מערכת COL
|
יום ה' שבט ה׳תשע״ה
25.01.2015
רב חסידי אמיתי ● הרב משה שילת
הרב אשכנזי היה מדקדק בהלכות לא פחות ממחמיר בריסקאי. היו לו, לדוגמה, החמרות יוצאות דופן בתקיעת שופר, בדקדוקי הלכות ובמידת חסידות. בקריאות התורה הוא היה מתקרב לבימה ומקפיד על שמיעת כל הגה, לא פחות מההקפדה על שמיעת מגילת אסתר ● יחד עם זה הוא היה יושב בהתוועדות בצהרי יום השבת כחסיד וותיק ומלא חן ומשתף בזיכרונות חסידיים חמים מבית אבא, מהעיירות ברוסיה רב חסידי אמיתי
(צילום: מאיר דהן, COL)
בטור הקבוע של משה שילת בעלון שבת הותיק והפופולארי "שבת בשבתו" - כותב הרב משה שילת, על רבו של כפר חב"ד שהלך לעולמו.
להלן הטור במלואו:
"עבד ה'" הוא כינוי לצדיק, זה שהצליח לבער את הרע מקרבו לגמרי והפך להיות עבד. הוא עבד ועבד עד שפשוט הפך לעֶבֶד, בשם התואר, כמו "מלך" וכמו "חכם". לעומתו, דמותו של הבינוני המתואר בספר התניא, זה שיש לו גם יצר טוב וגם יצר רע אבל תמיד הטוב מנצח בקרבו, נקרא "עובד ה'". הוא עובד והולך ועובד ללא הפסקה, כי היצר הרע לא מרפה לרגע. הוא זקוק לעבודה עם המון התחדשות, התחדשות כנגד חידושי היצר הרע וחידושים שיפתיעו את היצר הרע ויכניסו אותו להלם קרב. לצדיק שקנה את תואר העבד אין צורך בהתחדשות מסוג זה מפני שאצלו יש ביטול מוחלט לה'.
יש מעלה בזה ויש מעלה בזה, אבל יש עוד אדם שלישי, שאצלו הכל טוב אבל הוא אינו נקרא עובד ה'. אדם שהוא בסדר גמור! אבל הכל אצלו רק "בסדר", הוא מתרגל לדברים וזהו זה, לעולם הוא לא "יצא מעצמו" ולא ישנה מרגילותו. הגמרא (חגיגה דף ט) אומרת על כך דבר מדהים, שההבדל בין "עובד אלוקים" ל"אשר לא עבדו" הוא ההבדל בין השונה פרקו מאה פעמים לבין מי ששונה את פרקו מאה ואחת פעמים. מאה זה המון, אבל למאה התרגלו, כך נהגו לחזור על כל פרק בלימוד. ואחרי שהתרגלו זה הופך ל"לא עבדו". אבל המאה ואחד הוא חידוש, שינוי מרגילות שקשה כמעט כמו כל המאה שאליהם כבר התרגלו.
מי שמצליח להיות צדיק ולבטל את הרע, להיות "עבד ה'", אשריו ואשרי חלקו. אבל לא כולנו מסוגלים להיות צדיקים ולא זו המטרה של רוב בני האדם. הקדוש ברוך הוא מתענג דווקא מה"הבינונים". אלו שיש להם יצר טוב ויצר רע והם עובדים, עובדים בכיף ובשמחה, מחדשים ומוסיפים ואף פעם לא מתקבעים.
הרב של כפר חב"ד
לפני כמה חודשים עברתי דירה בתוך כפר חב"ד, משכונת "לוי יצחק" לאזור "שכונת הרב", כך בפשטות נקראת השכונה שהרב דר בה. הרב מרדכי שמואל אשכנזי זצ"ל נפטר לפני כמה ימים באופן פתאומי, באמצע היום ותוך כדי נסיעה לקבר אביו בטבריה ביום היארצייט שלו. בן שבעים היה הרב וביום שנפטר מלאו ארבעים שנה לרבנותו בכפר חב"ד.
הרב היה דמות של מוסיף והולך, עבודת ה' שלו לא הייתה סטטית אלא סוערת תמיד. הוא למד בהתלהבות ובהתמדה עצומה והתפלל ברגש.
הרב היה תקיף, כל תושב בכפר חב"ד ידע שאין אחרי דברי הרב כלום. הוא נכנס לכל תחום, גם לסבוך ולרגיש, והכריע בו. אבל ליבו היה רחום מאוד. כמתפלל חדש בבית הכנסת של הרב שמתי לב להנהגתו עם איש אחד שאינו בריא בנפשו. החבר הכי טוב שלו היה הרב, באופן קבוע הם היו יושבים יחד לאחר התפילה והרב היה מכבד אותו מהטבק שלו. הם היו יושבים ומריחים יחד כמו ידידים מנוער. חשבתי השבוע שכפר חב"ד איבד רב אבל האיש הזה איבד חבר.
