מערכת COL
|
יום כ"א אדר ה׳תשע״ה
12.03.2015
100 שנה לחגיגת הבר מצוה של הרבי ● דעה
בעמדינו בתוך השלושים יום קודם החג - יום הבהיר י״א ניסן תשע״ה, כדאי לעורר על כך שבשנה זו, הנה בנוסף לכך שימלאו קי״ג שנים מיום ההולדת של הרבי נשיא דורינו ביום י״א ניסן תרס״ב, הנה בשנה זו ימלאו גם מאה שנה מיום הבר מצוה שלו בי״א ניסן תרע״ה ● יש לעורר שבנוסף להתוועדות כבכל שנה דיום הבהיר י״א ניסן שבה אנו חוגגים את יום ההולדת של הרבי, הנה כדאי גם לעשות עניין מיוחד מעניין המאה שנה מיום הבר מצוה, ולקשר זאת גם עם התחזקות מיוחדת במבצע תפילין ● הרב יוסף יצחק גרינברג השליח באלסקה במאמר דעה 100 שנה לחגיגת הבר מצוה
יום הבהיר ויום ההולדת י״א ניסן
100 שנה לחגיגת הבר מצוה של הרבי
תרע״ה - תשע״ה
בעמדינו בתוך השלושים יום קודם החג - יום הבהיר י״א ניסן תשע״ה, כדאי לעורר על כך שבשנה זו, הנה בנוסף לכך שימלאו קי״ג שנים מיום ההולדת של הרבי נשיא דורינו ביום י״א ניסן תרס״ב, הנה בשנה זו ימלאו גם מאה שנה מיום הבר מצוה שלו בי״א ניסן תרע״ה.
ידוע שהרבי בשיחותיו הקדושות הגדיר את יום הבר מצוה של הרבי מהוריי״ץ נ״ע בתור היום שבו ״היתה ראשית כניסת הרבי לחיי יהודי שלם, והכנה וצעד ראשון לנשיאותו העתידה״ (לקו״ש ח״ב ע׳ 597).
וידוע גם, אשר בשנת תשכ״ח, כאשר מלאו שבעים וחמש שנה מיום הבר מצוה של הרבי מהוריי״ץ נ״ע, עשה הרבי שטורעם גדול בקשר לזה בעריכת התוועדות מיוחדת בי״ט תמוז תשכ״ח, היום האחרון דשבעת ימי המשתה דהבר מצוה, ובלשון קדשו במכתבו למר שזר מי״ט תמוז תשכ״ח (אג״ק חכ״ח ע׳ קצג - אגרת ט׳ תקכד):״בי״ב-י״ג תמוז דהאי שתא מלאו 75 שנה מיום הבר מצוה של כ״ק מו״ח אדמו״ר..וזהו הטעם להתוועדות של היום״.
בהתוועדות המיוחדת הנ״ל דיבר הרבי בארוכה אודות העת רצון וזמן סגולה שבתאריך ייחודי כזה (תו״מ תשכ״ח ח״ג ע׳ 298) וזל״ק : ״כאשר עוברים שבעים וחמש שנים מאותו זמן, אזי ישנה תוספת כח מיוחד מלמעלה - ובפרט ע״י התעוררות רחמים של רבותינו נשיאנו: בעל המאמר ד״ה תפילין דמארי עלמא, ועאכו״כ כ״ק מו״ח אדמו״ר שאמירת ההמשך דמאמר זה התחילה ביום הבר מצוה שלו - שיוכלו לפעול את כל העניינים, ויומשכו כל ההמשכות ..היינו שבעשיה הגשמית כפשוטה יפעלו וימשיכו..האופן היותר נעלה המבואר בההמשך בפירוש ״הקב״ה מניח תפילין״, ובאופן שיומשך במעשה בפועל - לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, מתוך שמחה וטוב לבב..ועי״ז יקויים מ״ש ״וראו כל עמי הארץ כי שם הוי׳ נקרא עליך ויראו ממך״, ש״נפל פחד היהודים עליהם״ ולכן ״רבים מעמי הארץ מתיהדים״, ועד שיקויים היעוד ״ועמדו זרים ורעו צאנכם״, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקינו בקרוב ממש״, עכל״ק.
