מערכת COL
|
יום כ"א אדר ה׳תשע״ה
12.03.2015
יש חיים גם למחרת יום הבחירות ● הרב דוד-מאיר דרוקמן
אחי ורעי הקנאים לדבר ה' – איך אומרים היום? "תירגעו". יש לזכור, שלא להיסחף, לא לצאת בהכללות. להימנע ולהתרחק מביטויים של שנאה גורפת ליהודים, שעם כל התנגדותנו העזה, המוצקת והמוצדקת כלפיהם – יש חיוב לאהבם גם כן. את הרע – לשנוא, ואת הטוב – לאהוב. ואין כמעט יהודי שאין בו טוב לטורו של הרב דרוקמן
(צילום: לוי ישראלי, ארכיון 'כפר חב"ד')
הרב דוד מאיר דרוקמן
פיצול אישיות' היא כידוע, שלא נדע, הפרעה נפשית קשה, המוצאת את ביטויה בכך שהבנאדם חי ב- 2 זהויות, ולמרות זאת, הוא ממשיך להרגיש שלם עם זה.
זה לא חייב להיות בהכרח משהו פסיכיאטרי-קליני. זו תופעה שקיימת הן אצל היחיד, והן בקרב הציבור, וכנגדה מטיח אליהו הנביא ואומר: "מדוע אתם פוסחים על שני הסעיפים – אם ה' האלוקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו".
גם מי שעומד בתפילת שמונה עשרה ובשעת מעשה חושב מחשבות זרות – גם הוא בבחינת "פוסח על שני הסעיפים". ולא דיברנו עדיין על בעיות רוחניות אישיות מדאיגות יותר.
אלא שדא עקא, תפיסה אלוקית זו שאין לפסוח על 2 הסעיפים, כמו בכל דבר שבקדושה, יש לה לעיתים מה שנקרא בספרי פנימיות התורה בשם 'יניקה לחיצונים'. דהיינו, יש תמימים, ובעיקר צעירים אידיאליסטים, הרואים את הכל בצבעי 'שחור לבן', ולא מסוגלים עקב כך להכיל ולקלוט מורכבויות.
ואפרש דבריי:
יש יהודים, שבקשר אליהם אומרת ההלכה, שיש לדחות אותם ולהתייחס אליהם בשיא ההסתייגות. והבה נקרא לילד בשמו: יש כאלה שהתורה תובעת מאיתנו לשנוא אותם. אלא, שמתוך כך, לא רחוקה הדרך שתהיה "יניקה לחיצונים" וזה יגלוש לפסים של שנאה מוחלטת וטוטאלית, ושלא לכך התכוונה תורה.
והנה מסתבר, ש'פיצול אישיות' היא לעיתים דבר רצוי ומתבקש. וכדלקמן;
רבנו הזקן בפרק ל"ב בתניא קדישא, מלמד אותנו, כי גם כאלה שיש לשנוא אותם, יש לאוהבם גם כן. הכיצד תיתכן 'פיצול אישיות' שכזו? משיב רבנו: "וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעוונותיהם, שמצוה לשנאותם – מצוה לאהבם גם כן; ושתיהן הן אמת - שנאה מצד הרע שבהם, ואהבה מצד הטוב הגנוז שבהם, שהוא ניצוץ אלוקי שבתוכם המחיה נפשם האלוקית".
* * * *
חשוב, לזכור את הדברים דווקא בימים טרופים אלה כאשר חרבות הלשון וחרצובותיה מושחזות ומצוחצחות, ולא אחת חלק מהדמויות אשר אמורות להיות רוחניות נותנות דרור ללשונותיהן, וכך, כל המרבה בהטלת קלון ובוץ על קבוצה ויחידים הרי זה משובח. טוב שנזכור כי גם כאשר פלוני אלמוני ראוי וקנה בהחלט ביושר ובצדק את אשר מייחסים לו, ומבחינה זו ראוי לשנאותו, עדיין ראוי לאהבו גם כן.
ופוק חזי מההנהגה בנדון של גדולי ישראל בדור האחרון.
