משה בן-חיים

'ר' זושא' זהו מושג, כך היה בחייו, וכך גם היום, שלוש שנים מפטירתו בח"י אדר תשע"ב. "גם לתאריך פטירתו בח"י יש משמעות, בעיני רבים דמותו עדיין חיה ונושמת בכפר ובמיוחד ב'בית מנחם", אומר תושב הכפר אברך ואב לילדים רכים, שמדבר על 'זושא' כמשהו חי ומוחשי. הלא האברך עצמו צעק כשהיה ילד – והיה זה רק אתמול - 'אמן יהא שמיה רבה' וקיבל כל שבת את הסוכריות המיוחדות של 'זושא'...

על פעלו של ר' זושא כתבו רבים וטובים, ותקצר היריעה מלכתוב על חסיד זה. כמו שאמר עליו מישהו: "כל חסיד לומד איך להתנהג לפי התניא. ר' זושא זה תניא מהלך..." אם על מסירות הנפש ברוסיה ללמוד במחתרת ולקיים מצוות, אחר כך בהקמת כפר חב"ד, במסעדה שניהל הוא ואחיו חיים ע"ה, בהקמת 'בית מנחם', ו'כולל תפארת זקנים', עם קופת הצדקה ברכבת, ולחיוך. החיוך והעיניים המאירות, שממיסות לב אבן, ושאי אפשר להישאר אדישים אליהם.


ר' זושא בתמונה אופיינית בתחנת הרכבת

במלאת שלוש שנים לפטירתו של ר' זושא, שמענו כמה מתושבי כפר חב"ד שסיפרו "מה זה בשבילי ר' זושא":

מספר אברך בכפר חב"ד: "ר' זושא בשבילי הוא כמו אבא. בשבתות היה דואג לילדים שיתפללו, ושיאמרו פסוקים אחרי התפילה. באיזה אהבה הוא היה צועק יחד איתנו את ה'אמן יהא שמיה רבה'. בשעת התפילה היה לו מעין שני ניגודים: מצד אחד הוא רצה להתפלל בכוונה ובדבקות, מצד שני רצה להשגיח עלינו. לכן הוא קבע את מקום תפילתו בחלון בית הכנסת בצד, שם יכל להתעמק ב'עבודת התפילה', ומידי פעם היה 'מעיף מבט' שכולם מתפללים והכל בסדר."

גם כשגדלנו ויצאנו משולחן הילדים, היה מסתובב בין כולם ושואל בחיוכו האופייני, שרצינות וחיוך מעורבים בו גם יחד: "נו, מתפללים בכוונה?" "כזה היה ר' זושא", הוא מסכם בגעגוע אמיתי.

הרב משה הורביץ שיחי', גבאי רוחני ב'בית מנחם' - ביהכנ"ס אותו בנה ר' זושא יחד עם אחיו הגבאי המסור ר' חיים ריבקין - מספר סיפורים אותם שמע מר' זושא בעצמו ברבות השנים:

"ר' זושא סיפר לי בעצמו" פותח הרב משה הורביץ, "שמאוד חשש מתגובת הרבי על בקשתו לתת את שם הרבי על בית הכנסת. זה הרי היה חסר תקדים, ואז לא היה עדיין מבנה בשם של הרבי. מה רבתה שמחתו של ר' זושא, כשהרבי הסכים ואמר לו (לשון הדברים): הנני מסכים שיקראו על שמי".

הרבי הניח את ידו הק' על ליבו ואמר: "זה הבית כנסת שלי"

ממשיך ומספר הרב הורביץ: "זושא סיפר לי פעם, שהשמש של 'בית מנחם' ר' נחמיה ליס ע"ה, (וותיקי הכפר זוכרים את ר' נחמיה כשמש מסור של בית הכנסת, שהיה אוסף את הסידורים ומסדר את בית הכנסת בדחילו ורחימו, והיה 'מיטיב את הנרות' שהחלב שלהם טפטף יתר על המידה...) היה ביחידות אצל הרבי, ושם אמר לרבי שהוא ה'שמש' של 'בית מנחם'. הרבי שם את ידו הק' על ליבו ואמר: "זה הבית כנסת שלי".


"כולל תפארת זקנים" בתחילת שנות הממ"ים בכפר חב"ד (ר' נחמיה ליס נראה השמאלי בשורה ליד החלונות)

"ואז", ממשיך לספר הרב הורביץ, "ר' זושא הוסיף לי בגאווה בלתי מוסתרת: "עכשיו אתה יודע איזה בית כנסת היה הכי חשוב לרבי?..."

"בכלל", מוסיף הרב הורביץ, ר' זושא היה בקשר אישי עם הרבי ללא 'ממוצעים'. את המכתבים שלו היה מוסר באופן אישי וידני לרבי. ר' זושא היה ממתין שהרבי יצא מחדרו, או בהזדמנות אחרת, והיה מוסרם לרבי. הרבי גם היה מתייחס לכך במכתבים לר' זושא בציון: "המכתב שמסר בעצמו".

הראשון שהקים "כולל תפארת זקנים"

הרב הורביץ מספר גם על המיזם הייחודי של ר' זושא "כולל תפארת זקנים" שר' זושא היה היוזם הראשון שלו: "זושא הקים לראשונה את "כולל תפארת זקנים" בכפר חב"ד בשנת תשמ"א, ואחר כך הרבי דיבר על הקמת כוללים של "תפארת זקנים" במקומות נוספים בארץ."

