משה בן-חיים

מהסיפור המתפרסם כאן, ניתן ללמוד מעט על הדמות החסידית, בעלת הצנע לכת גדול, של המשפיע הרה"ח אברהם בן-ציון מייזליש. הרב מייזליש היה אב מסור וסבא אוהב, שהקרין אהבה גדולה סביבו, והרבה השפעה חסידית אמיתית ופנימית.


הרב מייזליש ע"ה, מתוועד אל תוך הלילה מבלי הבט על השעון, י"ט כסלו תשע"א (ארכיון col)

בין השורות של סיפור מ'כלי ראשון' זה, אפשר לקבל מעט הבנה מהי "מסירות נפש" של הרב מייזליש לקביעות של שיעור והשפעה על הזולת, למרות ששהה חודשיים קודם לשיעור האחרון בבית רפואה, ולמרות כל המכאובים והייסורים שעבר.

התמודדות בגבורה עם השכול

מי שהכיר את הרב מייזליש מקרוב, זוכר יהודי עם מאור פנים וחמימות חסידית. אך לא רבים זכרו או ידעו כי במשך יותר משלושה עשורים  - מאז ששיכל את בנו הת' שמואל גרשון ע"ה והוא בן ח"י שנים - התמודד הרב מייזליש יום-יום בגבורה עילאית עם האסון הכבד, בלא שהדבר נראה כלל מבחוץ – כחסיד אמיתי, בלימוד תורה וחסידות והשפעה על הזולת.

 
שמואל גרשון מייזליש ע"ה, מתוך חוברת שהוציאו חבריו לזכרו (ארכיון שמואל בן-צבי)

כך נולדה ה'חברותא'

את השיעור האחרון שלו, בשבת האחרונה פרשת "ויחי", עשה הרב מייזליש ע"ה כהרגלו זה שנים רבות, עם יבדלט"א ר' יוסף ריבקין מכפר-חב"ד.

בין הרב מייזליש לר' יוסף ריבקין, מפרידים כמה עשרות שנים טובות. אז איך בעצם התחיל השיעור?

הכל החל לפני חמש-עשרה שנה לערך. היה זה בשמחת תורה בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד. בכמה פינות של ביהכנ"ס, כבר מתחילים מניינים לקריאת התורה. כל אחד צריך לקבל עלייה לתורה, והקהל רב. אווירה של רצינות והקשבה לבעל הקורא.

במרכז בית-הכנסת, יושבים עדיין כמה חסידים ליד השולחנות שפעם היו ערוכים, ומעוררים זה את זה... יש כאלו ש'הטונים' אצלם גבוהים במיוחד, משום שמחת החג, וכמה בקבוקים ריקים של ה'לבנים', או הצהובים' מעידים על כך. מידי פעם הגבאי מנסה להשתיק אותם, וללא הצלחה יתירה. בפינה אחרת, יושבים שני חסידים על ספסל בחיבוק חסידי, ומלבנים אי אלו דקויות חסידיות שרק הם מבינים.

מי שלא מכיר את האוירה הזו ונכנס לרגע למקום, גם מקבל הבנה באמצעות הריח. בליל ריחות של דגים מלוחים, 'משקה' שנשפך כמים, וגם... כן, ריח לא נעים של מי שהתבסם יתר על המידה, ולא יכול היה להכיל את השפע...

מספר ר' יוסף ריבקין מכפר-חב"ד: "היה זה לפני שנים רבות, אולי כ-15 שנה. הייתי כמובן יותר צעיר מהיום, שתיתי קצת יותר מידי וכנראה שקצת השתוללתי. בא אליי ר' אברהם מייזליש והחטיף לי סטירה מצלצלת בפרצוף, סטירה חסידית. מסתבר שהוא גם היה קצת 'מבושם'. הוא שאל אותי: 'חסידות, אתה לומד?!'...


י"ב תמוז תשס"ח. הרה"ח אברהם מייזליש ע"ה (מימין) בהתוועדות חסידית עם יבדלחט"א המשפיע הרב מיכאל טייב (ארכיון)

"למרות שהייתי מבושם כהוגן, הסטירה הזו כאבה לי מאוד. הבנתי טוב מה הוא מתכוון לומר לי: 'יש כיסוי ל'משקה' שאתה לוקח?!' (אצל חסידים אין מושג כזה ח"ו להשתכר סתם כך, אלא רק להגיע באמצעות 'משקה' לדרגה גבוהה יותר בעבודת השם. מ.ב.ח) התחלתי להצטדק. אמרתי לו שאני עובד בהכנת האירועים והחתונות עד השעות הקטנות של הלילה, ואין לי זמן.

