צרור אמרות שסיפר בקשר לרבי הרש״ב נ"ע

הרבי [הרש״ב] לימד אותנו שלא לומר ׳אחטא ואשוב׳, אלא יחטא ואשוב - בכדי שלא לומר על עצמו ח׳׳ו אחטא.

הרבי הרש״ב סיפר לי פעם, שכשהוא שיושב לבדו בחדרו ולומד ׳ליקוטי תורה׳, יש לו השגה בעצמות.

פעם שמעתי ברכת ׳על נטילת ידיים׳ בבוקר מאדמו״ר הרש״ב, בעת שהיה חדר שלי במעון קיץ סמוך לחדרו ממש - ואז רעדו כל אברי; כל מילה הוציא בקושי רב.

קבלה שבאם אוחזים כתב יד של רבי ויחד עם זה קוראים הפ״נ או אומרים אותה בעל פה, אזי אותם שיש להם התקשרות גדולה - הוא פועל. הדבר היה מקובל אצל ה׳נאענטע׳ [=המקורבים ביותר מבין חסידי אדמו״ר הרש״ב], ולא כולם היו יודעים מזה, ולא פעם אחת גם אני עושה זאת.

הרבי הרש״ב אמר שהלימוד באגרת התשובה הוא ׳תיקון׳, והיה מורה למי שפגם, ללמוד את אגרת התשובה ח״י פעמים (בהשכמה).

ביחידות אצל אדמו״ר הרש״ב היו מספרים הכול [הכוונה גם על חטאים], אבל גם מבלי שיגידו לרבי, הוא היה יודע מצב האדם הבא אליו, גם בעניינים רוחניים וגם בענייני בריאות וכדומה.

הרבי הרש״ב היה צם הרבה, אולם הוא היה מסתיר זאת מהרבנית והיה מבקש מהמשמש שיאכל במקומו, מבלי להשאיר כל סימן שהוא אכלו.

פעם נכנס אדמו״ר הריי״צ לאביו [הרבי הרש״ב] בתשעה באב בבוקר, וראהו לבוש בתפילין. ואמר לו הרש״ב: ״מה אעשה והנפש לא נותנת לי אחרת"...

הרבי הרש״ב היה אומר מאמרי דא״ח בקול גדול מאוד, עד שאפילו כשהיו מצלצלים - להבדיל אלף אלפי הבדלות - בפעמוני הטומאה, היה קולו בקודש עולה עליו ומשתיקו.

פעם סיפר כי הוא זוכר עדיין את ליל שני של ראש השנה תר״פ, כאשר הרבי הרש״ב אמר מאמר לאחר מעריב, וכל השומעים יצאו מהכלים, כיון שאמר איזה פירוש חדש, וכולם מעצמם בעת שגמרו את המאמר - נשאו את רגליהם בריקוד ארוך בהתלהבות נפלאה.

פעם שמע מהרבנית [מרת שטערנא שרה] שאמרה על הרבי הרש״ב, כי אם נתקפלה הטלית קטן שלו בתוך השינה, הוא היה מתעורר מיד.

על משרת הרבנות בה נשא שנים רבות אמר: ״יש לקנא ב׳עובדים׳ האמיתיים שבין החסידים שהיו נתונים אך ורק לעיון ועבודה; הרבנות היא בדרגא היותר תחתונה״ (התכוון על עצמו, במה שאי אפשר לו להיות דבוק כל כך ב׳עבודה׳ בגלל היותו רב).