מערכת COL
|
יום כ"א אדר ה׳תשע״ה
12.03.2015
"הבית הזה בקטמנדו" ● מתכון מסביב לעולם
"לא תשפוט", חני אומרת פתאום, "זה הדיבר האחד עשר שלמדתי בקטמנדו''. אתה פוגש אנשים בשבריר חיים אחד מתוך מארג שלם. לעולם אתה לא יכול לדעת מה הנסיבות של אותו רגע, מה הסיפור שהאדם הזה סוחב איתו ואיפה בדיוק תהיה מונחת אצלו נקודת האמת דרכה מייצרים שיח ● בפנים: השליחה חני ליפשיץ על "הבית הזה בקטמנדו'' ויש גם מתכון מיוחד לכבוד שבת סלט חצילים ובטטות מתוק
סלט חצילים ובטטות מתוק
מאת שלומית
על מודעת ההזמנה להצגה, התנוססה הכותרת 'הבית הזה בקטמנדו', כך גם על כרטיס הכניסה ועל מסך התפאורה שניצב על הבמה.
מסביב, האולם החל מתמלא בנשים, בנות ונערות מכל גווני הקשת המגזרית בארץ. ברקע נשמע 'הניגון האבוד' ועל המסך מתחלפות תמונות מהווי החיים והפעילות הענפה בבית חב''ד קטמנדו.
הבמה מוחשכת והשליחה חני ליפשיץ מופיעה על הבמה. היא פותחת במונולוג מחוייך, ונדמה שהיא יותר משוחחת מאשר מציגה. היא מספרת על האהבה שלה בתור ילדה לחבר חלקי פאזל. אני מסכלת מסביב, "הצלחת יקירתי, תראי איזה פאזל של אנשים וסגנונות יש כאן הערב'', אני חושבת וצופה באשה הצעירה הזאת שמחליפה תפקידים על הבמה. נכנסת לנעליים של דמויות שונות, מדובבת טיפוסים, צוחקת עם מקורבות, מכינה תה לאורחים, בוכה עם כאבים של אחרים ומתמודדת עם מכשולים. על הבמה כמו בחיים.
עם חני משחקת שחקנית צעירה, אדר פינסקוביץ'. הן הכירו בבית חב''ד, אדר נכנסה לבית ההוא בקטמנדו במהלך הטיול שלה, הכירה את חני, נהייתה בת בית במקום והיום משחקת לצד חני בהצגה על השליחות.
"לא תשפוט", חני אומרת פתאום, "זה הדיבר האחד עשר שלמדתי בקטמנדו''. אתה פוגש אנשים בשבריר חיים אחד מתוך מארג שלם. לעולם אתה לא יכול לדעת מה הנסיבות של אותו רגע, מה הסיפור שהאדם הזה סוחב איתו ואיפה בדיוק תהיה מונחת אצלו נקודת האמת דרכה מייצרים שיח.
על הבמה נפרשת פרשת חיים מלאים בהתרחשויות יום-יומיות שיכולות לפאר ספר עתיר בתפניות, שיאים רגשיים וטרגדיות כואבות. באומץ רב היא מעלה בפני הקהל את צפונות ליבה של אישה צעירה שכבר חמש-עשרה שנה משמשת כרבנית ל-20,000 מטיילות בשנה. משתפת בספקות המזומנים לה בסיטואציות שונות, בשאלות הקשות ובאמירות הפוגעניות שלעיתים מופנים כלפיה. חני ליפשיץ לא מתביישת להציג את כל חלקי הפאזל שמרכיבים את חיי השליחות. והקהל צוחק, והקהל בוכה, והקהל שולח קריאות התפעלות.
במקביל להתרחשויות על הבמה, אני צופה גם באלו המתקיימות במקביל בקרב קהל הנשים. כולן דרוכות למשמע אותה אם של מטיילת צעירה שהתפרצה באחת ההרצאות של חני ליפשיץ בתל אביב, אשה משכילה עומדת ליד חני ומול קהל צפוף שבא לשמוע את השליחה מקטמנדו. וזו עומדת ומטיחה בחני האשמות על כפייה דתית, מסיון ושאר ממתקים שלא פעם שליחי חב''ד שומעים בחייהם. הקהל במציאות, באולם שרת בפתח תקווה, מסתכל על חני שעומדת כאן ועכשיו על הבמה ומשחזרת את הרגעים האלו.
