הרב שלי ● מאיר דהן

במשך שנים תיעד הצלם מאיר דהן את הגאון רבי מרדכי-שמואל אשכנזי ע"ה במגוון אירועים. ביום פטירתו של הרב, הוא מצא את עצמו מול מסך המחשב, מדפדף בתמונות ודומע. כעבור שעה, העלה על הכתב 406 מילים לזכרו. לקראת ה'שלושים', החליט לשתף את הגולשים בפוסט שכתב הרב שלי - מאיר דהן

(צילום: מאיר דהן)

מאיר דהן

הידיעה על התקף הלב הפתאומי שפקד את הרב אשכנזי זצ"ל, תפסה אותי מתרוצץ בין אירוע בירושלים לאירוע נוסף באזור המרכז. עוד הספקתי לעצור הכול ולקרוא פרקי תהילים לרפואתו, כאשר דקות לאחר מכן התקבלה הידיעה המרה על הסתלקותו והכתה את כולנו בהלם ובצער עצומים.

כיליד כפר חב"ד, הרב אשכנזי סימל בעיניי תמיד דמות של רב. לא הכרתי מציאות אחרת. אבל אם בשנות ילדותי ונעוריי הוא נתפס בעיניי כדמות מרוחקת ומרוממת, הרי שמאז נעשיתי צלם אירועים, העדשה הפגישה אותנו ויצרה בינינו קשר אישי חם וקרוב.

מאות פעמים צילמתי אותו באירועים שונים ובעיקר בחתונות. הרגעים הקטנים של ההמתנה לתחילת החופה ובין סיום החופה לכניסת החתן והכלה לחדר הייחוד, סיפקו לנו הרבה מאוד הזדמנויות לשיחות קטנות ואנושיות שלימדו אותי על אישיותו החמה והנעימה. תמיד ידע לומר את המילה הנבונה והנכונה.

הרגעים הללו גם הולידו בי רגש עמוק של אהבה ודאגה לרב. עם הזמן הפכתי למעין 'עוזר אישי' שלו, באותם רגעים. כאן הגשתי לו כיסא, שם מזגתי לו כוס שתייה וכו'. והרב ידע להעריך זאת. יותר מפעם אחת, שיתפתי אותו בחוויותיי מצילום חתונות בחוגים אחרים, והבעתי את התפעלותי מהקפדות שונות של הרב תחת החופה (לדוגמה, לשאול את החתן אם הטבעת שלו ולאחר מכן להראותה לעדים וכו'), הקפדות שלא ראיתי בשום מקום אחר. הרב הסביר לי את הסיבות ההלכתיות שמאחורי ההקפדות הללו.

זכיתי גם להתלוות אל הרב למפגשים שקיים עם גדולי ישראל. במיוחד נחקקו בזיכרוני פגישותיו עם כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א ועם ה'ראשון לציון' הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בכל מקום ומקום אליו הגיע, עוררה דמותו הערכה רבה ולמדנותו המופלגת כיבדה את חב"ד כולה.

בין אין-ספור הצילומים שצילמתי אותו, אני זוכר פעם אחת, לפני כשנה וחצי, בה נשלחתי על-ידי שבועון 'כפר חב"ד' לצלם את הרב עם ספר הלכתי חדש שחיבר. כדרכם של צלמים, ביקשתי מהרב להחזיק את הספר מהזווית הזאת ומזווית אחרת.

ברגע מסויים, פנה אליי הרב בחיוך ואמר, "מאיר, תאמין לי שבכלל לא משנה לי איך אני איראה בתמונה. מה שאכפת לי זה שהספרים ייראו טוב וברור". וכשהצעתי לו, באותה הזדמנות, להסיעו לחנות קה"ת כדי לצלם אותו שם עם ספרו, הוא סירב בנימוס. "חבל לי על הזמן", אמר. "אבל אתה יכול לקחת לקה"ת את הספר עצמו ולצלם אותו שם"...

כזה היה הרב שלנו. מה שהיה חשוב לו זה הלימוד וכתיבת חידושים. זה היה הדבר האמיתי שמילא את עולמו ושגרם לו אושר. זכות גדולה נפלה בחלקי להימצא מעת לעת במחיצתו. כעת הלב בוכה ומצטער, מי ייתן לנו תמורתו. תנחומיי הכנים למשפחתו הנכבדה ואיחוליי לבנו הרב שליט"א, שבעזרת ה' יעלה ויצליח בתפקידו הרם.