מערכת COL
|
יום כ"ו כסלו ה׳תשע״ה
18.12.2014
אבדה הבושה ● הרב דוד-מאיר דרוקמן
הם, השמאל, מפחידים אותנו, שאם נמשיך נחזיק ב'שטחים' לא יהיה בארץ 'רוב יהודי'. ממש מכמיר את הלב, כשהם מדברים על 'רוב יהודי'. זה אותם אלה שלוחמים באגודת אפרת, או בכל תעמולה למען ריבוי הילודה היהודית, זה אותם אלה, שדאגו להביא לכאן מאסות של גויים ממדינות חבר העמים, זה אותם אלה, שתוקעים מקלות בגלגלים כל אימת שנמצא אולי פתרון להרחקת האריתראים מגבולות ארץ ישראל, זה אותם אלה, שנותנים כבוד לבת ישראל שמתחתנת עם בחירת ליבה – בדמות איזה מוחמד או מוסטפה. הם הדואגים והפטרונים לרוב יהודי. אבדה הבושה טורו של הרב דוד דרוקמן
(צילום: לוי ישראלי)
הרב דוד מאיר דרוקמן
כפי שנטען בכותרת; כן, אנחנו בהחלט מפחדים. פסיכולוגים אומרים, כי פחד מופרז או/ו כפייתי מעיד על בעיה נפשית, ברם, הם אמנם אמרו כן, אלא שהם גם אמרו, כי (הועתק מהאנציקלופדיה): "לפחד תפקיד מרכזי בשרידותו של האדם או בעל החיים, והוא משמש כאמצעי להרחקתו מהסכנה הנשקפת לחייו, ואף מהווה גורם המונע להיכנס מלכתחילה למצבי סכנה". עכ"ל המומחים.
כשלמדתי נהיגה, נאמר לי, כי אפילו אם אתה נוסע בזהירות, עדיין יש לך לחשוש כי מולך נוסע איזה אידיוט שמצפצף על חוקי התנועה ועל הכללים האנושיים. תחשוש ממנו, תפחד ממנו. תעבור בהקדם לצד השני.
אמנם כן, אנו מפחדים ממתייווני דורנו. "הם מפחדים", טוענים ומתריסים הם לעברנו, ואכן, בזה, לשם שינוי, הם צודקים, יש ממי לפחד וממה לפחד. אנו מכירים את התופעה של ילד קטן, שעדיין לא בשל לחשוש מסכנות, כשהוא ניגש לכלב ללטפו, מתוך הנחה שמדובר בכלב מחמד, ולא שת ליבו כי מדובר בכלב נושך. כך לגבי הני כלבין דחציפין; צריך להקשיב לתכניותיהם, ולהטות אוזן בשיא הרצינות למזימותיהם.
בדיוק כמו שלגבי הערבים, פעם הרגיעו אותנו, כי לא צריך לקחת אותם ברצינות, הם לא מתכוונים למה שהם מאיימים, ולבסוף התברר, שהם עוד יותר מסוכנים ממה שחשבנו (ואז, עוד לא היה לנו את דעאש), כך גם לגבי המתייוונים של דורנו; הנה, למשל, שי פירון, זה שמקפיד להצמיד לעצמו את התואר רב, שהרי אם אין אני לי מי לי, כבר הצליח לבצע כמה מתכניותיו למימוש ההתייוונות בקרב ילדי ישראל.
פעם היה זה החוג המצומצם יחסית המכונה 'שלום עכשיו'; עתה, זהו כל השמאל רבתי.
אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש, דרכו בקודש, שתמיד נוסך היה רוגע וביטחון בבחינת "תחשוב טוב יהיה טוב", ברם, כשהגיעו הדברים לשיחה אודות 'שלום עכשיו', ותנועה זו הייתה עדיין בחיתוליה באותם ימים - אמר שצריך בהחלט לחשוש מהם, הם מסוכנים.
* * * *
קיים זרם חרדי מסוים, ולא אנקוב בשמו, ודי בסימנים דלהלן, (והלוואי והיה זה זרם בודד) שעיקר כוחו ועוצמתו נובעים מהחינוך ל"אנטי", לפסילת פלוני או אלמוני.
אם נשאל לא מעטים, מבני אותם חוג/ים העונה/ים להגדרה הנ"ל, האם הם יכולים לחזור על איזה 'תורה', רעיון תכני, לא משהו שקשור ללשון הרע או למחלוקת מתורת רבם אותו הם עשו עטרה לראשם – הם מאד יתקשו. לא שאותו מורה דרך לא חידש ולא אמר תורה, אלא שהם תלמידיו כביכול, לא מודעים לה.