גם בהתוועדות של ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה), תשכ״ח (תו״מ שם ע׳ 260) פתח הרבי באמרו אשר: ״יום הש״ק זה הוא יום השבת שלאחרי י״ב תמוז יום הולדת כ״ק מו״ח אדמו״ר, וגם יום הבר מצוה שלו, - ששייכים זל״ז, כמובן ממ״ש בזהר פ׳ משפטים שביום הבר מצוה של כל אחד מישראל אומר לו הקב״ה ״אני היום ילידתיך״, כיון שביום הבר- מצוה נעשה לאיש, ובלשון הכתוב: ״וחזקת והיית לאיש״, (וזהו הטעם בפשטות שא׳ המאמרים שאמר כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בחגיגת הבר מצוה של בנו, כ״ק מו״ח אדמו״ר, התחיל בפסוק זה, שהתואר ״איש״ מורה על ענין המדות, והרי תכלית בריאת האדם היא לברר את מדותיו״, עכל״ק.
בהתוועדות המיוחדת של י״ט תמוז הנ״ל אמר הרבי מאמר ד״ה ״וחזקת והיית לאיש״ (תו״מ שם ע׳ 289) ובו הוסיף לבאר את ענין הבר מצוה של הרבי מהוריי״ץ נ״ע, וזל״ק: ״השייכות דפסוק זה (וחזקת והיית לאיש) לבר מצוה בפשטות היא, ע״פ הידוע דזה שבן שלש עשרה (דוקא) מחוייב במצוות הוא כי אז דוקא נק׳ בשם איש. וצריך להבין, דמכיון שבן י״ג שנה נעשה איש (ע״פ טבע), מהי ההדגשה לומר (בחגיגת הבר מצוה) וחזקת והיית לאיש ... וזהו וחזקת והיית לאיש, דזה שבן י״ג שנה נעשה איש ע״פ טבע, הוא ענין שמצד למעלה, מצד שהקב״ה הטביע הטבע בהבריאה, ומכיון שעיקר המעלה דכל ענין הוא כשהוא בא ע״י עבודת האדם (כנ״ל בארוכה), לכן צ״ל וחזקת והיית לאיש, שיהי׳ לאיש (גם) ע״י עבודתו...
... ועפ״ז יש גם לבאר הדיוק דוחזקת והיית לאיש, דאיש מורה על המדות, אף שהמעלה דבן י״ג שנה היא בהמוחין..כי המעלה בעבודת האדם..היא בעיקר בהעבודה דהמשכת עצם המוחין..בהמדות, ע״ד המבואר לעיל בענין יוסף שממשיך גילוי האצילות (שלמעלה משרש הנבראים) בבי״ע...
..ויש לקשר כ״ז עם עבודתו של כ״ק מו״ח אדמו״ר, יוסף שבדורינו, שהמאמר ד״ה וחזקת והיית לאיש נאמר בסיום וחותם חגיגת הבר מצוה שלו, שעבודתו העיקרית היתה יפוצו מעינותיך חוצה, שגם בחוצה הכי תחתון שאין חוצה למטה ממנו יומשכו..המעינות עצמם. שזו (הפצת המעינות חוצה) היא ההכנה והכלי לאתי בקרוב ממש מר דא מלכא משיחא״, עכל״ק.
והנה בהתוועדות המיוחדת די״ט תמוז הנ״ל הורה הרבי (תו״מ שם ע׳ 300) שציון חגיגת ה75 שנה צריכה להתבטאות בענין של מעשה בפועל וזל״ק:״כמדובר כמ״פ שבכל ענין צ״ל הוראה ו״בכן״..ובאופן שיומשך במעשה בפועל..מתוך שמחה וטוב לבב, - שבאופן כזה צ״ל קיום המצוות בכלל, ובפרט קיום מצות תפילין, ש״הוקשה כל התורה כולה לתפילין״,
ובהתוועדות די״ב תמוז תשכ״ח הואיל לאמר וזל״ק: ״רואים בפועל מנהג ישראל, שמקשרים את הענין שיהודי נעשה ״גדול״ עם מצות תפילין..ובהתאם לכך, הנה כאן המקום להזכיר, שכאשר נוסעים בשליחות של הפצת היהדות..הרי זה קשור גם עם ענין התפילין - לפעול ולהפיץ ענין קיום מצוה זו במיוחד..שצריך להשתדל שכל יהודי שבא לכלל גדלות יקיים מצות תפילין כתיקונה..ואז יהדר הקב״ה במ״ש ב״תפילין דמארי עלמא״: ״גוי אחד בארץ״, ״כי מי גוי גדול״..יומשך למטה בגלוי, עי״ז ש״ראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״, ובאין מונע ומפריע ימשיכו בנ״י ויגלו אחדות הוי׳ בכל הארץ, בכל הארצות ובכל קצוי תבל, מתוך שמחה וטוב לבב״, עכל״ק.