"הוא ענה לי: 'ומה עם שבת?'... פה, הסתיימו טענותיי. ואז הוא הציע לי ללמוד איתו שיעור קבוע בחסידות כל שבת, וכך השיעור הזה יצא לדרך..."

קביעות בנפש

"בהתחלה למדנו בלילות שבת", מספר ר' יוסף ריבקין על השנים הראשונות, "אחר כך עברנו ללמוד בשבתות בבוקר. אחרי זמן, היה לו שיעור חסידות בשבת בבוקר ב-8:30, והקדמנו את השיעור לשעה 7:00 בבוקר. בשבת מברכים - אז מתחילים לומר את התהילים מתחילים בשבע - הקדמנו את השיעור לשעה שש בבוקר... קמים בחמש וחצי, כדי ללכת למקווה, ובשש לומדים כבר חסידות...

"השיעור הזה נמשך שנים, והפך לקביעות בנפש. ר' אברהם מייזליש היה נוהג לנסוע כל 'תשרי' לרבי, ואני המשכתי לקום בכל שבת, הייתי מחפש כל פעם ללמוד עם מישהו, ואם לא מצאתי, הייתי יושב ולומד לבד. לא ויתרתי על השיעור הזה".

"השיעורים איתו היו מאלפים", הוא מתאר, "גם מצד הידע שלו בחסידות, וגם שהיה מטבל את השיעור בסיפור חסידי, מנסיעות לרבי, מיחידות מיוחדת עם הרבי. הוא לא למד רק את תוכן הדברים, אלא גם את ה'נשמה' של הלימוד, היה נותן את הרגש של העניין. הכניס סיפורים על החסידים של פעם, על ר' שלמה חיים קסלמן, בין השורות של המאמרים שלמדנו.


ר' יוסף ריבקין מבעלי "קייטרינג ריבקין", מוודא שהכל מוכן להתוועדות (מאיר דהן, ארכיון)

"היה מאמר חסידות שהיה עבורו 'מיוחד במינו'. היה זה המאמר של הרבי 'לא תהיה משכלה בארצך, את מספר ימיך אמלא'. את המאמר הזה הוא אימץ. הוא חש שהמאמר הזה מהווה נתינת כח עבורו, על בנו שמואל גרשון ע"ה, אותו שכל בער"ח אדר תשמ"א, והוא רק בן ח"י שנים. כל שנה בסמיכות ליום ה'יארצייט' (יום השנה לפטירתו), היינו חוזרים על המאמר הזה", נזכר ר' יוסף.

השיעור האחרון 

ממשיך לספר ר' יוסף: "לקראת שבת שעברה, ר' אברהם חזר מבית-הרפואה, שם היה מאושפז כחודשיים ימים. החלטנו שאנחנו לומדים, ומרוב התרגשות התעוררתי כמעט כל שעה בלילה! ואכן השיעור התקיים עם שני בניו יבדלח"ט בשבת בבוקר, עד השעה 10:15.

"בשיעור הוא היה צלול לגמרי, רק הדיבור היה קשה עליו, ונאמר בלחישה. הוא גם שתה מעט תה שהכנתי לו", מתאר ר' יוסף את השיעור האחרון של הרב מייזליש, בשבת האחרונה.

"לצערי הרב", מספר ר' יוסף בצער, "כעבור לערך חצי שעה מהשיעור הוא חש ברע בביתו ופונה ל'אסף הרופא'. שעה לאחר צאת שבת נפטר.

"היה לי מזל שהספקתי ללמוד איתו, בשבילי זה עולם ומלואו. לא הספקתי לומר לו אף-פעם תודה על מה שהשקיע בשבילי. אף-פעם לא חשבתי שזה יגמר", הוא אומר בעיניים דומעות.

"אמשיך בעזרת השם ללמוד לעילוי נשמתו, עם מי שיהיה. זו תהיה הבעת התודה החסידית, על-כך שהעשיר אותי בידע בלימוד וברגשות חסידיים", מסכם ר' יוסף את דבריו.