מערכת COL
|
יום כ"ו אדר ה׳תשע״ה
17.03.2015
חב"ד הולכת לקלפי ● מוני אנדר
"במשך כל מערכת הבחירות הקפדתי לשמור על עמימות פוליטית. כפי שקבע הרבי. אך לא עוד. הגיע הזמן לצאת ולממש את חובתי האזרחית" ● מוני אנדר ייצא היום לקחת חלק במבצע "חב"ד הולכת לבחירות" של צעירי חב"ד ויקווה במיוחד לתקן במשהו את הנזק שנגרם למכשיר הטלפון שלו בחודשים האחרונים ● על אי-בודד של שקט, על ה"ייחוס" החדש וגם, מה קשר לוינסטון צ'רצ'יל לסיפור המלא
מוני אנדר
וינסטון צ'רציל אמר פעם כי מעולם לא היו רבים כל כך חבים את חייהם למעטים כל כך. הוא כמובן התייחס ללוחמים האמיצים של האימפריה הבריטית במלחמת העולם השניה, אך דומה כי בפראפאזה עדכנית מעט יותר אך חסידית בהרבה, ניתן לקבוע כמעט בוודאות כי מעולם לא היתה אמירה מעורפלת וקצרה של הרבי (חשוב לזכור: זה נאמר בכוונת קודשו!) שזכתה לכל כך הרבה פירושים.
כמעט כל חסיד חב"ד הוגיע את מוחו בחודשים האחרונים בשאלת מיליון הדולר, או המנדט ורבע אם להיות יותר מדויקים, מהי המפלגה החרדית ביותר לדבר ה'. הכוונות היו כמובן טובות. כמו תלמידי רבי עקיבא, גם אנחנו רק רוצים לוודא כי הבנו הכי כהלכה את דעתו של רבינו, ובמיוחד כשנושאים הרי גורל עומדים להם על סדר היום. הללו אומרים כך והללו עונים להם בכך, ומי שהרוויח מכך יותר מכל הם משדרגי חבילות הגלישה, שהרי מישהו צריך גם לשלם על מאות אלפי הודעות וואטסאפ ששוגרו במהירות הבזק, בדרך כלל עם האזהרה/ייחוס/אליבי הקדוש:
העתק-הדבק.
עדיין לא הוכרע הדבר.
מה שכן הוברר, ובנוק-אאוט מהדהד, היא התוצאה הברורה היחידה מההתעסקות הבלתי פוסקת הזו בפוליטיקה. כמויות רעל, רפש, ספינים, רכילויות עקיצות ואמירות פוגעניות בכמות שבאמת כבר עברה כל גבול. כמות שאם אפילו לאזרח ישראלי מן השורה גורמת כבר לתחושת קבס קשה, אך אחת כמה וכמה שלנו, חסידי חב"ד, האמונים על ואהבת לרעך כמוך, על אהבת החסידים ועל טוהר הדיבור, המחשבה, וההקלדה (שזו כנראה המילה הכי מתאימה היום לתאר את "ומעשה...").
אני מודה. אני נזהר מאוד מלהביע את דעתי הפוליטית. ולו רק בגלל שטרם גיבשתי כזאת. (מתי סוגרים את הקלפיות בכפר, בעשר? יש עוד זמן להחליט). אבל גם קצת יותר ברצינות, אם הרבי החליט בכוונה ברורה שאיננה משתמעת לשני פנים לשמור על חב"ד מהסחי הפוליטי, לעטוף את החסידות הקדושה בעמימות ברוכה ומלטפת, מי ומה אני שאנקוט עמדה הפוכה לזו של נשיא הדור ואתיימר להצהיר מי ומה חב"ד מצביעים.
זו גם הסיבה כי למרות שיותר מחמישה-עשר (15!) חסידים שונים נכנסו לעובי הקורה וליבנו את העניין מעל גלי האתר, נקטתי אני בשיטה הפוכה, ובכל אימת שרק יכולתי ניסיתי לחזק את מסך הערפל.
אבל לא עוד. עכשיו הזמן ללכת ולבחור.
לבחור במעשים טובים. לבחור במבצעים של הרבי.