ויש להעיר בהמשך לכל הנ״ל, שזכינו בשנים האחרונות שנתגלו רשימות היומן של הרבי שבו מסופר שאצל הרביים היתה ההתחלה בעניני נשיאות בקשר עם הבר מצוה שלהם, וכמסופר שם בענין נתינת האבנט לבר מצוה רק לאלו מבני הרביים שאח״כ נהיו לנשיאים, וכן זכינו לרשימותיה של אם הרבי, הרבנית הצדקנית מרת חנה נ״ע (וכן רשימות מהרב״ש זקנו של הרבי), המתארים את המאורע המיוחד וההיסטורי של הבר מצוה של הרבי וכן את המאורע המיוחד והשמימי שאירע בעת חגיגת הבר מצוה של הרבי, וכמסופר גם במאמרו של ר׳ ניסן גורדון ב״די אידישע היים״ מפי הרבנית הצדקנית מרת חנה נ״ע אודות המאורע השמימי הנ״ל שארע בעת הבר מצוה של הרבי וכפי שמסיים שם: ״מי יודע?...אולי כבר אז התקיימו דיבורים חשאיים בין האב לבנו בעניינים העומדים ברומו של עולם, עולמו של בית חב״ד?...
ואודות הייחודיות של המספר מאה שנה זכינו לשמוע מהרבי בהתוועדות די״ב תמוז תש״מ כאשר מלאו אז מאה שנה מיום ההולדת של הרבי מהוריי״ץ נ״ע, שביאר אז שהוא ע״ד המבואר בתניא החילוק בין מי ששונה פרקו מאה פעמים שנחשב בבחינת ״אשר לא עבדו״, ומי ששונה פרקו מאה ואחד שנקרא ״עובד אלקים״, שמפני שזהו יתר על הרגילות שהורגל בה וצריך לשנות הטבע ולכן נקרא עובד אלקים, והיינו שמאה ואחד הוא אופן חדש בעבודת ה׳, ולגבי אופן עבודה זו הנה בחינת מאה פעמים נחשב ״אשר לא עבדו״. ועפ״ז ביאר הרבי שכך הוא גם ההבדל בין התקופה של מאה שנה ושנת המאה ואחד, שלאחר התקופה של מאה שנה מתחילה תקופה חדשה לגמרי שקשורה עם מספר מאה ואחד, שלכן צריך להיות העבודה באופן חדש לגמרי. והרבי הוסיף שמובן שכאשר ישנה הכנה של מאה שנה הנה אז הרבה יותר קל לפעול שהעבודה של מאה ואחד תהיה באופן של חידוש גדול ביותר.
הרבי סיים שבנוגע לפועל יש על כאו״א לנצל את היומין זכאין לעשות החלטות טובות שעד כמה שהיתה העבודה שלו שעד עכשיו באופן טוב, הנה מכאן ואילך צריך להתחיל העבודה באופן חדש לגמרי, ואז פותח הקב״ה צינורות חדשים להמשיך לו כוחות שיוכל למלאות את ההחלטה בשלימותה ובמילואה, עכתדה״ק.
עפ״ז יש לעורר שבנוסף להתוועדות כבכל שנה דיום הבהיר י״א ניסן שבה אנו חוגגים את יום ההולדת של הרבי, הנה כדאי גם לעשות השנה שטורעם מיוחד מענין המאה שנה מיום הבר מצוה, ולקשר זאת גם עם התחזקות מיוחדת במבצע תפילין, וודאי הדבר שחגיגת מאה שנה מיום הבר מצוה של הרבי נשיא דורינו תוסיף בחיזוק ההתקשרות של כל אחד ואחת מאתנו, שכולנו נתחזק ברוח ענין ותוכן הבר מצוה שהוא ״וחזקת והיית לאיש״, שבמלאת מאה שנה לבר מצוה של הרבי, ״וחזקת״ - נתחזק כולנו, ״והיית״- להיות ולהתקשר בהתקשרות חזקה, ״לאיש״- ל״האיש (משה)״ שבדורינו, שנזכה למלאות את השליחות הקדושה שהרבי הטיל על כאו״א מאתנו אנשי משה, חסידי ״דור השביעי״, לתקן עולם במלכות ש-ד-י, ולהכין את העולם כולו לביאת והתגלות המשיח בקרוב ממש.