בכנות יוצאת דופן, היא מתארת את הכאב שחוותה, את העלבון ואת שלושת הימים שבילתה בנתב''ג, ממתינה לאותה בחורה צעירה, פוגשת בה ומביאה בחכמתה לאיחוד משפחתי מרגש בין הילדה שניתקה קשר לבין האם הפגועה.
"הבית הזה בקטמדו'', זו הצגה על החיים עצמם. גם מי שאינו חי במציאות חיים בלתי סטנדרטית כמו זו של הזוג ליפשיץ, יכול למצוא את עצמו בתוך שלל הרגעים האנושיים שנפרשים ברגש רב על הבמה.
המסך יורד, ההצגה מסתיימת והקהל עומד על רגליו ומוחא כפיים במרץ. מימין לבמה ישנה התקהלות, אני מתקרבת ורואה גרם מדרגות שמוביל אל מאחורי הקלעים. לשם כבר התפרצו באהדה רבה כמה נשים. הן מחבקות את חני, מחליפות חוויות מהשנים שהיו אורחות אצלה שם בקטמנדו. וחני מדברת עם כל אחת מהן, זוכרת אותן ושואלת לשלומן. אשה לא צעירה אחת, אומרת לה: "תשמרו לי על הילד. הבן שלי אצל הרב חזקי עכשיו בקטמנדו".
אני פונה לבחורה צעירה שעומדת שם בתוך ההתקהלות הזו, קוראים לה קרן. אני שואלת אותה מה היא חשבה על ההצגה: "אני הייתי שם", היא אומרת לי, "זה הכל אמת. חני היא האחות הגדולה שאף פעם לא הייתה לי. בעצם..." היא ממשיכה בשקט "היא האמא שאף פעם לא הייתה לי".
''הבית הזה בקטמנדו'', היא הצגת החיים. ימים, רגעים, שיחות, מפגשים, שמחה, כאב, יהדות, ארוחות שבת וחג והמון המון בית. בית של שליחות.
בימים הקרובים חני חוזרת לנפאל אחרי מסע הופעות של כמה שבועות בכל רחבי הארץ. ההצגות האחרונות שיעלו לעונה זו יתקיימו בשבוע הקרוב:
מתכון לשבת - סלט חצילים ובטטות מתוק:
- הכמויות בהתאם לצורך:
● חציל חתוך לקוביות
● בטטה חתוכה לקוביות
● דבש
● צ'ילי מתוק
● שום
● שומשום קלוי
אופן ההכנה:
1. מטגנים את החצילים והבטטות עד שיהיו קריספים.
2. קולים בנפרד את השומשום.
3. בקערה מתבלים את החציל והבטטה במעט דבש, צ'ילי מתוק ושום.
4. מפזרים את השומשום מעל הסלט לפני ההגשה.
על מודעת ההזמנה להצגה, התנוססה הכותרת 'הבית הזה בקטמנדו', כך גם על כרטיס הכניסה ועל מסך התפאורה שניצב על הבמה.
מסביב, האולם החל מתמלא בנשים, בנות ונערות מכל גווני הקשת המגזרית בארץ. ברקע נשמע 'הניגון האבוד' ועל המסך מתחלפות תמונות מהווי החיים והפעילות הענפה בבית חב''ד קטמנדו.
הבמה מוחשכת והשליחה חני ליפשיץ מופיעה על הבמה. היא פותחת במונולוג מחוייך, ונדמה שהיא יותר משוחחת מאשר מציגה. היא מספרת על האהבה שלה בתור ילדה לחבר חלקי פאזל. אני מסכלת מסביב, "הצלחת יקירתי, תראי איזה פאזל של אנשים וסגנונות יש כאן הערב'', אני חושבת וצופה באשה הצעירה הזאת שמחליפה תפקידים על הבמה. נכנסת לנעליים של דמויות שונות, מדובבת טיפוסים, צוחקת עם מקורבות, מכינה תה לאורחים, בוכה עם כאבים של אחרים ומתמודדת עם מכשולים. על הבמה כמו בחיים.
עם חני משחקת שחקנית צעירה, אדר פינסקוביץ'. הן הכירו בבית חב''ד, אדר נכנסה לבית ההוא בקטמנדו במהלך הטיול שלה, הכירה את חני, נהייתה בת בית במקום והיום משחקת לצד חני בהצגה על השליחות.
"לא תשפוט", חני אומרת פתאום, "זה הדיבר האחד עשר שלמדתי בקטמנדו''. אתה פוגש אנשים בשבריר חיים אחד מתוך מארג שלם. לעולם אתה לא יכול לדעת מה הנסיבות של אותו רגע, מה הסיפור שהאדם הזה סוחב איתו ואיפה בדיוק תהיה מונחת אצלו נקודת האמת דרכה מייצרים שיח.
