מערכת COL
|
יום ט' שבט ה׳תשע״ה
29.01.2015
יו"ד שבט: במה היא ההתקשרות אם לא בכך? ● בנימין ליפקין
ריבונו של עולם! אני רוצה לזעוק בקול ניחר. למה ה'הנחות' הללו הן נחלת יחידי הסגולה המודעים לעושר עצם קיומם בלבד. מדוע אין זה העיסוק הכי בולט של כל אחד משולחנות כל בתי הכנסת בכל מחוזות אנ"ש ● חסידים אנו במה? מקושרים אנו במה? באמירת לחיים ובטפיחה עצמית על השכם או שמא חלילה הלקאה על לב הזולת? ● טורו של בנימין ליפקין יו"ד שבט
בנימין ליפקין
ערב שבת קודש, בין פלג המנחה לשקיעת החמה, חורף תשמ"ז.
הם נכנסים לבית הכנסת בזה אחר זה. המניין המרכזי של תפילת מנחה מסתיים. בירכתיים, בחצר, בחדרים הסמוכים, מניינים נוספים. חלק בתפילת לחש. חלק ממלמלים את "הודו" ו"פתח אליהו". האחרונים קוראים בקול ניחר, "מנחה", "מנחה", ומחכים לעוד מניין שהולך ומתקבץ. עם תום התפילה נפנים כולם לבית הכנסת הגדול איש איש למקומו.
בכניסה, מחכים הגיליונות הטריים של ה'ליקוט' שיצא לשבת הזאת. שיחת קודש של הרבי משנים עברו שלקראת שבת זו, הופיעה לראשונה במתכונת חדשה, ערוכה ומוגהת על ידי הרבי. אין אחד שמדלג עליה. כל אחד לוקח ומתקדם למקומו כשה'ליקוט' בידו.
חלק ילמדו ב'ליקוט' לאלתר עם שכניהם לספסל בית הכנסת. חלק יקפלוהו לשניים וישמרו את לימודו למועד קרוב. בין תפילת ערבית ליציאה הביתה לקידוש שלאחר השישית; אחרי הסעודה עם הבנים הגדולים; בהזדמנות קרובה אחרת.
עשר דקות לאחר מכן, כשרוב הקהל כבר ישוב על מקומו, לבית המדרש נכנסים שני בחורים מתנשפים. מעטפות חומות, עבות, בגודל A4 בידיהם. ממדבקות לבנות שעל המעטפות מבצבצים שמות הנמענים והם, כרגילים במלאכתם, מתרוצצים בין השולחנות ומגישים לחסידים, זקנים גם נערים, את מעטפות המנוי שלהם.
מתוך המעטפות החומות נשלפות 'הנחות'. 'התוועדויות' בשם הרשמי. ההתוועדות של הרבי בשבת שעברה נחטפת על ידי המוני גודשי בית הכנסת. דבר ה' אשר יצא מפי הרבי נלמד בשקיקה, בתענוג, בחיות אמיתית. געשמאק. ה'הנחה' נפתחת במאמר שנשא הרבי, כפשוטו או כעין שיחה, ולאחר מכן באות השיחות. בשנים האחרונות, רובה ככולה של ה'הנחה' מוגהת על ידי הרבי. תחילה גם באידיש, על ידי 'ועד הנחות התמימים' עבור היומון 'אלגעמיינער זשורנאל', וגם בלשון הקודש, על ידי 'ועד הנחות בלה"ק', עבור השבועון 'כפר חב"ד'. מאוחר יותר, שבוע אחד מגיה הרבי את ה'הנחה' באידיש ורעותה בלה"ק היא תרגום שלה, ובשבוע שלאחר מכן מגיה הרבי את ה'הנחה' בלה"ק ורעותה באידיש היא תרגום שלה, וחוזר חלילה.
אין ולא יכול להיות תענוג גדול מזה שאליו, מעת לעת, ביומא דפגרא, מצטרפת הופעתו של מאמר מוגה חדש הנושא את כותרת התאריך שלכבודו הוגה בידי הרבי. מדהים, מרגש ומפעים להיזכר ברגעים הנפלאים הללו, המשותפים לכל מחוזות אנ"ש באשר הם, של העיסוק, הלימוד, השינון, ההתנצחות, החידוש והלהט בתורתו של הרבי, היוצאת מבית קדשי הקודשים, תמידים כסדרן, ואופפת את כולם.
● ● ●
ערב שבת קודש, בין פלג המנחה לשקיעת החמה, חורף תשע"ה.
