''זאב! זאב! הצילו!''

ושוב אנשי הכפר מיהרו אל הילד הקטן אך לא ראו בסביבה אפילו לא זאב אחד/

אך בפעם השלישית הילד צעק שוב ''זאב!זאב!הצילו'' אבל הפעם באמת בא אליו זאב והכה אותו.

אך אנשי הכפר חשבו:הוא בטח עובד עלינו ,הוא מנסה לעשות מאיתו שטות! הפעם הוא לא יעבוד עלינו!

והזאב טרף את הילד.

* * * *

אבל הפעם אחי ורעי זה יותר מרציני. מי שמתמצא בנעשה בשטח יודע גם יודע כי ה"זאב" דאשתקד, וגם אז הוא היה "זאב" והרגשנו את זה טוב על בשרנו ונפשנו, על פצועינו וחללינו  הן פיזית והן רוחנית – ה"זאב" דהעבר הינו 'כבשה'  לעומת ה"זאב" דהיום.

געוואלד יהודים, "העיירה בוערת !!!!".

"אזי חיים בלעונו" – לפנינו היל"ת סכנה ממשית של פיקוח נפש הן בגשמיות והן ברוחניות. ודי לחכימא.

הפעם זה בהחלט לא  עוד שגרה של "זאב, זאב".

שלא נחיה לרגע באשליות - המצב יותר מרציני.

יש לי מה לומר, והלב מלא על גדותיו, אבל כנושא תפקיד של 'רב עיר'  רשמי, אסור לי מבחינה חוקית להתבטא יותר.

אבל "חסידים הם פקחים" וידע כל אחד מאיתנו את אשר לפניו היום. ויותר ממה שנאמר כאן – יש כאן, ותן לחכם ויחכם עוד.

* * * * * *

רק נזכור כי בנפשנו הדבר. זו לא פוליטיקה, זה חשש וסכנה לקטסטרופה.

ואידך זיל גמור.

וה' ית' ברחמיו המרובים ירחם על שאר עמו ויחוס על שארית נחלתו ויחיש מנחם לנחמנו להושיענו בתשועת עולמים, בגאולה האמיתית והשלימה תמו"י ממש.