מערכת COL
|
יום י"ז טבת ה׳תשע״ה
08.01.2015
שיחותיי האישיות עם דודי, הרב אברהם מייזליש ● בנימין ליפקין
"אַבְרַם הלך!", שאג אבי, יבלחט"א, לאפרכסת הטלפון ופרץ ביללת בכי. השיחה הזו שהתקיימה במוצאי השבת האחרונה הייתה שיחת הבשורה הקשה על פטירת דודי, הרה"ח רבי אברהם בן ציון מייזליש ע"ה ● ככל שנוקפים הימים מאז מסע ההלוויה הלילי מביתו שבכפר חב"ד לבית החיים במושב אחיעזר, תחת מטר סוחף של השמים ושמי השמים שביכו את השריפה אשר שרף ה', צפים ועולים לנגד עיניי שוב ושוב מראות, זכרונות, קטעי שיחות וחוויות במחיצתו ● טורו של בנימין ליפקין החסיד שלא ויתר
הרב אברהם מייזליש ע"ה (צילום: י. בלינקו)
בנימין ליפקין
"אַבְרַם הלך!", שאג אבי, יבלחט"א, לאפרכסת הטלפון ופרץ ביללת בכי.
השיחה הזו שהתקיימה במוצאי השבת האחרונה הייתה שיחת הבשורה הקשה על פטירת דודי, הרה"ח רבי אברהם בן ציון מייזליש ע"ה. ככל שנוקפים הימים מאז מסע ההלוויה הלילי מביתו שבכפר חב"ד לבית החיים במושב אחיעזר, תחת מטר סוחף של השמים ושמי השמים שביכו את השריפה אשר שרף ה', צפים ועולים לנגד עיניי שוב ושוב מראות, זכרונות, קטעי שיחות וחוויות במחיצתו.
תוך כדי הצעידה השפופה אחר מיטתו במשעולי בית החיים, בעוד המלווים כולם נרטבים עד לשד עצמותיהם, לחש לאוזני אחד המלווים: הוא היה בלתי שגרתי וגם ההלוויה שלו בלתי שגרתית.
אכן היה ר' אברהם בלתי שגרתי בעליל. כשישבתי היום מול בני דודי האבלים שחתי להם כי בעיניי, חרף גילו המתקדם ומעמדו הבכיר, היה ר' אברהם בחור. הוא נשאר בחור שקם ונוסע לרבי בכל שנה ושנה, נדחף עם הבחורים ומתוועד עמם. נשאר בחור בעודו נשאר בבית הכנסת כל יום השבת ולא שב אליו. נשאר בחור כשהוא מתוועד, כטוב לבו ב'משקה' ופיו מפיק מרגליות.
מדהים להיווכח כמה יהודים, בני גילאים ומעמדות שונים, הותיר אחריו כשהם אבלים בהיותו נקודת האור הפעילה והדומיננטית בחייהם. את תלמידיו בבית הספר למלאכה ראה כמו היו בניו ובכל מאודו עמל והשקיע בהם כדי להפוך אותם מחניכים בבית ספר מקצועי לחסידים, יראי שמים ולמדנים. הגיעו הדברים לידי כך שהוא הצליח לשכנע את ההנהלה כי אם יהפוך תלמידי כיתה אחת לחסידים של ממש, ההנהלה תממן את הנסיעה שלהם לרבי. אנשי ההנהלה היו ספקניים ביותר באשר ליומרתו זאת. אך העקשנות הג'ינג'ית שלו ואמונתו הטהורה בכך הובילו לכך שהדבר יצא אל הפועל.
*
אחד מני רבים מתוך הסיפורים המרתקים הוא סיפורו של נער שנפלט מלימודיו בישיבת באר יעקב ואיכשהו מצא עצמו מסתפח אל בית הספר למלאכה בכפר חב"ד. ר' אברהם השקיע בו את כל נשמתו והפך אותו ללמדן של ממש. ביום מן הימים התגלע סכסוך בינו לבין מנהל מגמת הדפוס והלה סילק אותו מהמגמה. הלה נפגע מאוד ועזב את המקום.
