משה בן-חיים

עיירה שיעית בלבנון, י"א ניסן תשנ"א. קבוצה של 12 חיילי גולני, ערכה סיור רגלי לאבטחת ציר. נשקים עם כדור בקנה, מוכנים לכל תרחיש. החיילים מתורגלים היטב, יריות ופיצוצים הם דבר שבשיגרה. קצין צעיר, ביומו השני באיזור, הוביל את הכוח. הכוח השתרך מאחוריו, בטור ארוך. האיזור היה שורץ מחבלים, וכל רחש חשוד, כל מסתור תחת עץ, החיילים ירו לעברו לוודא שלא מסתתר שם מחבל.

לפתע, נפתחה אש לעבר הקצין המוביל את הקבוצה. הוא החל להשיב אש לעבר המחבלים, אך לא עשה את הדבר הנדרש ממנו: לא יידע את הכוח שהוא הותקף. במצב שבו יש יריות כל הזמן, לקח זמן יקר לשאר הכוח להבין שמדובר בהיתקלות, ורק שהם החלו 'לחטוף' יריות, ואחד החיילים נפצע קל, הם הסתערו על המחבלים וחיסלו אותם.

כלל ראשון במקרה חירום

את הסיפור על הנס שקרה לחיילים אז בי"א ניסן, מספר השבוע ר' חיים מיטניצקי, הבעלים של חברת השמירה והאבטחה SafeZone 24 בקראון הייטס, לאחר הנס הגדול שקרה לו, כשאדם חמוש פרץ לביתו באישון לילה. "מהמקרה הזה אז בלבנון, אני זוכר כלל ברזל, אותו אני גם מלמד בהרצאות: במקרה חירום, דבר ראשון יש ליידע את הסביבה במה שקורה, כדי שיוכלו להתגונן מההתקפה. רק אז, ממשיכים לפעול".

מה קרה בדיוק באירוע הפריצה?

"בשלוש לפנות בוקר התעוררתי לשמע מערכת האזעקה, שהחלה לפעול. ברגע הראשון לא ידעתי אם זה שווא – או אמת. האינסטינקט הראשון שעולה – זה לבטל את האזעקה המייללת. גם מפריע לשכנים, והמשטרה יכולה להגיע לשווא. חשבתי לעצמי: רגע, כבר שנים שלא פעלה האזעקה סתם כך. אולי זה הפעם אמיתי. ואז אני רואה על המסך את הפורץ.


אירוע הפריצה, השבוע

"בעודי רץ למטבח לקחת מכשיר חד, אני צועק לאשתי: 'קחי מהר את הילדים לחדר ותנעלי את הדלת!', תוך כדי שאני רץ לקומה הראשונה שם הפורץ, אני מבחין כבר בילדים שלי רצים לחדר. אני יורד במדריגות ושומע את פסיעותיו של הפורץ על הפרקט. לשמחתי, הוא לא נשאר להתמודד איתי (רק אחר כך ראיתי מצילומי האבטחה שהיה חמוש באקדח). הוא לקח כמה צ'קים מהשולחן ונמלט.

"מצמרר לחשוב מה היה קורה אילו היה עולה למעלה, שם כל בני המשפחה - כשהוא חמוש באקדח. אני קורא לזה נס!" מתאר ר' חיים. "התרגול שקודם צריך להודיע לסביבה הקרובה על האירוע, במקרה שלי פעל נכון", הוא מסביר.

כך הוקמה החברה

איך בעצם הקמת את החברה שלך?

"זה התחיל בחברת שמירה 'שמירה כהלכה' שהקמתי בארץ, כיום היא חברה ממש גדולה. באותה תקופה (תש"ס – האינתיפאדה השנייה) התמודדנו בארץ מול פיגוע התופת הקשים.

"אבטחת אולמות ומסעדות הפכה למשהו מקובל והכרחי, נכנסנו בחברה לגל הזה. אז היתה גם שנת שמיטה, וגם סיפקנו אבטחה למשגיחי כשרות תוך פעולה ברמה גבוהה. אח"כ מכרנו את החברה ועברנו לארה"ב, והקמתי את SafeZone 24".

כיצד אתם מתמודדים עם אתגרי הביטחון בשכונה?

