מערכת COL
|
יום ט"ז שבט ה׳תשע״ה
05.02.2015
למה האירוע הזה לא היה ביד אליהו? ● טורו של בנימין ליפקין
ככל שהתארכה התכנית, ועל הדוכן כמו על המרקעים, הופיעו אישים נוספים ובפיהם עוד דברים, החלה להכות בי תחושת החמצה שלא הרפתה ולא נתנה מנוח ● בנימין ליפקין השתתף בערב פעילי חב"ד וחולק אתכם תובנות, וגם משאלה לטור המלא
צילום: מאיר אלפסי
בנימין ליפקין
ככל שהתארכה התכנית, ועל הדוכן כמו על המרקעים, הופיעו אישים נוספים ובפיהם עוד דברים, החלה להכות בי תחושת החמצה שלא הרפתה ולא נתנה מנוח.
זה קרה במוצאי השבת האחרונה. את אוהל האירועים בכפר חב"ד גדשו יותר מאלף אברכים מאנ"ש וזוגותיהם לערב שנועד לסכם שנה למיזם 'פעילי חב"ד' ברחבי הארץ. אודה ואבוש. עובדת היותי עסוק עד למעלה ראש בכל ימי השבוע אינה מאפשרת לי השתתפות באירוע שלם, חשוב ונכבד ככל שיהיה, מתחילתו ועד תומו. כשבאתי למקום לא שיערתי בלבי כי הערב הזה על כל מרכיביו ילכוד וימסמר אותי למקומי מהרגע בו הופיעה המקהלה בשירה הפותחת עד ברכת המזון.
מרגע לרגע, בתכנית שנבנתה ביד אמן אך באותה מידה ביטאה את העוצמה הגלומה בעצם המיזם שהיא ביקשה להעלות על נס, הלכה ההתרגשות באולם והעפילה. מפעם לפעם, כמו זרם של חשמל עבר בין הנוכחים. קשה לזכור עוד מעמדים שבהם יש כל כך הרבה רגעים כאלו בערב אחד. במבט לאחור היה הערב הזה משול בעיניי לסולם שניצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כל שלב נוסף בערב היה עלייה נוספת בסולם הזה. שלב אחר שלב. עלייה אחר עלייה.
תחילה היה זה טון דיבורו השקט כמתלחש של יו"ר אגו"ח וצאגו"ח, הרב אהרונוב, שלא נשא נאום אלא גילה לנוכחים משהו מתוך היחידות הבלתי שגרתית לה זכה, בחדרו הקדוש של הרבי, בעוד הרבי עומד על רגליו הקדושות, במשך כחצי שעה, בשנת תשמ"ז.
בהמשך באה עמדת המשקיף המרהיבה ומשובבת הלב של איש התקשורת ידידיה מאיר. בתווך הייתה זו שירתם ממיסת הלב של ילדי הפנסאים בשיר (פרי חיבורו של אמן המילה והשירה, הרה"ח ר' יצחק חיים מרטון הי"ו), שכבש את הלבבות מאז הפציע בקמפ הקיץ האחרון, על "כל מה שנעשה ומה שפעלו", מאז, "כ"ח ניסן שנת תנש"א".
הרגש גאה עת הושלך הס וכולם רותקו, פעורי פה, בעת משאו העשוי לתלפיות של המרא דאתרא, הרה"ג רבי מאיר אשכנזי שליט"א, שמלבד דברי התורה וקישורם הנפלא למעמד, גילה לנוכחים כי הוא עצמו שותף היה באופן פעיל במיזם 'פעילי חב"ד' וברקע, על המסכים נראתה תמונה חזקה יותר מאלף מילים של אביו הרב ע"ה ואמו הרבנית תבלחט"א בביקור-בית במסגרת 'פעילי חב"ד'.
וכשהרב צייטלין, בשיא נאומו וסיפורו המדהים, שלף מכיסו את המכתב שקיבל מהרבי, עשר שנים לאחר כתיבתו (הנאום מופיע ב'כפר חב"ד' שראה אור הבוקר), לא היה אדם בקהל שלא השתאה. כשהרב חיים אוחיון, המנחה שהביא לערב את נשמת אפו כמי שחי ונושם את 'פעילי חב"ד', הרטיט את הקהל בנימה האישית של עדות אביו על רעידת האדמה באגדיר, ניתן היה לחוש כיצד האולם כולו נודד עמו לאותם רגעים איומים שדברי הרבי האירו בהם כאלומת זרקור באפלת המדבר. כשהרב זאב קפלן סיפר על ה'אות לטובה' שקיבל עם צאתו מהאוהל הקדוש – כבר ניתן היה לחשוב שבא השיא. אבל אז נראה על המרקע הרב נחום גולדשמיד שצמרר את הקהל בתיעוד סיפורו של התינוק שנולד, במלאות שנה בדיוק, כעת חיה, לביקור הבית שבו בהשגחה פרטית כמו נקלעה למקום מי שהיתה זקוקה לישועה.