כשנודע הדבר לר' אברהם הוא קם ונסע לביתו. תחילה לא רצה הנער להיפגש עמו כלל וניסה להימלט אך ר' אברהם הבהיר באופייניות כי הוא לא יצא מהבית עד שייפגש עמו. כשהנער התיישב מולו הוא שכנע אותו לשוב לאלתר לבית הספר בהבטיחו כי יישר את ההדורים בינו לבין מנהל מגמת הדפוס. כעבור חודשים אחדים, בעוד הוא עולה ומתעלה, קיבל הלה הזמנה להגיע לשבת בוגרים בישיבת באר יעקב.
כששאל את הרב מייזליש אם להיענות להזמנה, השיב לו בחיוב ובתנאי כפול שילמד עמו שיחה מיוחדת של הרבי ואשר אותה ישמיע דווקא ביום השבת בפני כל הנאספים. בהגיע סעודת יום השבת, כשביקש הלה את רשות הדיבור, לא ידעו הר"מים כיצד לעכל את עצם הבקשה בהכירם בכך שמדובר בבחור שנפלט מהישיבה וכעת לומד בבית ספר מקצועי אולם הוא עמד על כך שהוא רוצה לומר דבר תורה. לשמע השיחה העמוקה שיצאה מפיו, השתרר הלם בקהל. בשעות שנותרו עד צאת השבת כולם רק הפצירו בבחור שיישאר במקום וילמד תורה. "חבל על תכשיט כמוך שילמד שם בבית ספר למלאכה", הפציר בו ראש הישיבה.
הבחור היה נבוך מההצעה אך אמר ששם הוא גם לומד מקצוע וראש הישיבה, שכל כך התפעל מהידע שהפגין, הבטיח לו כי הוא יפתח עבורו תכנית חיסכון ומדי חודש יפריש לה סכום הגון שבו יוכל לעשות שימוש בתום הלימודים. הבחור ניאות להפצרות אך לא ידע את נפשו לנוכח מבוכתו מפני הרב שלו, הרב מייזליש. למחרת הופיע בלאט בפנימייה וביקש לארוז את חפציו מבלי שאיש ייתקל בכך, כדי להימנע ממפגש ישיר עם הרב מייזליש.
ברגע שנודע הדבר לרב מייזליש הוא התייצב במקום ופקד עליו להחזיר את כל חפציו, "בקבלת עול". הבחור עשה כאשר צווה אך ביקש לדעת על מה ולמה. ור' אברהם, כצדיק היודע נפש בהמתו, אמר לתלמידו: שמע נא, אתה ברחן. משם ברחת, מכאן ברחת. היום יש לך חשק גדול אבל בעוד חודש חודשיים שוב תברח. אם תברח משם, איש לא ירדוף אחריך ולא יגיע לביתך להשיבך לישיבה. כאן יהיה מי שידאג לכך שלא תברח...
באחד מימי השבעה הופיע הבחור הזה, שהוא כיום בעל בעמיו, אב וסב לבנים ובני בנים ההולכים בדרך התורה והחסידות. הוא המשיך לשמור כל הימים והשנים על קשר רצוף עם ר' אברהם.
*
סיפור אחר מאלף ומרתק לא פחות שייך לימים שבהם היה מנהל בית הספר של ה'רשת' בנס ציונה. ר' אברהם עמל קשות לשכנע את אחד התלמידים שקירב ובו השקיע רבות כי בתום בית הספר ייכנס ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' אבל הלה חרץ בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אני בישיבת חב"ד לא אלמד".
בראות ר' אברהם כי כלה ונחרצה מעם הבחור שלא להיכנס לחב"ד וברצותו שיישאר ירא שמים, נסע עמו יחד לירושלים, עלה עמו לישיבת 'קול תורה' ובמשך כמה שעות ישב שם עם ראשי הישיבה עד שניאותו לקבלו כתלמיד מן המניין לישיבה.