מה בכל זאת, הדבק והמלט שמחזיק אותם, מה מדבק אותם יחד – זהו 'האנטי', השנאה. לא רק אצל השמאל, שולטת הסיסמא "לא רק ביבי", אלא ישנו וקיים לצערנו ולבושתנו, ה"אל זר אשר בקרבך", העובד באותה טקטיקה; חינוך לשנאה כטקטיקה לליכוד השורות, במטרה לחזק את יותר האחיזה בין הדבקים. ודי לחכימא.
טול מאותו חוג/ים – את המלחמה בפב"פ ובפב"פ ושמטת את כל הבסיס לקיומו/לקיומם של אותו חוג/ים.
בהחלט, לא בכדי, הדור הצעיר של אותם חוגים, ממשיך את מורשת האנטי, ומה פלא שברוח זו הוא מתכתש בסופו של יום גם בינו לבין עצמו.
אמנם, לא זה עיקר דיוננו, לא לשם כך התכנסנו, אלא, שאגב הטיפול ב'שמאל' כפשוטו, בהחלט לא יזיק אם נעשה איזה חשבון נפש פנימי. וכולי האי ואולי, ותן לחכם ויחכם עוד.
* * * * *
לתרבות ה"לא" הזה קוראים בספרי פנימיות התורה בשם "סיטרא דשמאלא" – צד השמאל.
זהו הצד המתייוון שקיים ב'מיקרו' אצל כל אחד מאיתנו, במימד כזה או אחר. "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו" אומר שלמה המלך בקהלת.
"אש תמיד תוקד על המזבח – לא תכבה". מפרש מורנו הבעש"ט, שכאשר יוקדת 'אש תמיד' באישיות האדם, לישנא אחרינא: כאשר יש תוכן של חיוב, של ערכים, כל אלה מכבים לבסוף את "הלא" הטורדני, המקנן בנפש, את הסיטרא דשמאלא.
"גדע את הצד השמאלי שלי" התחנן חסיד ידוע בפני רבו בעל התניא.
לא בכדי, את נר החנוכה, מדליקים באופן של "מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל", כי יש להאיר באור של "נר מצוה ותורה אור" את הצד השמאלי של המפה. הן כשמדובר במרחב הציבורי והן במרחב הפרטי, בנפש פנימה.
ומצוותו של נר חנוכה - "משתשקע החמה": כאשר עלטה עוטפת את העולם, כאשר בעולם מסתמן 'ליקוי המאורות' אם נתפייט, אז, כן, יש בהחלט לחשוש מהחושך הזה. לחשוש, לפחד – כן, להירתע, להרים ידיים – לא! אלא, יש להגביר באופן דמוסיף והולך את האור האלוקי, נוכח החושך יכסה ארץ הלזה.
הזכרנו את חששו של הרבי זי"ע מאנשי שלום עכשיו, ובעניינו יש להוסיף, כי כמה שהלך הוא זי"ע בדרכו של רלוי"צ מבארדיטשוב ללמד זכות על יהודים – הנה למרות זאת ואעפ"כ הוא לא חשש לסמן את התופעות השמאלניות האיומות ולהגדירם כ'התייוונות'.
כן, ובמפורש, יש לנו מלחמה, כמו אז גם היום בנוסח של "זדים מול עוסקי תורתך".
כאשר אותה צפורה פייגאלע, זאת המוכרת לנו ממאמרים קודמים (כמו מהפסוק "לא תקח אשה לבני"), מאיימת ותובעת "לגדוע את ראשם" (דעאש?) של הני צדיקים, העוסקים במלאכתם באמונה – עסקני ארגון להב"ה ור' בנצי גופשטיין היקר בראשם, כאשר נשיא המדינה, בעל הלב הרחום, מזמין לביתו את השקוצימל'אך בתוככי ילדי בית הספר "הדו לשוני" – למשכנו לביקור עידוד וידידות – הרי, שוב, כבימים ההם כן בזמן הזה: יוונים ומתייוונים נקבצו עלי. אין טעם, לגמד את הבעיה ולא לטשטשה. בהחלט יש לפחד ממנה, ועוד איך. ואוי לנו, אם נהיה אדישים.
