מערכת COL
|
יום כ"ד כסלו ה׳תשע״ה
16.12.2014
האופה של הרבי ● רסיסי דמע
ר' ראובן, יש הרבה מה ללמוד ממך, אך הדמעות עוצרות מלהמשיך ולכתוב, ובכלל בודאי לא תהיה מרוצה שכתבו עליך - אך תסלח לי ויסלחו לי אחיך ואחיותיך שכל חייהם בצנעה אמיתית - כי הדור הצעיר בודאי ילמד ממעשיך המופלאים ● הסופר ר' שניאור-זלמן ברגר ברסיסי דמע על 'האופה של הרבי', הרב ראובן סירוטה ע"ה טור מיוחד
הרב סירוטה עם כותב השורות יבדלחט"א
שניאור זלמן ברגר
ר' ראובן סירוטה ע"ה שנפטר בקראון הייטס בימים האחרונים, זכה להיות האופה של הרבי, ולא בכדי, הוא היה חסיד ומקושר, שכל כולו היה למען הזולת, דוגמא ומופת לכלל החסידים, ממנו יראו וכן יעשו. כאחיין (רעייתי בת אחותו) זכיתי להתארח אצלו בשנים האחרונות, בעת שהותי בקראון הייטס, אך על עצמו מיעט לספר, ורק בהזדמנויות נדירות נידב מעט מידע, ואחיו ואחיותיו כמוהו; בימי ה'שבעה' מיעטו לדבר על המנוח או על המשפחה ופועלה ברוסיה, בארץ הקודש ובארצות הברית. אך זעיר פה וזעיר שם, ליקטתי ושיבצתי את השביבים לשלוש תמונות נוצצות ממסירות נפש וחסידישקייט.
תמונה ראשונה: ר' ראובן ואחיו, רצים במהירות על-אנושית, ועל גבם שקי קמח עבור המצות. הם לא מביטים ימינה ושמאלה, כי כעת זה כבר לא יעזור, חייבים לפרוק את כל הכמות מהמשאית. כעת באישון ליל, הגיעה משאית ועליה טונות קמח, עבור המצות הנאפות במאפית סירוטה המספקת מצות עבור יהודי טשקנט. והם רצים עם השקים, מבלי הבט על קור, קושי המשא, או מאנשי המשטרה הגלויה והחשאית ובחופזה האחים סירוטה, עורמים את השקים בפינת חצר הבית, ורק כאשר סיימו את מלאכתם, פלטו אנחת רווחה, בתקוה, שכל ערימות המזומנים שהועברו למפקדי המשטרה השכונתית, יעשו את שלהם. הם לא תלו תקוות רבות ומראש הכינו בפינה חבויה, חבילות מזומנים נוספות ל"מבקרים" – שוטרים, אנשי ק.ג.ב., ופקידים אחרים, שמפעם לפעם הופיעו, קיבלו את שלהם, ובדרך כלל הלכו כלעומת שבאו.
ההורים ר' מרדכי ומרת רבקה סירוטה ניצחו על מלאכת האפיה שהחלה זמן רב טרם חג הפסח, וכל בני ובנות משפחת סירוטה השתתפו במלאכה, כאשר כל העת הם נושאים תפילה לבורא עולם, שמסירות הנפש שלהם תצליח, וגם הפעם יהדפו כל ניסיון למנוע מהם לאפות את המצות. ובסייעתא דשמייא, במשך שנים רבות, אפו מצות לכל יהודי טשקנט, עד שבשנות הל' עלתה המשפחה לארץ הקודש. בשנים הבאות ר' ראובן עובד כ'אופה' במאפית המצות בקראון הייטס ומצות אלו הרבי בעצמו אוכל. אך רק בתקופת האפיה מגיע לקראון הייטס, והמשפחה גרה בנחלת הר חב"ד, ולאחר מספר שנים, הרבי הורה לו להתיישב עם המשפחה בקראון הייטס, ולהמשיך לאפות את המצות מהן גם אוכל הרבי. וההוראה הגיעה 'מלמעלה' ללא כל בקשה מצידו. יהיה מי שיאמר, שהרבי רצה בר' ראובן כאופה המצות שלו.
בכוס של ברכה
תמונה שניה: ר' ראובן עומד בפתח התנור במאפית המצות בקראון הייטס, בפנים אדומות, ואגלי זיעה נוטפים ממנו, אך הוא לא שם ליבו לכל אלו, הוא כעת אופה את המצות של הרבי, המצות שמהן יאכל הרבי, המצות אותן הרבי ישלח ויחלק לחסידים ברחבי תבל, והאחריות עצומה; אך ר' ראובן לא חשב רק על הכשרות של המצות, אלא הוא חשב על הרבי, ובכל שנה בימי הפסח, הדגיש לסובביו כי הוא שמח שזכה להכין מצות כאלו שלרבי יהיה קל לאכול אותן.