עוד הבחנתי שהרב אשכנזי היה מדקדק בהלכות לא פחות ממחמיר בריסקאי. היו לו, לדוגמה, החמרות יוצאות דופן בתקיעת שופר, בדקדוקי הלכות ובמידת חסידות. בקריאות התורה הוא היה מתקרב לבימה ומקפיד על שמיעת כל הגה לא פחות מההקפדה על שמיעת מגילת אסתר. יחד עם זה הוא היה יושב בהתוועדות בבית הכנסת בצהרי יום השבת כחסיד וותיק ומלא חן ומשתף בזיכרונות חסידיים חמים מבית אבא, מהעיירות ברוסיה. רב חסידי אמיתי. יהי זכרו ברוך.
להלן הטור במלואו:
"עבד ה'" הוא כינוי לצדיק, זה שהצליח לבער את הרע מקרבו לגמרי והפך להיות עבד. הוא עבד ועבד עד שפשוט הפך לעֶבֶד, בשם התואר, כמו "מלך" וכמו "חכם". לעומתו, דמותו של הבינוני המתואר בספר התניא, זה שיש לו גם יצר טוב וגם יצר רע אבל תמיד הטוב מנצח בקרבו, נקרא "עובד ה'". הוא עובד והולך ועובד ללא הפסקה, כי היצר הרע לא מרפה לרגע. הוא זקוק לעבודה עם המון התחדשות, התחדשות כנגד חידושי היצר הרע וחידושים שיפתיעו את היצר הרע ויכניסו אותו להלם קרב. לצדיק שקנה את תואר העבד אין צורך בהתחדשות מסוג זה מפני שאצלו יש ביטול מוחלט לה'.
יש מעלה בזה ויש מעלה בזה, אבל יש עוד אדם שלישי, שאצלו הכל טוב אבל הוא אינו נקרא עובד ה'. אדם שהוא בסדר גמור! אבל הכל אצלו רק "בסדר", הוא מתרגל לדברים וזהו זה, לעולם הוא לא "יצא מעצמו" ולא ישנה מרגילותו. הגמרא (חגיגה דף ט) אומרת על כך דבר מדהים, שההבדל בין "עובד אלוקים" ל"אשר לא עבדו" הוא ההבדל בין השונה פרקו מאה פעמים לבין מי ששונה את פרקו מאה ואחת פעמים. מאה זה המון, אבל למאה התרגלו, כך נהגו לחזור על כל פרק בלימוד. ואחרי שהתרגלו זה הופך ל"לא עבדו". אבל המאה ואחד הוא חידוש, שינוי מרגילות שקשה כמעט כמו כל המאה שאליהם כבר התרגלו.
מי שמצליח להיות צדיק ולבטל את הרע, להיות "עבד ה'", אשריו ואשרי חלקו. אבל לא כולנו מסוגלים להיות צדיקים ולא זו המטרה של רוב בני האדם. הקדוש ברוך הוא מתענג דווקא מה"הבינונים". אלו שיש להם יצר טוב ויצר רע והם עובדים, עובדים בכיף ובשמחה, מחדשים ומוסיפים ואף פעם לא מתקבעים.
הרב של כפר חב"ד
לפני כמה חודשים עברתי דירה בתוך כפר חב"ד, משכונת "לוי יצחק" לאזור "שכונת הרב", כך בפשטות נקראת השכונה שהרב דר בה. הרב מרדכי שמואל אשכנזי זצ"ל נפטר לפני כמה ימים באופן פתאומי, באמצע היום ותוך כדי נסיעה לקבר אביו בטבריה ביום היארצייט שלו. בן שבעים היה הרב וביום שנפטר מלאו ארבעים שנה לרבנותו בכפר חב"ד.
הרב היה דמות של מוסיף והולך, עבודת ה' שלו לא הייתה סטטית אלא סוערת תמיד. הוא למד בהתלהבות ובהתמדה עצומה והתפלל ברגש.
הרב היה תקיף, כל תושב בכפר חב"ד ידע שאין אחרי דברי הרב כלום. הוא נכנס לכל תחום, גם לסבוך ולרגיש, והכריע בו. אבל ליבו היה רחום מאוד. כמתפלל חדש בבית הכנסת של הרב שמתי לב להנהגתו עם איש אחד שאינו בריא בנפשו. החבר הכי טוב שלו היה הרב, באופן קבוע הם היו יושבים יחד לאחר התפילה והרב היה מכבד אותו מהטבק שלו. הם היו יושבים ומריחים יחד כמו ידידים מנוער. חשבתי השבוע שכפר חב"ד איבד רב אבל האיש הזה איבד חבר.
עוד הבחנתי שהרב אשכנזי היה מדקדק בהלכות לא פחות ממחמיר בריסקאי. היו לו, לדוגמה, החמרות יוצאות דופן בתקיעת שופר, בדקדוקי הלכות ובמידת חסידות. בקריאות התורה הוא היה מתקרב לבימה ומקפיד על שמיעת כל הגה לא פחות מההקפדה על שמיעת מגילת אסתר. יחד עם זה הוא היה יושב בהתוועדות בבית הכנסת בצהרי יום השבת כחסיד וותיק ומלא חן ומשתף בזיכרונות חסידיים חמים מבית אבא, מהעיירות ברוסיה. רב חסידי אמיתי. יהי זכרו ברוך.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
