קוים לדמותו

"ר זלמן" כולם קראו לו כך בלי טיטולים גדולים, כמו לומר אין מילים שבאמת יתאימו ליהודי בעל מסירות נפש זה. מלא אמונה וגדולה מחד ופשטות וצניעות מאידך. שריד, אוד מוצל מאש "יהודי של פעם" יפטירו מכיריו.

יהודי של "אש תמים" דוגמא ליהודי שעבר את כוס התרעלה - תלאות השואה ואבד את משפחתו הי"ד, ובאמריקה "די גאלדנע לאנד..". בעבודות ובזעת אפיים הקים בית על יסודי תורת החסידות -נתינה לזולת כמו תפילה ותורה.

המוטו שלו היה דברי הרבי "אמריקא איז נישט אנדרעש" ובכל דרכיו הביע, לימד, חיזק את משפחתו כמו את קהילתו ומקורביו להתנהג כמו יהודי העיירה ממנה הוא בא. יראת שמים מידות טובות ומעשים טובים.

אף שלא תמיד אמר זאת אבל הקרין זאת בכל עת על בני ובאי ביתו.הזכיר להם כל עת שבשטטל ביתם היה פתוח לדבר שמחה ומצוה להילולות של צדיקים וקדושי עליון כמו לבריתות וימי דפגרא והיו עיניו מתמלאות געגועים עזים לריחות ולזמירות.

לא אחת היית יכול לשמע ממנו "האם עשית מעשה טוב היום שלא עשית אתמול"?
כזה היה וככך חינך את סביבתו. ר' זלמן היה ידוע כיהודי עם "עין ימנית "מביט על כל אחד, ילד ונער כזקן, בדרך של כבוד ואהבת ישראל אמיתית. היה מכתת רגליו בשקט בשקט כגבאי צדקה ואוסף לנצרכים אם זה אלמנה או בחור צעיר נזקק.

היה שותף במפעלי החסד "חדרי תורה אור" עם ר יעקב הלוי פרידמאן ע"ה שהיה מעריצו, וביחד היו מזכים יהודים במתן צדקה ואת הנותנים כמו את המקבלים.

את מסחרו "כובעי כתר" קבע במקום מגוריו קראון היטס על פי ברכתו של הרבי, ואף שהיה זה בית מסחר אולם בפה מלא אפשר לומר שהיה זה בית חב"ד שבו יהודי יכל לקבל חוץ מלבושים גשמיים גם חיזוק ומזור לצרותיו עם ברכה על כוס מים ומזונות..
או רעיון לפרשת השבוע מתובל במשלי חז"ל, והרבה הרבה באו להודות לו שנים מאוחר יותר...הוא עם עינו החדה ידע לאבחן ולהגיד מה למי, כמו יהודי של פעם פיו מלא ברכות לישועות ובשורות טובות.

בשנות הכפי'ם המאוחרות הקים ר' זלמן את בית הכנסת "אנשי רובאשוו" על שם עיירתו שנכחדה ואנשיה שנספו הי"ד היה זה בעצם בית הכנסת הראשון שנבנה בקראון היטס נוסח האר"י, מלבד 770.

בהכוונתו וברכתו של הרבי ר זלמן היה מתייעץ עם הרבי בהרבה מעניניו ועסקיו וגם בית הכנסת זה הייתה בעצה עם הרבי. לאחר שהציל מהשואה ספר תורה עתיק מאות בשנים מאנשי מעלה, יעץ לו הרבי לפתוח בית כנסת עם ספר תורה זה.

כבר כבחור החלה התקרבותו לליובאוויטש, כששרד את תופת המלחמה ופגש את גדולי החסידים במחנות העקורים, שם היה בחור מן המנין בישיבה שהקים ר אלי חיים רוטבלאט ע"ה.

ר' זלמן שהגיע ממשפחה חסידית הריח מיד עם פקחות מהממת ופשוטה כאחת, ובאמונתו האיתנה והתמימה שזה מה שאוותה נפשו.. עוד מהבית ידע זלמן הצעיר
על אהבת ישראל מה היא, ועל "טובה מאכן א איד". החסד שיינק מאביו ר יונה הי"ד "הבעל תוקע" של העיירה ליוותה אותו כל ימיו אם זה בלהציל מחרפת רעב ילדים ונשים בגטאות תוך חירוף נפש ממש.

אם זה צרכים וטובות בענינים של מות וחיים ליהודים שהסתתרו בשנות האימה, או שזה ביתו בקראון הייטס שהיה פתוח לאורחים עם זוגתו שינדעל ע"ה ואוזן קשבת לקשי יום.

לא הרבה זוכרים אבל לפני למעלה מדור ר' זלמן פתח חדר בקראון הייטס לילדים שהסתובבו ברחוב. הוא עצמו היה המלמד, והחידר היה בביתו. הכל בחינם בצנעה ובמאור פנים. ביתו בית ועד לחכמים ואנשי ירושלים. גבאי צדקה ידעו את הכתובת היכן אפשר לדפוק באמצע הלילה לקבל תמיכה ומילה טובה. ר' זלמן היה רץ לדבר מצוה מכתת את רגליו בתשרי לחפש מקומות לינה עבור האורחים הרבים שהיו באים לרבי, עד שהמשרד של "הכנסת אורחים "בראשות ר משה ירוסלבסקי ניקבע בחנותו.

סח אחד ממקורביו ר זלמן היה במקום שאחרים התייאשו. הוא בטח בטוב שבבן אדם אף שהיה מכוסה לאחרים הרי ר זלמן לא ראה חיסרונות, וזה בלי גוזמא כלל!

נסיים במילים ותפילה שהיה אומר עצמו ומפזמם כל עת חדורים געגועים עזים לגאולה:

גלות גלות
כמה גדולה את/
השכינה הקדושה כמה רחוקה את/
יבא נא משיח
ויוציאינו ממיצר/
בא נא משיח
ותתגלה כבר/

יהיה הוא מליץ יושר לבניו ובנותיו ונכדיו, מתפללי בית הכנסת וכל אנשי קהילתו בתוך שאר בני ישראל

יהי זכרו ברוך