משה בן-חיים

אבל כבד ירד על שכונת קראון הייטס, בהיוודע על פטירתו בפתאומיות של האברך נדיב קהתי ע"ה. אברך צעיר, בן 30, עם ארבעה ילדים קטנים, שהחיוך האמיתי והכנה שלו, הותיר רושם על הסביבה. כתב COL שוחח עם חברים של נדיב ע"ה, ושמע מהם על נדיב, על הנדיבות, המסירות, החיוך והאיכפתיות של האברך הצעיר והנמרץ שגם היה ממקימי ומפעילי בית הכנסת 'איצ'קה שול' בקראון הייטס.

אחד מחבריו הטובים והקרובים של נדיב, סיפר ל-COL:

"הכרתי אותו בקיץ בשנת תשנ"ט. הוא נולד וגדל בניו אורלינס בלואיזיאנה. נפגשנו ב"ישיבת קיץ" באירופה, כשבמסגרתה היינו בצרפת ואיטליה. כשהתחתן, עבר לגור בקראון הייטס, והפכנו לחברים מאוד טובים. איתו ועם עוד כמה אברכים, ביניהם שניים מנכדיו של הרה"ח איצ'קה גאנזבורג, הקמנו יחד את הבית כנסת שלנו. יחד חגגנו שמחות לילדים, ברית או בר מצווה, והקמנו קהילה צעירה ומגובשת."


נדיב קהתי ע"ה עם יבדלח"ט ארבעת ילדיו

"היה לנו קשר מאוד מיוחד", מספר חברו הטוב של נדיב קהתי.

איך הקמתם יחד את בית הכנסת? שאלנו.

"היה זה ליל סליחות, התוועדנו מאוחר, ופספסנו את המניין ב-770. החלטנו ואמרנו: "בואו נעשה כאן מניין". היתה אווירה מאוד מיוחדת, וחשבנו לעצמינו: "מדוע שלא נקים כאן בית כנסת?" ככה בדיוק קם בית הכנסת", הוא נזכר.

חברו הטוב של נדיב, מתקשה לדבר עליו בלשון עבר. "אני לא יודע אם זה אמת או חלום, לא ישנתי ולא אכלתי כמה ימים", הוא מספר בעצב.

על מה שקרה לנדיב, הוא מספר כי בשבת נדיב התפלל כרגיל בבית הכנסת, ובליל שבת הוא נפל במדריגות וקיבל מכה חזקה בגב. למחרת בשבת בבוקר, נדיב הגיע כרגיל לבית הכנסת, רק סיפר שקיבל מכה וכואב לו. "ביום ראשון בבוקר, נדיב נפל והתעלף במסיבת הסידור של בנו, ולקחו אותו לבית הרפואה. משערים שקיבל התקף לב בגלל שטף דם פנימי כתוצאה מהנפילה". כשנודע הדבר לחבריו, נסעו מיד לאוהל הק' להעתיר עליו בתפילה. ביום שני לפנות בוקר הגיעה הבשורה הקשה.

דאג לכולם

"היה תמיד עם חיוך על הפנים, האנרגיות החיוביות שלו הורגשו מיד כשנכנס לחדר", מספר עליו תושב קראון הייטס, ממתפללי בית הכנסת. "לא משנה אם הכיר מי נכנס לבית הכנסת או לא, היה הראשון לגשת אליו ולומר שלום. אוסיף ואומר שלא היה לו מקום בבית הכנסת. לא מחוסר מקומות ישיבה, אלא משום שהיה דואג לכולם שהכל יהיה בסדר, אהב כל אדם אהבה אמיתית", הוא מתאר.

ועוד משהו: "נדיב היה משלם מיד במוצאי שבת את מה שנדב בשבת לבית הכנסת, לא רצה להשאיר חוב".

"כל שבת היה מביא את ילדיו לבית הכנסת, משום מה בשבת האחרונה הגיע לבד. זה לא מנע ממנו לרדת לרחוב לכביש להשגיח על הילדים של בית הכנסת שהכל בסדר איתם. כזה הוא היה", הוא מספר על השבת האחרונה של נדיב.

למה הכאב כל כך עמוק?

להלן מכתב מרגש ונוגע ללב, שכתב תושב שכונת קראון הייטס למערכת:

"למה הכאב כל כך עמוק? למה אני לא יכול לישון בלילה? אני לא חושב שאי פעם החלפתי איתו יותר מכמה מילים."

"אני חושב שאני יודע למה. נדיב היה אדם אמיתי. הוא היה מלא שמחת חיים שחשו בה כאשר עבר ברחוב. החיוך שלו היה מלא בחום והתלהבות, מהסוג שאתה תוהה אם הוא אכן אמיתי. אתה עשוי לתהות מדוע? מכיוון שרוב האנשים הם לא כל כך חמים ואמיתיים, ולכן כאשר אתה רואה את זה, אתה לא יכול להאמין לזה."

הוא היה כל כך מסור לילדיו. הוא היה הולך אותם לבית הספר בגאווה כזאת, כל יום. הוא בירך את הבן שלי שהיה בכיתה של הבן שלו כל יום בנימת הדאגה המוכרת והאופיינית שלו, זה היה אמיתי".

אהבת ישראל בצורתה הטהורה ביותר

"אני חושב שזו הסיבה שהכאב הוא כה עמוק. בגלל שהוא היה כל כך אמיתי. הוא היה משדר כנות ושמחה לכל אדם. זוהי תכונה נדירה שאנו מוקירים אותה כאשר אנו מבחינים בה. זה אהבת-ישראל בצורתה הטהורה ביותר."

"כשאני מתחיל יום חדש, אני ממשיך לחשוב על נשמה מיוחדת זו. זה כמו שאנחנו לא רוצים לוותר על משהו כל כך יפה."

"מה שמנחם אותי קצת, הוא לחשוב על השיעור החזק שהוא לימד את כולנו באמצעות התנהגותו עצמו. אנשים מסוגלים להתחבר למשהו אמיתי. אנשים צריכים אמיתיות."

"תודה לך על שהיית איתנו.
אני אמשיך ללמד את הילדים שלי את החשיבות של להיות נאמנים לעצמם ולאחרים."

בדמעות,
תושב השכונה".

במיזם מיוחד של חברים מכרים וועד השכונה, נערכה מגבית מיוחדת עבור משפחת נדיב קהתי.

להשתתפות לחצו כאן