הם נכנסים לבית הכנסת בזה אחר זה. המניין המרכזי של תפילת מנחה מסתיים. בירכתיים, בחצר, בחדרים הסמוכים, מניינים נוספים. חלק בתפילת לחש. חלק ממלמלים את "הודו" ו"פתח אליהו". האחרונים קוראים בקול ניחר, "מנחה", "מנחה", ומחכים לעוד מניין שהולך ומתקבץ. עם תום התפילה נפנים כולם לבית הכנסת הגדול איש איש למקומו.
בכניסה, ליד עלונים שונים, אלו שרואים אור מדי שבוע כמו אלו שהופקו לצורך קידום מיזם חסידי כזה או אחר, מצפה למתפללים ערמה טרייה. אותיותיה שחורות על דפים לבנים. "שיחות", "התוועדות", "משיחות" – זו הכותרת שמתנוססת בראשה. זוהי לא מהדורה חדשה של אותן 'הנחות' שהופיעו אז, בשנות האור. זו 'הנחה' טרייה שיצאה לקראת שבת זו, לראשונה, ממכבש הדפוס.
'ועד הנחות בלה"ק' בניצוחו של החסיד רב המעוף וכביר זכויות הרבים, הרה"ח ר' חיים שאול ברוק הי"ו, אחראי לטללי התחייה החסידיים הללו המורעפים, תמידים כסדרם, מדי שבוע בשבוע, על קהל עדת החסידים בכל מקום שהם. אחרי כמעט יובל שנים שבהן שיחות והתוועדויות הרבי בשנים שבין קבלת הנשיאות לבין תשמ"א, נותרו מוקלדות במקלדת באידיש בסדרת ספרי 'שיחות קודש' – מאז שנת תשנ"ד, מעט קט לפני יום ההסתלקות ג' תמוז (דומני שהכרך הראשון הופיע כתשורה לשמחת נישואי בן מזכיר הרבי ויו"ר 'המרכז לענייני חינוך', הרב חיים יהודה קרינסקי עם בת הנגיד החסידי הרב יוסף יצחק הכהן גוטניק), החלו שוקדים על עריכת השיחות, סידורן ועיבודן בלשון הקודש.
בכל השנים האחרונות אין אלו ספרים היוצאים מעת לעת לקורת רוח עם מבקשי ה'. מדובר ב'הנחות'. בצלמן ובדמותן של אותן הנחות שהיו נחטפות בשקיקה, ונלמדות על כל תג שלהן (סבי ע"ה, המשפיע רבי יהושע ליפקין, לא בדיוק בחור בן-עשרה מקפץ, בשנותיו האחרונות היה חוזר על פה מדי שבת בעלות המנחה את המאמר שהרבי אמר בשבת זו בשנה האחרונה, לפי אותן 'הנחות' שנאצרו באוצר הספרים הצנוע שלו; חוברות ה'הנחות' הללו היו הירושה הכי דומיננטית שהשאיר לבנו יחידו).
האוצר הבלום הזה, כחדשים ממש, מופיע מדי שבת בשבתו וקורא לקהל החסידים: חטוף ואכול! חטוף ואשתי!
● ● ●
ומדי שבת בשבתו, כשאני עולה לבית המדרש וממהר כאז לקחת בין ידי את ה'הנחה' החדשה (שבכל העת האחרונה אף נלוות לה, לחביבותא דמילתא, אגרות קודש שטרם שזפתן עין הדפוס או שהופיעו בתשורות פרטיות, אי פה ואי שם), נחמץ לבי בקרבי על שכינתא בגלותא ועל ספר תורה השרוי בצער.
ריבונו של עולם! אני רוצה לזעוק בקול ניחר. למה ה'הנחות' הללו הן נחלת יחידי הסגולה המודעים לעושר עצם קיומם בלבד. מדוע אין זה העיסוק הכי בולט של כל אחד משולחנות כל בתי הכנסת בכל מחוזות אנ"ש. "תורה חדשה מאתי תצא", יודע להגות כל יונק את החיזוי הנבואי על ימות המשיח. וכעת, בתוככי חשכת הגלות הכפולה והמכופלת, אורב לפתחנו, מוגש לשולחננו על טס של זהב, אבנים טובות ומרגליות חידוש בכורה של חלק נפלא ויקר מהתוועדות של הרבי!
חסידים אנו במה? מקושרים אנו במה? באמירת לחיים ובטפיחה עצמית על השכם או שמא חלילה הלקאה על לב הזולת?
יו"ד שבט, יום קבלת הנשיאות של הרבי, מתדפק על פתחנו. האם לא (לכל הפחות, גם) לעת כזאת כוונו דבריו הקדושים, המזדעקים, של הרבי ב'היום יום' (כד סיון, כציטוט מאיגרת הרבי הרש"ב נ"ע): "השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי מאחר שאין אני מכירו פנים: ההתקשרות האמיתית היא על ידי לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם ובהתוועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהילים ובשמירת זמני הלימודים – הנה בזה היא ההתקשרות".
