בית הכנסת חב"ד, צפרא דשבתא. ביום הנעלה י"ד בכסלו, היום שעליו אמר הרבי: "זה היום שבו קישרו אותי עמכם, ואתכם עמי, וביחד נתייגע ונביא את הגאולה האמיתית והשלימה". לאחר תפילת שחרית של שבת, הסבו המתפללים סביב שולחנות ארוכים להתוועדות חסידית. דברי התורה והחסידות, התקרובת ולגימת ה'לחיים' פתחו את הלבבות, ו'ההתוועדות האמיתית' - שבת אחים גם יחד - החלה.

סיפור של 'התקשרות'

באווירה זו התאספה קבוצת חסידים סביב אברך, שהחל בסיפורו: "אחרי מה ששמעתי כאן", פתח האברך, "בדברים היוצאים מן הלב על ההתקשרות שלנו החסידים לרבי, ברצוני לספר לכם סיפור שבו חוויתי בעצמי איך שהעניין שהרבי אמר – "קישרו אותי עמכם ואתכם עימי" -  כיצד חשתי אותו בעצמי: בשנה שעברה נסעתי לרבי בחודש אדר. כל ההכנות שלי ברכישת הכרטיס, באריזת חפצי, וכל ההתארגנות מסביב, חשבתי על דבר אחד: על הרגע בו אכנס ל"יחידות" אצל הרבי. ניסיתי לתאר בעצמי מה אחשוב ברגע שאעמוד לפני הרבי. אלו בקשות אבקש על משפחתי, ואלו החלטות טובות עלי לקבל. וכך, התכוננתי לטיסה המיוחלת – לרבי".


(אילוסטרציה: ישראל בליזובסקי)

הכנה רוחנית
"במשך כל זמן הטיסה, ערכתי הכנה מתאימה. למדתי השיעורים הקבועים, גם תניא בע"פ, משניות. כל כולי הייתי סביב המחשבה על הרגע שבו אכנס אל הקודש פנימה, אל החדר של הרבי. ואכן הגיע הרגע המיוחל. אחרי טיסה ארוכה, ואחרי טבילה במקווה והכנה רוחנית מתאימה, הגעתי ביום שלישי ל- 770, פתחתי את הדלת הראשית, והנה, אני ב"גן עדן התחתון".

הפתעה ליד דלת חדרו של הרבי

"לתדהמתי הרבה, החדר של הרבי היה באותו יום סגור! שאלתי אחד מאנ"ש שם, והסביר לי, שרק בימים שיש בהם קריאת התורה החדר פתוח לציבור. כלומר שני וחמישי ושבת. ואני הגעתי ביום שלישי! חשבתי לעצמי: "קודם אסע היום לאוהל הק'. ולהכנס לחדר של הרבי - אצטרך להמתין עד יום חמישי".

"ירדתי שפוף לאולם בית המדרש של הרבי. הכרתי אברך אחד, נתן לי "שלום עליכם" לבבי, ןהציע לי ללמוד מאמר חסידות. כשסיימנו ללמוד, משום מה רגליי נשאו אותי שוב למעלה, לחדר של הרבי. לא ידעתי להסביר לעצמי מדוע, אך פסעתי לכיוון הכניסה לחדר של הרבי."

"והנה, תדהמה! נשימתי נעתקה. מישהו עומד עם מפתח ופותח את דלת חדרו של הרבי! הייתי מופתע, ושאלתי אותו לפשר העניין. הוא הסביר לי שהוא הממונה על פתיחת חדר הרבי, וכעת הגיעו ארבעה סטודנטים, שעורכים להם ביקור ב-770, ופותחים להם את חדר הרבי לדקות ספורות!..."

"פניתי אליו ואמרתי לו: "מבחינתי, זה שאתה פותח כעת את חדר הרבי זה בגללי. לכן, אני דורש ממך, שאחרי שהם יצאו, תכניס אותי לבד לחדר של הרבי, לדקות ספורות". וכך היה. הסטודנטים נכנסו למספר רגעים, וכשיצאו, נכנסתי אני".

הרבי קרא לי להיכנס

"קשה לתאר את רגע הכניסה לחדר הרבי. הרבי ידע שכל כך רציתי להיכנס לחדרו, הרגשתי שהוא פתח לי את הדלת. כשנכנסתי, הרגשתי כאילו הרבי יושב שם, וקורא לי: "נפתלי, בוא תיכנס". הדלת ננעלה אחרי, כפי בקשתי, והרגשתי ב"יחידות" פרטית ממש. כל המחשבות והבקשות הפרטיות והכלליות עלו, והדמעות זלגו מעיני. הרגשתי שהרבי היה שם ממש, ושמע את בקשותיי. היה זה רגע מיוחד של התקשרות לרבי", מסיים ר' נפתלי את סיפורו המפעים.

(שם הכותב בדוי. הסיפור אמיתי, וסופר ע"י בעל המעשה בשבת האחרונה, בהתוועדות. השם המלא שמור במערכת)