רק בשעה שלדוכן עלה לדברי נעילה, הרב משה שילת, האיש שבתכליתיות אופיינית מנצח על כל המהפכה הזו כמו על מסכת אדירה של פרויקטים ומפעלים כי רבים הם ואי אפשר למנותם – התחוורה לי תחושת ההחמצה במלוא חדותה: למה, שאלתי את עצמי, למה הערב הנפלא הזה על כל החיזוק שהוא נוסך בקרב כל מי שנכח בו הוא מנת חלקם של כאלף המשתתפים בו בלבד? מדוע הוא לא מנת חלקם של כל חסידי חב"ד ברחבי הארץ שישמעו את הדברים, יפנימו ויאצרו את כל אשר הם מכילים ויסיקו את המסקנה המתבקשת.
תוך כדי כתיבה, הנני נזכר כי עם צאתו לדרך של המיזם לפני כשנה, כתבתי במדור זה ובבימה זו, דברים ספונטניים בשבחה של היוזמה ההופכת כל חסיד לשליח הטופח על מנת להטפיח. בעצם, מי שביטא זאת בצורה הקולחת והברורה ביותר הוא הרב יעקב גולדשמיד, מראשי ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית כפר חב"ד, שמתוך פסיפס הקולות של 'פעילי חב"ד' שלוקטו לסרט שהוקרן במהלך הערב, חרץ במילים אלו: "זה חב"ד, זה ליובאוויטש, זה מה שהרֶבֶּה רוצה מאיתנו".
השאלה שניקרה במוחי הפכה אפוא למשאלה: מתי יגיע היום שבו לרגל ציון דרך למיזם פעילי חב"ד יהיה האירוע בהיכל יד אליהו בתל אביב. את האולם הענק יגדשו יותר מרבבת חסידים, כל אחד מהם, אנשים ונשים, יהיו פעילי חב"ד במלוא מובן המילה – והמה יעידו ויאמרו: רבי, עשינו ככל אשר ציווית אותנו. לא הותרנו אף יהודי מאחור; האם לא הגיעה השעה לקיומו של הייעוד - "ואתם תלוקטו לאחד אחד"!
ככל שהתארכה התכנית, ועל הדוכן כמו על המרקעים, הופיעו אישים נוספים ובפיהם עוד דברים, החלה להכות בי תחושת החמצה שלא הרפתה ולא נתנה מנוח.
זה קרה במוצאי השבת האחרונה. את אוהל האירועים בכפר חב"ד גדשו יותר מאלף אברכים מאנ"ש וזוגותיהם לערב שנועד לסכם שנה למיזם 'פעילי חב"ד' ברחבי הארץ. אודה ואבוש. עובדת היותי עסוק עד למעלה ראש בכל ימי השבוע אינה מאפשרת לי השתתפות באירוע שלם, חשוב ונכבד ככל שיהיה, מתחילתו ועד תומו. כשבאתי למקום לא שיערתי בלבי כי הערב הזה על כל מרכיביו ילכוד וימסמר אותי למקומי מהרגע בו הופיעה המקהלה בשירה הפותחת עד ברכת המזון.
מרגע לרגע, בתכנית שנבנתה ביד אמן אך באותה מידה ביטאה את העוצמה הגלומה בעצם המיזם שהיא ביקשה להעלות על נס, הלכה ההתרגשות באולם והעפילה. מפעם לפעם, כמו זרם של חשמל עבר בין הנוכחים. קשה לזכור עוד מעמדים שבהם יש כל כך הרבה רגעים כאלו בערב אחד. במבט לאחור היה הערב הזה משול בעיניי לסולם שניצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כל שלב נוסף בערב היה עלייה נוספת בסולם הזה. שלב אחר שלב. עלייה אחר עלייה.
תחילה היה זה טון דיבורו השקט כמתלחש של יו"ר אגו"ח וצאגו"ח, הרב אהרונוב, שלא נשא נאום אלא גילה לנוכחים משהו מתוך היחידות הבלתי שגרתית לה זכה, בחדרו הקדוש של הרבי, בעוד הרבי עומד על רגליו הקדושות, במשך כחצי שעה, בשנת תשמ"ז.