ובהקדים;
בעיני היהודי החרדי הממוצע, כל מי ומה שמשתייך ל'מזרחי' הרי זה בחזקת מיאוס. זו הגישה המצויה עכ"פ.
ובכן, לתשומת ליבנו:
הגאון הרב יצחק יעקב ריינס (ת"ר – תרע"ה) היה מייסד 'המזרחי', והיה זה שהקים את ה'ישיבה התיכונית' הראשונה בעיר רבנותו לידא שבליטא. דומני שעובדות אלה מדברות בעד עצמן.
הלעומתיות של הרב ריינס בתחום האידיאולוגי היה הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי, רבה של גלנטה וחוסט בהונגריה, ולימים גאב"ד העדה החרדית בירושלים. את דמותו ואישיותו הנערצת אין צורך להציג בפני קוראינו החרדים.
והנה, כשנפטר מייסד המזרחי הרב ריינס לפני כמאה שנה – לא נמנע מלהספידו הגרי"צ דושינסקי, וכה היו דבריו (חוברת 'דרשה מפוארה' גלנטה, תרע"ו):
"...והלך מאתנו בשנה זו הרב הגאון הגדול מהו"ר יצחק יעקב ריינס ז"ל רב אב"ד דק"ק לידא, הכרתיו כבר בנערות, אשר בגדלות תורתו דרך לו דרך חדש בש"ס ופוסקים, שהיו מונחים בלבו כמאן דמנח בקופסא, ואף כי לא הסכימו חכמי הדור לכל דעותיו – כוונתו זכה וטובה הייתה מכל מקום".
* * * *
מי מאיתנו לא התוודע לדברים חוצבי להבות אש של הגה"ק בעל ה'דברי יואל' מסאטמר כנגד 'אגודת ישראל' וקברניטיה. אלה הואשמו על ידו, לא פחות מאשר ב''ציונות' ובתמיכה ב'כנסת המינים'. להשקפתו בחירת נציגים למוסד זה הוא בבחינת אביזרייהו דעבודה זרה. והדברים עתיקים ומפורסמים.
ברם, מה נעשה, וה'דברי יואל' בביקורו בירושלים ערך ביקור נימוסין אצל כ"ק האדמו"ר ה'בית ישראל' שכידוע הייתה לו – זצ"ל "איזה שהיא" שייכות לאגודת ישראל..., וכבר התפרסמה בשער בת רבים תמונה בה נראית דמותו הזוהרת של הבית ישראל עומד על מפתן ביתו ומלווה במבטו את אורחו הרה"ק רבי יואליש.
מה היה יחסו של ה'דברי יואל' למזרחי ולפועל המזרחי – נו, לא נזלזל באינטליגנציה של הקוראים. די אם רק נגדיר ונאמר בשיא העדינות, שבעיניו היו אלה יותר ממוקצה מחמת מיאוס.
והנה למרות הכל ואעפ"כ, את פני מי חילה האדמו"ר מסטאמר בביקורו בתל אביב?
לא אחר מאשר את אחד האדמורי"ם זצ"ל אשר בתקופה ההיא - היה מהתומכים הבולטים של הפועל המזרחי ואף קרא בתמימותו לבחור במפלגה זו בעת הבחירות.
* * * *
כך שאחי ורעי הקנאים לדבר ה' – איך אומרים היום? "תירגעו".
שלא תהיה טעות! אין בשורותיי אלה אף לא רמז לתמוך ביום הקלפי באלה הפוסחים על שני הסעיפים.
אלא שביחד עם זה יש לזכור, שלא להיסחף, לא לצאת בהכללות. להימנע ולהתרחק מביטויים של שנאה גורפת ליהודים, שעם כל התנגדותנו העזה, המוצקת והמוצדקת כלפיהם – יש חיוב לאהבם גם כן.
הוא שאמרנו; 'פיצול אישיות' – היא לעיתים תופעה חיובית.
כן ובמפורש, תורתנו הקדושה מלמדת אותנו, שאפשר ואף צריך לשנוא את הרע, וביחד עם זה גם לאהוב.
את הרע – לשנוא, ואת הטוב – לאהוב.
ואין כמעט יהודי שאין בו טוב.