כי כאילו לא מספיקים לי ההודעות בנייד, גילויי הדעת, ושיחות המקווה, זימנה לי ההשגה העליונה תוספת מודעות פוליטית בדמות הכרות ושיחות מסדרון לרוב עם אזרחי ישראל יקרים שאינם מאנ"ש, והחיידק הפוליטי מקונן בהם בתקופה זו שעות נוספות. חלקם, גם קובעים את סדר היום הציבורי, זה שאחרי זה עובר בהודעות האלו של הוואטספ.
האמינו לי: הם עייפים. עייפים פיזית ונפשית. כמו שלימד אדמו"ר הזקן בספר התניא, גם הם כבר גילו כי המתאבק מתעייף בסופו של דבר מכל העימותים האלו. "די. העיקר שיהיה כבר קצת שקט", זה בעיקר מה שהם מייחלים לו בימים האחרונים, מאחורי כל הנאומים הפומפוזיים והמצעים המתחכמים.
ולשקט הזה קוראים אנחנו.
כן, אנחנו. חסידי חב"ד. אנ"ש שכל העם מחכה להם היום בקלפיות כדי שיזכירו להם מה באמת חשוב בחיים. כדי שנפרוס בפניהם את המצע שלנו. את התורה, המצוות, התפילן ונרות השבת.
הם יודו לכם. אני מבטיח. וגם אתם.
גם אתם תודו לעצמכם. על שעתיים-שלוש של יציאה מההתעסקות הבלתי פוסקת הזו בפוליטיקה, מההודעות שלא מובילות לשום דבר מעשי ומהמעבר למה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב: לטהר את העולם עם עשיה של עוד מעשה טוב, עוד החלטה טובה ועוד כמה מילים של אור חסידי.
רק שוו לעצמכם את התמונה הבאה:
הקלפי הקרובה למקום מגורכם. עשרות פעילי מפלגות קולניים, שולחנות עמוסים בחומרי הסברה שמחר כבר אף אחד לא יזכור, אוירה של "רק את נפשי הצלתי" מצד כל מפלגה ומפלגה.
ובאמצע. כמו על אי בודד של שלווה ורוחניות, שולחן מתקפל קטן, זוגות תפילין לזיכוי הרבים, נרות שבת ועלוני יהדות, ושני ילדים חסידים העומדים ליד אבא ומכריזים על מרכולתם.
פוליטיקה חדשה.
אז גם אני אמצא היום את הזמן כדי להתקשר למוקד חב"ד, לפנות לצעירי חב"ד או לשאול את השליח הקרוב אלי להיכן לגשת, כדי לממש את זכותי, סליחה את חובתי, ביום הבחירות.
כי חב"ד הולכת לבחירות!
וינסטון צ'רציל אמר פעם כי מעולם לא היו רבים כל כך חבים את חייהם למעטים כל כך. הוא כמובן התייחס ללוחמים האמיצים של האימפריה הבריטית במלחמת העולם השניה, אך דומה כי בפראפאזה עדכנית מעט יותר אך חסידית בהרבה, ניתן לקבוע כמעט בוודאות כי מעולם לא היתה אמירה מעורפלת וקצרה של הרבי (חשוב לזכור: זה נאמר בכוונת קודשו!) שזכתה לכל כך הרבה פירושים.
כמעט כל חסיד חב"ד הוגיע את מוחו בחודשים האחרונים בשאלת מיליון הדולר, או המנדט ורבע אם להיות יותר מדויקים, מהי המפלגה החרדית ביותר לדבר ה'. הכוונות היו כמובן טובות. כמו תלמידי רבי עקיבא, גם אנחנו רק רוצים לוודא כי הבנו הכי כהלכה את דעתו של רבינו, ובמיוחד כשנושאים הרי גורל עומדים להם על סדר היום. הללו אומרים כך והללו עונים להם בכך, ומי שהרוויח מכך יותר מכל הם משדרגי חבילות הגלישה, שהרי מישהו צריך גם לשלם על מאות אלפי הודעות וואטסאפ ששוגרו במהירות הבזק, בדרך כלל עם האזהרה/ייחוס/אליבי הקדוש:
העתק-הדבק.
עדיין לא הוכרע הדבר.