הבה נתקשר, הבה נלמד את תורת הרבי! הבה נמחיש לעצמנו, לנשמותינו, לכל החושים שלנו כי "לא עזב הרועה צאן מרעיתו" ו"מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש". חטפו את ה'הנחות'! אל תרפו מהן! כי הן מקור חיותנו.
לחיים, לחיים ולברכה!
ערב שבת קודש, בין פלג המנחה לשקיעת החמה, חורף תשמ"ז.
הם נכנסים לבית הכנסת בזה אחר זה. המניין המרכזי של תפילת מנחה מסתיים. בירכתיים, בחצר, בחדרים הסמוכים, מניינים נוספים. חלק בתפילת לחש. חלק ממלמלים את "הודו" ו"פתח אליהו". האחרונים קוראים בקול ניחר, "מנחה", "מנחה", ומחכים לעוד מניין שהולך ומתקבץ. עם תום התפילה נפנים כולם לבית הכנסת הגדול איש איש למקומו.
בכניסה, מחכים הגיליונות הטריים של ה'ליקוט' שיצא לשבת הזאת. שיחת קודש של הרבי משנים עברו שלקראת שבת זו, הופיעה לראשונה במתכונת חדשה, ערוכה ומוגהת על ידי הרבי. אין אחד שמדלג עליה. כל אחד לוקח ומתקדם למקומו כשה'ליקוט' בידו.
חלק ילמדו ב'ליקוט' לאלתר עם שכניהם לספסל בית הכנסת. חלק יקפלוהו לשניים וישמרו את לימודו למועד קרוב. בין תפילת ערבית ליציאה הביתה לקידוש שלאחר השישית; אחרי הסעודה עם הבנים הגדולים; בהזדמנות קרובה אחרת.
עשר דקות לאחר מכן, כשרוב הקהל כבר ישוב על מקומו, לבית המדרש נכנסים שני בחורים מתנשפים. מעטפות חומות, עבות, בגודל A4 בידיהם. ממדבקות לבנות שעל המעטפות מבצבצים שמות הנמענים והם, כרגילים במלאכתם, מתרוצצים בין השולחנות ומגישים לחסידים, זקנים גם נערים, את מעטפות המנוי שלהם.
מתוך המעטפות החומות נשלפות 'הנחות'. 'התוועדויות' בשם הרשמי. ההתוועדות של הרבי בשבת שעברה נחטפת על ידי המוני גודשי בית הכנסת. דבר ה' אשר יצא מפי הרבי נלמד בשקיקה, בתענוג, בחיות אמיתית. געשמאק. ה'הנחה' נפתחת במאמר שנשא הרבי, כפשוטו או כעין שיחה, ולאחר מכן באות השיחות. בשנים האחרונות, רובה ככולה של ה'הנחה' מוגהת על ידי הרבי. תחילה גם באידיש, על ידי 'ועד הנחות התמימים' עבור היומון 'אלגעמיינער זשורנאל', וגם בלשון הקודש, על ידי 'ועד הנחות בלה"ק', עבור השבועון 'כפר חב"ד'. מאוחר יותר, שבוע אחד מגיה הרבי את ה'הנחה' באידיש ורעותה בלה"ק היא תרגום שלה, ובשבוע שלאחר מכן מגיה הרבי את ה'הנחה' בלה"ק ורעותה באידיש היא תרגום שלה, וחוזר חלילה.
אין ולא יכול להיות תענוג גדול מזה שאליו, מעת לעת, ביומא דפגרא, מצטרפת הופעתו של מאמר מוגה חדש הנושא את כותרת התאריך שלכבודו הוגה בידי הרבי. מדהים, מרגש ומפעים להיזכר ברגעים הנפלאים הללו, המשותפים לכל מחוזות אנ"ש באשר הם, של העיסוק, הלימוד, השינון, ההתנצחות, החידוש והלהט בתורתו של הרבי, היוצאת מבית קדשי הקודשים, תמידים כסדרן, ואופפת את כולם.
● ● ●
ערב שבת קודש, בין פלג המנחה לשקיעת החמה, חורף תשע"ה.
הם נכנסים לבית הכנסת בזה אחר זה. המניין המרכזי של תפילת מנחה מסתיים. בירכתיים, בחצר, בחדרים הסמוכים, מניינים נוספים. חלק בתפילת לחש. חלק ממלמלים את "הודו" ו"פתח אליהו". האחרונים קוראים בקול ניחר, "מנחה", "מנחה", ומחכים לעוד מניין שהולך ומתקבץ. עם תום התפילה נפנים כולם לבית הכנסת הגדול איש איש למקומו.