תמונה שלישית: תשרי האחרון. חודשיים לפני פטירתו, מזה מספר שנים סבל ר' ראובן בן השמונים וארבע, מבעיות לב, לחץ דם וסוכר, אך המרץ לעשיה, לא נתן לו מנוח, והוא רץ לבית כנסת, ואת כל כוחותיו השקיע כדי לארח, בבית ובביסמנט, אורחים מכל החוגים ומארצות מזרח ומערב, קרובים ומכרים, וכאלו שלא, אך כעת חודשיים לפני פטירתו, חייו תלויים מנגד. הרופאים מציעים טיפול קשה ביותר, ואחריו ר' ראובן לא יוכל יותר ללכת, ה' ישמור. וכאשר באלו הימים, בנות חסידיות מארץ הקודש מבקשות להתארח אצלו כי הרי הן התארחו אצלו אשתקד ומה הוא יגיד? שהוא חולה? שחייו תלויים מנגד? שכל בני משפחתו כוססים ציפורניים ומתלבטים אם להיכנס לטיפול כה קשה?
לא! זה לא ר' ראובן! מילדותו הורגל לארח, עוד בתקופת מלחמת העולם השניה, הוריו קיבלו הביתה פליטים רבים מכל החוגים ובכל מצב רפואי, ובבית המשפחה התוועדו כל חשובי המשפיעים החב"דיים לצד חשובי חסידי ברסלב, ואם אז בימי המלחמה, אז היום? נכון, הוא חולה, אבל איך אפשר להשיב בשלילה לאורחות שמגיעות לרבי והוא ותבלחט"א רעייתו מרת רחל, השיבו בחיוב לאורחות, ולא אמרו מילה על המצב.
כהרגלם, זוג הקשישים, דאגו לסדר ולארגן את הביסמנט, כדי שלאורחות יהיה נוח, הרי הן אורחות של הרבי, הן באות מרחוק. הפעם ר' ראובן כבר לא יכל לרדת ולבדוק בעצמו אם שאבו אבק בכל פינה, ואם המקרר עובד כדבעי, אך הוא דאג לכך בכל מאודו, כי זה נגע לו בציפור נפשו.
ר' ראובן לא עבר את הטיפול הקשה, ונשאר שלם בגופו וצלול במוחו עד לרגע האחרון, ובערב חג הגאולה, י"ח כסלו, האופה של הרבי, השיב את נשמתו לבוראה.
בלילה האחרון של ה'שבעה', אבי הבנות האורחות, בא לנחם את האחים והאחיות שישבו 'שבעה' בארץ הקודש, וסיפר בהתפעלות שרק כאשר הבנות שבו לארץ הקודש, התברר לו כי המארח במצב רפואי כה קשה.
• • •
ר' ראובן, יש הרבה מה ללמוד ממך, אך הדמעות עוצרות מלהמשיך ולכתוב, ובכלל בודאי לא תהיה מרוצה שכתבו עליך - אך תסלח לי ויסלחו לי אחיך ואחיותיך שכל חייהם בצנעה אמיתית - כי הדור הצעיר בודאי ילמד ממעשיך המופלאים.
ר' ראובן סירוטה ע"ה שנפטר בקראון הייטס בימים האחרונים, זכה להיות האופה של הרבי, ולא בכדי, הוא היה חסיד ומקושר, שכל כולו היה למען הזולת, דוגמא ומופת לכלל החסידים, ממנו יראו וכן יעשו. כאחיין (רעייתי בת אחותו) זכיתי להתארח אצלו בשנים האחרונות, בעת שהותי בקראון הייטס, אך על עצמו מיעט לספר, ורק בהזדמנויות נדירות נידב מעט מידע, ואחיו ואחיותיו כמוהו; בימי ה'שבעה' מיעטו לדבר על המנוח או על המשפחה ופועלה ברוסיה, בארץ הקודש ובארצות הברית. אך זעיר פה וזעיר שם, ליקטתי ושיבצתי את השביבים לשלוש תמונות נוצצות ממסירות נפש וחסידישקייט.
תמונה ראשונה: ר' ראובן ואחיו, רצים במהירות על-אנושית, ועל גבם שקי קמח עבור המצות. הם לא מביטים ימינה ושמאלה, כי כעת זה כבר לא יעזור, חייבים לפרוק את כל הכמות מהמשאית. כעת באישון ליל, הגיעה משאית ועליה טונות קמח, עבור המצות הנאפות במאפית סירוטה המספקת מצות עבור יהודי טשקנט. והם רצים עם השקים, מבלי הבט על קור, קושי המשא, או מאנשי המשטרה הגלויה והחשאית ובחופזה האחים סירוטה, עורמים את השקים בפינת חצר הבית, ורק כאשר סיימו את מלאכתם, פלטו אנחת רווחה, בתקוה, שכל ערימות המזומנים שהועברו למפקדי המשטרה השכונתית, יעשו את שלהם. הם לא תלו תקוות רבות ומראש הכינו בפינה חבויה, חבילות מזומנים נוספות ל"מבקרים" – שוטרים, אנשי ק.ג.ב., ופקידים אחרים, שמפעם לפעם הופיעו, קיבלו את שלהם, ובדרך כלל הלכו כלעומת שבאו.