"פה אין פיגועי טרור במונח הקלאסי, אך יש אירועי ירי קשים על רקע אחר. גם בתוך בית ספר יכול לקרות אירוע ירי. בתפקידי אני גם מעביר שיעורי הדרכה למוסדות חינוך כיצד מתמודדים עם אירוע תקיפה וירי. הבאנו מומחי צבא ישראלים וגם מקומיים, לבצע תדרוכים. הדוגמא שהבאתי על פעולות נכונות בזמן תקיפה, זה אחד הדברים החשובים ש"נכתבו בדם".


לוח המקשים דרכו נשמעה האזעקה

"למיטב הבנתי בפיגוע במומבאיי בו נהרגו השליחים ועוד יהודי, אם היו יודעים כיצד לפעול במקרה חירום, ולהודיע לכל הנוכחים בזמן שמדובר במתקפה על בית חב"ד, ייתכן ועוד מישהו היה ניצל, כשהיה קופץ מהחלון או בורח" טוען ר' חיים.

איך מצב הביטחון כיום, במיוחד על רקע המתיחות בין שחורים ללבנים, ואירוע הדקירה של הבחור לוי רוזנבלט?

"ברחוב שלי, הקשר עם השחורים מצויין. בגדול, מעטפת הכללית של השכונה, המצב לא טוב. לא אוהבים את היהודים. תופעת הנוק-אאוט שהיתה לאחרונה מעידה על כך. מול הבית שלי, הותקף ילד רק בגלל שהוא יהודי. גם המשטרה מוגבלת בפעולותיה, מבחינה משפטית, הדרכה שאינה מספקת וגם ציוד חסר. בפרט בזמן מלחמה בארץ או מבצע, זה משפיע כאן על המצב. ובכלל, שיש דה-לגיטימציה לישראל בעולם. זה המצב הכללי.




"בנוסף, בלי קשר ליהודים, המצב הכלכלי הקשה, יש פערים חברתיים, שמשפיעים על המצב הביטחוני הכללי. השוטרים שהגיעו אליי לאחר הפריצה, סיפרו לי שפרצו לפני שלושה שבועות לשכני." אנשים שאין להם מיגון מינימלי – חיים על נס", קובע ר' חיים מיטניצקי. "מי שאין לו מיגון מינימלי מפקיר את חיי משפחתו. אני קורה לכולם להתמגן. לי לא קרה כלום במשך שנים, ופתאום זה קרה. זה יכול לקרות לכל אחד", הוא אומר.

פיקוח נפש דוחה הכל

יש כאלה שיאמרו: אין לי כסף למיגון

"יהיה יותר יקר לך אם יפרצו, בנוסף יש גם ההיבט הפסיכולוגי. באים אלי רק אחרי שיש פריצה. מדובר בחיי אדם!", הוא מתריע.

איך אתם משתלבים בסיוע לארגוני הביטחון השונים?

"אני מקבל טלפונים על בסיס קבוע ממשטרת ניו יורק, ומספק להם עפ"י דרישה צילומי ווידאו מאירועים שונים. על נושאי התנדבות שנים אני מקבל תעודות הוקרה. אם עוצר אותי שוטר על דו"ח תנועה ואני שולף לו תעודת הוקרה ממשטרת ניו יורק, זה שווה משהו...", אומר בחיוך ר' חיים.

קהילת חסידי חב"ד בקראון הייטס, גדלה לאורך ולרוחב בברוקלין. מה האתגרים כיום העומדים מולכם?

"האתגר העיקרי, הוא גם רוחני. קראון הייטס, הפכה ממקום ננטש ע"י יהודים ל'פנינת נדל"ן'. בעקבות עליית המחירים באיזור, גויים לבנים חודרים לשכונה אט אט. עם השחורים היהודים יודעים להסתדר, אך בעיות רוחניות עם הגויים ה'לבנים', הם קשות יותר.


המסך דרכו נצפה הפורץ

"היה לפני שנים, מנגנון קהילתי בשכונה, שנוהל ע"י הרבנים, ופחות או יותר מנע מגויים לקנות בשכונה. זה היה עובד כך: נקבע תור מסויים למי שמעוניין לקנות דירה, ורק מי שהגיע תורו, הוא יכל לנהל מו"מ לקניית דירה – דבר שמנע תחרות על כל דירה פנויה ולמחירים שפויים. ברגע שהאחדות במחנינו התפוררה לצערי הרב, המחירים החלו לנסוק.

"פעם לא היינו חדירים. כיום אני רואה את הגויים ה'לבנים' כבר בפתחינו", אומר ר' חיים. אני קורא לאמץ את אהבת ישראל ולחזק אותה, ורק כך אף אחד לא יוכל לנו", הוא מסיים.