* * * *
מי שמקיים ועוד בהידור רק את השנאה ומאידך אינו מקיים את האהבה, שגם את זה וגם את זה קיבלנו מנותן התורה – הוא גופא פוסח על שני הסעיפים.
וגם זה כדאי לזכור ולהזכיר:
יש חיים גם למחרת יום הבחירות.
והצטווינו "ובחרת בחיים" גם ביום רביעי בשבוע הבא, ז"ך אדר שלמחרת כ"ו אדר.
פיצול אישיות' היא כידוע, שלא נדע, הפרעה נפשית קשה, המוצאת את ביטויה בכך שהבנאדם חי ב- 2 זהויות, ולמרות זאת, הוא ממשיך להרגיש שלם עם זה.
זה לא חייב להיות בהכרח משהו פסיכיאטרי-קליני. זו תופעה שקיימת הן אצל היחיד, והן בקרב הציבור, וכנגדה מטיח אליהו הנביא ואומר: "מדוע אתם פוסחים על שני הסעיפים – אם ה' האלוקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו".
גם מי שעומד בתפילת שמונה עשרה ובשעת מעשה חושב מחשבות זרות – גם הוא בבחינת "פוסח על שני הסעיפים". ולא דיברנו עדיין על בעיות רוחניות אישיות מדאיגות יותר.
אלא שדא עקא, תפיסה אלוקית זו שאין לפסוח על 2 הסעיפים, כמו בכל דבר שבקדושה, יש לה לעיתים מה שנקרא בספרי פנימיות התורה בשם 'יניקה לחיצונים'. דהיינו, יש תמימים, ובעיקר צעירים אידיאליסטים, הרואים את הכל בצבעי 'שחור לבן', ולא מסוגלים עקב כך להכיל ולקלוט מורכבויות.
ואפרש דבריי:
יש יהודים, שבקשר אליהם אומרת ההלכה, שיש לדחות אותם ולהתייחס אליהם בשיא ההסתייגות. והבה נקרא לילד בשמו: יש כאלה שהתורה תובעת מאיתנו לשנוא אותם. אלא, שמתוך כך, לא רחוקה הדרך שתהיה "יניקה לחיצונים" וזה יגלוש לפסים של שנאה מוחלטת וטוטאלית, ושלא לכך התכוונה תורה.
והנה מסתבר, ש'פיצול אישיות' היא לעיתים דבר רצוי ומתבקש. וכדלקמן;
רבנו הזקן בפרק ל"ב בתניא קדישא, מלמד אותנו, כי גם כאלה שיש לשנוא אותם, יש לאוהבם גם כן. הכיצד תיתכן 'פיצול אישיות' שכזו? משיב רבנו: "וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעוונותיהם, שמצוה לשנאותם – מצוה לאהבם גם כן; ושתיהן הן אמת - שנאה מצד הרע שבהם, ואהבה מצד הטוב הגנוז שבהם, שהוא ניצוץ אלוקי שבתוכם המחיה נפשם האלוקית".
* * * *
חשוב, לזכור את הדברים דווקא בימים טרופים אלה כאשר חרבות הלשון וחרצובותיה מושחזות ומצוחצחות, ולא אחת חלק מהדמויות אשר אמורות להיות רוחניות נותנות דרור ללשונותיהן, וכך, כל המרבה בהטלת קלון ובוץ על קבוצה ויחידים הרי זה משובח. טוב שנזכור כי גם כאשר פלוני אלמוני ראוי וקנה בהחלט ביושר ובצדק את אשר מייחסים לו, ומבחינה זו ראוי לשנאותו, עדיין ראוי לאהבו גם כן.
ופוק חזי מההנהגה בנדון של גדולי ישראל בדור האחרון.
ובהקדים;
בעיני היהודי החרדי הממוצע, כל מי ומה שמשתייך ל'מזרחי' הרי זה בחזקת מיאוס. זו הגישה המצויה עכ"פ.
ובכן, לתשומת ליבנו:
הגאון הרב יצחק יעקב ריינס (ת"ר – תרע"ה) היה מייסד 'המזרחי', והיה זה שהקים את ה'ישיבה התיכונית' הראשונה בעיר רבנותו לידא שבליטא. דומני שעובדות אלה מדברות בעד עצמן.