בכניסה, ליד עלונים שונים, אלו שרואים אור מדי שבוע כמו אלו שהופקו לצורך קידום מיזם חסידי כזה או אחר, מצפה למתפללים ערמה טרייה. אותיותיה שחורות על דפים לבנים. "שיחות", "התוועדות", "משיחות" – זו הכותרת שמתנוססת בראשה. זוהי לא מהדורה חדשה של אותן 'הנחות' שהופיעו אז, בשנות האור. זו 'הנחה' טרייה שיצאה לקראת שבת זו, לראשונה, ממכבש הדפוס.
'ועד הנחות בלה"ק' בניצוחו של החסיד רב המעוף וכביר זכויות הרבים, הרה"ח ר' חיים שאול ברוק הי"ו, אחראי לטללי התחייה החסידיים הללו המורעפים, תמידים כסדרם, מדי שבוע בשבוע, על קהל עדת החסידים בכל מקום שהם. אחרי כמעט יובל שנים שבהן שיחות והתוועדויות הרבי בשנים שבין קבלת הנשיאות לבין תשמ"א, נותרו מוקלדות במקלדת באידיש בסדרת ספרי 'שיחות קודש' – מאז שנת תשנ"ד, מעט קט לפני יום ההסתלקות ג' תמוז (דומני שהכרך הראשון הופיע כתשורה לשמחת נישואי בן מזכיר הרבי ויו"ר 'המרכז לענייני חינוך', הרב חיים יהודה קרינסקי עם בת הנגיד החסידי הרב יוסף יצחק הכהן גוטניק), החלו שוקדים על עריכת השיחות, סידורן ועיבודן בלשון הקודש.
בכל השנים האחרונות אין אלו ספרים היוצאים מעת לעת לקורת רוח עם מבקשי ה'. מדובר ב'הנחות'. בצלמן ובדמותן של אותן הנחות שהיו נחטפות בשקיקה, ונלמדות על כל תג שלהן (סבי ע"ה, המשפיע רבי יהושע ליפקין, לא בדיוק בחור בן-עשרה מקפץ, בשנותיו האחרונות היה חוזר על פה מדי שבת בעלות המנחה את המאמר שהרבי אמר בשבת זו בשנה האחרונה, לפי אותן 'הנחות' שנאצרו באוצר הספרים הצנוע שלו; חוברות ה'הנחות' הללו היו הירושה הכי דומיננטית שהשאיר לבנו יחידו).
האוצר הבלום הזה, כחדשים ממש, מופיע מדי שבת בשבתו וקורא לקהל החסידים: חטוף ואכול! חטוף ואשתי!
● ● ●
ומדי שבת בשבתו, כשאני עולה לבית המדרש וממהר כאז לקחת בין ידי את ה'הנחה' החדשה (שבכל העת האחרונה אף נלוות לה, לחביבותא דמילתא, אגרות קודש שטרם שזפתן עין הדפוס או שהופיעו בתשורות פרטיות, אי פה ואי שם), נחמץ לבי בקרבי על שכינתא בגלותא ועל ספר תורה השרוי בצער.
ריבונו של עולם! אני רוצה לזעוק בקול ניחר. למה ה'הנחות' הללו הן נחלת יחידי הסגולה המודעים לעושר עצם קיומם בלבד. מדוע אין זה העיסוק הכי בולט של כל אחד משולחנות כל בתי הכנסת בכל מחוזות אנ"ש. "תורה חדשה מאתי תצא", יודע להגות כל יונק את החיזוי הנבואי על ימות המשיח. וכעת, בתוככי חשכת הגלות הכפולה והמכופלת, אורב לפתחנו, מוגש לשולחננו על טס של זהב, אבנים טובות ומרגליות חידוש בכורה של חלק נפלא ויקר מהתוועדות של הרבי!
חסידים אנו במה? מקושרים אנו במה? באמירת לחיים ובטפיחה עצמית על השכם או שמא חלילה הלקאה על לב הזולת?
יו"ד שבט, יום קבלת הנשיאות של הרבי, מתדפק על פתחנו. האם לא (לכל הפחות, גם) לעת כזאת כוונו דבריו הקדושים, המזדעקים, של הרבי ב'היום יום' (כד סיון, כציטוט מאיגרת הרבי הרש"ב נ"ע): "השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי מאחר שאין אני מכירו פנים: ההתקשרות האמיתית היא על ידי לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם ובהתוועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהילים ובשמירת זמני הלימודים – הנה בזה היא ההתקשרות".
הבה נתקשר, הבה נלמד את תורת הרבי! הבה נמחיש לעצמנו, לנשמותינו, לכל החושים שלנו כי "לא עזב הרועה צאן מרעיתו" ו"מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש". חטפו את ה'הנחות'! אל תרפו מהן! כי הן מקור חיותנו.
לחיים, לחיים ולברכה!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
