הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שאלה: מי שיוצא ידי חובת קידוש בשמיעה מאחר, האם הוא חייב לשתות מיין הקידוש?
תשובה: מצוות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדיבור, שנאמר (שמות כ,ח): "זכור את יום השבת לקדשו", כלומר, זכרהו זכירת שבח וקידוש, בכניסתו (קידוש) וביציאתו (הבדלה). תיקנו חכמים שתהיה זכירה זו על כוס של יין, בין בכניסת השבת ובין ביציאתה (ויש הסבורים שהבדלה אינה אלא מדברי חז"ל). כל מי שחייב בקידוש יכול להשמיע קידוש לאחרים ולהוציאם ידי חובתם.

המקדש חייב לשתות מכוס הקידוש "מלוא לוגמיו", שהוא רוב שיעור 'רביעית'. למנהג ארץ ישראל שיעורו 44 גרם יין. יש לשתות זאת בבת אחת, ואם שתה בהפסקות, כאשר השתיות וההפסקות יחד נמשכו עד ארבע דקות, יצא ידי חובתו.

לכתחילה יש להחמיר כדעת הגאונים שהמקדש עצמו דווקא (בקידוש בלבד, לא בהבדלה וכו') ישתה כשיעור, אבל בדיעבד גם אם שתה אחד השומעים כשיעור, יצאו כל השומעים ידי חובתם.

האם אפשר לחלק שיעור זה בין השומעים? לפי דעת בעל התניא, שתייה של שניים, שכל אחד מהם שתה פחות מכשיעור, אינה מצטרפת. לפי ה'משנה ברורה' וה'ילקוט יוסף' יצאו בדיעבד ידי חובה אפילו אם חילקו את שיעור השתייה בין כל השומעים, ובלבד שסיימו זאת עד ארבע דקות.

אולם מצווה מן המובחר שיטעמו כל השומעים טעימה כלשהי מכוס הקידוש.

מקורות: שו"ע סי' רעא סי"ג-יד ונו"כ ומשנ"ב. שו"ע אדמו"ר הזקן ס"א-ב, סכ"ד-כה. ילקוט יוסף סל"ז. שמירת שבת כהלכתה (ח"ב) פמ"ח ס"ט-יד.