הרב מנחם ברוד

לפני יותר משלושת-אלפים ושלוש-מאות שנה, מיד עם יציאת בני ישראל ממצרים, עוד קודם מתן התורה על הר סיני, ניתנה לעם ישראל השבת. אחר-כך ניתנה התורה, ומצוות השבת נכללה בעשרת הדיברות: "זכור את יום השבת לקדשו".

עצם המושג של יום מנוחה שבועי היה זר ומוזר באותם ימים. כעבור יותר מאלף שנים עדיין לעגו אומות העולם לישראל על שהם משביתים את העבודה במשך יום שלם בשבוע. עם בזבזן, כינו אותנו. ובאמת, האין זה בזבוז משווע לבטל את הפועלים, העבדים והבהמות ממלאכתם יום תמים בשבוע?!

'התקדמות'?!

מאז עברו שנים רבות. עם ישראל דבק בשבת ושמר עליה במסירות נפש. ביום הזה התנתקו היהודים מכל טרדות היום-יום, מהקשיים, מהעוני, מהרדיפות, מהדאגות. עם הדלקת הנרות הייתה המשפחה היהודית עוברת, כבמטה קסם, מאווירת החולין אל עולם רוחני של טוהר וקדושה, שהעניק כוח ותעצומות נפש לימי השבוע האפורים והקשים.

גם העולם הלא-יהודי אימץ את הרובד התחתון של השבת, והמושג יום מנוחה שבועי נעשה נחלת האנושות כולה. מדינות רבות אף עברו לחמישה ימי עבודה בשבוע. הכול הכירו בצורך להתנתק אחת לשבוע מדאגות הפרנסה ומטרדות העסקים, לנוח ולהיות עם המשפחה.

לכן מצערת כל-כך היא המלחמה שגורמים מסויימים מנהלים בשאיפה להביא לידי פתיחתם של מפעלים ושירותים ציבוריים ביום השבת, ותמוהה התמיכה שיזמה זו זוכה לה מצד גופים שרוממות זכויות האזרח בפיהם. האם זו תהיה 'התקדמות' אם עוד כמה עשרות-אלפי יהודים ייאלצו לוותר על מנוחת השבת שלהם ושל משפחותיהם ולעבוד ביום הזה?! האם לאחר שהעולם כולו קיבל מעם ישראל את עקרון יום המנוחה, צריכים יהודים דווקא להילחם בחירוף נפש שיהודים יעבדו בהמוניהם ביום השבת?!

מנוחת אמת

אך כאמור, יום השבתון בעולם אינו אלא רובד תחתון של השבת היהודית. השבת אינה יום מנוחה מעבודה בלבד, אלא יום של התעלות מעולם החולין בכללו. בתפילת מנחה של שבת אנו מודים לקב"ה על השבת שנתן לנו – "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת". אין זו מנוחה סתם, אלא "מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום, השקט ובטח, מנוחה שלמה שאתה רוצה בה".

ומבחינה זו, לא רק עבודה במפעל או במשרד היא מלאכה, אלא גם הפעלת מכשירים אלקטרוניים והאזנה למוזיקה. כל מה שקשור עם עולם החולין יש בו משום הפרעה להתעלות הרוחנית שאליה היהודי חותר ביום השבת.

ביום הזה אנו מתנתקים לחלוטין מכל מושגי החולין ועוברים לעולם רוחני נאצל. עולם של לימוד ותפילה, של זמירות וקדושה. אין לנו דאגות. אין 'סידורים'. אין בעיות בוערות. יש רק בית ומשפחה, ספרים שרצינו ללמוד, תפילה אמיתית שחפצנו לבטא. זו השבת היהודית!

אמרו חז"ל שאם ישמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן – מיד ייגאלו. אולי מפני שאחרי שתי שבתות כאלה לא יימצא יהודי שירצה לוותר על מתנה נפלאה זו.