מערכת COL
|
יום י"ד אדר ה׳תשע״ה
05.03.2015
היום שבו חוגגים את השגרה ● מאמר לפורים המתפרסם ב-YNET
פורים מלמד אותנו שלפעמים מתחת לתמונה התמימה, מתרחשת הפקה שלימה, ועשירה בפרטים ובטוויסטים. זה לא מקרה שמהמגילה נעדר שמו של השחקן הראשי דווקא - אלוקים ● מאמר מאת הרב יו"ר צעירי חב"ד הרב יוסף יצחק אהרונוב המתפרסם באתר YNET למאמר המלא
לפעמים אתה חווה שרשרת אירועים שנראית לך טריוויאלית לחלוטין. הלכת למרכול הקרוב, רצית לקנות מוצר א', הוא היה חסר - אז קנית מוצר ב'. מוצר ב' זול בשקל וחצי מהראשון, וכשקנית אותו קיבלת עודף גדול ממה שצפית מראש, ובדרך לאוטו, למרות שבדך כלל אתה מתעלם ממנו, החלטת הפעם לתת את השקל וחצי לקבצן ששוכב בכניסה על קרטונים ישנים. הוא לעולם לא ידע שזכה בשקל וחצי הללו רק בגלל חוסרים באספקה של מוצר מרשימת הקניות שלך.
ולפעמים את קמה בבוקר, ומשום מה האוטובוס מלא והוא חולף על פנייך. את נותרת בתחנה, מאוכזבת וכעוסה ואפילו מסננת אנחת ייאוש קטנה על רוע מזלך. רק בסופו של יום נודע לך שהאוטובוס היה מעורב בתאונת דרכים קשה ואת ניצלת. "די. איזה נס!" את אומרת.
זה גם סיפורו של פורים. להבדיל מחגים האחרים המוכרים לכולנו, לא הונחתו בשושן עשר מכות, הים לא נקרע, ופך שמן קטן לא דלק שמונה ימים. אבל צירוף האירועים מציג תמונה של נס מופלא, שמצא את ביטויו בשרשרת התפתחויות הנראות כאילו טבעיות.
"צירוף מקרים"? אין דבר כזה
כמו שרובנו זוכרים עוד מסיפור המגילה בגן, המן יזם גזרת השמדה מוחלטת על העם היהודי. אחשוורוש נענה והגזרה נחתמה. ואז, כשהכול נראה תפור ומוכן - החל רעיון ההשמדה הטוטאלית של העם היהודי, לקרום גידים חזקים מאי-פעם, התוכנית השתבשה. בשיטת הסלמי: המלך התקשה להירדם בלילה וביקש לקרוא לפניו את "ספר הזיכרונות". הספר נפתח בדיוק בסיפור שבו מרדכי היהודי הציל את המלך מניסיון התנקשות בחייו. בתמורה, הוא מורה להמן להרכיב את מרדכי על הסוס בתהלוכת כבוד ברחובות העיר.
בהמשך גילה אחשוורוש כי אסתר המלכה יהודייה, וכי המן גזר למעשה דין מוות גם עליה. במהרה מצא עצמו המן תלוי על עץ. ויש עוד שינויים רבים של מאה ושמונים מעלות בעלילה המפותלת הזו, אבל הכל עדיין במסגרת שנראית כמו שינויים לגיטימיים בעריכה.
פורים מלמד אותנו שבורא העולם מחולל ניסים גם כשהם נחזים כאירועים שגרתיים. אין זה צירוף מקרים אקראי, אלא יד מכוונת המוליכה את האירועים אל התכלית שנקבעה. זה לא מקרה שמהמגילה נעדר שמו של השחקן הראשי דווקא – אלוקים. אם תדפדפו בעשרת פרקי מגילת אסתר, תמצאו שם את מרדכי ואסתר, את המן ואחשוורוש, את זרש, ושתי ואפילו את בגתנא, דלפון ואספתא. רק שם ה' לא מוזכר בשום צורה מקובלת שהיא.
זה מדרבן אותנו לפקוח עיניים, ולחפש אותו גם כשהוא מסתתר מתחת למעטה של שגרה ונורמה. עכשיו גם מבינים למה נקראת המגילה "אסתר", שם הרומז להסתרה. מייסד החסידות, הבעל שם-טוב, חידש פעם שאפילו עלה שצונח מהעץ לא עושה זאת סתם, אלא עם מטרה מסוימת. לפעמים אפילו רק כדי לכסות נמלה זעירה שסבלה מהאדמה הקרה, וחלמה על שמיכה הולמת.
ככה מלכדים אותנו
ארבע מצוות מביא עימו פורים הממשמש ובא: משלוח מנות, מתנות לאביונים, מקרא מגילה וסעודה שמחה וחשובה (זאת כמובן, חוץ מעוד כמה מנהגים חשובים לא פחות כמו תחפושות, מחיית זכר המן באמצעים המאיימים על שלימותו של עור התוף - ושלושה ימי חופש ממערכת החינוך).
כשקבעו חז"ל את מצוות החג, הם לא בחרו בכדי במשלוח המנות ונתינת המעות לעניים. הם ניסו להציב קונטרה, תמונת-מראה, למצב שהיה בזמן גזירת המן. המן בעצמו מנסה למצוא צידוקים לגזירת ההשמדה, בכך שהיהודים הם "עם מפוזר ומפורד". עם שעסוק כל היום בסכסוכים פנימיים ובמריבות, ולכן לאחשוורוש לא יוצא מהם שום דבר פרודוקטיבי. בשעת הגזירה, כמו שכולנו חווינו גם בארצנו הקטנטונת בקיץ האחרון, העם התאחד והתלכד, וכדי לשמר את הרוח הזו, נקבעו שתי מצוות שכל מהותן פועלת על המימד האנושי של הנתינה וההתלכדות.