ועד אור וחום ההתקשרות
100 שנה לחגיגת הבר מצוה של הרבי
תרע״ה - תשע״ה
בעמדינו בתוך השלושים יום קודם החג - יום הבהיר י״א ניסן תשע״ה, כדאי לעורר על כך שבשנה זו, הנה בנוסף לכך שימלאו קי״ג שנים מיום ההולדת של הרבי נשיא דורינו ביום י״א ניסן תרס״ב, הנה בשנה זו ימלאו גם מאה שנה מיום הבר מצוה שלו בי״א ניסן תרע״ה.
ידוע שהרבי בשיחותיו הקדושות הגדיר את יום הבר מצוה של הרבי מהוריי״ץ נ״ע בתור היום שבו ״היתה ראשית כניסת הרבי לחיי יהודי שלם, והכנה וצעד ראשון לנשיאותו העתידה״ (לקו״ש ח״ב ע׳ 597).
וידוע גם, אשר בשנת תשכ״ח, כאשר מלאו שבעים וחמש שנה מיום הבר מצוה של הרבי מהוריי״ץ נ״ע, עשה הרבי שטורעם גדול בקשר לזה בעריכת התוועדות מיוחדת בי״ט תמוז תשכ״ח, היום האחרון דשבעת ימי המשתה דהבר מצוה, ובלשון קדשו במכתבו למר שזר מי״ט תמוז תשכ״ח (אג״ק חכ״ח ע׳ קצג - אגרת ט׳ תקכד):״בי״ב-י״ג תמוז דהאי שתא מלאו 75 שנה מיום הבר מצוה של כ״ק מו״ח אדמו״ר..וזהו הטעם להתוועדות של היום״.
בהתוועדות המיוחדת הנ״ל דיבר הרבי בארוכה אודות העת רצון וזמן סגולה שבתאריך ייחודי כזה (תו״מ תשכ״ח ח״ג ע׳ 298) וזל״ק : ״כאשר עוברים שבעים וחמש שנים מאותו זמן, אזי ישנה תוספת כח מיוחד מלמעלה - ובפרט ע״י התעוררות רחמים של רבותינו נשיאנו: בעל המאמר ד״ה תפילין דמארי עלמא, ועאכו״כ כ״ק מו״ח אדמו״ר שאמירת ההמשך דמאמר זה התחילה ביום הבר מצוה שלו - שיוכלו לפעול את כל העניינים, ויומשכו כל ההמשכות ..היינו שבעשיה הגשמית כפשוטה יפעלו וימשיכו..האופן היותר נעלה המבואר בההמשך בפירוש ״הקב״ה מניח תפילין״, ובאופן שיומשך במעשה בפועל - לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, מתוך שמחה וטוב לבב..ועי״ז יקויים מ״ש ״וראו כל עמי הארץ כי שם הוי׳ נקרא עליך ויראו ממך״, ש״נפל פחד היהודים עליהם״ ולכן ״רבים מעמי הארץ מתיהדים״, ועד שיקויים היעוד ״ועמדו זרים ורעו צאנכם״, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקינו בקרוב ממש״, עכל״ק.
גם בהתוועדות של ש״פ בלק, י״ז תמוז (נדחה), תשכ״ח (תו״מ שם ע׳ 260) פתח הרבי באמרו אשר: ״יום הש״ק זה הוא יום השבת שלאחרי י״ב תמוז יום הולדת כ״ק מו״ח אדמו״ר, וגם יום הבר מצוה שלו, - ששייכים זל״ז, כמובן ממ״ש בזהר פ׳ משפטים שביום הבר מצוה של כל אחד מישראל אומר לו הקב״ה ״אני היום ילידתיך״, כיון שביום הבר- מצוה נעשה לאיש, ובלשון הכתוב: ״וחזקת והיית לאיש״, (וזהו הטעם בפשטות שא׳ המאמרים שאמר כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בחגיגת הבר מצוה של בנו, כ״ק מו״ח אדמו״ר, התחיל בפסוק זה, שהתואר ״איש״ מורה על ענין המדות, והרי תכלית בריאת האדם היא לברר את מדותיו״, עכל״ק.