בהמשך באה עמדת המשקיף המרהיבה ומשובבת הלב של איש התקשורת ידידיה מאיר. בתווך הייתה זו שירתם ממיסת הלב של ילדי הפנסאים בשיר (פרי חיבורו של אמן המילה והשירה, הרה"ח ר' יצחק חיים מרטון הי"ו), שכבש את הלבבות מאז הפציע בקמפ הקיץ האחרון, על "כל מה שנעשה ומה שפעלו", מאז, "כ"ח ניסן שנת תנש"א".
הרגש גאה עת הושלך הס וכולם רותקו, פעורי פה, בעת משאו העשוי לתלפיות של המרא דאתרא, הרה"ג רבי מאיר אשכנזי שליט"א, שמלבד דברי התורה וקישורם הנפלא למעמד, גילה לנוכחים כי הוא עצמו שותף היה באופן פעיל במיזם 'פעילי חב"ד' וברקע, על המסכים נראתה תמונה חזקה יותר מאלף מילים של אביו הרב ע"ה ואמו הרבנית תבלחט"א בביקור-בית במסגרת 'פעילי חב"ד'.
וכשהרב צייטלין, בשיא נאומו וסיפורו המדהים, שלף מכיסו את המכתב שקיבל מהרבי, עשר שנים לאחר כתיבתו (הנאום מופיע ב'כפר חב"ד' שראה אור הבוקר), לא היה אדם בקהל שלא השתאה. כשהרב חיים אוחיון, המנחה שהביא לערב את נשמת אפו כמי שחי ונושם את 'פעילי חב"ד', הרטיט את הקהל בנימה האישית של עדות אביו על רעידת האדמה באגדיר, ניתן היה לחוש כיצד האולם כולו נודד עמו לאותם רגעים איומים שדברי הרבי האירו בהם כאלומת זרקור באפלת המדבר. כשהרב זאב קפלן סיפר על ה'אות לטובה' שקיבל עם צאתו מהאוהל הקדוש – כבר ניתן היה לחשוב שבא השיא. אבל אז נראה על המרקע הרב נחום גולדשמיד שצמרר את הקהל בתיעוד סיפורו של התינוק שנולד, במלאות שנה בדיוק, כעת חיה, לביקור הבית שבו בהשגחה פרטית כמו נקלעה למקום מי שהיתה זקוקה לישועה.
רק בשעה שלדוכן עלה לדברי נעילה, הרב משה שילת, האיש שבתכליתיות אופיינית מנצח על כל המהפכה הזו כמו על מסכת אדירה של פרויקטים ומפעלים כי רבים הם ואי אפשר למנותם – התחוורה לי תחושת ההחמצה במלוא חדותה: למה, שאלתי את עצמי, למה הערב הנפלא הזה על כל החיזוק שהוא נוסך בקרב כל מי שנכח בו הוא מנת חלקם של כאלף המשתתפים בו בלבד? מדוע הוא לא מנת חלקם של כל חסידי חב"ד ברחבי הארץ שישמעו את הדברים, יפנימו ויאצרו את כל אשר הם מכילים ויסיקו את המסקנה המתבקשת.
תוך כדי כתיבה, הנני נזכר כי עם צאתו לדרך של המיזם לפני כשנה, כתבתי במדור זה ובבימה זו, דברים ספונטניים בשבחה של היוזמה ההופכת כל חסיד לשליח הטופח על מנת להטפיח. בעצם, מי שביטא זאת בצורה הקולחת והברורה ביותר הוא הרב יעקב גולדשמיד, מראשי ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית כפר חב"ד, שמתוך פסיפס הקולות של 'פעילי חב"ד' שלוקטו לסרט שהוקרן במהלך הערב, חרץ במילים אלו: "זה חב"ד, זה ליובאוויטש, זה מה שהרֶבֶּה רוצה מאיתנו".
השאלה שניקרה במוחי הפכה אפוא למשאלה: מתי יגיע היום שבו לרגל ציון דרך למיזם פעילי חב"ד יהיה האירוע בהיכל יד אליהו בתל אביב. את האולם הענק יגדשו יותר מרבבת חסידים, כל אחד מהם, אנשים ונשים, יהיו פעילי חב"ד במלוא מובן המילה – והמה יעידו ויאמרו: רבי, עשינו ככל אשר ציווית אותנו. לא הותרנו אף יהודי מאחור; האם לא הגיעה השעה לקיומו של הייעוד - "ואתם תלוקטו לאחד אחד"!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