אז בחג הפורים הזה נשמח ונסעד, נחלוק את נס החג, נחלק משלוחי מנות איש לרעהו וצדקה לאביונים, וננסה, יחד עם בני המשפחה, למצוא גם בחיינו את הניסים הקטנים המתחפשים לשגרה.
הכותב הוא יו"ר צעירי אגודת חב"ד
ולפעמים את קמה בבוקר, ומשום מה האוטובוס מלא והוא חולף על פנייך. את נותרת בתחנה, מאוכזבת וכעוסה ואפילו מסננת אנחת ייאוש קטנה על רוע מזלך. רק בסופו של יום נודע לך שהאוטובוס היה מעורב בתאונת דרכים קשה ואת ניצלת. "די. איזה נס!" את אומרת.
זה גם סיפורו של פורים. להבדיל מחגים האחרים המוכרים לכולנו, לא הונחתו בשושן עשר מכות, הים לא נקרע, ופך שמן קטן לא דלק שמונה ימים. אבל צירוף האירועים מציג תמונה של נס מופלא, שמצא את ביטויו בשרשרת התפתחויות הנראות כאילו טבעיות.
"צירוף מקרים"? אין דבר כזה
כמו שרובנו זוכרים עוד מסיפור המגילה בגן, המן יזם גזרת השמדה מוחלטת על העם היהודי. אחשוורוש נענה והגזרה נחתמה. ואז, כשהכול נראה תפור ומוכן - החל רעיון ההשמדה הטוטאלית של העם היהודי, לקרום גידים חזקים מאי-פעם, התוכנית השתבשה. בשיטת הסלמי: המלך התקשה להירדם בלילה וביקש לקרוא לפניו את "ספר הזיכרונות". הספר נפתח בדיוק בסיפור שבו מרדכי היהודי הציל את המלך מניסיון התנקשות בחייו. בתמורה, הוא מורה להמן להרכיב את מרדכי על הסוס בתהלוכת כבוד ברחובות העיר.
בהמשך גילה אחשוורוש כי אסתר המלכה יהודייה, וכי המן גזר למעשה דין מוות גם עליה. במהרה מצא עצמו המן תלוי על עץ. ויש עוד שינויים רבים של מאה ושמונים מעלות בעלילה המפותלת הזו, אבל הכל עדיין במסגרת שנראית כמו שינויים לגיטימיים בעריכה.
פורים מלמד אותנו שבורא העולם מחולל ניסים גם כשהם נחזים כאירועים שגרתיים. אין זה צירוף מקרים אקראי, אלא יד מכוונת המוליכה את האירועים אל התכלית שנקבעה. זה לא מקרה שמהמגילה נעדר שמו של השחקן הראשי דווקא – אלוקים. אם תדפדפו בעשרת פרקי מגילת אסתר, תמצאו שם את מרדכי ואסתר, את המן ואחשוורוש, את זרש, ושתי ואפילו את בגתנא, דלפון ואספתא. רק שם ה' לא מוזכר בשום צורה מקובלת שהיא.
זה מדרבן אותנו לפקוח עיניים, ולחפש אותו גם כשהוא מסתתר מתחת למעטה של שגרה ונורמה. עכשיו גם מבינים למה נקראת המגילה "אסתר", שם הרומז להסתרה. מייסד החסידות, הבעל שם-טוב, חידש פעם שאפילו עלה שצונח מהעץ לא עושה זאת סתם, אלא עם מטרה מסוימת. לפעמים אפילו רק כדי לכסות נמלה זעירה שסבלה מהאדמה הקרה, וחלמה על שמיכה הולמת.
ככה מלכדים אותנו
ארבע מצוות מביא עימו פורים הממשמש ובא: משלוח מנות, מתנות לאביונים, מקרא מגילה וסעודה שמחה וחשובה (זאת כמובן, חוץ מעוד כמה מנהגים חשובים לא פחות כמו תחפושות, מחיית זכר המן באמצעים המאיימים על שלימותו של עור התוף - ושלושה ימי חופש ממערכת החינוך).
כשקבעו חז"ל את מצוות החג, הם לא בחרו בכדי במשלוח המנות ונתינת המעות לעניים. הם ניסו להציב קונטרה, תמונת-מראה, למצב שהיה בזמן גזירת המן. המן בעצמו מנסה למצוא צידוקים לגזירת ההשמדה, בכך שהיהודים הם "עם מפוזר ומפורד". עם שעסוק כל היום בסכסוכים פנימיים ובמריבות, ולכן לאחשוורוש לא יוצא מהם שום דבר פרודוקטיבי. בשעת הגזירה, כמו שכולנו חווינו גם בארצנו הקטנטונת בקיץ האחרון, העם התאחד והתלכד, וכדי לשמר את הרוח הזו, נקבעו שתי מצוות שכל מהותן פועלת על המימד האנושי של הנתינה וההתלכדות.
אז בחג הפורים הזה נשמח ונסעד, נחלוק את נס החג, נחלק משלוחי מנות איש לרעהו וצדקה לאביונים, וננסה, יחד עם בני המשפחה, למצוא גם בחיינו את הניסים הקטנים המתחפשים לשגרה.
הכותב הוא יו"ר צעירי אגודת חב"ד
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