בהתוועדות המיוחדת של י״ט תמוז הנ״ל אמר הרבי מאמר ד״ה ״וחזקת והיית לאיש״ (תו״מ שם ע׳ 289) ובו הוסיף לבאר את ענין הבר מצוה של הרבי מהוריי״ץ נ״ע, וזל״ק: ״השייכות דפסוק זה (וחזקת והיית לאיש) לבר מצוה בפשטות היא, ע״פ הידוע דזה שבן שלש עשרה (דוקא) מחוייב במצוות הוא כי אז דוקא נק׳ בשם איש. וצריך להבין, דמכיון שבן י״ג שנה נעשה איש (ע״פ טבע), מהי ההדגשה לומר (בחגיגת הבר מצוה) וחזקת והיית לאיש ... וזהו וחזקת והיית לאיש, דזה שבן י״ג שנה נעשה איש ע״פ טבע, הוא ענין שמצד למעלה, מצד שהקב״ה הטביע הטבע בהבריאה, ומכיון שעיקר המעלה דכל ענין הוא כשהוא בא ע״י עבודת האדם (כנ״ל בארוכה), לכן צ״ל וחזקת והיית לאיש, שיהי׳ לאיש (גם) ע״י עבודתו...
... ועפ״ז יש גם לבאר הדיוק דוחזקת והיית לאיש, דאיש מורה על המדות, אף שהמעלה דבן י״ג שנה היא בהמוחין..כי המעלה בעבודת האדם..היא בעיקר בהעבודה דהמשכת עצם המוחין..בהמדות, ע״ד המבואר לעיל בענין יוסף שממשיך גילוי האצילות (שלמעלה משרש הנבראים) בבי״ע...
..ויש לקשר כ״ז עם עבודתו של כ״ק מו״ח אדמו״ר, יוסף שבדורינו, שהמאמר ד״ה וחזקת והיית לאיש נאמר בסיום וחותם חגיגת הבר מצוה שלו, שעבודתו העיקרית היתה יפוצו מעינותיך חוצה, שגם בחוצה הכי תחתון שאין חוצה למטה ממנו יומשכו..המעינות עצמם. שזו (הפצת המעינות חוצה) היא ההכנה והכלי לאתי בקרוב ממש מר דא מלכא משיחא״, עכל״ק.
והנה בהתוועדות המיוחדת די״ט תמוז הנ״ל הורה הרבי (תו״מ שם ע׳ 300) שציון חגיגת ה75 שנה צריכה להתבטאות בענין של מעשה בפועל וזל״ק:״כמדובר כמ״פ שבכל ענין צ״ל הוראה ו״בכן״..ובאופן שיומשך במעשה בפועל..מתוך שמחה וטוב לבב, - שבאופן כזה צ״ל קיום המצוות בכלל, ובפרט קיום מצות תפילין, ש״הוקשה כל התורה כולה לתפילין״,
ובהתוועדות די״ב תמוז תשכ״ח הואיל לאמר וזל״ק: ״רואים בפועל מנהג ישראל, שמקשרים את הענין שיהודי נעשה ״גדול״ עם מצות תפילין..ובהתאם לכך, הנה כאן המקום להזכיר, שכאשר נוסעים בשליחות של הפצת היהדות..הרי זה קשור גם עם ענין התפילין - לפעול ולהפיץ ענין קיום מצוה זו במיוחד..שצריך להשתדל שכל יהודי שבא לכלל גדלות יקיים מצות תפילין כתיקונה..ואז יהדר הקב״ה במ״ש ב״תפילין דמארי עלמא״: ״גוי אחד בארץ״, ״כי מי גוי גדול״..יומשך למטה בגלוי, עי״ז ש״ראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״, ובאין מונע ומפריע ימשיכו בנ״י ויגלו אחדות הוי׳ בכל הארץ, בכל הארצות ובכל קצוי תבל, מתוך שמחה וטוב לבב״, עכל״ק.
