בזמן שהכלכלה המקומית ממשיכה לקרוס ואנשים רבים חווים קושי בחיי היומיום, הרב יחיאל שלמה ורחל  לויטנסקי רצו להביא אווירה שמחה ומיוחדת  למסיבת הפורים. לחבר את הקהל היהודי, לחשוף את רגשותיו ליידישקייט המכוסים על ידי שנים של קומוניזם. תושבים סיפרו כי ב'סומי' מעולם לא הייתה מסיבת פורים מוצלחת כמו זה. הצגת ה'יידישע שפיל' הוציאה נוסטלגיה מהקהל.

ברגע שהאנשים נכנסו לבניין, הם התקבלו בברכה, ועשו את דרכם לקומה העליונה, לתצוגה של תמונות המתארות את החיים בעיירה היהודית, דבר שהכניס אותם לאווירה מיוחדת ונוסטלגיה של פעם. בדלת, כל המשתתפים נסחפו ל'שטעטל' עם תחפושת: הגברים קבלו כיפות עם פאות ארוכות שנתפרו במיוחד בסגנון יהודי חסידי. אחר כך הם החליפו משלוחי מנות בשקי יוטה ונתנו צדקה בצנצנות חמוצים ששימשו למתנות לאביונים.

החדר היה מקושט על ידי צוות של 'אור אבנר' לגיל הרך, הכולל: חבילות חציר ועתיקות מתקופת המגילה, עגלה רתומה לסוס מלאה בלחמניות וחלות, וחבל כביסה התלוי מהתקרה. הציורים הנפלאים לאורך הקירות נצבעו על ידי הילדים של השלוחים והשלוחות הישראלים  מבית רבקה.

אנשים הביאו תמונות של הסבא והסבתא שלהם והציגו אותם, לדבר על יקיריהם במהלך התכנית. להקת כליזמר 'מקונוטופ' ניגנה שירים אוקראינים ויידישאים מעוררי השראה על חיים בדמעות ובצחוק גם יחד. הבדרן שימח את  הקהל עם בדיחות וסיפורים שלו.

הפעלה בנוסח 'שטעטל' (=כינוי לעיירה יהודית)

ההפעלה כולה היתה בנוסח 'שטעטל' – תחרות להכנת חלה בצורה היצירתית ביותר,, הסנדלרים נאלצו לייצר בעצמם נעליים, למדוד מידות ולחתוך לפי טביעת הרגל שלהם, ציירים היו מכוסי עיניים ועשו תמונות מצחיקות של המן, והנגנים היינו צריכים לנחש מהו השיר המושמע.

גולת הכותרת, היה ה'פורים שפיל' היפה שהוצג על ידי אור אבנר הגן וריקוד ה"קאדאצ'קא" המקורי בביצוע של הרב ובנו הקטן שבוצע לצלילי 'הופ-קאזאק'.

השמחה הייתה כל כך אמיתית, שאנשים שבדרך כלל לא נמצאים במסגרת הקהילה, לא רצו לעזוב! בעקבות התוועדות ענק ביוזמת חברי קרן 'מרומים' גרם לקהל השפעה עצומה על התחייבויות לתורה ומצוות. שני אנשים ביקשו מזוזה כדי לשים בבתיהם, ועוד שלוש הצטרפו לכולל היומי ומתחילים ללמוד ביום שלמחרת.