מה שכן הוברר, ובנוק-אאוט מהדהד, היא התוצאה הברורה היחידה מההתעסקות הבלתי פוסקת הזו בפוליטיקה. כמויות רעל, רפש, ספינים, רכילויות עקיצות ואמירות פוגעניות בכמות שבאמת כבר עברה כל גבול. כמות שאם אפילו לאזרח ישראלי מן השורה גורמת כבר לתחושת קבס קשה, אך אחת כמה וכמה שלנו, חסידי חב"ד, האמונים על ואהבת לרעך כמוך, על אהבת החסידים ועל טוהר הדיבור, המחשבה, וההקלדה (שזו כנראה המילה הכי מתאימה היום לתאר את "ומעשה...").
אני מודה. אני נזהר מאוד מלהביע את דעתי הפוליטית. ולו רק בגלל שטרם גיבשתי כזאת. (מתי סוגרים את הקלפיות בכפר, בעשר? יש עוד זמן להחליט). אבל גם קצת יותר ברצינות, אם הרבי החליט בכוונה ברורה שאיננה משתמעת לשני פנים לשמור על חב"ד מהסחי הפוליטי, לעטוף את החסידות הקדושה בעמימות ברוכה ומלטפת, מי ומה אני שאנקוט עמדה הפוכה לזו של נשיא הדור ואתיימר להצהיר מי ומה חב"ד מצביעים.
זו גם הסיבה כי למרות שיותר מחמישה-עשר (15!) חסידים שונים נכנסו לעובי הקורה וליבנו את העניין מעל גלי האתר, נקטתי אני בשיטה הפוכה, ובכל אימת שרק יכולתי ניסיתי לחזק את מסך הערפל.
אבל לא עוד. עכשיו הזמן ללכת ולבחור.
לבחור במעשים טובים. לבחור במבצעים של הרבי.
כי כאילו לא מספיקים לי ההודעות בנייד, גילויי הדעת, ושיחות המקווה, זימנה לי ההשגה העליונה תוספת מודעות פוליטית בדמות הכרות ושיחות מסדרון לרוב עם אזרחי ישראל יקרים שאינם מאנ"ש, והחיידק הפוליטי מקונן בהם בתקופה זו שעות נוספות. חלקם, גם קובעים את סדר היום הציבורי, זה שאחרי זה עובר בהודעות האלו של הוואטספ.
האמינו לי: הם עייפים. עייפים פיזית ונפשית. כמו שלימד אדמו"ר הזקן בספר התניא, גם הם כבר גילו כי המתאבק מתעייף בסופו של דבר מכל העימותים האלו. "די. העיקר שיהיה כבר קצת שקט", זה בעיקר מה שהם מייחלים לו בימים האחרונים, מאחורי כל הנאומים הפומפוזיים והמצעים המתחכמים.
ולשקט הזה קוראים אנחנו.
כן, אנחנו. חסידי חב"ד. אנ"ש שכל העם מחכה להם היום בקלפיות כדי שיזכירו להם מה באמת חשוב בחיים. כדי שנפרוס בפניהם את המצע שלנו. את התורה, המצוות, התפילן ונרות השבת.
הם יודו לכם. אני מבטיח. וגם אתם.
גם אתם תודו לעצמכם. על שעתיים-שלוש של יציאה מההתעסקות הבלתי פוסקת הזו בפוליטיקה, מההודעות שלא מובילות לשום דבר מעשי ומהמעבר למה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב: לטהר את העולם עם עשיה של עוד מעשה טוב, עוד החלטה טובה ועוד כמה מילים של אור חסידי.
רק שוו לעצמכם את התמונה הבאה:
הקלפי הקרובה למקום מגורכם. עשרות פעילי מפלגות קולניים, שולחנות עמוסים בחומרי הסברה שמחר כבר אף אחד לא יזכור, אוירה של "רק את נפשי הצלתי" מצד כל מפלגה ומפלגה.
ובאמצע. כמו על אי בודד של שלווה ורוחניות, שולחן מתקפל קטן, זוגות תפילין לזיכוי הרבים, נרות שבת ועלוני יהדות, ושני ילדים חסידים העומדים ליד אבא ומכריזים על מרכולתם.
פוליטיקה חדשה.
אז גם אני אמצא היום את הזמן כדי להתקשר למוקד חב"ד, לפנות לצעירי חב"ד או לשאול את השליח הקרוב אלי להיכן לגשת, כדי לממש את זכותי, סליחה את חובתי, ביום הבחירות.
כי חב"ד הולכת לבחירות!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
