אושוויץ. שם שחרוט בהיסטוריה היהודית לנצח. אמרת אושוויץ, אמרת מוות; השמדת עם, התעללות, מיליוני קורבנות. והשם אושוויץ הפך למזוהה יותר מכל עם הפשע הבלתי נתפס שביצעו הנאצים בשואה האיומה.

ב-27 בינואר 1945, י"ב שבט תש"ה, נכנס הצבא האדום אל מחנה אושוויץ ושיחרר אותו. ליתר דיוק, שיחרר את הניצולים ששרדו את התופת ויצאו משם בחיים.

לרגל מלאות שבעים שנה לשחרור אושוויץ, ביקשנו לשוחח עם הרב אליעזר גוראריה, רב העיר ושליח חב"ד בקרקוב, הקהילה הקרובה ביותר למחנה אושוויץ – בירקנאו.

הרב גוראריה, ספר לנו על הקהילה היהודית בקרקוב.

הקהילה היהודית כאן מאוד מגוונת. היא מונה מספר גדול של ניצולי שואה ששרדו את המלחמה ונשארו לגור באיזור; יש כאן יהודים שבאו אחרי המלחמה, מהגרים מישראל, סטודנטים שלומדים רפואה באוניברסיטאות בקרקוב ובסביבה, מהגרים מארצות הברית, ועוד...

אנחנו מספקים פעילויות לכל הגילאים, מזקנים ועד צעירים. יש לנו גן ילדים, יש בית כנסת, חנות למצרכי מזון כשרים, מקווה טהרה פעיל ועוד.

במשך השבוע מתקיימים תפילות ובשבתות, אז באים מבקרים רבים, נפתחים מספר בתי כנסת כדי להעניק מקום מתאים לכל המבקרים. יש גם ארוחות כשרות לחברי קהילה ותיירים. בקצרה, מתנהלת כאן פעילות יהודית עניפה במשך כל השנה.

בעיר קרקוב יש גם בית כנסת מאוד מפורסם.

נכון. קוראים לו "בית כנסת הרמ"א", והוא נבנה על ידי אביו של הרמ"א, רבי משה איסרליש, אחד מגדולי הפוסקים אשר פסיקותיו ההלכתיות הפכו להיות נר לרגלם של קהילות האשכנזים.

בחצר בית הכנסת העתיק יש בית עלמין, שם קבורים גדולי ישראל כמו הרמ"א בעצמו, רבי יואל סירקיש, מחבר פירוש הב"ח - בית חדש, רבי יום טוב ליפמן הלר, מחבר "ספר תוספות יום טוב", ורבי נתן נטע שפירא, מחבר "מגלה עמוקות".

בית הכנסת עובר שיפוץ מסיבי בימים אלו, ובתום השיפוץ הוא ישוב לפארו והדרו הראשון. בינתיים הפעילות מתקיימת בעיקר בבית הכנסת "איזאק".

מה זה אומר בשבילך להיות הרב הכי קרוב לאושוויץ?

זה לא קל.

מצד אחד, יש את הזכרונות של השואה תמיד ברקע. זכרון שהכול נמצא תמיד בידיו של בורא העולם, זה נותן לך הרהורי תשובה...

מצד שני, כשאני קורא ושומע על יהודים שמסרו את נפשם ברגעים הכי חשוכים כדי לקיים עוד מצווה, זה מעניק לי השראה. גם כשהם היו כמעט תתי אדם הם הקפידו להניח תפילין, להדליק נרות חנוכה, לאפות מצות... אם הם הקפידו כל-כך על קיום המצוות במצב שלהם, אנחנו – שתודה לא-ל לא חווים נסיונות כאלו – על אחת כמה וכמה!

מי מגיע לסייר בקרקוב?

כמעט כל מי שמגיע לאושוויץ מגיע גם לקרקוב. הרבה יהודים באים לכאן כדי למצוא את השורשים שלהם – ההורים, הסבים והסבתות שגרו וחיו באיזור. יש גם יהודים רבים שאין להם כל-כך קשר ליהדות, אבל הם מסוקרנים לדעת כיצד חיו אז. זה מחזה מרהיב לראות בבית הכנסת יהודים לבושים בלבוש החסידי המלא – שטריימל ו'קפטן' לצד יהודים שזו הפעם הראשונה שלהם בבית הכנסת...

אני אוהב לספר לאנשים את סיפורו של בית הכנסת איזאק. לפי המסורת, יהודי בשם יצחק חלם שיש אוצר מתחת לגשר בעיר פראג, וכשהגיע לפראג נאמר לו שהאוצר נמצא בחצר שלו... הוא שב הביתה, חפר ומצא אוצר, ובכסף הוא בנה את בית הכנסת.

רבים מהיהודים באים לחפש את האוצר מתחת לגשר – לראות את העבר העתיק של ההורים והסבים שלהם, אבל הם מגלים שהאוצר האמיתי, היהדות, נמצאת בחצר הבית שלהם. הם שבים הביתה מחוזקים יותר ונחושים ללמוד ולהכיר עוד את היהדות.

אתה נפגש עם אנשים שמגיעים לביקור במחנה ההשמדה. מה הם אומרים לך? מה אתה אומר להם?

אין מי שהגיע לביקור באושוויץ ויצא כלעומת שבא. המראות נוגעים לליבו של כל מי שמבקר כאן.

מבקרים רוצים לדבר עם הרב. מתעוררים אצלם שאלות ביהדות, הם רוצים לדעת איך זה קרה, איפה היה אלוקים בשואה. הביקור הזה מעורר את השאלות הכי עמוקות, אבל גם את הקשר הכי עמוק, את הנקודה היהודית שבתוך תוכו של כל אחד ואחת.

אני מספר להם על החיים היהודיים, על התחיה, על הפעילות הפורחת. הם רוצים לדעת איך אנחנו מסתדרים, ואני מספר להם על השליחות של הרבי להגיע לכל מקום בעולם כדי לעורר ולעזור לכל יהודי.

אלו הם מפגשים מרגשים גם עבורי וגם עבורם.

מה המסר שלך לרגל שבעים שנה לשחרור המחנה?

לפני עשרות שנים, כשהמלחמה עדיין הייתה טריה, היו כאלו שדיברו על נקמה בנאצים. כיום נותרו מעט מאוד נאצים בחיים, ואנו צריכים להתמקד בנקמה הרוחנית.

הנקמה האמיתית בנאצים היא שבמרחק קטן מאוד מהמחנה האיום בו הם תיכננו ליישם את הפתרון הסופי, יש קהילה יהודית חיה ופורחת. אבוקת היהדות לא כבתה, היא תמשיך לבעור ואף לגדול; ואני מקווה שבמהרה בימינו יבוא המשיח ונזכה לתחיית המתים, בקרוב ממש.