הבחור הזה, שאכן התמיד בישיבה שם והלך בדרכה עד שנעשה לאיש והקים משפחה לתפארת, נמנה אף הוא עם האברכים הרבים שהגיעו לבית המנחמים וכשדמעות בעיניו הביע את הכרת הטוב והחוב שהוא חייב לאביהם על המעשה הבלתי נתפס שלו, שהוכיח את כנות רצונו ודאגתו לו.
אלו הם מקצת שבמקצת של העדויות המתארות את מי שיישם בגופו, בנפשו ובכל מאודו את "כי לא ידח ממנו נידח". חבל על דאבדין ולא משכתחין.
"אַבְרַם הלך!", שאג אבי, יבלחט"א, לאפרכסת הטלפון ופרץ ביללת בכי.
השיחה הזו שהתקיימה במוצאי השבת האחרונה הייתה שיחת הבשורה הקשה על פטירת דודי, הרה"ח רבי אברהם בן ציון מייזליש ע"ה. ככל שנוקפים הימים מאז מסע ההלוויה הלילי מביתו שבכפר חב"ד לבית החיים במושב אחיעזר, תחת מטר סוחף של השמים ושמי השמים שביכו את השריפה אשר שרף ה', צפים ועולים לנגד עיניי שוב ושוב מראות, זכרונות, קטעי שיחות וחוויות במחיצתו.
תוך כדי הצעידה השפופה אחר מיטתו במשעולי בית החיים, בעוד המלווים כולם נרטבים עד לשד עצמותיהם, לחש לאוזני אחד המלווים: הוא היה בלתי שגרתי וגם ההלוויה שלו בלתי שגרתית.
אכן היה ר' אברהם בלתי שגרתי בעליל. כשישבתי היום מול בני דודי האבלים שחתי להם כי בעיניי, חרף גילו המתקדם ומעמדו הבכיר, היה ר' אברהם בחור. הוא נשאר בחור שקם ונוסע לרבי בכל שנה ושנה, נדחף עם הבחורים ומתוועד עמם. נשאר בחור בעודו נשאר בבית הכנסת כל יום השבת ולא שב אליו. נשאר בחור כשהוא מתוועד, כטוב לבו ב'משקה' ופיו מפיק מרגליות.
מדהים להיווכח כמה יהודים, בני גילאים ומעמדות שונים, הותיר אחריו כשהם אבלים בהיותו נקודת האור הפעילה והדומיננטית בחייהם. את תלמידיו בבית הספר למלאכה ראה כמו היו בניו ובכל מאודו עמל והשקיע בהם כדי להפוך אותם מחניכים בבית ספר מקצועי לחסידים, יראי שמים ולמדנים. הגיעו הדברים לידי כך שהוא הצליח לשכנע את ההנהלה כי אם יהפוך תלמידי כיתה אחת לחסידים של ממש, ההנהלה תממן את הנסיעה שלהם לרבי. אנשי ההנהלה היו ספקניים ביותר באשר ליומרתו זאת. אך העקשנות הג'ינג'ית שלו ואמונתו הטהורה בכך הובילו לכך שהדבר יצא אל הפועל.
*
אחד מני רבים מתוך הסיפורים המרתקים הוא סיפורו של נער שנפלט מלימודיו בישיבת באר יעקב ואיכשהו מצא עצמו מסתפח אל בית הספר למלאכה בכפר חב"ד. ר' אברהם השקיע בו את כל נשמתו והפך אותו ללמדן של ממש. ביום מן הימים התגלע סכסוך בינו לבין מנהל מגמת הדפוס והלה סילק אותו מהמגמה. הלה נפגע מאוד ועזב את המקום.
כשנודע הדבר לר' אברהם הוא קם ונסע לביתו. תחילה לא רצה הנער להיפגש עמו כלל וניסה להימלט אך ר' אברהם הבהיר באופייניות כי הוא לא יצא מהבית עד שייפגש עמו. כשהנער התיישב מולו הוא שכנע אותו לשוב לאלתר לבית הספר בהבטיחו כי יישר את ההדורים בינו לבין מנהל מגמת הדפוס. כעבור חודשים אחדים, בעוד הוא עולה ומתעלה, קיבל הלה הזמנה להגיע לשבת בוגרים בישיבת באר יעקב.