* * * *
איברא, ובמיוחד אנו, שמשתדלים ללכת בדרך החסידות צריך שיהיו קוים אדומים;
הם, השמאל, מפחידים אותנו, שאם נמשיך נחזיק ב'שטחים' לא יהיה בארץ 'רוב יהודי'. ממש מכמיר את הלב, כשהם מדברים על 'רוב יהודי'. זה אותם אלה שלוחמים באגודת אפרת, או בכל תעמולה למען ריבוי הילודה היהודית, זה אותם אלה, שדאגו להביא לכאן מאסות של גויים ממדינות חבר העמים, זה אותם אלה, שתוקעים מקלות בגלגלים כל אימת שנמצא אולי פתרון להרחקת האריתראים מגבולות ארץ ישראל, זה אותם אלה, שנותנים כבוד לבת ישראל שמתחתנת עם בחירת ליבה העקמומי והמסכן – בדמות איזה מוחמד או מוסטפה.
הם הדואגים והפטרונים לרוב יהודי. אבדה הבושה.
כי זו דרכו של השמאל, זו מגמה של הסיטרא אחרא והסיטרא דשמאלא, זה טבעה של טומאת יון שדבקה במתייוונים; כל פעולה, כל אמצעי, כל טריק או שטיק שעניינו לבולל אותנו - כל המרבה בזה הרי זה משובח.
יש להתריע על זה, יש להיזהר מזה!
ומה כי נלין, על פרי טיפוחים של מדינה אשר את ההמנון הלאומי שלה חיבר (נ"ה אימבר), מי שהיה נשוי לנוצרית, מדינה שעל אחד השטרות החדשים שלה מופיעה דמות (טשרניחובסקי) אשר גם הוא נשוי היה לנוכריה, זהו החינוך להמונים, "אלה אלוהיך ישראל" – ומה תימה איפה שהתוצאות בהתאם.
* * * * *
לנרות חנוכה, עוצמה מיוחדת: מבואר בספרים הקדושים, כי האור הבוקע מנרות חנוכה, הוא מעין אורו של משיח. רק אור גאולה שכזה, בכוחו לסלק כליל את טומאת יון המצויה בצד השמאלי. רק אורו של משיח יכול לרדת אף "למטה מעשרה טפחים", כפי ההלכה שנרות חנוכה צריכים להיות לכתחילה למטה מי' טפחים. וכידוע שה"למטה מעשרים טפחים" מציין את מדור החושך והקליפות.
ה"ערכת נר למשיחי" הלזה, יבער את רוח הטומאה אשר בארץ, ויתקיים יעוד הנביא, מה שרבבות אלפי ישראל הזכירו בימים אלה כאשר סיימו את הלימוד היומי של היד החזקה לרמב"ם: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
(באדיבות 'שעה טובה')
כפי שנטען בכותרת; כן, אנחנו בהחלט מפחדים. פסיכולוגים אומרים, כי פחד מופרז או/ו כפייתי מעיד על בעיה נפשית, ברם, הם אמנם אמרו כן, אלא שהם גם אמרו, כי (הועתק מהאנציקלופדיה): "לפחד תפקיד מרכזי בשרידותו של האדם או בעל החיים, והוא משמש כאמצעי להרחקתו מהסכנה הנשקפת לחייו, ואף מהווה גורם המונע להיכנס מלכתחילה למצבי סכנה". עכ"ל המומחים.
כשלמדתי נהיגה, נאמר לי, כי אפילו אם אתה נוסע בזהירות, עדיין יש לך לחשוש כי מולך נוסע איזה אידיוט שמצפצף על חוקי התנועה ועל הכללים האנושיים. תחשוש ממנו, תפחד ממנו. תעבור בהקדם לצד השני.
אמנם כן, אנו מפחדים ממתייווני דורנו. "הם מפחדים", טוענים ומתריסים הם לעברנו, ואכן, בזה, לשם שינוי, הם צודקים, יש ממי לפחד וממה לפחד. אנו מכירים את התופעה של ילד קטן, שעדיין לא בשל לחשוש מסכנות, כשהוא ניגש לכלב ללטפו, מתוך הנחה שמדובר בכלב מחמד, ולא שת ליבו כי מדובר בכלב נושך. כך לגבי הני כלבין דחציפין; צריך להקשיב לתכניותיהם, ולהטות אוזן בשיא הרצינות למזימותיהם.