על הבמה נפרשת פרשת חיים מלאים בהתרחשויות יום-יומיות שיכולות לפאר ספר עתיר בתפניות, שיאים רגשיים וטרגדיות כואבות. באומץ רב היא מעלה בפני הקהל את צפונות ליבה של אישה צעירה שכבר חמש-עשרה שנה משמשת כרבנית ל-20,000 מטיילות בשנה. משתפת בספקות המזומנים לה בסיטואציות שונות, בשאלות הקשות ובאמירות הפוגעניות שלעיתים מופנים כלפיה. חני ליפשיץ לא מתביישת להציג את כל חלקי הפאזל שמרכיבים את חיי השליחות. והקהל צוחק, והקהל בוכה, והקהל שולח קריאות התפעלות.
במקביל להתרחשויות על הבמה, אני צופה גם באלו המתקיימות במקביל בקרב קהל הנשים. כולן דרוכות למשמע אותה אם של מטיילת צעירה שהתפרצה באחת ההרצאות של חני ליפשיץ בתל אביב, אשה משכילה עומדת ליד חני ומול קהל צפוף שבא לשמוע את השליחה מקטמנדו. וזו עומדת ומטיחה בחני האשמות על כפייה דתית, מסיון ושאר ממתקים שלא פעם שליחי חב''ד שומעים בחייהם. הקהל במציאות, באולם שרת בפתח תקווה, מסתכל על חני שעומדת כאן ועכשיו על הבמה ומשחזרת את הרגעים האלו.
בכנות יוצאת דופן, היא מתארת את הכאב שחוותה, את העלבון ואת שלושת הימים שבילתה בנתב''ג, ממתינה לאותה בחורה צעירה, פוגשת בה ומביאה בחכמתה לאיחוד משפחתי מרגש בין הילדה שניתקה קשר לבין האם הפגועה.
"הבית הזה בקטמדו'', זו הצגה על החיים עצמם. גם מי שאינו חי במציאות חיים בלתי סטנדרטית כמו זו של הזוג ליפשיץ, יכול למצוא את עצמו בתוך שלל הרגעים האנושיים שנפרשים ברגש רב על הבמה.
המסך יורד, ההצגה מסתיימת והקהל עומד על רגליו ומוחא כפיים במרץ. מימין לבמה ישנה התקהלות, אני מתקרבת ורואה גרם מדרגות שמוביל אל מאחורי הקלעים. לשם כבר התפרצו באהדה רבה כמה נשים. הן מחבקות את חני, מחליפות חוויות מהשנים שהיו אורחות אצלה שם בקטמנדו. וחני מדברת עם כל אחת מהן, זוכרת אותן ושואלת לשלומן. אשה לא צעירה אחת, אומרת לה: "תשמרו לי על הילד. הבן שלי אצל הרב חזקי עכשיו בקטמנדו".
אני פונה לבחורה צעירה שעומדת שם בתוך ההתקהלות הזו, קוראים לה קרן. אני שואלת אותה מה היא חשבה על ההצגה: "אני הייתי שם", היא אומרת לי, "זה הכל אמת. חני היא האחות הגדולה שאף פעם לא הייתה לי. בעצם..." היא ממשיכה בשקט "היא האמא שאף פעם לא הייתה לי".
''הבית הזה בקטמנדו'', היא הצגת החיים. ימים, רגעים, שיחות, מפגשים, שמחה, כאב, יהדות, ארוחות שבת וחג והמון המון בית. בית של שליחות.
בימים הקרובים חני חוזרת לנפאל אחרי מסע הופעות של כמה שבועות בכל רחבי הארץ. ההצגות האחרונות שיעלו לעונה זו יתקיימו בשבוע הקרוב:
מתכון לשבת - סלט חצילים ובטטות מתוק:
- הכמויות בהתאם לצורך:
● חציל חתוך לקוביות
● בטטה חתוכה לקוביות
● דבש
● צ'ילי מתוק
● שום
● שומשום קלוי
אופן ההכנה:
1. מטגנים את החצילים והבטטות עד שיהיו קריספים.
2. קולים בנפרד את השומשום.
3. בקערה מתבלים את החציל והבטטה במעט דבש, צ'ילי מתוק ושום.
4. מפזרים את השומשום מעל הסלט לפני ההגשה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