ההורים ר' מרדכי ומרת רבקה סירוטה ניצחו על מלאכת האפיה שהחלה זמן רב טרם חג הפסח, וכל בני ובנות משפחת סירוטה השתתפו במלאכה, כאשר כל העת הם נושאים תפילה לבורא עולם, שמסירות הנפש שלהם תצליח, וגם הפעם יהדפו כל ניסיון למנוע מהם לאפות את המצות. ובסייעתא דשמייא, במשך שנים רבות, אפו מצות לכל יהודי טשקנט, עד שבשנות הל' עלתה המשפחה לארץ הקודש. בשנים הבאות ר' ראובן עובד כ'אופה' במאפית המצות בקראון הייטס ומצות אלו הרבי בעצמו אוכל. אך רק בתקופת האפיה מגיע לקראון הייטס, והמשפחה גרה בנחלת הר חב"ד, ולאחר מספר שנים, הרבי הורה לו להתיישב עם המשפחה בקראון הייטס, ולהמשיך לאפות את המצות מהן גם אוכל הרבי. וההוראה הגיעה 'מלמעלה' ללא כל בקשה מצידו. יהיה מי שיאמר, שהרבי רצה בר' ראובן כאופה המצות שלו.
בכוס של ברכה
תמונה שניה: ר' ראובן עומד בפתח התנור במאפית המצות בקראון הייטס, בפנים אדומות, ואגלי זיעה נוטפים ממנו, אך הוא לא שם ליבו לכל אלו, הוא כעת אופה את המצות של הרבי, המצות שמהן יאכל הרבי, המצות אותן הרבי ישלח ויחלק לחסידים ברחבי תבל, והאחריות עצומה; אך ר' ראובן לא חשב רק על הכשרות של המצות, אלא הוא חשב על הרבי, ובכל שנה בימי הפסח, הדגיש לסובביו כי הוא שמח שזכה להכין מצות כאלו שלרבי יהיה קל לאכול אותן.
תמונה שלישית: תשרי האחרון. חודשיים לפני פטירתו, מזה מספר שנים סבל ר' ראובן בן השמונים וארבע, מבעיות לב, לחץ דם וסוכר, אך המרץ לעשיה, לא נתן לו מנוח, והוא רץ לבית כנסת, ואת כל כוחותיו השקיע כדי לארח, בבית ובביסמנט, אורחים מכל החוגים ומארצות מזרח ומערב, קרובים ומכרים, וכאלו שלא, אך כעת חודשיים לפני פטירתו, חייו תלויים מנגד. הרופאים מציעים טיפול קשה ביותר, ואחריו ר' ראובן לא יוכל יותר ללכת, ה' ישמור. וכאשר באלו הימים, בנות חסידיות מארץ הקודש מבקשות להתארח אצלו כי הרי הן התארחו אצלו אשתקד ומה הוא יגיד? שהוא חולה? שחייו תלויים מנגד? שכל בני משפחתו כוססים ציפורניים ומתלבטים אם להיכנס לטיפול כה קשה?
לא! זה לא ר' ראובן! מילדותו הורגל לארח, עוד בתקופת מלחמת העולם השניה, הוריו קיבלו הביתה פליטים רבים מכל החוגים ובכל מצב רפואי, ובבית המשפחה התוועדו כל חשובי המשפיעים החב"דיים לצד חשובי חסידי ברסלב, ואם אז בימי המלחמה, אז היום? נכון, הוא חולה, אבל איך אפשר להשיב בשלילה לאורחות שמגיעות לרבי והוא ותבלחט"א רעייתו מרת רחל, השיבו בחיוב לאורחות, ולא אמרו מילה על המצב.
כהרגלם, זוג הקשישים, דאגו לסדר ולארגן את הביסמנט, כדי שלאורחות יהיה נוח, הרי הן אורחות של הרבי, הן באות מרחוק. הפעם ר' ראובן כבר לא יכל לרדת ולבדוק בעצמו אם שאבו אבק בכל פינה, ואם המקרר עובד כדבעי, אך הוא דאג לכך בכל מאודו, כי זה נגע לו בציפור נפשו.
ר' ראובן לא עבר את הטיפול הקשה, ונשאר שלם בגופו וצלול במוחו עד לרגע האחרון, ובערב חג הגאולה, י"ח כסלו, האופה של הרבי, השיב את נשמתו לבוראה.
בלילה האחרון של ה'שבעה', אבי הבנות האורחות, בא לנחם את האחים והאחיות שישבו 'שבעה' בארץ הקודש, וסיפר בהתפעלות שרק כאשר הבנות שבו לארץ הקודש, התברר לו כי המארח במצב רפואי כה קשה.
• • •
ר' ראובן, יש הרבה מה ללמוד ממך, אך הדמעות עוצרות מלהמשיך ולכתוב, ובכלל בודאי לא תהיה מרוצה שכתבו עליך - אך תסלח לי ויסלחו לי אחיך ואחיותיך שכל חייהם בצנעה אמיתית - כי הדור הצעיר בודאי ילמד ממעשיך המופלאים.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