בדיוק כמו שלגבי הערבים, פעם הרגיעו אותנו, כי לא צריך לקחת אותם ברצינות, הם לא מתכוונים למה שהם מאיימים, ולבסוף התברר, שהם עוד יותר מסוכנים ממה שחשבנו (ואז, עוד לא היה לנו את דעאש), כך גם לגבי המתייוונים של דורנו; הנה, למשל, שי פירון, זה שמקפיד להצמיד לעצמו את התואר רב, שהרי אם אין אני לי מי לי, כבר הצליח לבצע כמה מתכניותיו למימוש ההתייוונות בקרב ילדי ישראל.
פעם היה זה החוג המצומצם יחסית המכונה 'שלום עכשיו'; עתה, זהו כל השמאל רבתי.
אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש, דרכו בקודש, שתמיד נוסך היה רוגע וביטחון בבחינת "תחשוב טוב יהיה טוב", ברם, כשהגיעו הדברים לשיחה אודות 'שלום עכשיו', ותנועה זו הייתה עדיין בחיתוליה באותם ימים - אמר שצריך בהחלט לחשוש מהם, הם מסוכנים.
* * * *
קיים זרם חרדי מסוים, ולא אנקוב בשמו, ודי בסימנים דלהלן, (והלוואי והיה זה זרם בודד) שעיקר כוחו ועוצמתו נובעים מהחינוך ל"אנטי", לפסילת פלוני או אלמוני.
אם נשאל לא מעטים, מבני אותם חוג/ים העונה/ים להגדרה הנ"ל, האם הם יכולים לחזור על איזה 'תורה', רעיון תכני, לא משהו שקשור ללשון הרע או למחלוקת מתורת רבם אותו הם עשו עטרה לראשם – הם מאד יתקשו. לא שאותו מורה דרך לא חידש ולא אמר תורה, אלא שהם תלמידיו כביכול, לא מודעים לה.
מה בכל זאת, הדבק והמלט שמחזיק אותם, מה מדבק אותם יחד – זהו 'האנטי', השנאה. לא רק אצל השמאל, שולטת הסיסמא "לא רק ביבי", אלא ישנו וקיים לצערנו ולבושתנו, ה"אל זר אשר בקרבך", העובד באותה טקטיקה; חינוך לשנאה כטקטיקה לליכוד השורות, במטרה לחזק את יותר האחיזה בין הדבקים. ודי לחכימא.
טול מאותו חוג/ים – את המלחמה בפב"פ ובפב"פ ושמטת את כל הבסיס לקיומו/לקיומם של אותו חוג/ים.
בהחלט, לא בכדי, הדור הצעיר של אותם חוגים, ממשיך את מורשת האנטי, ומה פלא שברוח זו הוא מתכתש בסופו של יום גם בינו לבין עצמו.
אמנם, לא זה עיקר דיוננו, לא לשם כך התכנסנו, אלא, שאגב הטיפול ב'שמאל' כפשוטו, בהחלט לא יזיק אם נעשה איזה חשבון נפש פנימי. וכולי האי ואולי, ותן לחכם ויחכם עוד.
* * * * *
לתרבות ה"לא" הזה קוראים בספרי פנימיות התורה בשם "סיטרא דשמאלא" – צד השמאל.
זהו הצד המתייוון שקיים ב'מיקרו' אצל כל אחד מאיתנו, במימד כזה או אחר. "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו" אומר שלמה המלך בקהלת.
"אש תמיד תוקד על המזבח – לא תכבה". מפרש מורנו הבעש"ט, שכאשר יוקדת 'אש תמיד' באישיות האדם, לישנא אחרינא: כאשר יש תוכן של חיוב, של ערכים, כל אלה מכבים לבסוף את "הלא" הטורדני, המקנן בנפש, את הסיטרא דשמאלא.
"גדע את הצד השמאלי שלי" התחנן חסיד ידוע בפני רבו בעל התניא.
לא בכדי, את נר החנוכה, מדליקים באופן של "מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל", כי יש להאיר באור של "נר מצוה ותורה אור" את הצד השמאלי של המפה. הן כשמדובר במרחב הציבורי והן במרחב הפרטי, בנפש פנימה.
ומצוותו של נר חנוכה - "משתשקע החמה": כאשר עלטה עוטפת את העולם, כאשר בעולם מסתמן 'ליקוי המאורות' אם נתפייט, אז, כן, יש בהחלט לחשוש מהחושך הזה. לחשוש, לפחד – כן, להירתע, להרים ידיים – לא! אלא, יש להגביר באופן דמוסיף והולך את האור האלוקי, נוכח החושך יכסה ארץ הלזה.