הלעומתיות של הרב ריינס בתחום האידיאולוגי היה הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי, רבה של גלנטה וחוסט בהונגריה, ולימים גאב"ד העדה החרדית בירושלים. את דמותו ואישיותו הנערצת אין צורך להציג בפני קוראינו החרדים.
והנה, כשנפטר מייסד המזרחי הרב ריינס לפני כמאה שנה – לא נמנע מלהספידו הגרי"צ דושינסקי, וכה היו דבריו (חוברת 'דרשה מפוארה' גלנטה, תרע"ו):
"...והלך מאתנו בשנה זו הרב הגאון הגדול מהו"ר יצחק יעקב ריינס ז"ל רב אב"ד דק"ק לידא, הכרתיו כבר בנערות, אשר בגדלות תורתו דרך לו דרך חדש בש"ס ופוסקים, שהיו מונחים בלבו כמאן דמנח בקופסא, ואף כי לא הסכימו חכמי הדור לכל דעותיו – כוונתו זכה וטובה הייתה מכל מקום".
* * * *
מי מאיתנו לא התוודע לדברים חוצבי להבות אש של הגה"ק בעל ה'דברי יואל' מסאטמר כנגד 'אגודת ישראל' וקברניטיה. אלה הואשמו על ידו, לא פחות מאשר ב''ציונות' ובתמיכה ב'כנסת המינים'. להשקפתו בחירת נציגים למוסד זה הוא בבחינת אביזרייהו דעבודה זרה. והדברים עתיקים ומפורסמים.
ברם, מה נעשה, וה'דברי יואל' בביקורו בירושלים ערך ביקור נימוסין אצל כ"ק האדמו"ר ה'בית ישראל' שכידוע הייתה לו – זצ"ל "איזה שהיא" שייכות לאגודת ישראל..., וכבר התפרסמה בשער בת רבים תמונה בה נראית דמותו הזוהרת של הבית ישראל עומד על מפתן ביתו ומלווה במבטו את אורחו הרה"ק רבי יואליש.
מה היה יחסו של ה'דברי יואל' למזרחי ולפועל המזרחי – נו, לא נזלזל באינטליגנציה של הקוראים. די אם רק נגדיר ונאמר בשיא העדינות, שבעיניו היו אלה יותר ממוקצה מחמת מיאוס.
והנה למרות הכל ואעפ"כ, את פני מי חילה האדמו"ר מסטאמר בביקורו בתל אביב?
לא אחר מאשר את אחד האדמורי"ם זצ"ל אשר בתקופה ההיא - היה מהתומכים הבולטים של הפועל המזרחי ואף קרא בתמימותו לבחור במפלגה זו בעת הבחירות.
* * * *
כך שאחי ורעי הקנאים לדבר ה' – איך אומרים היום? "תירגעו".
שלא תהיה טעות! אין בשורותיי אלה אף לא רמז לתמוך ביום הקלפי באלה הפוסחים על שני הסעיפים.
אלא שביחד עם זה יש לזכור, שלא להיסחף, לא לצאת בהכללות. להימנע ולהתרחק מביטויים של שנאה גורפת ליהודים, שעם כל התנגדותנו העזה, המוצקת והמוצדקת כלפיהם – יש חיוב לאהבם גם כן.
הוא שאמרנו; 'פיצול אישיות' – היא לעיתים תופעה חיובית.
כן ובמפורש, תורתנו הקדושה מלמדת אותנו, שאפשר ואף צריך לשנוא את הרע, וביחד עם זה גם לאהוב.
את הרע – לשנוא, ואת הטוב – לאהוב.
ואין כמעט יהודי שאין בו טוב.
* * * *
מי שמקיים ועוד בהידור רק את השנאה ומאידך אינו מקיים את האהבה, שגם את זה וגם את זה קיבלנו מנותן התורה – הוא גופא פוסח על שני הסעיפים.
וגם זה כדאי לזכור ולהזכיר:
יש חיים גם למחרת יום הבחירות.
והצטווינו "ובחרת בחיים" גם ביום רביעי בשבוע הבא, ז"ך אדר שלמחרת כ"ו אדר.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