ויש להעיר בהמשך לכל הנ״ל, שזכינו בשנים האחרונות שנתגלו רשימות היומן של הרבי שבו מסופר שאצל הרביים היתה ההתחלה בעניני נשיאות בקשר עם הבר מצוה שלהם, וכמסופר שם בענין נתינת האבנט לבר מצוה רק לאלו מבני הרביים שאח״כ נהיו לנשיאים, וכן זכינו לרשימותיה של אם הרבי, הרבנית הצדקנית מרת חנה נ״ע (וכן רשימות מהרב״ש זקנו של הרבי), המתארים את המאורע המיוחד וההיסטורי של הבר מצוה של הרבי וכן את המאורע המיוחד והשמימי שאירע בעת חגיגת הבר מצוה של הרבי, וכמסופר גם במאמרו של ר׳ ניסן גורדון ב״די אידישע היים״ מפי הרבנית הצדקנית מרת חנה נ״ע אודות המאורע השמימי הנ״ל שארע בעת הבר מצוה של הרבי וכפי שמסיים שם: ״מי יודע?...אולי כבר אז התקיימו דיבורים חשאיים בין האב לבנו בעניינים העומדים ברומו של עולם, עולמו של בית חב״ד?...
ואודות הייחודיות של המספר מאה שנה זכינו לשמוע מהרבי בהתוועדות די״ב תמוז תש״מ כאשר מלאו אז מאה שנה מיום ההולדת של הרבי מהוריי״ץ נ״ע, שביאר אז שהוא ע״ד המבואר בתניא החילוק בין מי ששונה פרקו מאה פעמים שנחשב בבחינת ״אשר לא עבדו״, ומי ששונה פרקו מאה ואחד שנקרא ״עובד אלקים״, שמפני שזהו יתר על הרגילות שהורגל בה וצריך לשנות הטבע ולכן נקרא עובד אלקים, והיינו שמאה ואחד הוא אופן חדש בעבודת ה׳, ולגבי אופן עבודה זו הנה בחינת מאה פעמים נחשב ״אשר לא עבדו״. ועפ״ז ביאר הרבי שכך הוא גם ההבדל בין התקופה של מאה שנה ושנת המאה ואחד, שלאחר התקופה של מאה שנה מתחילה תקופה חדשה לגמרי שקשורה עם מספר מאה ואחד, שלכן צריך להיות העבודה באופן חדש לגמרי. והרבי הוסיף שמובן שכאשר ישנה הכנה של מאה שנה הנה אז הרבה יותר קל לפעול שהעבודה של מאה ואחד תהיה באופן של חידוש גדול ביותר.
הרבי סיים שבנוגע לפועל יש על כאו״א לנצל את היומין זכאין לעשות החלטות טובות שעד כמה שהיתה העבודה שלו שעד עכשיו באופן טוב, הנה מכאן ואילך צריך להתחיל העבודה באופן חדש לגמרי, ואז פותח הקב״ה צינורות חדשים להמשיך לו כוחות שיוכל למלאות את ההחלטה בשלימותה ובמילואה, עכתדה״ק.
עפ״ז יש לעורר שבנוסף להתוועדות כבכל שנה דיום הבהיר י״א ניסן שבה אנו חוגגים את יום ההולדת של הרבי, הנה כדאי גם לעשות השנה שטורעם מיוחד מענין המאה שנה מיום הבר מצוה, ולקשר זאת גם עם התחזקות מיוחדת במבצע תפילין, וודאי הדבר שחגיגת מאה שנה מיום הבר מצוה של הרבי נשיא דורינו תוסיף בחיזוק ההתקשרות של כל אחד ואחת מאתנו, שכולנו נתחזק ברוח ענין ותוכן הבר מצוה שהוא ״וחזקת והיית לאיש״, שבמלאת מאה שנה לבר מצוה של הרבי, ״וחזקת״ - נתחזק כולנו, ״והיית״- להיות ולהתקשר בהתקשרות חזקה, ״לאיש״- ל״האיש (משה)״ שבדורינו, שנזכה למלאות את השליחות הקדושה שהרבי הטיל על כאו״א מאתנו אנשי משה, חסידי ״דור השביעי״, לתקן עולם במלכות ש-ד-י, ולהכין את העולם כולו לביאת והתגלות המשיח בקרוב ממש.
ועד אור וחום ההתקשרות
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