הזכרנו את חששו של הרבי זי"ע מאנשי שלום עכשיו, ובעניינו יש להוסיף, כי כמה שהלך הוא זי"ע בדרכו של רלוי"צ מבארדיטשוב ללמד זכות על יהודים – הנה למרות זאת ואעפ"כ הוא לא חשש לסמן את התופעות השמאלניות האיומות ולהגדירם כ'התייוונות'.
כן, ובמפורש, יש לנו מלחמה, כמו אז גם היום בנוסח של "זדים מול עוסקי תורתך".
כאשר אותה צפורה פייגאלע, זאת המוכרת לנו ממאמרים קודמים (כמו מהפסוק "לא תקח אשה לבני"), מאיימת ותובעת "לגדוע את ראשם" (דעאש?) של הני צדיקים, העוסקים במלאכתם באמונה – עסקני ארגון להב"ה ור' בנצי גופשטיין היקר בראשם, כאשר נשיא המדינה, בעל הלב הרחום, מזמין לביתו את השקוצימל'אך בתוככי ילדי בית הספר "הדו לשוני" – למשכנו לביקור עידוד וידידות – הרי, שוב, כבימים ההם כן בזמן הזה: יוונים ומתייוונים נקבצו עלי. אין טעם, לגמד את הבעיה ולא לטשטשה. בהחלט יש לפחד ממנה, ועוד איך. ואוי לנו, אם נהיה אדישים.
* * * *
איברא, ובמיוחד אנו, שמשתדלים ללכת בדרך החסידות צריך שיהיו קוים אדומים;
הם, השמאל, מפחידים אותנו, שאם נמשיך נחזיק ב'שטחים' לא יהיה בארץ 'רוב יהודי'. ממש מכמיר את הלב, כשהם מדברים על 'רוב יהודי'. זה אותם אלה שלוחמים באגודת אפרת, או בכל תעמולה למען ריבוי הילודה היהודית, זה אותם אלה, שדאגו להביא לכאן מאסות של גויים ממדינות חבר העמים, זה אותם אלה, שתוקעים מקלות בגלגלים כל אימת שנמצא אולי פתרון להרחקת האריתראים מגבולות ארץ ישראל, זה אותם אלה, שנותנים כבוד לבת ישראל שמתחתנת עם בחירת ליבה העקמומי והמסכן – בדמות איזה מוחמד או מוסטפה.
הם הדואגים והפטרונים לרוב יהודי. אבדה הבושה.
כי זו דרכו של השמאל, זו מגמה של הסיטרא אחרא והסיטרא דשמאלא, זה טבעה של טומאת יון שדבקה במתייוונים; כל פעולה, כל אמצעי, כל טריק או שטיק שעניינו לבולל אותנו - כל המרבה בזה הרי זה משובח.
יש להתריע על זה, יש להיזהר מזה!
ומה כי נלין, על פרי טיפוחים של מדינה אשר את ההמנון הלאומי שלה חיבר (נ"ה אימבר), מי שהיה נשוי לנוצרית, מדינה שעל אחד השטרות החדשים שלה מופיעה דמות (טשרניחובסקי) אשר גם הוא נשוי היה לנוכריה, זהו החינוך להמונים, "אלה אלוהיך ישראל" – ומה תימה איפה שהתוצאות בהתאם.
* * * * *
לנרות חנוכה, עוצמה מיוחדת: מבואר בספרים הקדושים, כי האור הבוקע מנרות חנוכה, הוא מעין אורו של משיח. רק אור גאולה שכזה, בכוחו לסלק כליל את טומאת יון המצויה בצד השמאלי. רק אורו של משיח יכול לרדת אף "למטה מעשרה טפחים", כפי ההלכה שנרות חנוכה צריכים להיות לכתחילה למטה מי' טפחים. וכידוע שה"למטה מעשרים טפחים" מציין את מדור החושך והקליפות.
ה"ערכת נר למשיחי" הלזה, יבער את רוח הטומאה אשר בארץ, ויתקיים יעוד הנביא, מה שרבבות אלפי ישראל הזכירו בימים אלה כאשר סיימו את הלימוד היומי של היד החזקה לרמב"ם: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
(באדיבות 'שעה טובה')
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