על ניהול הכולל ע"י ר' זושא מספר הרב הורביץ:

"עד היום האחרון לפעולת הכולל דאג זושא לתשלום משכורות. הוא הקים אחר כך במה שהיה מוכר פעם כ"בית מאיר" (המבנה הישן שמאחורי קופת חולים בכפר) "בית תבשיל" קטן, והביא לשם את ר' משה ארנפלד שגר אז ב'תוחלת' (כיום חלק משכונת לוי יצחק ליד 770) וארנפלד היה מבשל ארוחות יומיות עבור הזקנים. להכל דאג ר' זושא, גם להסעות לזקנים שהתקשו להגיע לכולל".

'בית כנסת חי'

"ר' זושא היה אומר לי בהתפעלות: "תראה את בית הכנסת (בית מנחם). יש ב"ה מניינים כל יום עד 11 – 12 בלילה. זה בית כנסת חי!" "היה לו מזה נחת רוח אמיתית", מסכם הרב הורביץ.


ידיים על ההגה ו... חיוך של זושא. ר' זושא בערוב ימיו עם ה'קלנועית'


אברך נוסף, מספר על זכרון ילדות שנחרט בזכרונו, של 'זושא בל"ג בעומר':

"לא אשכח את החוויה של התהלוכה מידי שנה ברחובות הכפר עם הלפידים בל"ג בעומר. ר' זושא היה מחלק את הלפידים שהביא מתוך שק גדול, לכל ילד, וליווה רגלית את התהלוכה, כמו קבוצת חיילים ומפקד בראש.


ר' זושא בל"ג בעומר

תוך כדי היה מעודד את הילדים ללכת בטור מסודר, ולהשתתף בשירה, שבקעה מהאוטו שנסע בראש. הוא דאג לכל ילד כמו אבא".

על המסעדה של זושא

ר' זושא סיפר שהרבי כתב לו על המסעדה שניהל ברחוב מזא"ה 4 בתל אביב: "מעין פעולתו של אברהם אבינו".

אברך חב"די שהגיע למסעדה של ר' זושא, מתאר את חוויותיו, ומתיאורו המרתק אפשר להבין מהי "פעולתו של אברהם אבינו":

המסעדה ברחוב מזא"ה

"לפני בערך שנתיים החלטתי לגשת למסעדה של ר' זושא ולראות במו עיניי במה מדובר. "האם ר' זושא ממרומי גילו עדיין עומד ומשמש? שאלתי את עצמי והגעתי למסעדה שממוקמת לא רחוק מרחוב שינקין הידוע בלב תל אביב.

לצד שלט ענק עם "היכונו לביאת המשיח", שלט דהוי שפעם הסביר שמדובר במסעדה של "אוכל יהודי". אך משנכנסתי פנימה לא היה אפשר לטעות. כן, זה המקום. תמונה ע-נ-ק-י-ת של הרבי מול הפתח כמכריזה מי הוא בעל הבית האמיתי כאן. על השולחן מתחת לתמונה של הרבי, זוג תפילין כיפה וסידור, כאילו רק מחכים ליהודי מזדמן שיטול ויניחם.

יהודי עם שיער ארוך עד לכתפיו טמן את ראשו בתוך עיתון. לא נראה איש נוסף בכל המסעדה.

היה זה ביום קיץ והמזגנים הישנים נאבקו בקושי בחום הכבד. ר' זושא מחייך חיוך רציני ופנה אלי ביידיש "אתה רוצה לאכול משהו"? לאחר מחצית השעה בערך ר' זושא החל להתרוצץ ונראה היה מוטרד משהו.

"ר' זושא, אתה צריך עזרה אולי?" שאלתי אותו.

"לא זה בסדר", ענה, "צריכה לבוא קבוצת ילדים בעוד כמה דקות".

ר' זושא נחפז למקרר קטן בפינת המסעדה והוציא קרחונים בצבעים שונים ועוד אי אילו מיני מתיקה. סידר הכל על שולחן קטו ממול הפתח עזב את כל עיסוקיו האחרים וחיכה ל"לקוחות".


ר' זושא במסעדה בתל אביב. "מעין פעולתו של אברהם אבינו"

ואכן לפתע ללא הודעה מוקדמת הופיע קבוצת ילדים רעשנית ותוססת עם ילקוטים על הכתפיים ניגשו במהירות לשולחן של ר' זושא. כל אחד ניגש לפי תורו מניח כיפה לבנה על ראשו ומתחיל קורא בקול את שכתוב ממול בכתב ידו של זושא: "שמע ישראל", "תורה ציווה" וברכת "שהכל" על הממתק. נראה שהילדים מתורגלים היטב...

"תתחיל מהתחלה – לא שמעתי כלום"

ר' זושא מרכין ראשו מטה אוזנו ומקשיב לבל יאבד אפילו מילה. ילד חביב אומר במהירות רבה את הפסוקים. הילד כבר מושיט ידו לקבל ה"משכורת" אך ר' זושא אומר בטון רציני: "תתחיל מהתחלה לא שמעתי כלום". ממש ראיתי בעיניי איך ר' זושא מקבל חיות כפשוטו מכל מילה של תינוקות אלו.

כשיצאו שאלתי את ר' זושא למי עדיין ממתין. הסביר לי שבעוד חצי שעה כיתה נוספת מסיימת ללמוד ולכן הוא עדיין ממתין לקבוצה הבאה.

מדהים ומפעים היה המראה.

האם אני נמצא ממש באוהל של אברהם אבינו?

כיצד ואיך הופך יהודי חסיד ומקושר לרבי מסעדת פועלים בלב תל אביב למקום של אור וחסד?

יצאתי "לגמרי אחרת" ממה שנכנסתי.

יהיה ר' זושא הצדיק למליץ יושר עבורנו ושנזכה לביאת משיח תיכף ומיד ממש.