כששאל את הרב מייזליש אם להיענות להזמנה, השיב לו בחיוב ובתנאי כפול שילמד עמו שיחה מיוחדת של הרבי ואשר אותה ישמיע דווקא ביום השבת בפני כל הנאספים. בהגיע סעודת יום השבת, כשביקש הלה את רשות הדיבור, לא ידעו הר"מים כיצד לעכל את עצם הבקשה בהכירם בכך שמדובר בבחור שנפלט מהישיבה וכעת לומד בבית ספר מקצועי אולם הוא עמד על כך שהוא רוצה לומר דבר תורה. לשמע השיחה העמוקה שיצאה מפיו, השתרר הלם בקהל. בשעות שנותרו עד צאת השבת כולם רק הפצירו בבחור שיישאר במקום וילמד תורה. "חבל על תכשיט כמוך שילמד שם בבית ספר למלאכה", הפציר בו ראש הישיבה.
הבחור היה נבוך מההצעה אך אמר ששם הוא גם לומד מקצוע וראש הישיבה, שכל כך התפעל מהידע שהפגין, הבטיח לו כי הוא יפתח עבורו תכנית חיסכון ומדי חודש יפריש לה סכום הגון שבו יוכל לעשות שימוש בתום הלימודים. הבחור ניאות להפצרות אך לא ידע את נפשו לנוכח מבוכתו מפני הרב שלו, הרב מייזליש. למחרת הופיע בלאט בפנימייה וביקש לארוז את חפציו מבלי שאיש ייתקל בכך, כדי להימנע ממפגש ישיר עם הרב מייזליש.
ברגע שנודע הדבר לרב מייזליש הוא התייצב במקום ופקד עליו להחזיר את כל חפציו, "בקבלת עול". הבחור עשה כאשר צווה אך ביקש לדעת על מה ולמה. ור' אברהם, כצדיק היודע נפש בהמתו, אמר לתלמידו: שמע נא, אתה ברחן. משם ברחת, מכאן ברחת. היום יש לך חשק גדול אבל בעוד חודש חודשיים שוב תברח. אם תברח משם, איש לא ירדוף אחריך ולא יגיע לביתך להשיבך לישיבה. כאן יהיה מי שידאג לכך שלא תברח...
באחד מימי השבעה הופיע הבחור הזה, שהוא כיום בעל בעמיו, אב וסב לבנים ובני בנים ההולכים בדרך התורה והחסידות. הוא המשיך לשמור כל הימים והשנים על קשר רצוף עם ר' אברהם.
*
סיפור אחר מאלף ומרתק לא פחות שייך לימים שבהם היה מנהל בית הספר של ה'רשת' בנס ציונה. ר' אברהם עמל קשות לשכנע את אחד התלמידים שקירב ובו השקיע רבות כי בתום בית הספר ייכנס ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' אבל הלה חרץ בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אני בישיבת חב"ד לא אלמד".
בראות ר' אברהם כי כלה ונחרצה מעם הבחור שלא להיכנס לחב"ד וברצותו שיישאר ירא שמים, נסע עמו יחד לירושלים, עלה עמו לישיבת 'קול תורה' ובמשך כמה שעות ישב שם עם ראשי הישיבה עד שניאותו לקבלו כתלמיד מן המניין לישיבה.
הבחור הזה, שאכן התמיד בישיבה שם והלך בדרכה עד שנעשה לאיש והקים משפחה לתפארת, נמנה אף הוא עם האברכים הרבים שהגיעו לבית המנחמים וכשדמעות בעיניו הביע את הכרת הטוב והחוב שהוא חייב לאביהם על המעשה הבלתי נתפס שלו, שהוכיח את כנות רצונו ודאגתו לו.
אלו הם מקצת שבמקצת של העדויות המתארות את מי שיישם בגופו, בנפשו ובכל מאודו את "כי לא ידח ממנו נידח". חבל על דאבדין ולא משכתחין.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
